מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת עירובין · כיצד משתתפין פרק ח
הלכה א
הרי זה לכל בני עירי לכל מי שירצה לילך לבית אבל, עיי' בש"י בשם שושנים לדוד שאם הניח למקצת בני אדם לדבר מצוה גם אותו שאינם הולכים לדבר מצוה מותרים, ויש לישב בזה מה שלכאורה דיוקי המשנה סותרים וא"ז דקתני וכל מי שקבל עליו מבעוד יום הרי זה עירוב הא בין השמשות אינו עירב ואח"כ קתני משתחשך אינו עירוב משמע הא בקבל עליו בהש"מ הרי זה עירוב אמנם לפי הנ"ל ניחא דמי שרוצה לילך לדבר מצוה אפי' בקבל עלי' בין השמשות הרי זה עירוב ואע"ג דתנן במתני' דס"פ במה מדליקין ומערבין וטומנין את החמין ואמרו שם דווקא עירובי חצרות אבל לא ערובי תחומין דיש לה עיקר מדאורייתא היינו דווקא להניח העירוב אבל אם כבר הונח וקבל עליו אח"כ א' מבין השמשות מותר, וכל זה הוא דווקא מי שרוצה לילך לדבר מצוה אבל מי שרוצה לילך לדבר הרשות אע"ג דמהני ג"כ לו מ"מ דווקא בקבל עליו מבע"י אבל לא בבין השמשות ודו"ק:
אין צריך לזכות, עיי' בש"י דהואיל ואין מערבין אלא לדבר מצוה הקילו בו, וי"ל דלדידי' דא"צ לזכות באמת מי שאינו הולך לדבר מצוה אינו יכול לסמוך כיון דזכיה לא היה כאן, משא"כ לר"י דאמר ק"ו דצריך זכי':
אתי' דרב כר"י, נ"ל אבל לא ממש כר"י דהכי רב ס"ל בבבלי דף פ' דבעירוב חצרות א"צ לזכות ואיהו אמר ק"ו מעירובי חצרות ודו"ק:
אר"י כדי לעשות כל הרשויות כאחת, עיי' בק"ע ופרושו דחוק ולפענ"ד די"ל דהכוונה דלכך אין מערבין אלא לדבר מצוה שלא לחלוק ברשיות שיהיו לאלו רשות לילך לצד השני ג"ב אלפים ולא לאלו, לכך לא התירו לערב רק לדבר מצוה, א"נ ע"פ מ"ש לעיל דע"י אותן שערבו לדבר מצוה מותרין לערב גם שאר אפי' לדבר הרשות משום שלא לחלוק כנ"ל:
הלכה ב
צא מהם שליש ליציאה, עיי' בש"ק דתמה א"כ שוין הם לגמרי, ולפענ"ד זה בא ר' יוסי בר בון אח"כ לתרץ נפיק לי' לאילן פי' היציאה הוא מה שהנחתום מוציא אח"כ הוצאות האפי' דהיינו העצים וההרקדה והבאה והלכת הקמח מן השיק, ועולה לשליש וגם אח"כ הרוחת הנחתום, וזה נפיק לי' לאילן נחתומי' וגם כחדא דרב חונה, וזה דמסיים הירושלמי ולחוד כהן שיעורא מלבד השיעור שליש ליציאה הוא מה שנפיק לאילן נחתומי' מה שהם מרויחים וא"כ הו"ל יותר משליש ופי' הק"ע שפי' שנפיק ודריש להו לא נראה בעיני: