אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת שבת › פרק הבונה

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת שבת · פרק הבונה

פרק הזורק

הלכה א

דף לט מכיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ כמי שהוא לעולם פי' בתמיה וכי נימא כמי שהוא לעולם ול"צ להגיה כמ"ש הק"ע:

א' מביא את האבן עיין מ"ש לעיל פ' כלל גדול דף ל':

הדין דעביד כיפן כפין פי' הכיפין דעשויה בעגול ונתן אבן בתוך הכיפין והשוה אותו ועשה הכיפין שוה בעגולו רכף. וכן עמודים דחיין מקטע פי' עמודים שנדחו ונתקו וקטע את היוצא עד שהחליק העמוד וכן פספס העשבים שעלו סביבו קטע חייב משום מסתת כנ"ל:

שמע ר' יהודה אמר מאן דהורי לא יליף עיין בש"ק דכתב דר' יהודה ס"ל יש בנין בכלים ואם כן ע"כ צ"ל דרב ושמואל דאמרו המחזיר מטה של טרסיים חייב ס"ל כב"ש בביצה דף כ"ב דיש בנין בכלים ועיין ברשב"א דתמי' דהיו סוברים כב"ש ועיין בבבלי במעייל שופתי בקופיני' דמרא דמחייב רב משום בונה ושמואל משום מכה בפטיש וע"כ דשמואל ס"ל דאין בנין בכלים וזה שדחק רש"י בסוגיא דכירה דהא דאמר רב ושמואל דאמרו תרווייהו במחזיר מטה של תרסיים חייב חטאת ע"כ משום מכה בפטיש לשמואל דהרי איהו ס"ל דאין בנין וסתירה ונפל בזה מ"ש פה בש"ק משום דרב יהודה ס"ל יש בנין וסתירה בכלים דהרי לשמואל א"א לומר כן ודוק. ותמוה בעיני מ"ש התוס' בביצה הנ"ל בד"ה וב"ה דכאן איירי דאין חסר רק להקימה קצת דאינה בעלת אברים דכולה מחוברת הוא עכ"ל דהרי בירושלמי שם איתא בהדיא הדא דאת אמר במנורה של פרקים יע"ש:

בש"ק תנו תקועים ונ"ל דרש"י ס"ל דגם תקע הוי ביתדות אלא ביתדות של עץ שיכולים לשלוף אבל קבוע היינו במסמרות של ברזל וס"ל לת"ק דבתקע ביתדות הוי גמר מלאכה וחייב חטאת אפי' ולזה החמיר ברפוי דעכ"פ פטור אבל אסור אבל רשב"ג ס"ל דאפילו בתקע בשל עץ ליכא גמר מלאכה רק במסמר של ברזל ואפילו בתקע ליכא חטאת ולזה ברפוי שרי אפילו לכתחילה כיון דליכא מסמר כלל וברייתא דקתני בתקוע' חיבור רק לטומאה ולא להזי' אתיא כרשב"ג כן י"ל ואם כן מאי פריך בירושלמי דלמא דתוספתא אתיא כרשב"ג דס"ל באמת אינו חייב חטאת וצ"ל דס"ל לירושלמי מדלא פליג רשב"ג ארישא דתקע חייב חטאת משמע דמודה ודוק ועכ"פ לק"מ מה דתמה הש"ק על רש"י דנקיט יתדות.

מפני שהוא ממעלן למטן ולפענ"ד הפי' הוא דכשהוא מגדיל הקנה מוסיף מלמטה ואין זה דרך בנין דבנין דבונה למעלה וזה להיפך מגדילו מלמטה וע"ז פריך מחופר דגם כן מגביה הבור ממטה למעלה ולזה משני דשאני התם דהוי לשהות משא"כ הוא לשעה ויש ליישב לפ"ז קושית התוס' בביצה דף כ"ב הנ"ל דתמה לב"ה דאמר אין בנין בכלים מהא דקתני מנורה דאסור די"ל דלב"ה הואיל וזוקף המנורה בכה"ג דמניח המנורה מלמטה בתוך הנרות שלמעלה בכה"ג אין דרך בנין וס"ל דשרי משא"כ בקנה מנורה דאסור היינו בנותן קנה על המנורה דהוי כבנין ואסור ודוק:

ואולי יש לומר דזה הירושלמי בביצה שם הד"א במנורה של פרקים דכה"ג לב"ה שרי כיון דיכול ליתן עיקר המנורא מלמטן אבל באינה של פרקים רק בחוליות חוליות דא"א ליתן המנורה מלמטן לא בדאו דבזה אפילו לב"ה אסור וע"ז מייתי כהדא תלמדוהי דר' יוסי עי"ש פ' יו"ט ה' ויו:

המלחים את התרצין עיין מ"ש בביצה פ' א' ה' ה':

וקשי' על דרשב"ג נ"ל דהקושי' שייך אדלעיל כיון דרשב"ג אומר אף המכה ולית בר נש אמר אף אלא דמודה בקדמייתא והרי במכה בקורנס ליכא מלאכה וע"כ דאתי' כר' יהודא ומשום דמיישב ידי' א"כ לפ"ז אפילו באינו מעבד כל צרכו או קודח נמי לחייב והרי מתניתין אמר ומלאכתו מתקיימת וע"כ דאתי' כר"ש וקשי' על דרשב"ג ודוק. עיין ירושלמי פ' ב' ה' ג' דף יוד עיין מ"ש בחגיגה דף א' ה' ב' ועיין בש"ק ס"פ ר"ע ד"ה האי:

הלכה ב

חיטין ע"י שהם חביבות וכו' ע' תוס' שבת דף צ' ע"ב ד"ה אם לנטיעה דכתבו דאי במוציא ממש לנטיעה הא אמר בריש המצניע מחייב הי' ר"מ במוציא חיטה א' לזריעה עכ"ל ולפי דברי הירושלמי פה י"ל דשאני חיטה ע"י דחביבות משא"כ גרעינן ודוק:

עשו אותה כשאר זרעוני גינה שאינם נאכלין מזה ראי' לפי' הרמב"ם שאינם נאכלין היינו שאינם ראוי' לאכילה ועיין בתוספות יו"ט פ' ט' משנה ז' ד"ה זרעוני גינה:

הלכה ג

דף מ מאן תני סמיינות עיין בש"ק דתמה לפי' רש"י אחת בדיו ואחד בסיקרא הא י"ל בהא כ"ע מודה ונ"ל דלרש"י לאו דוקא אחת בדיו ואחת בסיקרא וה"ה חצי אות בדיו וחצי אות בסיקרא ובכה"ג דאות א' בשני צבעים ס"ל לירושלמי דהוי רק כרושם בעלמא כציור ולזה מוקי כר' יוסי:

אמר להם ר"א והקמות את המשכן כמשפטו עיין בש"ק דתמה הי"מ מה לקרשים שלא נשתנו ולפענ"ד דמי לא דנתיישן קרש א' מבפנים או דנפל בו דרנא ונרקב בפנים ואלו הפכו מצפון לדרום הי' הנרקב מבחוץ ואפ"ה אסור לשנות ודוק:

גם י"ל דאע"ג דנתחתנו מ"מ שמא יתבטל החיתון שימות א' מהם משא"כ בפגני' דזכו לאורייתא התורה לא ימוש כנ"ל וצ"ע אי גם זה הדין שייך בענין ממון אם נימא בב' שוין בזכות רווח קרן קיימת וכבר זכה א' ואח"כ בא שני כמוהו אי נימא דחולקין הואיל ושוין או דלמא דנימא כיון דזכה בה הראשון שוב אין מוציאין מידו וזכה במה שזכה:

הלכה ד

א"ר בא בר ממל בסדרה כצ"ל פי' דאיירי שכתב מסדר שיכול לקרב זה אצל זה בלי קציצה וכדמתרץ בבבלי התם מחוסר מעשה כנ"ל אמנם לפמ"ש בש"ק בשם הרשב"א דהי' גרסתם בסיד דק היה נראה לפרש דהאי דאינם נוהגין זה עם זה פטור היינו בסיד דק משא"כ אם כתב באותיות בסיד עבה א"כ יכול ליטול הבית אותיות מחומה ולקרבן אח"כ זה אצל זה וחייב כנ"ל לפרש:

הקורע על העור עיין בק"ע דהי' על העור של אדם ולא משמע כן ברמב"ם פ' י"א ה' י"ו דמתחלה מתחיל הכותב על בשרו דחייב ובמסרט פוטר דהלכה כר"י ואח"כ כתב בקורע בעור דחייב ופטור ברושם כמו בירושלמי דפה וצ"ל דבקורע בעור איירי בעור דעלמא ובזה חייב בקורע ופוטר במסרט וע"כ לפ"ז לומר הא דמביא הירושלמי פה אר"א והלא בן סטדא הביא וכו' לא קאי אקדום אלא אמשנה המסרט על בשרו ודוק:

וכתב לא המטיף נ"ל דמטיף היינו דפוס וזה ראיה ברורה דדפוס לא הוי כתיבה ופסול בס"ת וכ"ש בתפילין ומזוזות ועיין בספרי אניה דיונה שהארכתי בענין הדפוס:

בשלא עירב נקודות והו"ל כאותיות הנפסקות וחד אמר אפי' עירב הנקודות דמ"מ אין זה דרך כתיבה וא"כ כ"ש דפוס. כנ"ל:

הלכה ה

מחלפה שיטתא דר"י וכו' הרב בעל ק"ע משבש כאן הנוסחא ולא צריך לשבושי דירושלמי דכאן תנן במתניתין אליבא דכ' כתב ע"ג כתב פטור ור"י ג"כ והרי תמן אמר כתב דאמר מעביר עליו קולמוס ולזה משני הירושלמי דאמת רבנן השיבוהו בשיטתו דאין השם מן המובחר דהרי אתה מודה כתב ע"ג כתב פטור:

אלא מחלפא שיטתא דר"י הא כתב כתב הוא דאיהו ס"ל דהוי כתב והרי פה פטור ומשני חד לעיל וכו':

חד לעיל מן חד עיין מ"ש בחבורי אניה דיונה פ' ח' דף ל' ע"ב:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה