מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת ראש השנה · הלכה ב
ואי זה זה תשרי עיי' בש"ק דתקשה אימא חשון מדכתיב בצאת השנה, ולפענ"ד לק"מ דאלו הי' כתיב צאת השנה הי' משמע סוף השנה אבל השתא דכתיב בצאת השנה משמע הסמוכה לסוף השנה ודו"ק, ומה"ט כתיב ב' בצאת השנה, ותקופת השנה בלא ב' וגם בלא"ה יש לתרץ דא"כ קשה אסיף דכתב רחמנא ל"ל אלא ודאי דהאי אסיף היינו קציר קאמר רחמנא דהיא שייך לצאת השנה כדאיתא בבבלי דף י"ג ע"א.
ויעוף אלי אחד מן השרפים שרפים עומדים ממעל לו מכין והילך והאיש גבריאל כ"א מיכאל שרכם ועיי' בק"ע דמגי' דצ"ל בעת ההיא יעמוד מיכאל וס"ל לירושלמי דויעף אלי א' מן השרפים הי' גבריאל ויליף ג"ש דכאן כתיב ויעוף וגבי גבריאל כתיב והאיש גבריאל מועף ביעף, וכן גבי מיכאל יליף שרפי' עומדים וכאן כתיב יעמוד מיכאל, אמנם באמת קשה להבי' בספרים ובגמרא מייתא כ"א מיכאל שרכם, ועוד דא"כ יהי' הירושלמי בזה נגד הבבלי דבגמרא דברכות איתא דויעף אלי אחד מן השרפים הוא מיכאל דאיתא התם דף ד' ע"ב אר"א גדול הנאמר במיכאל יותר ממה שנא' בגבריאל דאלו במיכאל כתיב ויעוף אלי אחד מן השרפים וכו' יע"ש הרי דבבבלי ס"ל דויעוף היינו מיכאל ויליף ג"ש דאחד אחד, ע"כ נראה דגרסא דידן הוא העיקר וס"ל לירושלמי ג"כ הג"ש דאחד אחד אלא דהביא קרא אחר דכתיב ואין אחד מתחזק עמי כ"א מיכאל שרכם ויליף אחד אחד כנ"ל
ומדי דברי באותו ענין אמרתי להעתיק פה מה שכתבתי בחידושי למס' ברכות בהא דאמר גדול הנאמר במיכאל יותר מגבריאל דגבי גבריאל הי' ב' עיפות ומה ענין בזה והוא דמיכאל באחת דא"צ לטול רשות משום מלאך רק הוא מקבל רשות מהקב"ה בעצמו אמנם גבריאל צריך לטול רשות מקודם ממלאך אחר וזה המלאך נוטל רשות מהקב"ה גבוה מעל גבוה שומר וזה המלאך נוטל רשות מהקב"ה ונותן רשות לגבריאל והיינו הב' עיפות, גם מיכאל א"צ להתלבש א"ע בדמות איש בבואו אבל גבריאל הוצרך להתלבש בדמות דכתיב והאיש גבריאל גם כראה בעיני דענין העיפות אם היא אחת או שתים משום דידוע דממהירת גמר המעשה נודע חשקת העושה משו"ה גבי מיכאל שלא היתה כ"א עיפה אחת נראה אהבתו יותר לישעי' מגבריאל שעשה ב' עיפות והנחה בנתיים, לא נראה אהבתו עזה כ"כ:
ע"ב א"ל אין כיני עיי' בש"ק מה שתמה על הכ"מ ובאמת צע"ג, אבל בלא"ה קשה לדידי על הר"נ דרז"ה לא הזכיר דאיכא פלוגתא בירושלמי רק דאיהו הי' מפרש דר"א ב"ט גופא הקשה כן אברייתא דנראה מלשון הברייתא דאם נטעו פחות מל' יום אינם אסורי' עד ט"ו בשבט דשנה רביעית ואמאי איתא חמי שנה שלימה לא עלתה הרי עכ"פ עד ט"ו שבט לא עלתה השנה שלימה לזה השיב ר"ז באמת כן הוא דאפי' בפחות מלמ"ד יום נמי אסור עד ט"ו בשבט דשנה רביעית כנ"ל לפרש דברי הרז"ה לפי גרסתו וא"כ ר"א ב"מ אינו פליג על ר' זעירא ארבה הסכים עמו והמי אמאי כתב הב"נ דראב"מ הי' מחלק:
וכן משמע בהדי' מלשון רז"ה דכתב הגרסא שנה שלימה לא עלתה ולא כתיב לו והיינו הכוונה שעדיי' השנה לא נגמר כנ"ל:
מה עשה קרא שם על מעשר שבו עיי' בתוס' בבלי דף י"ד ע"א ד"ה ונהג בו ב' עשורין ובגהה שם ועיי' בספר דרך המלך ודבריו תמוהים, ועיי' רמב"ם פ' א' מה' מעשר שני ובראב"ד ובכ"מ שם: