אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת ראש השנה › הלכה ג

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת ראש השנה · הלכה ג

הלכה ב

דף ד' ע"א והאומות בלילה בשעה שהם בטילין מן העצות הינו מן מצות דדהו שהמה עבירות וא"צ להגי' ועיי' בק"ע, וע"פ דברי הירושלמי הלז אמרתי לבאר ירושלמי המורגל בפי העולם ויהי ערב ויהי בוקר יום א', מכאן דעבדינן תרי יומא ברישא דשתא ודברי הירושלמי הזה תמוהים, אמנם נראה ע"פ מה דאיתא בבבלי מלך וציבור מלך נכנס תחילה לדין מקמי' דליפוש חרון אף יע"ש א"כ לפ"ז בוודאי ה"ה דהקב"ה דן את ישראל קודם לאומות מקמי' דליפוש חרון אף וקשה איך אפשר זה הלא ישראל דן ביום בשעה שעוסקין במצות ואומות בלילה בשעה שבטולות מעברות א"כ לפ"ז הרי דן האומות קודם, דהרי הלילה הולך אחר היום אמנם כיון שעושין ב' י"ט דנ"ה ניחא ודן את האומות בלילה דשני וזה הוא כוונת הירושלמי ויהי ערב א"כ מוכח דלילה הולך אחר היום מזה מוכח דעושין ב' ימים ר"ה כנ"ל:

אמר ר' לוי כתיב לא יתיצבו הוללים לנגד עינך למה ששנאת כל פועלי און, נראה לבאר ע"פ מה דאיתא בגמרא אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות הרי מקודם החטא נכנס בו רוח שטות ונעשה שוטה וע"י זה שוב חוטה, ואין הקב"ה מעמיד אותו בדין אז כשנעשה שוטה ע"י רוח שטות כי אז עדן לא חטא כי ה' שונא פועל אין דהיינו פעולה שהיא עונש על און ודי כי ישלם אחר שכבר עבר וחטא, ומזה יליף דאין הקב"ה דן את האדם רק באשר הוא שם כנ"ל ובק"ע דחק א"ע:

דרש ר' יששכר דכפר מכדי עיי' בק"ע דמפרש דכל אלו דרשות קאים אדלעיל דאין הקב"ה מתבונן על מה שיחטא לעתיד ומשום כן דחק א"ע בהא דדריש ריב"ל אם זך וישר היה אין כתיב כאן, ולפענ"ד המה דברים ב"ע ולא קאי אדלעיל רק דר' יששכר דרש פשט הקרא כי הוא ידע מתי שוא דהיינו הקב"ה מעניש אנשים שהמה מתי שוא דאין עושין תשובה שלימה, אבל מי שעושה תשובה שלימה אף שחטא מקדם אפ"ה מקבלו וזה דקאמר וירא און ולא יתבונן שאין הקב"ה מתבונן בו כי מקבל תשובת הוא וע"ז קאי ג"כ ריב"ל אם זך וישר היית אין כתיב רק אם זך וישר אתה דהיינו שהוא עושה תשובה אע"פ שמתחילה חטא אפ"ה הקב"ה מקבלו:

אמר ר"ס כתיב ומי גוי גדול אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ר"ח ור"ה חד אמר איזה כאומה הזאת וכו', נראה דדריש מדכתיב צדיקים חסר יו"ד דמשמע דהמה תמיד מצודקים ע"י חוקי' ומשפטי' לפיכך כתיב צדיקם דהיינו הקב"ה מצדיקם תמיד בין עברו ובין לא עברו עליהם, והכוונה דהגם אם עברו אם עושין תשובה נעשו ע"י העבירות זכיות, ועיי' בשו"ע סי' תקפ"א ס"ג ד' ובטו"ז שם ובסי' תנ"ד בטו"ז במעשה דחייט:

ע"ב ר"א אמר כהדין דירין ורבנן אמרין כהדא במגנימין כראה לפרש דפליגי בפלוגתא דלוי ושמואל לעיל דלוי ס"ל דדן ישראל ב"ע ואומות ב"ע ושמואל ס"ל שדנם ביחד והוא לטובת ישראל כמ"ש בק"ע לעיל ודריש ישפוט לאמים במשרים דמזכיר להם מעשה יתרו ורחב והנה בענין מעשר בהמה כתיב לא יבקר בן טוב לרע דאפי' אם רואה בעל מום יוצא בעשירי לא ידחם שיצא תם דאם עושה כן עובר על לאו דלא יבקר, וזה הוא הענין דר"א אמר כהדין דירין יוצאין א' א' דאפי' בעלי מומין כגון האומות יצאו ג"כ בתוכם והוא כשמואל אבל רבנן סברו כלוי לפיכך אמרו כדא מבנימין כנ"ל:

אמר ר' לוי היוצר יחד לבם כבר הבין את כל מעשיהם ירצה בהיות דציבור נדון בכל יום א"כ כבר הבין כל מעשיהן בכללות לפיכך הוא מעבירן כעת כבני מרון בפרטות לפיכך כתיב המבין דהיינו בכל יום מבין בכללות הציבור, אמר ר"ב יוצרן רוצה שיהי' ליבן יחיד אליו נראה לפרש ע"כ מה דאיתא בגמרא דאין היוצר העושה כלי חרס מנקש אלא על מה שהוא טוב דזה הוא בודק ומקיש עליו בידו כן ג"כ הקב"ה בהיות דרוצה שיהי' לב ישראל יחיד אליו לפיכך הוא בדקן הטיב ומעבירן א' א' וזה הוא הטעם דאמרה המשנה דמעבירין כבני מרון משום דכתיב היוצר משום דהוא מבין לבות ישראל דהמה טובת לפיכך בדקן הטיב ומעבירן א' א', ובדרושי פרשתי ע"ד הגמרא הנ"ל מקרא דקאמר בני ציון היקרים איכה כחשבו דהיינו למה נחשבו ומפרש דהמה נדמו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר כמו היוצר המנקש על כבלי חרש הטובי' כמשל הגמרא:

תני רשב"י הרי שהיו ישראל כשירין בר"ה וכו' ועפ"ז אמרתי לפרש לשון הפייטן ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה ולא אמר הגזירה ממש אלא דגזירה ממש לא בטלה אלא דהקב"ה עושה כמו שמפורש בירושלמי שהקב"ה מורידן כדי הארץ ומשיב עמהם טללים ורוחות ועי"ז נתבטל רוע הגזירה דהיינו הרע מהגזירה:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה