אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת פסחים › פרק מי שהיה טמא

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת פסחים · פרק מי שהיה טמא

פרק ח האשה

הלכה א

גירר עצמות אביו על מטה של חבלים נ"ל משום דכתיב יעקב חבל נחלתו דאין חבל פחות מג' ויעקב הי' חוט המשולש ג' לאבות בקדושה הנה כי כן אם הי' אחז ג"כ צדיק הי' ג"כ חבל הקודש כי עוזי' ויותם אבותיו היו צדיקים והי' הוא חבל הקודש אלו הי' צדיק אבל בהיות שהרשיע לפסק ולא נשלם החבל בקדושה ולזה גררו על מטה של חבלים לרמוז כנ"ל:

כתת נחש נחושת ולא חש לכבוד משה משום כבוד קדושת השם ב"ה כמו כן לא חש לכבוד אב ששקול לכבוד המקום שחטא נגדו וכן גנז טבלא של רפואות לבטוח בה ועיין ברב שהי' קרוב להטעות הבריות אחר ע"ז וצריכין להקפיד על כל שמצא דשמצא דלא יראה אצלינו מחוקותיהם אצלינו ואוי לנו בדורינו שמדמים כמה דברים בבהכ"נ להם ה' ירחם ויסיר מבינינו עליזי גאוה. עוה עוה עוה שעטנ"ז שטן עז דורשי לע"ז:

קצץ דלתות ההיכל ושגרן למלך אשור דע כי כתיב בטח "בה' "ועשה "טוב ר"ת ג"כ טוב והוא כי כתיב וברכך בכל אשר תעשה. וצריך אדם הבוטח בה' עכ"פ בכל ענינו לעשות מעשה להושיע א"ע כדכתיב בכל אשר תעשה ואז גם ה' שולח אליו ברכתו ועזרתו אמנם צריך להיות המעשה שהוא עושה בלי עבירה משא"כ אם יהי' במעשה הזה עבירה אזי אין בעזרתו וזה רמז בטח בה' ועשה דאם אצל הבטחון ג"כ מעשה האדם הוא טוב ורמז בר"ת עוד טוב דצריך שיהי' המעשה טוב ולא עבירה. והנה חזקיה מלך יהודה הגם שהי' צדיק ובטח בה' סבר דטוב הבטחון עם המעשה ולזה קיצץ דלתי ההיכל ושגרן למלך אשור שוחד אבל הי' בזה עבירה שדלתות ההיכל הי' הקדש ולזה לא הודו לו:

סתם מי גיחון ולא הודו לו נ"ל מדכתיב בדברי ימים סי' ל"ב פסוק ל' ואוה יחזקיהו סתם וכו' משמע והוא מדעתו ולא מעצת חכמים.

גנז טבלא של רפואות נ"ל דנחש נחושת שכבר היו נמשכין אחרי' וטעו לפיכך כתתו משא"כ הטבלא של רפואות דלפי דעת הרמב"ם שהיו עשוי' מצורות וכמ"ש הרב וק"ע פה וחש פן יטעו אחריו הי' רק גונז ולא כתת כיון שעדיין לא טעו אחריו ואולי לפמ"ש התוי"ט שחכמי ישראל חברוהו ולפי דעת הרמב"ן שלמה המלך חברו אולי הי' גם שמות קדושי' כתובים או חקוקים בה ולפיכך גנזו ועיין במ"ש בחבורי אניה דיונה פרק מ"ו עי"ש במאיל המלואים:

והנה הא דכתת חזקי' הנחש נחשת למד ממשה רבינו עצמו ששבר את הלוחות והקב"ה הודה לו ואמר יישר כוחך ששברת וכמו שאמרו חז"ל פעמים שבטולה של תורה זה קיומה. וצריך להיות הכל נשקל לחכמים ע"ד שיהי' הביטולה שבנחש נחשת שכתת הודו לו אפילו על הכתיתה ובספר רפואות הודו לו על הגניזה ונ"ל דעל זה התפלל דהע"ה עבדך אני הבינני ואדעה עדותיך עת לעשות לה' הפרו תורתיך ירצה שהתפלל שהוא עבד ה' וכמו שהעבד הוא מחויב להלביש את אדונו מעיל בעת הקור. כך מחויב להפשיט ממנו בגדו בעת החום וזה אמר עבדיך אני הביניני ואדעה עדותיך עת לעשות לה' הפרו במה שהצדיקים שקדמו לפני הי' להם עת להפר התורה כמו משה ששבר הלוחות וכמו יהושיע שעשה מלחמה אפילו בשבת ביריחו

וזה דאמר ר"ל בסוף מס' ברכות בבבלי הפרו תורתיך עת לעשות לה' ביאר לנו תפילת דוד כנ"ל שהרי הראשונים הפרו תורתיך בעת לעשות לה' ועל זה הבינני ואדעה שהכל יהיה במדה ובמשקל כנ"ל:

והנה נ"ל בחזקי' כתיב בדברי הימים בסי' ל"ב פסוק ד' וירבצו עם רב ויסתמו את כל המעיינות ואת הנחל השוטף בתוך הארץ וכו' ואחר כך כתיב בפסוק ל' והוא יחזקיהו סתם את מוצא מי גיחון העליון ועיין בתוי"ט ס"פ ד' דפסחים דכ' דלאו היינו גיחון דפ' בראשית הסובב את ארץ כוש אלא מעין שהי' בירושלי' שהי' נקרא כן ונ"ל דזה הי' המעיין היוצא מק"ק כב' קרני חגבים ונ"ל דמה"ט נקרא גיחון שהי' גח ויוצא מב' מקומות תחת הארון כי כן מורה כפל הויו והנון עיין בפסחי' דף קי"ח ע"א דפרנסה כפלים כלידה דבלידה כתיב בעצב תלדי ובפרנסה כתיב בעצבון כמו שהארכתי בזה בספרי תואר משה פרק ו' בד"ה נשאלתי והנה בלבד שסתם כל המעיינות סתם גם את המעין הקודש הזה שממנו היו רוחצות זבין וזבות נדות ויולדות כדאיתא במסכת שקלים ולפיכך לא הודו לו דהי' לו לשייר המעיין הזה ולזה כתיב והוא יחזקיהו סתם מי גיחון העליון דהיינו דהוא מעצמו סתם גם מעין זה משום דבזה לא הודו לו ודוק היטב ובחידושי מס' כלים הבאתי כמה ראיות דויו נון בסוף מורה על כפל ואין כאן מקומו:

ע"ב גלגולת של ארונה היבוסי עיין מ"ל פ"א מה' בית הבחירה ה' י"ג ועיין מ"ש אדמ"ו בספר חתם סופר שאלה ש"מ ד"ה ועיין תוס' ונעלם ממנו בח"כ דברי המ"ל כאן:

טומאת ע"ז עשו אותה כטומאת זיבה וטמא צרעת ניתן לישראל וכו' פי' ונפקא מניה ניתן לישראל אם יתן השב"ה לבנות בית הבחירה הואיל ואז יהיה הכל טמאי ע"ז אם יעשו פסח שני ופשיט ליה מדתנן בתוספתא יחיד וכו' ועק"ע וא"צ לפ"ז להגיה ולמחוק:

מפני צלמי כשדים שהיו חקוקים בששר עיין בש"ק ובמקום אחר הארכתי ובאמת מ"ש שהיה טורח גדול לגרור מאבן רק עד כדי חקיקתן דביותר איכא משום השחתה זה אינו דכבר מתחילה נאסר כל האבן דאפילו בפגימה נפסל כל האבן כמ"ש הרמב"ם בפ' א' מה' בית הבחירה ה' ט"ז יע"ש אם כן כיון שנחקק עליו מצלמי כשדים נפסל האבן וצ"ל דהכונה של הש"ק הוא דהחקיקה היתה רק בסיד ומלבן ואין לשונו משמע כן ועיין בשו"ת חינוך בית יהודה תשובה ע"ה שכ' אא"ז הגאון מהר"ל מפראג לדייק מלשון דאמרינן הנותץ אבן מן ההיכל או מן העזרה שעובר בלא תעשה דוקא אבן ממש אבל אם גרר מן האבן קצת אינו עובר בלא תעשה ובח"כ זה אינו דכיון דגרר דבר דרך השחתה כיון דהאבן נפסל וצריך לחלצו כמ"ש הרמב"ם הנ"ל אבן שנפגמה או שובר בברזל פסולה אם כן הוי גם כן בלא תעשה והספרי אורחי דמילתא נקיט דאין דרך לגרור באבן רק לנתוץ איזה אבן מן הבנין ולפענ"ד נראה דמזה יש לישב לשון הרמב"ם דבה' יסודי התורה פ' ששי ה' ז' כתב הלשון דסותר אפילו אבן א' דרך השחתה ונקיט לשון סותר ובפ' א' מה' בית הבחירה נקט לשון הנותץ ולפמ"ש מובן בה' יסודי התורה לא איירי בנותץ רק בגורם לסתור וכגון דעשה פגימה דרך השחתה ובזה גורם לסתור האבן ודוק:

והנה דרך אגב ראיתי בכ"מ שם שמדקדק בלשון הרמב"ם דכתב וכן הנותץ משמע דהוי דמיון לדעיל ובאמת אינו דומה דלעיל איירי בעולה במעלות על המזבח דלוקה ונראה לפענ"ד משום דהמ"ל שם מקשה מדוע לא הביא הרמב"ם שם גם כן דאפילו דרך ירידה במעלות נמי חייב ונראה לפענ"ד דהרמב"ם ס"ל דוקא דרך עלי' דאיכא בזיון הוא דחייב אבל דרך ירידה ליכא בזיון ואינו חייב מלקות והמכילתא רק אסורה אמרה ולא מלקות והשתא לפי זה מכוונים דברי הרמב"ם כמו דבמעלות אינו לוקה רק דרך עלי' משום דשם דוקא איכא בזיון ה"ה בנותן אבן דוקא דרך השחתה דאיכא בזיון הוא דחייב אבל דרך תיקון לא כנ"ל:

ודע דיש מקום לתרץ קושית הש"ק דלמה האריכו כ"כ די"ל משום דהיו מצוירי' על הכותלים כרובים דצורתא כדאיתא ביומא בפ' הוציאו לו ואולי היה כתובים גם כן שמות הקדושים והיה צריך מתינות גדול שלא יבואו לידי מחיקות שמות קדושים:

עוד יש לתרץ דהרי הצלמי כשדים היו חקוקים גם כן בקדשי קדשים ואסור לכנס לשם זולת לתקן ועיין ברמב"ם ס"פ ז' מה' בית הבחירה ה' כ"ג ואם כן לא היו מניחין לכנס כהנים הרבה לתקן כיון דהיה סגי בכהן א' ואף על גב דיש בזה שיהוי טומאה מ"מ בכהאי גוונא דאיסור ביאה רקנית יש כאן משהינן טפי ועד כאן לא פליגי במשנה סוף מס' עירובין אלא בשרץ שנמצא במקדש ועיין ברמב"ם שם דפוסק כר"י דמשהינן הטומאה עד דמוציאין בצבת של עץ וה"ה כאן היו משהין את טומאת צלמי כשדים ולא התירו לכנס כהנים הרבה ובאמת התחילו מתחילה לטהר הקודש קדשים ודוק:

גנז טבלא של רפואות עיין בתוי"ט ס"פ מקום שנהגו לשון טבלא משמע כפירוש הרמב"ם:

הלכה ב

והוא שיהיה בתוך אלפים עיין בש"ק מה שתירץ דהירושלמי לשיטתו דסובר תחומין דאורייתא ועיין עירובין פ' ה' ה' ד' ועיין בירושלמי לעיל ר"פ אלו דברים דף כ"א ע"א דפריך הבאתו מחוץ לתחום שבות הוא ומתרץ מסייע' ע"ש ועיין ברא"ש ס"פ א' דעירובין ובהג"א שם במה דכתיב להשות הירושלמי עם הבבלי ועיין בנ"ב מה"ק ח' א"ע סי' ב' דמפלפל בדברי הג"א הנ"ל ובאמת יש לעיין לפי דברי הגהות אשר"י דגם לירושלמי אינו דאורייתא ממש רק מקבלה קאמר אם כן הדרה קושית הש"ק לדוכתה וצ"ל דגם בכה"ג כיון דעל כל פנים הוי דברי קבלה העמידו אפילו במקום כרת ודוק ועיין מ"ש בחיבורי תאור משה פ"ו בסוגיא דשליח שעשה שליחותו באריכות ועיין מ"ש שעיובין פ"ג ה"ד:

אמנם באמת כל דברי הש"ק פה תמוהים בעיני דנעלם ממנו דבור התוס' בסוגיא בבלי דף צ"ג ע"ב ד"ה רב יהודא דכתבו דאליבא דר"ע פליגי ור"ע סבירא ליה בהדי' תחומין דאורייתא ופשוט:

היה נתון מן המודיעים ולחוץ והסוס בידו יכול יהיה חייב ת"ל וכו' עיין בתשובת בית יעקב דמפלפל בשאלה ל"ה הא דאמרו חכמים מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר אם יש לחלק בין רוכב על סוס או מהלך בדגליו יע"ש ומביא ראיה מגמרא דפה בסוגיא דף צ"ד ע"א דקאמר היה חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים אפילו הכי פטור דהרי היה בדרך יע"ש והנה לכאורה על זה הראי' יש לפקפק דא"ל דברייתא איירי בלא היה סוס מוכן לפניו ורוכב עליו אלא דהיה אפשר לו לשכור סוס ובכה"ג פטרו הברייתא דעל כל פנים כעת הוא בדרך מה שאין כן ברוכב ממש א"ל דחייב אמנם מלשון הירושלמי פה מובן יותר דקאמר והסוס בידו ופשוט:

ובאמת יש לעורר על הרמב"ם דהשמיט זה הדין, אלא דמובן מלשונו דכתב בפ"ה ה' ט' מפני שיכול להגיע אחר חצות כשיהלך ברגליו בנחת משמע הא כל שאינו יכול להלך בנחת אף על גב שהוא יכול להגיע במרוצה ע"י סוס וקרון אפילו הכי פטור ודוק:

אמנם האי דינא דברייתא דאם היו גמלים וקרונות אותו דתני' דחייב הפך הרמב"ם דכתב הלך ולא הגיע מפני שעכבוהו הבהמות בדחקם הרי זה אנוס ובאמת בראב"ד השיג עליו אמנם נראה לומר משום דרש"י מפרש דאיירי שהיה בניו ובני ביתו עמו ומש"ה חייב שהיה לו להשמט ולילך יחידי ויש לתמוה וכי יניח בניו הקטנים אצל הבהמות במקום סכנה ואיך ישמט איהו וילך לבדו ע"כ נראה לפרש דהטעם הוא דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס דמה לו להביא מתחילה בניו ובני ביתו עמו ומש"ה חייב וכעין זה הביא הב"י בחו"מ ה' פקדון דעת האגודה ועיין בש"ע או"ח סי' ק"ח מ"א ס"ק י"א שהאריך בזה ואם כן ה"ה כאן דהוי תחילת' בפשיעה אף על גב דסופו באונס חייב מה שאין כן הרמב"ם איירי בהלך לבדו כי כן מורה לשונו דקאמר הלך ולא הגיע משמע איהו לבדו אם כן לא הוי מתחילות בפשיעה ומשום הכי הוי אונס גמור ופשוט [ועיין מ"ש מזה הענין במס' ר"ה] וזה תלי' באמת בב' גרסות שיש שם ברש"י דיש גורסין מפני גמלים וקרונות שהביא בני ביתו עליהן ויש גורסין עמו ודוק ואין להאריך:

ועפ"ז יש לדחות גם כן הא דמביא הב"י שם ראיה באם היה דרך רע דאפילו הכי צריך לחזור מיל והביא ראיה מהא דאמרינן דאם היו גמלים וקרונות מעכבים אותו ולפי מ"ש יש לדחות דשאני כאן דהוי ליה תחילתו בפשיעה ויותר נראה לפענ"ד לומר דדרך רע דומה למה שאמר הירושלמי פה ברגליו רעות דאפילו במודיעים ולפני' פטור משום דלא קרינן ביה וחדל וה"ה בדרך רע ודוק:

דף נ"ב ע"א שניהן מקרא א' דורשין שם עיין בק"ע דמגיה וקשה להגיה ונראה לדחוק ולפרש דפליגי בקרא דכתיב איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה או לדורותיכם ועשה פסח לה' וס"ל לחד דהאי דרך רחוקה קאי על ועשה פסח דכתיב בתריה ולפיכך אמר חוץ לעשייתו ואידך סבירא ליה דאו לדורותיכם מפסיק הענין:

ורבנן אמרו פי' דרבנן מפרשי דבדבר אחר פליגי ר"ע ור"א דר"ע ס"ל דהיכא דהכתב מרובה על הנקודה דרשינן הכתב וה"ה כאן הואיל וכתב מרובה דרשינן הכתב ולפיכך אמר מן המודיעים ולחוץ ור"א ס"ל דאפילו בכה"ג דרשינן הנקודה ולפי זה צריכין להגיה ור"א אומר וכו' ודוק.

אע"פ שאין שם אלא נקודה אחת עיין מה שתמה בש"ק ולפענ"ד נראה לומר דהיכא דיש נקודות הרבה והוי כמיעוט אחר מיעוט דאתי' לרבות מה שאין כן היכא דלא כתיב כ"א נקודה א' הוי מיעוט א' וא"כ י"ל דגבי וישקהו וכדומה דכתיבי נקודות הרבה משום דלא אתי' למעט לגמרי כתיבת הקרא ודוק ודע דעיין באבות דר"נ פל"ד וז"ל כיוצא בו הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו נקיט על לנו ולבנינו ועל ע' שבעד אלא כך אמר עזרא אם יבא אלי' ויאמר לי מפני מה כתבת כך אומר אני לו כבר נקדתי עליהן ואם יאמר לי יפה כתבת אעבור נקודה מעליהן ועיין בכתנות אור להגאון מהר"ם א"ש פ' נצבים מ"ש שם והנה מה שכתב אם יאמר יפה כתבת היינו דהפירוש הוא דעל הנסתרות אינו מעניש לעולם ועל הנגלות עניש אפילו קודם שעברו את הירדן ואם כן הכתוב היא כפשוטו אזי ימחוק הנקודה מאליהן:

הוא לכאורה תמוה דלא מצינו תנאי כן בגמרא דאמר כן ודאי לא יאמר אליהו דלא כחד ע"כ נראה בעיני הכונה לפמ"ש התוס' שה בסנהדרין דף מ"ג דלהכי צריך הנקודה לר"נ גם כן דלא נימא דינא זוטא עכ"פ הוי מענשי שהיה להם למחות ואם כן לפי זה י"ל דזה הכונה דאם יאמר יפה כתבתי אזי אמחוק את הנקודה. א"נ נראה בעיני לפרש דברי האבות דר"נ פ' ל"ד הנ"ל משום דרש"י ז"ל אמר מדוע לא נקוד על השם ותירץ דאין דרך לנקד השם והשתא לפי זה י"ל דזה הוא קושית האבות דר"נ למה נקוד על לנו ולבנינו ולא על השם לזה השיב דכך אמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר מדוע כתבת כן אשיב כבר נקדתי עליו ואם יאמר יפה כתבת אזי אמחוק את הנקודה מה שאין כן אם יהיה הנקודת על השם אזי יש להם דין הנטפל אל השם ויהיה אסור למחקו כיון דעכ"פ עתה קודם שבא עזרא היה אסור למחקו:

אמנם לפמ"ש לעיל יש לפרש דהכי קאמר דאם יאמר יפה כתבת אזי אעבור הנקודה מעליה משום דיאמר דהוי מיעוט אחר מיעוט ולרבות ודוק ולפי זה נראה דקושיתו היתה מדוע נקוד על לנו ולבנינו והיה די רק בנקודה אחת כרבי פה:

איש רחוק עיין בק"ע ועיין בצל"ח על הירושלמי הלז.

הלכה ג

מתני' מה בין פסח ראשון וכו' עיין מ"ש לעיל דף י"ז ע"ב בד"ה כאן בחי כאן בשחוט שהארכתי בענין תני ושייר ועיין בשלום ירושלים פה ועיין בקונטרס המיוחד לכללא דתני' ושייר.

בין על הראשון בין על השני עיין בש"ק ועיין מ"ש על הרמב"ם הלז לעיל דף ל' בפלפולי בד"ה אבל אם נעשה אונן יעיין שם:

הלכה ד

אכל עולה אכל אימורין וכו' עיין בק"ע ופרושו דחוק ועיין בבלי דף כ"ד ע"ב תוס' ד"ה לרבות את האימורין וצ"ע אמנם לפענ"ד נראה הכונה כפשוטו וכדאיתא בסוגיין דבבלי כאן דאכל עולה ואכל אימורין הכל כונה אחת דאכל אימורין של קרבן פסח וכדבעי ר"י דחקו טמאי מתים ואכל אימורין פסח הבא בטומאה וס"ל לירושלמי כדברי רבא שם ודוק אלא דעכ"פ איסתפקי' ליה הואיל ואיהו אכל לאימורין ביום ואכילת פסח בטומאה לא אשתרי אלא בלילה ודוק ותו בעי ליה בנכנסו הטמאי מתים בלילה או קודם חצות כיון דלא אשתרי להו אלא בשעת הפסח ועסיקתו לפיכך קודם חצות שעדיין לא הגיע זמנה וכן בלילה שכבר עבר העסק שלו שבמקדש לפיכך בעי לזה מתרץ לו דהקשה הוא דכן זמן שאין חייב על אכילת קודש אינו חייב על ביאת מקדש ואם כן בלילה דאינו חייב עכ"פ על אכילתו א"כ גם בלילה אינו חייב על ביאתו במקדש וא"כ ממילא נפשט דביום קודם חצות חייבים ובלילה פטורי' וכן ה"ה ג"כ להיפך דאת שאינו חייב על ביאת מקדש אינו חייב על אכילת קודש א"כ ה"ה אחר חצות כיון דאז אינו חייב על ביאתו במקדש א"כ אפילו אכלו אז האימורין בטומאה נמי אינם חייבים ודוק:

הלכה ה

ע"ב מניין שכתיב בה כפרה עיין בק"ע דכתב ל"ג ולפענ"ד יש לקיים דכיון דהאי דם הוי כמו כפרה כדכתיב וראה את הדם ופסח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם א"כ הוי כמו מזבח וכדמי קדשיו כנ"ל שלא למחוק:

מ"ד סף אסקופה מה מקיים סף כלי פי' אם סובר דכאסקופה לבד היו נותנים או ס"ל דבכלי שעל האסקופה היו נותנים לזה מתרץ דמביא כלי ונותנו על האסקופה ויש לעיין דבמכילתא פ' בא איתא בהדיא דמ"ד על אסקופה ס"ל דהיה חופר גומא בתוך האסקופה ושוחט לתוכו יעו"ש וצ"ע. ועיין במפורש שם דתמה על הז"ר הרי קי"ל דאסור לשחוט בתוך גומא כמבואר במס' חולין ולפענ"ד לק"מ דלא הוי טעמ' אלא משום חשדא וברבים דכל ישראל עשו כן בוודאי ליכא חשדא ודוק ואפשר לומר דמכח קושית הז"ר לא רצה הירושלמי לומר דבתוך האסקופה ממש דאם כן הו"ל כשוחט לתוך גומא:

מביא סף כלי עיין בק"ע דמדייק מדכתיב עוד פעמים בקרא אשר בסף ועיין רש"י בחומש דמפרש דאצטריך לטבילה בכל מתנה ומתנה ופליגי בהא ודוק

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה