מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת שבת · פרק האורג
הלכה א
דף מ"א ר"א אומר האורג עיין בתוספות יו"ט ובש"ק הא דסמיך האורג לבונה ולפענ"ד דכמו דבכותב במשקין ובמי פירות בכל שאינו מתקיים פטור כך באורג ס"ל לר"א דוקא בשלש מתקיים ולא בב' ולחכמים בג':
מה ר"א כר"י פי' ר"א ס"ל ודאי כר"י ולזה אמר ר"ס דר"י אינו צריך לסבור כר"א אלא דבאורג יכול לסבור כרבנן דסגי בב' חוטין בתחלה משום דכיון דהוי שיעור כמלא רוחב הסיט מתקיים בכה"ג משא"כ בכלאים דהוי רק ב' תחיבות ומכ"ש בשק וקופה בודאי חיבור ומנתק תיכף לכך בעי עד שישלש דאל"כ מסתתר וזה כפי' רא"פ ונכון ולק"מ קושית הש"ק:
האורג שתי חיטין ע"ג הגס אבל ע"ג האימרא. דהוא סוף האימרא אפילו בכ"ש חייב פי' משום מכה בפטיש ולא צריך להגיה כמ"ש הק"ע:
הכל מודים בכותב את השם וכו' וקשה לי הא בכותב חצי שם דהיינו זה מהוי' הרי יה הוא שם במקום אחר ועוד מ"ש משם משמעון ועוד יש לעיין בכותב השם בשבת הרי השם אינו קדוש דהו"ל מה"ב וא"כ הו"ל מקלקל ופטור אלא דלזה י"ל עפמ"ש התוס' בר"פ ג' דסוכה דלא חשיב מה"ב אלא כשמצוה באה מכח העבירה א"כ כאן לא באה המצוה מכח העבירה ועיין בירושלמי לקמן פ' ה' ג' ועיין מ"ש בחבורי אניה דיונה פ' א' באיל המלואים דף ב' ע"ג ובחבורי שערי אמת פי א' ובמה שהארכתי שם הרבה ובאני דיונה פ' ט' בהעתק דף ל"ו ע"ד:
אי משום שאינו ראוי להצטרף מ"ש הק"ע דמחזי כמנומר צ"ע מאי מנומר הוא זה וכי משום שזה נכתב אתמול מחזי כמנומר ועוד הגע עצמך בכותב אות א' קודם הלילה וא' תיכף בליל שבת לא הוי מנומר ונ"ל דהטעם הוא כיון דלא נכתב בחול כ"א אות א' לא חשיב לאצטרופי ליה האות שכ' בשבת ולחיובי כנ"ל ולזה פשיט ליה מא' חוט בשבת דפטור והרי הי' כמה חיטין מע"ש כנ"ל ופשוט.
כתב אות אחת בחול ואות א' בשבת ר"א מחייב נ"ל דה"ה לר"א במלקט עצים חצי שיעור בחול וחצי שיעור בשבת ג"כ חייב חטאת ויש ליישב לפי זה קושית הש"א דמקשה לר"א דס"ל מכשירי מילה דוחין א"כ לפי מה שהקשה התוס' למ"ד הואיל א"כ יתבטלו כל מלאכות דנימא הואיל וראוי לחולה שיש בו סכנה ותרצו דחולה שיש בו לא שכיח והקשה הא מילה שכיח וא"כ אמאי חייב המקושש מיתה שהי' תולש עצים נימא הואיל וראוי' למילה לעשות בו איזמל למילה ולפענ"ד נראה לומר לר"א לשיטתו דאיירי שהי' מלקט מע"ש הלילה ולא הי' מלקט בלילה כ"א חצי שיעור והי' סובר דבזה פטור אלא דמשום דמצטרף עם הנלקט קודם וא"כ אפילו בקיסם כל דהו נתחייב ודוק:
הלכה ב
ע"ב המותח צדדין וכו' עיין בבלי דף ע"ה המותח חוט של תפירה ע"ש משמע דוקא במותח בחוט וכאן אמר אפי' אם רק מותח צדדי הבגד ואינו מותח בחוט גופא אפ"ה כתופר הוא וחייב ויש לעיין אם גם בקושר הדין שאם נתפרק ונתרחב הקשר של קיימא והוא מחברו ואולי יש לכוין בזה הא דאמר הירושלמי נימי משום תופר ומשום קושר בכה"ג במחבר קשר קיימא ודוק. ועיין מ"ש בחי' בשבת שם בחבור הג' מימרות דרב שם:
הלכה ג
ואמיר אף הכי לא יצא ידי קריעה פי' דהו"ל לתנא למתני במתני' דלא יצא ידי קריעה כיון דאמר פטורין וכפי' הש"ק בד"ה כיפר:
א"ר יוסי ואפי' תמן את גרמית לי' נ"ל לומר דס"ל לר' יוסי כרב ושמואל בפ' כלל גדול דף ס"ח ע"ב דאפילו תינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרי' מביא חטאת וכן פסק הרמב"ם בפ' ד' ה' שגגות ה' ב' וא"כ בכה"ג ג"כ מן השמים גרמו לו ודוק:
לא כן אמר ר' יוחנן משום ר"ש י"ל דמקשה אתרווייהו אהא דאמרה הברייתא בהביא חטאתו בשבת דכיפר וגם אקורע על מתו דיצא ידי קריעה א"נ י"ל דדוקא אמשנה פריך דמוקי לה כר"ש והרי ר"ש לשיטתו אית ליה מצוה הבאה בעבירה כדאמר בבבלי ר"פ לולב הגזול אר"י משום ר"ש ב"י משום דהו"ל מצה"ב משא"כ אברייתא דקתני כיפר י"ל דלמא האי ברייתא לית ליה מה"ב אלא דיש לעיין אמאי מייתי האי דר"ש כן יהוצדק ולא מביא הראי' דר' יוחנן משום רשב"י דלולב הגזול ודוק אלא דקשי' הא לר"ש דהוי ליה מלאכה שאינה צריכה א"כ ליכא כ"א איסור דרבנן ובדרבנן לית ליה מצה"ב וע"כ צ"ל דמקשה לר"ש לשיטתו דאית ליה ביו"ט שני שהוא מדרבנן לולב הגזול פסול וא"כ הו"ל לירושלמי להביא להאי דר"ש ולא האי דמצה גזולה:
הוציא מצה מרה"י לר"ה אינו יוצא י"ח ואיירי ג"כ בכה"ג שאלו לא הוציאה לא היה יכול לכנוס שם ולאכלה והרי המצוה באה מכח העבירה:
תני מצה גזולה אסור לברך עליה עיין דיוצא בה ס"ל אלא דאינו יכול לברך וקשה לי איך יוצא בה הא הו"ל מה"ב ואפשר דהאי ברייתא איירי ביו"ט שני דהו"ל דרבנן וס"ל בדרבנן לא אמרינן מה"ב אמנם בשאגת אריה האריך דאפילו ביו"ט שני אסור מצה גזולה. א"ל י"ל דר' יונה בא לתרץ קושי' זו דהו"ל מצה"ב לזה מתרץ דהא דאת אמר מצה גזולה אין יוצאין היינו בתחלה אם הגזילה התחיל במצה כגון שגזל המצה אבל בסוף שגזל הקמח ועשה ממנה המצה שהוא הסוף של הגזילה א"כ קנאה בשינוי ורק דמים הוא חייב לו ובכה"ג יוצא בו אלא דאינו מברך ועיין בסי' תרמ"ט בש"ע:
ר' יונה אמר אין עבירה מצוה עיין מ"ש בחבורי שערי אמת ואיל המלואים פ' א' שהארכתי בביאור הירושלמי הזה ופה קצרתי:
הלכה ד
הכא בצובע ולא בעי בגד רק סגי בשיעור חוט כמלא רוחב סיט כפול ופשוט:
הלכה ה
כאן בחצר מקורה עיין בש"ק דתמה עכ"פ קשי' עופות אעופות ע"ש מה שדחק בהג"ה ולפענ"ד דירושלמי דמתני' דאין צדין איירי בעופות גדולות דדומי' דחי' קתני משא"כ כאן איירי דוקא בצפור וא"צ להגיה:
מה נתנו כל המחוסר חייב נ"ל דבעי אי רשב"ג פליג דת"ק ס"ל אבל צדין חיה ועוף אפילו לכתחלה ואיהו ס"ל שאינו מחוסר צידה פטור אבל אסור או דלא פליג וס"ל דמותר לזה התיב ולאו במנפיל לתוכה אנן קיימין דהוא ביבר גדול שצריך להפיל א"ע לתוכו כדי שימטי לידו החי' אלא בביבר קטן דמטילה בחד שחי' ובזה אפילו לכתחלה מותר כנ"ל וא"צ להגיה ודוק:
הלכה ו
צבי שנכנס לבית וכו' עיין בתוספות יו"ט דתמה הא כבר תני לעיל בפ' יוד ונ"ל ע"פ מה דאמר הירושלמי לקמן בהי' א' בריא וא' חולה החולה חייב וכן בצבי רץ כדרכו ונעל לעצמו אע"ג שהתכוין גם לצבי מותר יעו"ש א"כ קמ"ל כאן נעלו ב' חייבים ואע"ג דא' נעל בשבי עצמו וא"כ הוא לבד היה פטור אפ"ה עתה חייב כיון דעכ"פ איהו לא יכול לנעול ב"ע והוי הוא כמו תש דחייב ודוק א"נ י"ל לא יכול א' לנעול אע"ג דעכ"פ א' היה יכול לנעול לפניו והי' משומר בזה ג"כ מ"מ עכשיו שלא עשו כן רק בנעילה וזה א' לא הי' יכול ושפיר חייבים:
תני' צבי שנכנס לבית עיין בתוס' יו"ט דתמה הלא כבר תני זה הדין בפ' יו"ד המוציא ככר לר"ה חייב הוציאוהו ב' פטור ולפענ"ד דכאן אשמועינן דאע"ג נכנס לבית מעצמו והוא רק נעל לפניו נמי חייב דכל שלא נעל והיה יכול לצאת לא חשיב נצוד. א"נ קמ"ל בלא יכול לנעול ונעלו שנים חייבים ואע"ג דאם לא היה יכול הא' לנעול מ"מ הי' יכול לעמוד לפניו וא"כ ה"א דהשני שסייעו לנעול לא יהיה חייב קמ"ל ודוק. ואי אשמועינן בהא ה"א בהא ר"ש פוטר משא"כ לעיל ודוק היטב:
ועיין בש"י דתי' דקמ"ל בהא דלא בעי שיעור לכל א' וא' וכדמסיק בבבלי ועיין בתוס' שם דף צ"ג ע"ב דכתבו בד"ה אמר דלגירסת ר"ח א"ל דמאן דבעי שיעור לכל א' וא' אמר דגבי צבי שנכנס לאו דוקא א' אלא ב' ולפמ"ש הש"י י"ל דאפ"ה מייתי ראי' דסגי בשיעור א' דאל"כ עכ"פ קשה אמאי צריך למתני כלל האי משנה הלא כבר תני אלא ודאי לאשמועינן דבשיעור א' סגי ודוק:
ר"ח הי' א' בריא וא' תש וכו' עיין בק"ע וכ' לי בני הרב המאוה"ג מו"ה גרשון סג"ל נ"י אב"ד דק"ק טאלליא וז"ל דברי הק"ע תמוהים בתרתי חדא דבירושלמי כתב דנעל החולה כל צרכו ולא נעל הבריא כל צרכו והוא פי' להיפך מזה ועוד שנית אף אי יהיבנא לרב ק"ע להגיה בירושלמי מ"מ הדין אינו כן דאם זה יכול וזה אינו יכול היכול חייב והאינו יכול פטור וכן פסק הרמב"ם בהדיא פ"א מהלכות שבת הט"ז ז והוא גמרא מפורשת בש"ס בבלי דף צ"ג ע"א דאמר רב חסדא כן משום דמסייע אין בו ממש וא"א לחייב זה שאינו יכול ואף מאן דס"ל מסייע יש בו ממש וממילא מחייב גם זה שאינו יכול מ"מ זה שיכול מחויב בודאי אליבא דכ"ע כמש"כ תוס' שם בד"ה הי מנייהו מחויב ע"ש היטב ע"כ פי' הק"ע במ"כ לא נראה בעיני ובדוחק יש ליישב דהק"ע סובר כש"י בעה"מ דחולק אתוס' הנ"ל עיי"ש.
ולפענ"ד כוונת הירושלמי הוא כפשוטה בלי הג"ה כמו שהוא לפנינו ע"פ מה שכתב תוס' שבת דף ג ע"א ד"ה אמר מר נראה לר"י דהאי אינו יכול היינו אפילו בעל כח הרבה אלא שהוא נשא הקורה בענין זה בהאי גוונא שאלמלא אחר לא יכול לנושאה לבדו עיין שם היטב וזאת כוונת הירושלמי היה אחד בריא ואחד תש נעל החולה כל צרכו ולא כעל הבריח אע"ג אחרי שהתש יכול לנעול לבדו מכ"ש שהיה הבריא שכחו רב בודאי היה יכול לנעול מ"מ השתא שלא נעל הבריא היינו שנעל בענין שבכה"ג גם אחר לא היה יכול לנעול שפיר הבריא פטור והחולה חייב דבריא לא הוי כ"א מסייע ודברי ירושלמי נכונים ואין בזו פלוגתא עם ש"ס דידן והלכתא כנ"ל פשוט ונכון וראיה טובה לדברי ר"י שבתוס' הנ"ל ועיין:
ויש ליישב קצת בזה קושית מהרש"א מדוע לא פי' הר"י כן לעיל גבי זה אינו יכול וזה אינו יכול דפוטר ר"ש ולהנ"ל אולי משום דגבי זה יכול וזה אינו יכול מפורש הדבר בירושלמי כן ופי' הר"י טעם לדבר ועיין ושלום ירושלים כאן הביא קושי' התוספות יו"ט על המתני' נעלו שניהם שניהם פטורים הלא כבר תנא זאת בפ' הוציאוהו שנים פטורים ותי' בש"י דקמ"ל כאן דלא בעי צידה לכל אחד ואחד וכבר הקדימו בזה בתוס' חדשים וע"ש אבל לענ"ד צ"ע על הני גברא רברבא בקושיא זו הלא מהוצאה לא נשמע לצידה דבהוצאה שם זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב הא' משום דעכ"פ בחצי העביד הך לא סייעו האודך משא"כ בצידה וצריך לאשמועינן דאף בזה חייבים ועיין רש"י י דף צ"ג ע"א ד"ה וזה מניח מצידה לא מוכח להוצאה:
ויש עוד לומר דמתני' קמ"ל אע"ג דנעלוהו שנים פטורים אפ"ה ישב ראשון על הפתח ומלאהו אע"ג דהוא לא הכניס אפ"ה חייב ולא הוי זאת כשנים שעשאו מלאכה כמש"כ הב"ח בסי' שט"ז ע"ש כנ"ל עכ"ל:
ויש לעיין הא דנקיט המשנה ונעל לפניו נעלו שנים ואח"כ נקט ישב אחד על הפתח והוי ליה למנקט ג"כ ברישא כן צבי שנכנס לבית ועמד לפניו חייב עמדו שנים פטורים לא הספיק א' ועמדו שנים חייבים ונ"ל לומר עפמ"ש התוס' בשם הר"י דא' אינו יכול היינו אפילו בכוחו חזק אלא שעשה בענין שאינו יכול לעשות כולו ג"כ חשיב אינו יכול ואם כן לפי זה בעמדו ב' דהיינו שעמדו ב' בענין שזה יכול וזה יכול וע"כ שא' היה יכול לסתום בגופו כל הפתח אלא שעמד כל א' בחצי גופו על זה קאמר דפטורין וזה אינו דבכה"ג חשיב כזה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב כר"י בתוס' ודוק ולזה נקיט ברישא דוקא ונעל בפניו ודוק ויש מזה ראיה לר"י
ויש בה מקום ליישב קושית התוספות יו"ט הא דנקיט שנית צבי שנכנס לבית הלא כבר תני זה הדין לעיל ככר לר"ה ולפמ"ש לאשמועי' דוקא נעל אבל לא עמדו שנים לפניו דזה חשיב כזה אינו יכול ודוק.
גם י"ל ע"פ מ"ש בספר יראים בד"ה הצד צבי גבי ישב אי על הפתח ומלאוהו חייב אע"ג שלא צדו במצודה חייב דדמי לצד והרי דאב מלאכה הוא בצד במצודה דומי' דצד חלזון שצדו במצודה אבל בצד בבית ונעל לא הוי דומי' דמצודה קמ"ל דאפ"ה חייב ובזה אינו יכול וזה אינו יכול ודוק: