מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת עירובין · כיצד מעברין פרק ה
הלכה א
רב אמר יאותו שמואל אמר יעותו כדכתיב לדעת לעות עיי' בת"ח מ"ש נ"מ לדינא בין מעברין בע' או בא' וכ' דנ"מ ביש צריף בתוך ע' אמה ושריים דאינו קבוע וקאמר דלמ"ד מעברין נמי מהני דכמו אשה עוברת דג"כ אינו קבוע ולמ"ד אבר צריך להיות קבוע כאבר באדם, ונ"ל דכן יש נ"מ בין יאותו באלוף צריך רק ראויה להנות ממנה בכ"ש אבל למ"ד בעין מלשון לעות צריך להיות ראויה לדבר אצלה לקרות מתוך ספר או אגרת, גם י"ל דנ"מ בין מעברין אי יצא מקל ארוך מגג דלמ"ד לשון אבר הרי עכ"פ כמו אבר אבל מ"ד מעברין מלשון עובר צריך להיות גדודיות או בית וכדומה אבל לא מקל ארוך היוצא:
ונ"מ בין אידהן או עידהן דלמ"ד אידהן צריך לכנות ע"ז מפורש גנאי מלשון אד ושבר אבל עדיהן אינו מפורש לגנאי:
ר"י ב"ש בשם ר' הושיה עושין לה אבר נ"ל דר"י היה רגיל לבוא אל ר' הושעי' רב ואע"ג שהי' עירו מחוץ לתחום עיר של ר"ה הי' עושה לעירו אבר עד שהיה בתחומו, ולזה כיון דר"י היה מפרש כן הסתכל בו ר' הושעי' רבו כי ידע דהוא עושה כן כדי לילך אצלו בכל שבת, לזה אמר לי' ר' יוחנן למה אתה מסתכל מאן דצריך פי' דמי צריך לשאול ממך צחק בוודאי שמח בבואו אצלו דעתה מורה לי שאלתיו ואפי' מאן דלא צריך לך מ"מ היפלוג עליך הפי' היהי' רחוק מ"מ ראוי' שיבא אצלך ולזה מביא הירושלמי דכן שלש עשרה שנה בא תמיד ר' יוחנן בכל שבת אליו אע"ג דלא הי' צריך לי':
טירוגין של נביאים נ"ל ע"פ מש"כ הרמב"ם דאחי' השלוני קבל ממשה ואליהו קבל ממנו א"כ היה אלי' פה שלישי ממשה, וטרוגין הוא בית שיש לה ג' כתלים וכן אליהו היה השלישי כנ"ל לזה פירך והלא אליהו היה הג' של נביאים, ואיך אמר אשר עמדתי לפניו, דלא מצינו כן אצלו אלא אצל משה (עיי' בספר ארוך הקצר דפי' מלת טריגין כנ"ל, וקאמר הירושלמי כן די"ל דלמא דווקא גבי משה שהיה נבואתו פה אל פה, שייך ביה כל מבקש ה' משא"כ לפני רב אחר לזה מביא ראיה מאליהו שהיה שלישי למשה ולא היה מדבר עם, ואפ"ה כתיב בי' ה' אשר עמדתי לפניו ש"מ דכל עמידות לפני אחי' הי' כאלו עמד לפני ה' ודו"ק, גם י"ל טירוגין משלש משום דפנחס זה אלי':
ע"ב וכי לפני אלהים אלא מכאן שמקבל פני חבירו וכו' וקשה הו"ל למקבל פני רבו, מזה נראה שיתרו היה בעל הסעודה כדכתיב ויקח יתרו עולה וזבחים ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה דהוא בעל הסעודה וזה כל המקבל פני חבירו דיתרו לא הי' רבם:
ועיי' בבלי סוף מס' ברכות דף ס"ג ע"ב פתח ר"נ בכבוד אכסני' ודרש מאי דכתיב ויאמר שאול אל הקני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשית חסד עם כל בני ישראל והלא דברים ק"ו ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילהו ומשקהו ומהנהו מנכסיו ע"א כו"כ וכ' רש"י עשית חסד שהאכילם שנא' ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם, ובמהרש"א עמד על דברי רש"י אלו דזה לא קאמר הגמרא דאמר שלא קרב את משה, ומשמע דבהאי סעודה היה משה בעל הסעודה ויתנו הארח וכו' ולפענ"ד נעלם ממנו ירושלמי זה דאמר כל המקבל פני חבירו ולא אמר פני רבו כנ"ל אלא ש"מ דיתרו הי' בעל הסעודה, ואפי' אי נימא דמשה היה בעל הסעודה מ"מ מדכתי' עם חתן משה לפני אלהים משמע דהא דלפני אלהים היה עבור חותן משה שקבלו פניו, אמנם רש"י היה סובר עם חותן משה דהוא היה בעל הסעודה, וגם מרישא דקרא דכתי' ויקח יתרו עולה וזבחים ודו"ק עכ"פ מצינו בהדי' דיתרו עשה חסד, אלא דשאול א"ל דעשה חסד עם כל בני ישראל וזה לא מצינו דכאן לא כתיב כ"א אהרן וכל זקני ישראל לאכל אבל כל בני ישראל לא כתיב אלא ע"כ כיון עוד אל חסד שעשה וע"כ הוא מה שקרב את משה וקראו לאכל לחם ונתן לו בתו ואז עשה חסד עם כל כי מעשה היה מושיען של ישראל ודו"ק, וזה דאמר ואתה עשית חסד עם אהרן זקני ישראל וגם עם כל בני ישראל כנ"ל:
ויותר נראה לומר שהי' לפני רש"י הגירסא דאיתא כמו במדרש שמואל וכי עם כל ישראל עשה חסד ולזה מביא רש"י דלא כתיב כ"א זקני ישראל אלא מלמד כל המאכיל פרוסה לת"ח כאלו עשה חסד עם כל ישראל כנ"ל ודו"ק:
שוב ראיתי לדודי זקני הגאון המקובל מו"ה נפתלי כץ בספרו ס"ח שהאריך בזה ולפענ"ד כמ"ש:
א"ל ומה חמית מימר פי' דשאל לו מה חמית בדעתך אי דווקא פגום או אפי' נופגים פי' ב' או ג' פגומין א' יוצא בצפון וא' יוצא בדרום, ובזה מספק הירושלמי אבל בבבלי פשיטא לי' דה"ה ב' דקאמר מ"ד מרוח א' אמרינן מב' רוחות לא אמרינן קמ"ל עיי' דף נ"ה, א"נ דמקשה לו אי גם מב' פגומין זה כנגד זה נמי אמרינן דווקא עד נ' אמה או כיון דאיכא ב' פגומים זה כנגד עדיף והוי כבתים:
מהו ליתן מפגום לפגום נ"ל דהפי' הוא דיש פגום א' במזרחי' צפוני' ופגום א' כנגדו במזרחית דרומית אלא דהפגום השני אינו גדול כ"כ כמו הפגום שבמזרחית צפונית אם מותר להגדיל הפגום הראשון, או דלמא דווקא כי ליכא כ"א חד פגום הוא דמתירין למתוח המדה כנגדו ממש משא"כ היכא דאיכ' פגום אחר אין למתוח כ"א כנגד הפגום, ואולי גם זה כוונת הק"ע בל"א ודו"ק:
מכאן אתא ברא ומן כאן אתא ברא פי' דבעו היכא דיש פרצה אצל היתר למעלה וא"כ יכול לבא ברא מצד היתר ומצד הפרצה ואם משחינן ביתר יש יותר מב' אלפים אבל אי משחינן מהפרצה הוי רק אלפים בשיעור היתר, לזה אמר אם הפרצה רק מכוח אחד בקשת קרוב ליתר אסיר דמשחינן היתר מסוף הקשת ממש אבל אם גם בצד השני של קשת פרצה אזי משחינן היתר מפרצה לפרצה וא"כ הוי רק אלפים ומותר ודו"ק וא"צ להגיה כמ"ש הק"ע ודו"ק:
עיר שהיא בנוי' על שפת הנחל אם יש בינה לנחל ד' טפחי' וכו' מה אנן קיימין עיי' בש"ק מה דתמה על אמ"א בסי' שצ"ח ס"ק י"ג ולפענ"ד אין זה דומה דכאן איירי דשפת הנחל הולך בשיפוע ומתלקט ביותר ג' אמות בתוך יו"ד טפחים ובכה"ג חשיב כרשות יחיד וסמוך לעיר וראוי לתשמיש גדול לעמוד שם על השפה ועל ג' טפחי' הסמוכים לה ומשו"ה מודדין משפת הנחל החיצונה, משא"כ בשאר מקומות שרק משתמשין בהם אבל לא הוי רשות ב"ע ופשוט:
ובגמרא דף ס"א דמשם כובעים דברי הרמב"ם איירי בעיר הסמוכה לשפת נחל שאין השפה רחב כלל רק העיר סמך לנחל ממש כי אין השפה רחב ממש ולזה בעביד לה דקה דפי' הרמב"ם מצבה רחב ד' דעשה מעשה להשתמש ודו"ק:
דף ט"ו אמר ר' יוסי מכיון שהיו חונין ונוסעין ע"פ הדבור כאלו היו חונין לעולם כן הגיה בק"ע ועיי' בש"ק בד"ה מכיון שהבטיחן דמיישב הא דלא הביאו הפוסקים האי דינא דירושלמי לעיל ב"פ כלל גדול דבנין לשעה הוי בנין משום דסמכו על הבבלי דעירובין דף נ"ה פה דדגלי מדבר כמאן דקביעי חשיבי כיון דכתיב על פי ה' יחנו, ולפענ"ד כיון דמירושלמי פה נראה דהוצרך לתרץ משה עשה להם שלשה צריפין ושלשה אהלים, וכן מדמסיק לעיל הדא אמרה בנין לשעה הוי בנין משמע דכן הלכה ובבבלי לא מצינו דעל זה פלוגתא ונ"ל דוודאי קודם שחטאו במרגלים דעדיין לא נגזר עליהם שישארו במדבר מ' שנים, א"כ י"ל דלא חשיב קביעי כיון דהיו מצפין בכל יום לכנס לא"י ואף אחר העגל עדיין לא נגזר עליהם שישארו ולכן אע"ג דעל פי ה' יחנו אפ"ה לא חשיב קביעי כיון דעכ"פ מצפין תמיד לכנוס בכל יום לא"י אבל אח"כ כשנגזר עליהם שישארו במדבר מ' שנה א"כ שפיר חשיב הא דע"פ ה' יחנו קביעות והשתא לפ"ז ב"פ כלל גדול דיליף דבנין הוי במשכן מעמודים על גבי אדנים, וזה הי' קידם שחטאו במרגלים ואז שפיר אמר כיון שהבטיחן הקב"ה לא"י והי' מצפין עליה בכל יום א"כ ש"מ בנין לשעה הוי בנין ולא ס"ל כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו דחשיב קביעות דהרי עכ"פ בכל יום היו מצפין לכנוס לא"י וש"מ בנין לשעה הוי בנין ודו"ק וכן הירושלמי דפה דפריך ממשה יקח את האהל והי' זה קודם חטא מרגלים שפיר פירך אח"כ מכיון שהבטיחן הקב"ה להכניסן לארץ כמי שהוא לשעה אע"פ שע"פ ה' יחנו כיון שעכ"פ בכל יום היו מצפין לכנוס, משא"כ בבבלי בעירובין דיליף ממחנה ישראל דכתיב ויחנו בירדן מבית הישימון עד אבל השיטים וזה הי' גודל המחנה ג' פרסאות י"ב מיל וזה אחר מרגלי' ועל זה שפיר תי' כיון דכתיב ע"פ ה' יחנו הוי קביעות דאז כבר נגזר גזירה שלא יכנסו לארץ עד תום מ' שנה, ושפיר חשיב קביעות ודו"ק, אבל עכ"פ קודם החטא מרגלים י"ל דלא חשיב קביעות וע"כ דבנין לשעות הוי בנין וצ"ע:
וכ"ת קודם חטא מרגלים איך היו כפנים י"ל דס"ל לגמרא דלא הי' המחנה גדול כ"כ ודו"ק:
שער סור ששם היו טמאים פורשים ועיי' בק"ע והא דתנן בכלים החיל מקודש שאין עכו"ם וטמא מת נכנסים לשם היינו מדרבנן, ותמי' לי מה שראיתי בסדור יעב"צ בסוף מוסף שבת שכ' דבשבת היו מבעירין האש בבית המוקד ע"י נכרי ותמי' דשכח משנה דאין עכו"ם נכנסים אפי' בחיל, וצ"ל כיון דלא אסור אלא מדרבנן אין שבות במקדש והיו רשאים לכנוס, אלא דמלשון המשנה משמע דלעולם לא נכנסו נכרים ואולי י"ל דבקור הבעירו בבית המוקד שנים ושנים שעשו מלאכה ביחד פטורין אלא דאסור משום שבות ואין שבות במקדש אלא דיש לעי' במ"ש הרמב"ם בסוף ה' בית הבחירה חוץ מלילי שבת שלא הי' בידם אור והי' דולקין מע"ש שם נרות ואמאי והי' אפשר להם לשא שנים ביחד נר והו"ל דשבות במקום מצוה ושרי לכ"ע אפי' לכתחילה ועיי' בריש מס' שבת, וצ"ל אע"ג דהוי שבות דשבות אפ"ה לא שרו לכתחילה כיון דאפשר ע"י נרות דולקות מע"ש:
שער העליון שהוא למעלה מעזרת ישראל החיל ועזרת נשים ומעלה וכו' עיי' בש"ק דכ' דבי"מ מגיה למעלה מהר הבית וחיל, וי"ל ע"פ מה שבארתי בכמה מקומות דויו נון הנוסף בסוף מורה על כפל ועיי' מ"ש בחבורי תואר משה, ה"ה כאן עליון מורה ויו נון על ב' גבוה מהר הבית וחיל, גם יש לפרש ה' עליון דגובה מעזרת ישראל כי מהשער מתחיל עזרת ישראל והשער עליו א"כ יש כאן ה' עליון מעזרת נשים וחיל ועזרת ישראל ומעלה יתירה שהי' והשער עולה על כולן ודו"ק וזה לראב"י דהלכתא כוותי ולת"ק יש לומר ה' עליון ממחנה ישראל כמ"ש הק"ע:
ונסעו הקהתים וכו' עיי' מ"ש בזה בריש שבת:
ע"ב מה בחנייתן ע"פ הדבור עיי' בש"ק דתמה ביפ"מ מאי איש איש על ידו לדגליהן, ונ"ל אע"ג דהלכו כקורה אפ"ה היה כל איש על ידו לדגלו מי שהי' מקומו למזרח נשאר למזרח ומי שמקימו למערב נשאר למערב ופשוט:
לפי שהי' מרובה באוכלסין נוסע באחרונה, ולזה ברכו אביו נחש עלי דרך, שהוא מאסף לכל המחנות שאם יבוא מלחמה מאחריהן, עמוד הוא כנגדו וזה נ'חש נ'שה ח'רב ש'בטים ע'לי ד'רך וזה שם ד"ל ד"גלו כ"חש:
הלכה ב
מה ת"ל מקיר העיר נ"ל דה"פ דהו"ל מעיר וחוצה כיון דכתיב מקדם ומגרשי בערים, אלא וודאי דקאי ערים דכתב מתחילה דהיינו ב' ערים מקיר, וכן העיר וחוצה והיינו בין עיירות ודו"ק:
סלקית מתני' דבמתני' קתני לא אמרו אלא בין שתי עיירות משמע דרבנן אמרו כן מעצמן יאתה דורשת לה מקרא כנ"ל היו שנים האמצע מאי שידון לכאן נלפענ"ד דבעי כשהיו שנים כזה דשלש מלמעלה וכן מלמטה ובעי אם ילך כזה או כזה ואמר דבעי אם המה ב' וא' כבר הלך אם השני יכול להלך כזה ודו"ד אבל וודאי יכול להלך ולזכות כמו שירצה או כזה או כנ"ל:
הלכה ג
חבל של ב' אמה אמרתי דרמז יש בדבר דעונש שבת הוא כרת מת בן נ' שנה, ושיעור החבלים הוא מ' כנגד אבות מלאכות מ' חסר אחת, ועיי' מ"ש בפי' לשבת דנקיט התנא מ' חסר א' משום דעתיד לבוא יהיו מ' מלאכות ע"פ מה דאמרו הטוה מן העזים חיים פטור דאין דרך טוי' בכך ומקשה הגמרא והא כתיב וכל אשה חכמת לב טוו את העזים ומשני חכמה יתירה שאני דנתן הקב"ה בהם חכמה, וא"כ י"ל דלעתיד לבוא כי תמלא הארץ חכמה ידעה רא יהי' חכמה יתירה ויהי' מ' מלאכות:
דף ט"ז אין מקדרין לא בערי הלוים ולא במקום עגלא ערופה, הנה ר"ח הקדים ערי לוים קודם עגלא ערופה, משום דערי לוים כתיב קודם בתורה בפ' מסעי וע"ע בפ' שופטים, אמנם בבבלי כאן אמר ר"נ אין מקדרין לא בעגלא ערופה ולא בערי מקלט הקדי' עגלא ערופה, ונ"ל דקמ"ל דאפי' בערי מקלט דיש בה הצלות נפשות וה"א למען הצלות נפשות יהי' מקדרין להרבות התחום קמ"ל ולזה נקיט ערי מקלט ודו"ק, אלא דיש לעיי' כיון דעכ"פ איכא מצוה בהצלות נפש ההרוג מדוע אין מקדרין, נ"ל דס"ל כר' יוסי הגלילי ורצח אותו הגואל הדם הוא מצוה א"כ ה"ה בהיפך מצוה ביד להרגו באפשר לכן עכ"פ אין מקדרין, אלא דזה הוא פלוגת' במס' מכות דר"י הגלילי ס"ל דמצוה ביד גואל הדם ור"ע פליג עלי' וס"ל דלא הוי כ"א רשות וא"כ לדינא דקיימ"ל כר"ע דהלכ' כר"ע מחבירו וכמ"ש הרמב"ם בפ' ה' מה' רוצח וא"כ שפיר השמיט הרמב"ם הא דאין מקדרים כיון דאיכא מצוה בהצלות י"ל דמקדרין ודו"ק ועיי' בש"ק:
הלכה ד
אין מודדין אלא מן המומחא וכו' עיי' רש"י דגריס אלא מומחא, ולפענ"ד דלשון מן המומחה ג"כ יש ליישב דהיינו שמומחא יעמוד אצל המדידה ויראה, ויגיד לו מתחילה איך יתנהג, והנה לפי גרסתינו המומחא משמע צריכין לדע שהוא מומחא, אבל לפי גרסת רש"י משמע דאפי' לא ידעינן בוודאי שהוא מומחה, אמרינן כיון שמדד כל המצויין אצל מדידה מומחים הם כמו בשחיטה וצ"ע:
ההדיוט שכיבה וכו' וי"ל הא דנקיט ההדיוט בה' לזה ראי' למ"ש לעיל דא"צ המומחא למדוד אלא שיעמוד ויראה, ולזה אמר ההדיוט שכיבה שאם הי' המודדים א' הדיוט וא' מומחא והמומחא הי' משגיח על תרווייהו והי' ההדיוט ריבה אמרינן כיון דאידך הי' בוודאי הי' המומחא זריז יותר כנ"ל ועיי' בתוס' י"ט ותוס' חדשי':
הלכה ה
עיר של יחיד עיי' בש"ק מה דכ' דרש"י מפרש עיר של יחיד איירי דאין בה אלא יחיד וא"כ לא שייך לומר עיר של יחיד, וזה אינו דהרי רש"י כ' מערבין את כולה כבתחילה משמע דהיו אחרי' דרים בה דאל"כ לא צריכה עירוב כלל:
ע"ב דשקתא דגזוראי עיי' בש"ק ופרושו דחוק ולפענ"ד דצ"ל דשקעתא דגזוראי שראה ענפים הנקצצים עומדים אצל הפתח למחיצה ולזה אמר חלקתם ערובכם כנ"ל:
ובלבד ישראל עיי' בש"ק ולפענ"ד דהא דאמר אסי בלבד ישראל אליבא דר"י דאמר כ' משא"כ לר"ש דאמר דדי שלש חצרות וא"כ י"ל דלא אריך ג"כ דווקא ישראל וא"כ מכ"ש לדידן דקיימ"ל דלא בעי כ"א חצר א' ובית א' כיון דלא כ"א משום היכרא א"כ ה"ה בית נכרי חשיב שיור ודו"ק:
הלכה ז
לית כאן כיצד פי' רק אח"כ דכך צ"ל בד"א במודד אבל בנותן עירובו בתוכן גדולה וקטנה שוין כיצד וכו' ולק"מ מה דתמה בש"ק:
עיר מהו שתעלה וכו' עיי' בש"ק מה דתמה על הרמב"ם והטור דפוסקי' דלא כר"י ולפענ"ד דס"ל לרמב"ם דהא דאמר הירושלמי פה אח"כ בראשונה אנשי טברי' הולכין כל עיר חמתה וכו' המה דברי ר"א דמביא ראי' לדבריו מדלא הלכו מתחילה עיר חנתה בטברי' כ"א עד הכיפה ואס"ד דאין העיר עולה ממידה א"כ עוד ד' אמות לתחום והי' כלה התחום חוץ לעיר טברי' א"כ הי' להם טברי' כד' אמות, אלא ש"מ דעיר מן המדה ודו"ק וא"כ כיון דר"א הביא ראי' לדבריו ור"י לא השיב עליו ש"מ דהלכתא כוותי' כן נ"ל דעת הרמב"ם:
ברועה א', עיי' בק"ע דתמה הא רועה פסול לעדות ותי' מדי דהוי אעבד ושפחה דנאמני' אלא דיש לעיין לפי מה שתי' התוס' בתי' קמא דמתני' איירי ביש גדול עמהם דכאן לא הוזכר דרק ע"פ הרועה לבד, ואולי י"ל דרועה אינו אלא ברועה בהמות עצמו, וכאן הי' רועה בהמות אחרי דכשר עיי' בח"מ ה' עדות:
אמר ר"מ מפני הרשויות י"ל כמ"ש דחמתן עיר עשוי' כקשת הוי ובין ראשיה יותר מד' אלפים ומודדין לכל א' מפתח וא"ל אותן העומדים למעלה בקשת אין יכולין לכנוס אפי' לראש גדר, וגזרו שאם אותן שדרים בתחילת חמתן יהיו מותרין לעלות, יעלו גם אותן שדרים בגובה הקשת ודו"ק כנ"ל ואסרו הסמוך אטו רשות הרחוק ודו"ק, ואע"ג דתחומין דרבנן אפ"ה גזר רבי הואיל והיו רגילין יום יום לעלות:
ודיר וסהר לא כמו שחרבו בתין ודיורין עיי' בק"ע דמפרש בלשון בתמי' ומשו"ה הביא מזה ראי' בש"ק לשיטת הריף והרמב"ם, ולפענ"ד דלב מהר"ם הי' מהסס דגם מזה הירושלמי די"ל דפי' הירושלמי הוא בניחותא הרב אמר דדיר וסהר אינו דומה לעיר שחרבו בתיה משום דקומה ראוי' נעה שהיו וא"כ גם רב י"ל דס"ל כשמואל כנ"ל:
הלכה ח
הקונה שביתה עיי' בש"ק דכ' דפי' הקונה היינו ששבת שם בקרפף יותר מבית סאתים ומשו"ה מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה וזה ראי' לשיטת הרמב"ם כפמ"ש הרה"מ בפ' ז' מה' עירובין ה' ד' וקשי' על שיטת הרשב"א ולפענ"ד דהרשב"א מפרש הירושלמי פה איירי בשבת בקרפף ואינו יודע אם הוא בית סאתים או יותר ומשו"ה הואיל והוי ס' דרבנן דתחומין דרבנן מהלך את כולה ומונה אלפים חוצה לה אבל בוודאי יותר מבית סאתים אין לו אלא ד' אמות וחוצה אלפים:
ומיושב ג"כ מה שתמה על הרה"מ דכ' לשיטת הרמב"ם באומר שביתתי במקום פלוני אין לו אלפי' ממקום ערובו מסוגי' דכאן איירי בס' אי יותר מבית סאתים והרה"מ איירי בוודאי יותר ודו"ק:
ע"ב אם הי' גגה של מערה ד' אלפי' עיי' בש"ק דמגיה פחות אמה, ונ"ל דזה אמרה משנה נמצא קיל תוכה מעל גבה, וקשה על גבה לית קול כלל אלא דאם הגג גובה הרי מותר להלך את כולה אפי' בארבעת אלפי' פחות ובמערה גופא בראוי' לדיורין אפי' גדולה כאנטוכי' ואמר אח"כ דאפי' ברוחב ששת אלפי' נמי מהלך את כולה אם איכא ג"כ לבריות דהיינו תרווייהו גובה וניבריות וא"צ למחוק זה כמ"ש הש"ק ודו"ק: