אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת סוכה › לולב וערבה פרק ד

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת סוכה · לולב וערבה פרק ד

לולב הגזול פרק ג

הלכה א

ללמדך שכל דבר שנותנים ב"ד נפשם עליו וכו' נראה לפרש דמשו"ה אמר דיסוד נביאים הם ולא אמר הל"מ דעדוף טפי להורות בזה דמה שב"ד מסרו נפשם עליהם מתקיים וחשובה כהל"מ ופשוט:

הלכה כב

מתני' דלא כר' דוסא עיי' בק"ע דמפרש דלא הוא כמו אלא ולפענ"ד נראה דהכונה כפשוטא דמקשה דהוא דלא כר' דוסא דבמתני' קתני כל מי שהגיע לולבו משמע דלמחר אומרי' כן לאחר שחטפו מדלא קתני כל מי שיגיע וא"כ דלא ס"ל כר' דוסא דר"ד ס"ל יש בריכה דאומר בשחרית אומר כל שילקטו עניים וע"כ משום דס"ל יש ברירה וא"כ מתני' דלא כוותי' ועיי' בבבלי ב"ק דף ס"ט ע"א דמסיק הגמרא שם איפך וסוגיא דהכא הוא ע"פ מה דמסיק שם, ודו"ק:

תמן את אמר אין הפקר אנסין הפקר, נראה דמקשה מדלא פליגי חכמים במתני' משמע דכ"ע היא וק"ל, ועיי' מ"ש בסוגיא דצנועין בב"ק בחדושי:

לא תהוין יהבון אלא לדעת גמורה עיי' בק"ע דמפרש במתנה גמורה, ודוחק גם יש לעיי' דא"כ משמע דס"ל מתנה ע"מ להחזיר לא שמי' מתנה ודוחק דיפליג אגמרא דידן, גם לעיל בדף ח' דרנב"י אמר לשזכה בו ובמצותו משמע דס"ל שמי' מתנה, ונראה דה"פ דאמר לחבריי כשיתנו מתנה ע"מ להחזיר לא יתנו אלא למי שיש דעת גמורה לאפוקי קטן, והא דלא אמר סתם שיתנו רק לגדול משום דאפי' לפעוטות שרי כמבואר בשו"ע סי' תרנ"ח ס"ג ו', ועיי' בש"ק ובש"י:

הלכה ג

ע"ב מתני' ליה ולך מזבח בדרושי שלי הארכתי דהכונה הא דאמרו ליה ולך מזבח הוא תפילה שאנו מחכי' ליה שהקב"ה יגדל שמו ויהי' ה' אחד ושמו א' בסוד ב' פעמים כף ועיי' בספר שפע טל בהקדמה ובספר סמיכות חכמים בהקדמה ועיי' מ"ש מזה לקמן:

ר"ש ור"נ וכו' וחד אמר אפי' בד א' ועיי' בבלי ועיי' שו"ע או"ה סי' תרס"ד ועיי' בלבוש דכתב וז"ל וערבה זו שיעור ארכה כשיעור ערבה של לולב ומיהו גם בפחות לא מיפסלא ועיי' באלי' זוטא דקרא תמה דלא משמע כן בשו"ע, ולפענ"ד להביא ראי' ללבוש והוא מדמתרץ בבבלי אלא אימא אפי' עלה א' בבד א' וקשה הא איהו לא אמר כן ע"כ נראה דהכי פרושו אפי' עלה א' ובד א' דהיינו אפי' עלה והבד המה א' והמה שוין בגובה אפיה כשר ובלבד שהעלה דבוק בבד ודו"ק וא"כ משמע דא"צ שיעור כגובה ערבה של לולב:

ובב"י מביא קושי' בשם גדול א' אמאי קאמר הר"נ דקיימ"ל ככ"ש משום דמנהג נביאים הוא ואזלינן בספיקא לקולא תיפוק לי' דהלכתא כרב ששת באסורה, ונראה לומר דהי' לכאורה לספוקי בדברי ר"ש גופא דאפשר דגם הוא סובר ג' בדין אלא דאמר דדי בעלה א' בבד ובד לזה אמר הר"נ הואיל ומנהג נביאים הוא אזלינן בספיקא לקולא ואמרינן דר"ש היתר אפי' בבד א' ודו"ק:

הלכה ד

אתרוג שנפסל בי"ט ראשון מותר לאכלו עיי' בש"ק ובש"י ועי' באלי' זוטא סי' תרס"ה דתמה על הב"ח. דמתרץ דא"ח איירי בנפסל קוד שיצא דא"כ לא פירך הירושלמי, ולפענ"ד נראה דהירושלמי פירך דכי היכא דאמר רב דבנפסל קודם שיצא מותר והזמנה לאו מילתא היא א"כ ה"ה אתרוג דתינוקת נמי יהי' מותר אפי' לגדול דאתרוג דדהו הוי גרוע אפי' מהזמנא לזה מתרץ הירושלמי דעכ"פ שאני כאן דראוי לצאת בו לאחרי' ודו"ק:

הלכה ה

דף יו"ד אמר ר' בא אי בששחטה ברגל אין זו חגיגת י"ד ועיי' בבלי דף ע"א בפסחי' דאיתא להיפך דאמר ר"א אדרבה דהא מתני' בן תימא יע"ש ואפשר לומר דירושלמי ס"ל דהא לא קשי' דאיפסלי' לי' בלינה משום דא"ל דאתי' עשה ושמחת בחגיך ודחי' לאו דלא ילין ומשו"ה יוצא בו משום שמחה היכא דליכא שלמי שמחה אחרי' ואין להקשות א"כ גם בפסח גופא יהי' יוצא משום שלמי שמחה ולא יהי' עובר משום לא ילין ולא תותירו היכא דליכא שלמי שמחה אחרי' א"ל דשאני פסח דיש בו עשה ול"ת דיש בו ג"כ עשה דוהנותר באש תשרופו ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ודו"ק, ועיי' במ"ש לפי סברת הלח"מ ובחדושי לסוגיא הארכתי הרבה בזה ואין להאריך:

זאת אומרת שהם נחלקין בפירוש עיי' בש"ק בד"ה שהן אמה דתמה על התוס' ולפענ"ד נראה לישב דהתוס' והר"נ ס"ל דהא דאמר ר' מנא לא פליג אר' אבין דר"א לא קאמר רק דשמואל איירי בהי' בדעתו לאכל בבית שקידש ובכה"ג צריך לקדש משא"כ בהי' בדעתו לאכל במקום אחר אזי א"צ לקדש שנית אם אוכל באותו בית אחרת אבל לכתחילה איכא למימר דשמואל מודה דאין לעשות לקדש בבית זה כדי לאכל בבית אחר וא"כ לפ"ז אכתי יש פלוגתא בין רב ושמואל דרב אמר דמי שסוכתו ערבה לו מותר לעשות כן לכתחילה א"כ לפ"ז זה הא דאמר ר' מנא אתי' דשמואל כר"ח דלדידי' לכתחילה צריך לפסול סוכתו ולא לקדש כדי לאכל בבית אחר ועל זה הוא דאמר ר' אימא שהם נחלקין בפירוש אבל בדיעבד בקידש בבית זה כדי לאכל במקום אחר מודה שמואל דא"צ לקדש, אבל מבבלי מבואר מדפירך הגמרא ולשמואל למה לקדושי בבי כנישתא ומאי קושי' דלמא הקידוש בבי כנישתא הוא להוציא את שאינו בקי כיון דבדיעבד מודה שמואל דאם קדש כדי לאכל בבית אחר א"צ לקדש אלא וודאי דגמרא פליג עם הירושלמי, לפיכך פרשו הירושלמי בענין אחר ודו"ק:

והיית אך שמח לרבות לילי י"ט ראשון וכו', רז"ל אמרו כל המבזה את המועדות כאלו עובד ע"ז וכ' רש"י דהיינו חהמו"ע וכן תנן ההלל והשמחה שמונה ונ"ל לומר ע"פ אמרם ז"ל בע"ז דף ח' דאדם ראשון כשראה היום מתמעט והולך ישב ח' ימים בתענית כיון שנפל תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך עשה אח"כ ח' ימים יו"ט, לשנה אחרת עשה אלו ואלו יו"ט הוא עשאן לשמים והם קבעום לע"ז ע"כ א"כ הני עשה י"ו ימים יו"ט והיה ראוי לנו לעשותן יו"ט כמוהו, אלא הואיל והמה עשאום אח"כ לע"ז שנאם הקב"ה כמ"ש הרמב"ן גבי מצבה אשר שנא ה' דאע"ג דבימי האבות היתה אהובה מ"מ הואיל ועשו אותה אח"כ הגוים לע"ז שנאה וי"ל דלזה צוה הקב"ה י"ו ימים אחרים ליו"ט והם ג' רגלים חג המצות ז' ימים ושבועו' יום א' וסוכה ושמיני עצרת סך הכל י"ו כנגד י"ו שקבע א"ר, והנה לפ"ז המבזה את המועדות מראה כאלו הם לא ניחו לי' רק הי"ו שקבע אדם ראשון והוי כעע"ז יען שונאם הקב"ה שעשאום לע"ז:

והנה לפ"ז ימי פסח ושבועות המה כנגד הח' ימים הראשונים שהיו לא"ר מתחילה להספי' ותענית, אבל ימי חג הסוכות המה נגד האחרונים שהיו ימי שמחה מתחילתן לכך נקראו ימי שמחתינו שהי' לשמחה מתחילה:

הלכה ו

תני בשם ר"א צריך שיהי' מילויין לשם חג וכו' מ"ד צריך ר"א כר"ע עיי' בק"ע דכתב ויותר נראה להגיה ולפענ"ד נראה דיש לכוין כוונת הירושלמי הכי דאית תני בשם ר"א צריך שיהי' מילויין לשם חג דהיינו תיכף בשעה שממלאין מי השלוח צריך למלאותן לשם חג דהיינו לשמה לנסוך וחד אמר א"צ ולזה רצה מתחילה לומר דמ"ד צריך הוא משום דס"ל כר"ע דנסוך דאורייתא ומשו"ה צריך לשמה מתחילה השאיבה ומ"ד א"צ כרבנן כנ"ל ודו"ק, ולזה קאמר הירושלמי אח"כ לית יכיל וא"כ קשה מאי נפיק מן בניהן ואין הירושלמי מתרץ זה הקושי' כדרך הירושלמי, ואח"כ אמר ר"ז והוא שניסך וכו' וג' לוגין בחוץ כלומר דאינו חייב כ"א בניסך בחוץ אלא א"כ נסך ג' לוגין ויוכל להיות באמת הפירוש כמ"ש התוס' בשם ר"ח ונפלה קושית הש"ק ודו"ק והאי דתני אית תני יש להן שיעור היינו הת"ק דר"א בזבחים דף ק"י ע"ב ודו"ק כי קצרתי:

צריכין הספלין להיות פקוקין, ובגמרא דף מ"ט ע"ב איתא הלשון בזמן שמנסכין יין על גבי המזבח פוקקין את השיתין ונראה דבחג שמנסכין מים ויין אזי פוקקין את נקבי הספלין ויהי' נראין כל א' במלואו בתוך הספלים, ואלו הי' סותמים רק נקבי השיתין דהיינו נקבי המזבח היו נראין ע"ג המזבח מעורבין ויותר טוב שיהי' נראה כל א' במלאו לפיכך פוקקין נקבי הספלים ולזה קאמר הירושלמי צריכין הספלים להיות פקוקים, אבל בבבלי קאמר רק בזמן שמנסכין יין דהיינו בשאר ימות השנה לפיכך פוקקין רק נקבי השיתין ומתורץ קושית התוס' ד"ה כמון דף מ"ח ע"ב שהקשו וזה תימא גדולה מניין לו כל אותו ענין יע"ש ולפי הנ"ל משמע כן לשון הגמרא דקאמר פוקקין את השיתין וקאמר רב פפא מאי משמע לשון שביעה לשון שכרת ומדוע לא יליף לי' מדכתיב הסך נסך משמע ב' נסוכי' ואי דאין פוקקין ליכא כ"א ניסוך א' לספל ומשם יורדי' תיכף לשיתין אלא וודאי דנקבי הספלי' לא היו מכוונים נגד נקבי השיתין ועכ"פ משם היו מקלחין על גבי המזבח בכל ענין ודוק:

השית הי' נקוב עד התהום מ"ט מעזקיהו עיי' בש"ק ולפענ"ד נראה דדריש ג"ש מדכתיב כאן וגם יקב חצב בו ולהלן כתיב חצבה עמודי' שבעה היינו העמודי' שתחת הארץ כדאיתא במס' חגיגה בבלי דף י"ב ע"ב הארץ עומדת על עמודי' יע"ש היטב:

ר"ש אומר מעשה שמים הוא מבואר בהדי' דלר"י מעשה אדם היו וכמ"ש התוס' סוכה דף מ"ט ד"ה אל תקרי ותמי' שלא הביא ראי' מירושלמי פה ומה שהקשו התוס' ר"י אדר"י לפענ"ד לק"מ דאה"נ דמששת ימי בראשית נבראו אלא דמלמעלה היו סתומי' קצת לעיני בני אדם והיינו דקאמר קפה תהומה דצף התהום לנגדו כיון שכבר הי' פתוחי':

מעשה ידי אמן עיי' בש"ק דתמה דלמא מעשה אומן ממש ולק"מ דא"כ הו"ל לכתוב מעשה אמני' דוודאי לאו אומן א' כן ביכלתו לפיכך דריש לי' על הקב"ה, אבל קשה מנ"ל לגמרא לדרוש שהי' נאים יותר ממעשה ידי אמן איך מבואר בקרא שהיו נאים יותר, ואפשר דדריש כמו חלאים מעשה ידי אמן שהי' מחלל ומבנה מעשה ידי אמן שהי' נאה יותר ממעשה ודריש חלאים מלשון חלל:

משחרב בית המקדש פסקה יין קרוש וזכוכי' לבנה, הנה ענין יין קרוש הוא עבור שנפסקה היין קרוש ממקדש אבל על ענין בטול זכוכית לבנה צ"ע אמאי נפסק ונראה משום דבא מחלקו של זבולון כדאיתא בבבלי מגילה דף וי"ו דדריש חול זו זכוכית לבנה ונתן לו הקב"ה סי' דכתיב שם יזבחו זבחי צדק שכל הנוטל ממנו בלא דמי' אינו מועיל פרגמטי' שלו ולפיכך משגלו ישראל מארצם גם הזכוכי' לבנה נפסקה ועיי' בבלי סוטה דף מ"ח ע"ב:

רשב"ל בעי קומי ר"י הקדימן לזבח וכו' עיי' בבלי תמורה דף ועיי' מכחות דף מ"ד ע"ב תוס' דה' מנחתם ונסכיהם:

לא נסך היום לא ינסך למחר עיי' ברמב"ם פ' יו"ד מה' תמידין ה' וי"ו והשמיט זה הדין ותמהני ובכ"מ הביא שם דברי הירושלמי ולא תמה:

רבנן מרבים במים וממעטין בימים וכו' נראה דיש להמשיך זה אדלעיל דפשט מדכתיב ונסכי' בשני נסוכי' איירי ומקשין אהדדא לזה מקשה תינח לרבנן דמרבי' במים וא"כ שפיר הוי נסוך המים בכל ענין דומה לנסוך היין אלא לר"י דממעט במים וא"כ לא הוי הב' נסוכי' שוים א"כ אכתי יש למבעי הקדימן לזבח או נסכן בלילה מאי ודוק:

דף י"א מ"ד לא באו ימים קלים וכו' עיי' בש"ק מס' יומא דף ד' ע"ב ד"ה היא דפרה מה דתמה על הי"מ דהקשה כיון דר' יוחנן בן זכאי צרם לו אזנו איך הי' יכול לעשות עבודה כיון דנפסל ע"ש שדחק ולפענ"ד לק"מ דאין נקב פוסל בפנים אלא א"כ ניקב כשיעור כרשינה עיי' ברמב"ם פ' ז' מה' ביאת המקדש ה' ג' מי שנקב סחוס אזנו בשיעור כרשינה יע"ש, גם מה שהבין בש"ק דיכול להיות לפי דברי התוספתא דהאי דיהכ"פ ולפענ"ד זה אינו כיון דאיתא בתוספתא דתוך ג' ימים נתנוהו בקבר א"כ אינו יכול להיות הכהן דיהכ"פ כיון דכה"ג הי' מפרישין אותו ז' ימים מביתו ללשכת פרהדרין א"כ איך עשה בז' ימים הפרה ועיי' בחדושי למס' יומא:

צווחה עליהם עזרה צאו מכאן צאו מכאן בני, יש לדקדק מאי ענין כפל לשון צאו מכאן צאו מכאן ונראה דהכי פרושו צווחה עליהם צאו מכאן דהיינו על הצדוקים הנזכרי' ועוד צווחה צאו מכאן בני עלי ועיי' מ"ש בש"ק ביומא דף ד' ט"ב:

ונתנו עליו גוש של מלח ובבבלי הגרסא בול של מלח ופי' רש"י מלא אגרוף ומזה ענין נכאה לפרש הא דאיתא בירושלמי דמ"ק דף ד' ע"ב אם הזכורך לבולי היינו אצל בעלי אגרוף ועיי' במפורשים שם:

שלא יהי' נראה כפגום ועיי' ברש"י שלא הי' יכול לתקן בי"ט ויש לעיי' א"כ איך הקריבו תמיד של בן הערביים ודוחק לומר שלא הקריבו ואפשר לומר דעשה דתמיד הי' דוחה הל"ת די"ט ואע"ג דהוי עשה ולא תעשה מ"מ שאני תמיד דעכ"פ נתנה לדחות י"ט בהקרבתו גופא אלא דאין עשה דנסך המים דוחה י"ט משום דהוי עשה ול"ת ואה"נ דלא הי' מנסכים אז מים אחרי' וא"ל הואיל ועכ"פ נתן לדחות עבור תמיד של ב"ע הי' לתם לתקנו תיכף, זה ליתא דתלי' בבעי דירושלמי בר"ה דף ה' ה' ח' דבר שהוא דוחה שבת ביום מאי שידחו את השבת מכשירין בלילה יע"ש וכן כאן כיון דהוי זמן תמיד של ב"ע רק אחר חצות, ואפשר דאה"נ כיון דנסוך המים כשרים כל היום א"כ הי' מנסכין אחר חצות אחר שתקנו המזבח:

הלכה ז

ראינו מים שנתנו לקדוש ידים ורגלי' עיי' בש"ק מה דתמה על רש"י ולפע"ד לק"מ דרש"י בא לתרץ דאיך יאמרו לקדוש ידים נתמלאו כיון שאין מקדשים רגלים רק מן הכיור לזה מתרץ רש"י כיון דעכ"פ כהן גדול מקדש מן הקיתון של זהב ביהכ"פ אחר קדוש הראשון יסברו העולם דלקדוש כה"ג נתמלאו אע"ג דבחג אינו מקדש ממנו מ"מ העולם יטעו:

גם יש לומר דאין זה דוחק אם אתי' כר"י כיון דגם ברישא באו דברי ר"י דאמר בלוג הי' מנסך כל שמונה ועיי' בירושלמי לעיל דף י' ע"ב דקאמר ג"כ ואפי' תימא חלופין דר"י היא יע"ש, ויש לפרש ג"כ הא דקאמר הירושלמי לעיל ואפי' תימא ר"י היא בא לתרץ מדנקיט מתני' סתמא א' מעובה וא' דק ואינו מפרש איזה של יין ואיזה של מים לזה מתרץ הואיל ולר"י הי' להיפך משו"ה סתם התנא ונקיט סתמא וא"כ י"ל דמשום כן נקיט גם שאינה מקודשת אליבא דר"י דס"ל בקיטון של זהב הי' מקדש הכה"ג תמיד:

אין כהדא דר' ינאי דברי הכל עיי' בק"ע דמגיה אין כדברי הכל ולפמ"ש לעיל א"צ להגי' דאי כר' ינאי א"צ לומר דאתי' מתני' כר' יהודא דווקא דאמר תמיד הכה"ג מקדש מקיתון של זהב אלא יוכל אתי' כדברי הכל ודו"ק:

מי סוטה עיי' בש"ק דתמה על הרמב"ם ולא ידעתי במח"כ איך הבין קושי' על רב אמי דאמר כל שאין ממינו למזבח א"כ קשי' מלחם הפנים ומי הכיור מדוע נפסלים בלינה אלא וודאי דלק"מ דשאני לחם הפנים כיון דצריכין להיות על השלחן לפני ה' תמיד וכהני' משלחן גבוה זכו שפיר הוי כמו ממנו למזבח דמ"ש וכן שתי הלחם כיון דבעו תנופה עם הכבשי' הוי ג"כ כממנו למזבח וכן מי כיור כיון דכהנים נתכשרו ע"י רחיצתו למזבח שפיר הוי ממנן למזבח משא"כ במי סוטה דאין ממנו מאומה למזבח וזה ברור ופשוט ודו"ק:

סליק פרק לולב וערבה.

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה