מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת עירובין · חלון פרק ז
הלכה א
עלו בה עשבין אין ממעטין בה, וקשה לי מהא דאמר בבבלי ב"ב דף ר' ע"א עשבים שעלו מאליהן ממעטין בחלון לענין טומאה ואמאי לא ימעטו לענין שבת ולומר דמערבין ב' ונ"ל ע"פ מה דמשני התם דאיירי בכותל חורבא י"ל כאן איירי בבית וא"כ שקיל לה לכך אינו ממעט, א"נ לפי מה דמשני עוד סתם בכאן חוץ משלשה יש דכאן אמר עלו בה עשבים ממש ולפיכך וודאי שקל להו ואין ממעטין:
הלכה ה
ביני מתני' פי' לא מבעי להאכיל לבהמה דשרי אלא אפי' למלאות קופתו ולהאכיל הבהמה נמי שרי ולא חיישינן ד"מעט מעשרה דאדם מזהר זהיר, ואמר ר' חגי דהוין אמרין אינו כסותר אהלים דאם ימלאו ממנו קופתו הרי עכ"פ הוא סותר מן המחיצה, משום דאינו אלא כסומך אבל סתירה ליכא כיון דאינו מבטל המחיצה עי"ז והוי רק בסומך אהל ותנן וכן קורה שנשברה סומכין או בספסל או בארוכות המטה לא בשביל שיעלה אלא שלא יוסיף עיי' שבת במשנה פ' השואל וכן כאן אם הוא מרודד סמכו אצלו ומחזיקו להמתבן ודו"ק, ותמי' על פי' ק"ע דכ' דירושלמי מסיק דאסור משום דהוי כסומך אהלי' ואסור ותמי' הא זה דומה לקורה שנשברה שסומכין אותו בספסל או בארוכת המטה עיין בבלי שבת קנ"א ע"ב:
והנה י"ל הא דאמר אלו ממלאין קופתן דייק ממלאין ב' או ג' ביחד ולא חיישינן דלמא שקלו לטובא וממעטין מעשרה משום דרבים מדכרי אהדדא, ועיי' בשבת קמ"ז יו"ד בני אדם מסתפקין באלונטית אחת וכו' משום דמדכרי אהדדא, גם י"ל ע"פ מה דתמה בריטב"א אהא דר"ה בבבלי דאמר ובלבד שלא יתן לתוכו קופתו דלמא יתמעט מעשרה, הא קיימ"ל שבת הואיל ופותרה הותרה, ותי' דגזרינן אטו שבתות אחרות, ולא היה צריך לומר אטו שבתות אחרות דיש לגזור שמא ימלא קופתו בין השמשות ויתמעט ועדיין לא הותרה:
וי"ל דר"א פה בירושלמי זה חשיב גזירה לגזירה דלגזור שמא ימעט מעשרה ושמא יעשה כן תיכף בהכנסת שבת זה לא גזרינן ודו"ק, אמנם בעיקר קושית הריטב"א נ"ל דיש לומר דדווקא בדיעבד הוא דאמרינן אם אירע כן כמו בנטלו' קרויו או לחותבו בשבת וכדומה לעיל דף ז' ועיי' בבלי דף ב' ודף י"ז משא"כ כאן בוודאי לכתחילה אין ליטול בקופה ולסמוך על שבת הואיל והותרה הותרה ודו"ק ועיי' מ"ש לעיל דף ז':
הלכה ו
תני אין מזכה להם בחביות שבמרתף, נ"ל דדיוק מלשון הוא דקתני מניח את החביות דצריך דווקא להניח את החביות ממקומה למקום אחר ולהוציאה ולא לזכות בה במקומה במרתף משום שמא ישכח וישתנה אותה לדבר אחר: