מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת סוכה · לולב הגזול פרק ג
הלכה א
מתני' לולב הגזול וכו' תני ר"מ ולקחתם לכם משלכם ולא הגזול ועיי' ברש"י בבבלי וז"ל גזול פסול ולקחתם לכם כתיב משלכם, והניח טעמא דר"י דמסיק בבבלי משם דהו"ל מצוה הבאה בעבירה דמשום ה"ט אפי' בי"ט שני פסול ועיי' בויקרא רבא וז"ל ולקחתם לכם ביום ראשון הדא הוא דכתיב ארחץ בנקיון כפי במקח ולא בגזול תמן תניתא לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול והנה יש לתמוה מדוע הוצרך להביא סיפא דמתני' של אשירה וכו' אמנם עיי' במאי דמסיק בסוגיא דבבלי דף ל"א ע"ב לחלק דבאשירה דמשה עסקינן ועיי' שם בתוס' דהקשו דהו"ל לתרץ דמתני' איירי בי"ט ראשון ורבא איירי בי"ט שני ותירצו משום דקתני דומי' דעיר הנדחת יע"ש ומיושב ע"פ זה קושית הפ"י דמקשה דהו"ל למתנה גזול גבי אשירה ויבש גבי נקטם יע"ש ולק"מ דאי הני גזול גבי אשירה ה"א דאשירה איירי בי"ט ראשון כקושית התוס' וכ"ת הא תני גבי ע"ה זה ליתא דהכי נשנה ג"כ גבי גזול לפיכך חלקן ותני אשירה וע"ה גבי אהדדא ודו"ק, אך כל זה אי אמרינן דטעמא דגזול הוא משו' לכם ובי"ט ראשון אבל אי כר"י משום מה"ב א"כ הדרה קושית הפ"י לדוכתה, והשתא לפ"ז יובנו היטב דברי הויקרא רבה הנ"ל ולקחתם לכם במקח ולא בגזול והיינו דווקא ביום ראשון והביא ראי' מדתנן לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל ע"ה פסול ומדחלקן התנא ש"מ דטעמא דידי' משום לכם ורק בי"ט ראשון ודו"ק, ומכון בזה היטב דברי הירושלמי דמביא אמתני' תיכף הא דתני ר"ח ודוק:
ויש ליישב בזה לשון הבבלי דמקשה קא פסיק ל"ש י"ט ראשון ולא שנא י"ט שני בשלמא יו"ט ראשון כתיב לכם אלא ב' יו"ט אמאי, ופי' רש"י קא פסיק ותני פסול, ומאי בעי' רש"י בהאי, וגם התוס' מקשה הא לקמן ג"כ ניקב וחסר כ"ש פסול והוי ג"כ רק ביו"ט ראשון דביו"ט שני ר"ח מטביל בי' ונפיק, אמנם ע"פ מה שתמו התוס' לקמן מהא דפריך והא דאמר לולב של עכו"ם לא יטול ואם נטל כשר לשני דרבא איירי ביו"ט שני ומתני' דשל אשירה איירי ביו"ט ראשון, ותרצו מדקתני דומי' דעיר הנדחת, אמנם המקשן בפ"ב י"ל דהי' סובר דשל אשירה איירי ביו"ט ראשון באמת כקושית התוס' וא"כ הכי מקשה קא פסיק ותני פסול דמפסיק במלת פסול בין גזול לאשירה והו"ל למתנה בחד בבא גזול ושל אשירה כקושית הפ"י אלא וודאי אי תני בחד הבא ה"א גזול דומי' דאשירה דדוקא ביום ראשון ולפיכך מפסיק לי' לזה שפיר פירך א"כ דלזה מפסיק להונות דאפי' ביו"ט שני פסול דומי' דביבש א"כ אמאי, לזה משני משום מה"ב ודו"ק, והארכתי עוד בסוגי':
מה פליגי בשגזלו משופה עיי' בש"ק מה שתמה ולפענ"ד נראה משום דר"ח אמר לעיל לכם משלכם ולא הגזול ור' לוי אמר דדומה לא' שכיבד את השלטון ונראה משום דר' לוי פליג אר"ח דאמר טעמא משום לכם וזה לא הוי רק ביום ראשון וכשמואל בבבלי לזה פליג ואמר דטעמא משום דדומה למי שכיבד את השלטון כלומר דטעמא משום מה"ב וא"כ אפי' בי"ט שני נמי פסול, אמנם עיי' בתוס' בסוגיא ד"ה הא קני' דכתבו דהיכא דקני' מתחילה לא שייך מה"ב ומשו"ה פירך שפיר לקמן ולקני' בשינוי השם ולא חשיב מה"ב ודוק בתוס' הנ"ל והשתא לפ"ז יובנו הטיב דברי הירושלמי מה פליגין היינו לוי ור"ח אלא בשגזלו משופה דלר"ח מותר בי"ט שני וללוי אסור אבל אם גדלו ושפהו דמים הוא חייב לו ולא הוי ג"כ מה"ב ומותר לכ"ע דלא הוי אפי' מה"ב עיי' בב"י או"ח סי' תקפ"ו:
ואפשר שלא יקשר במיישב למעלה עיי' בק"ע ויש לעיי' איך עלה ע"ד המקשן לומר דא"א כ"א שיקשור הסכך, גם לפי מה דמדחה בעיישב למעלה א"כ קשי' אר"י ב"ל אמאי הוצרך לומר מ"ד כשירה איירי בגזל קרקע הו"ל לתרץ דאיירי בקשר ומ"ד פסולה איירי רק במיישב למעלה, ע"כ נראה דהכא פרושו דהכל הוא מן הקושיא ואי אפשר שלא יקשר במיישב למעלה, דהיינו דא"א דאגודה וקשירה חשיב שינוי מעשה א"כ תקשה הלא אפשר שלפעמים קושר במיישב למעלה דהיינו במניח הסכך למעלה פעמים קושר אותו וא"כ אי בכה"ג חשב שינוי הו"ל לריב"ל לתרץ דמ"ד פסולה איירי באינו קושר ומ"ד כשירה איירי בקושר אלא וודאי דאגד לא חשיב שינוי ושפיר הוא מה דאמר נשמענא מן הדא ודו"ק:
רבנן דקסרין בשם ר"י בין זה ובין זה פסולה עיי' בק"ע דמגיה ולפענ"ד נראה דהכונה הוא דבין שקשר ובין שלא קשר פסול דאגד לא שמי שינוי ודו"ק, מ"מ לפי הענין הגהות הק"ע נראה:
ע"ב איזו היא גזולה פסולה כל שהוא נכנס וכו' דברי הירושלמי פה תמוה ובפרט מאי דמסיק כהדא דגמליאל זוגא והכי בר"ה ליכא מ"ד דאסור כיון דקרקע אינה נגזלת וגם עשה שינוי כמ"ש בק"ע לעיל, אמנם נראה ע"פ מה דמבואר בשו"ע סי' תרל"ד דעכ"פ לכתחילה בוודאי אסור בקרקע גזולה יעי"ש וזה הוא דפירך הירושלמי (ע"פ הגהות הק"ע הנ"ל) איזהו גזולה כיון דבין בקרקע בין בפסל אליבא דרבנן דקסרין כשרה לזה מתרץ דוודאי לכתחילה אפי' בנכנס בסוכתו של חבירו שלא מדעתו אסור ומביא ראי' מגמליאל זוגא דאע"ג דעביד סוכתו בר"ה אפ"ה אמר לי' מאן שרי לך אע"ג דקרקע אינה נגזלת וגם עביד שינוי אפ"ה לכתחילה לא ולא קאי הירושלמי כ"א אלכתחילה ודו"ק:
ועיי' בש"ק מה דתמה על הגהות אשרי ולפענ"ד אין כאן קושי' כל עיקר דכוונת הגהות אשרי דכיון דקרקע של סוכה באמת שייך לשמעון א"כ שפיר הוי סוכה גזולה דלא שייך לומר בי' דקרקע אינה נגזלת משא"כ במסכך בר"ה דקרקע אינה נגזלת וסוכה שאולה היא ודו"ק:
ודע דראיתי בשלום ירושלים דרצה לקיים הגרסא בין זה ובין זה פסולה היינו בגזל פסל פסול משום דלא הוי כ"א תקנת מריש והוי רק דרבנן, ותמי' לי הלא בפסל גם לריב"ל פסול וביותר אינה מכוונים דברי הירושלמי אח"כ במה דאמר איזה גזולה פסולה, ומה שרצה לתרץ קושיית המשאות בנימין דקטן שאני דעכ"פ אין בו דעת להקנות יע"ש צ"ע לפענ"ד מי גרע קטן דרוצה להקנות וחכמים תקנו לו דרכי קנין ושייך בו הפקר ב"ד (עיי' בתוס' בפ' השולח דף מ' ע"ב ד"ה וכתב לי' דפעוטות בממון מקחן מקח וממכרן ממכר מטעם הפקר ב"ד הפקר) מהאי סבתא דעמדה וצוחה כי מגזל גזלו ממנה ודו"ק כי קצרתי:
כהדא גמליאל זוגא עבד לי' מטלא גו שוקה עיי' במ"א סי' תרל"ד ס"ק ג' דכתבו צ"ע דנהגו לסכך בכ"ה כעה"ג נעלם ממנו לפי שעה תוספתא דפ' וי"ו דב"ק דקאמר שם כגון אלו דמסככין ע"פ חנותיהן בכ"ה בחג ובמ"א בפרושו שם כתב בהדי' שם דמוכח זה הדין מכאן יע"ש:
יבשה ציציתו עיי' בק"ע ועיי' בשו"ע סי' תרמ"ה מ"א ס"ק ה' או שדרתו ולפענ"ד נראה דמצוי עכ"פ בכה"ג ביבשה התיוע' לבד אלא דתלי' בבעי דירושלמי פה, ודע דנסתפקתי בלולב דנקטם ראשו אלא דעדיי' תלוי ועומד שם על הלולב ומעורה באיזה נימא, ונראה דלפי דברי הירושלמי פה נראה דכשר דכתב דנקטם שאני דאינו הדר וכתב בק"ע דנראה חסרונו טפי יותר מיבש א"כ לפ"ז יש לומר בכה"ג דעכ"פ עדיין עומד ואינו כראה חתוכו כשר ודו"ק ועיי' מה שאכתוב מזה לקמן:
נחלק המתאים כמי שנפרדו העלין עיי' בסוגי' וברא"ש שם וצ"ע מלשון הירושלמי זה:
תני הדס וערבה ג' ולולב ד' ובבבלי איתא כדי שיהי' לולב יוצא מן ההדס טפח וכתבתי בגליון שו"ע שלי דמזה ראי' למ"ש בהגה סי' תרנ"א בשם מהרי"ו דיש לקשור ההדס יותר גבוה מן הערבה מדלא קאמר הגמרא כדי שיהיה הלולב יוצא מבניהן טפח אלא וודאי דיש לקשור ההדס יותר גבוה כנ"ל:
לולב טפח אזוב טפח עיי' מ"ש מזה בחדושי למס' עירובין במשנה סוף פ' ד' במה דאמר ר"ש שאין המשוחות וכו', לולב טפח מלבד שידרה פי' שהטפח היינו מן השדרה כלומר דשדרה צריך לצאת טפח וכן מבואר בהדי' במס' נדה דף כ"ו ע"א דכן אמר ר' פרנך ועי"ש בתוס' ד"ה שדרה, ובק"ע לא פי' כן וצ"ע:
הלכה ב
במשנה הדס הגזול והיבש נקטם ראשו וכו', נשאלתי בלולב אשר ראשו נחתך ומעורה במקצת בהעלה ועומד כמקדם אם יש להחשיבו נקטום כיון דאינו יכול לעמוד כך יום או יומים וכל העומד לחתוך כחתוך או דלמא כיון דמ"מ לעת עתה לאו נקטם הוא כשר וכתבתי בוודאי מלשון המשנה דנקיט נקטם ראשו משמע דווקא נקטם לגמרי הוא דפסול אבל בכה"ג דאינו קטום לגמרי כשר דאל"כ הו"ל למתנה רבותא טפי אלא וודאי דבכ"הג כשר ואין להקשות הא קיימ"ל כל העומד לחתוך כחתוך דמי זה ליתא דהרי הטעם דאנו אוסרין קטום הוא משום דאינו הדר, ובכה"ג אכתי הדר הוא כיון דאכתי הראש מעורה ועומד על מכונו וראי' לזה ממתני' דלקמן דקתני אפי' ב' קטומין וא' אינו קטום ומדנקיט הלשון וא' אינו קטום ולא קתני והא' שלם אלא ודאי דאתי' להורות אפי' היכא דאינו שלם אלא דרק אינו קטום כשר ומשו"ה נקיט וא' אינו קטום כנ"ל ודו"ק, וא"כ לפ"ז ה"ה בלולב אם הוא בכה"ג דראשו עומד על הלולב אלא דנחתך באמצע ועומד רק מעורה ע"י דלדול, באמת בראשונה אמרתי לישב הך דקדוק דקתני א' אינו קטום, משום דבדף ל"ג ע"א אמר עולא ב"ח נקטה ראשו ועלתה בו תמרה כשר וקשה מנ"ל לעולא הא וסי' נראה דיליף דינו מהך לשון דמתני' דקתני וא' אינו קטום ולא קאמר וא' שלם אלא וודאי דאתי' להורות דאפי' היכא דאינו שלם אלא דאינו קטום כגון דעלתה בו תמרה אפ"ה כשר ושפיר קאמר עולא ב"ח דעלתה בו תמרה כשר ודו"ק, מ"מ הפשט הנזכר נראה לפענ"ד פשוט יותר בלשון המשנה ולולב בזה לא מבעי דבדיעבד היכא דליכא אחר וודאי דכשר דהרי אפי' בקום לגמרי פסק בשו"ע סי' תרמ"ה סעי' ז' דכשר היכא דליכא אחר אלא אפי' לכתחיל' נמי כשר ועיי' מ"ש לעיל בד"ה יבשה ציציתו, ועיי' בשלום ירושלים מ"ש בדף ד' ע"ב בשם ברכי יוסף באתרוג דהוי כביצה מצומצם ובשאר הימים יהיה בצור שעורו דלא דמי לסוכה יע"ש וה"ה בלולב בנדון דידן, ובתשובה הארכתי בדברים הנוגעין בענין זה ומחמת גודל האריכות קצרתי, ועיי' מ"ש לי אדמ"ו הגאון חתם סופר בחיו"ד תשובה רע"א:
או שהיו ענביו מרובות מעליו, ויש לעיי' במחצה על מחצה ועיי' במס' חולין דף כ"ט ע"א אי מחצה על מחצה כרוב ע"ש היטב בתוס' ד"ה דכ"ע:
שענפיו חופין את רובו, ובבלי שענפיו חופין את עצו משמע כל העץ אלא דאין נפקותא דכ"מ רובו ככולו ועיי' בבבלי דרב אחי ברי' דרבא מהדר אתרי וחד הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא א"ל מר בר אמימר לר"א אבא לההוא הדס שוטה קרי' לי' ועיי' בשו"ע ובטו"ז שם ולפענ"ד נראה דרב כהנא דאמר אפי' תרי וחד היינו אפי' היכא דהוא במקצת תרי וחד אבל רב אחא הי' מהדר אהדס שכולו תרי וחד לזה אמר מר בר אמימר אבא לההוא דייק לההוא דכולה תרי וחד הדס שוטה קרי' לי' וא"כ בהנהו שלם דלאו כולם תרי וחד רק דמקצת מנהו ג"כ תלתא תלתא מודה דכשר כנ"ל:
א"נ י"ל ע"פ מ"ש רש"י דתלתא בחד קינא היינו בעוקץ א' ובהיות דזה לא שכיח משו"ה אמר רב כהנא אפי תרי וחד אבל רב אחא לקח תרי וחד דאפי' הנהו תרי לא הוי בחד עוקץ לזה אמר אבא לההוא הדס שוטה קרי לי' רק דעכ"פ ב' צריכין להיות בחד עוקץ:
ודע דהרמ"א בשו"ע כתב דמקילין הואיל ובגמרא איכא מ"ד דמכשיר בהדסי' אלו, ויש להביא עוד ראי' מירושלמי לקמן דר' יסי אמר למס בני מערבא מבחרין הדסה משמע דבני בבל לא היו מבחרין משום דלא היו שכיח להם טובא:
הלכה ג
ערבה גזולה ויבשה נקטם ראשה עיי' רמב"ם פ' ח' מה' לולב ה' וי"ו דערבה דנקטם ראשה כשירה והטו"ז בסי' תרמ"ז האריך להקשות מנ"ל הא ונ"ל דהראשונים האריכו לפרש מדוע ר"ט מכשיר קטום בהדס טפי משאר מינים וכתב באשרי משום דעליו חופין את עצו ולא נרא' קטומו אמנם רש"י דמפרש במתני' דטעמא דר"ט דלא בעי הדר בהדס הרי דרש"י לא ס"ל כן ונראה דטעמא דרש"י הוא דס"ל לר"ט דלא אמרינן מקרא נדרש לפני פניו וא"כ דוקא כפות תמרים דסמוך לפרי עץ הדר הוא דבעי הדר דלפניו מודה אבל לפני פניו ס"ל דלא דרשינן ומשו"ה בהדס לא בעי הדר ושפיר מכשיר קטום בהדס ופוסל בלולב ודו"ק, ומצינו פלוגתא דתנאי אי מקרא נדרש לפניו ולפני פניו בכמה מקומות בש"ס ועיי' במס' שבת פ' במה מדליקין ור"ה פ"ק, וא"כ לפ"ז ה"ה בערבה נמי קטום כשר לר"ט כיון דערבה מאוחר יותר בקרא, ומתורץ היטב דברי הרמב"ם ודו"ק, ועיי' מענין מקרא נדרש לפניו במס' שבת ל"ב ע"ב ר"ה דף ט' ע"ב חולין קי"ח ע"ב, גם י"ל דטעמא דר"ט דס"ל קטום כשר בהדס ולא בלולב הוא משום דס"ל דהדר נדרש לפניו ולאחריו פרי עץ הדר הדר כפות תמרים וזה לא שייך לומר בהדס כנ"ל, ובחדושי לבבלי הארכתי וכאן קצרתי, ויש לעיי' לשיטת רש"י דס"ל דנ"ט לא בעי הדר א"כ תקשה אפי' ביבשים נמי הו"ל לר"ט להכשיר כיון דלא בעי הדר ובשלמא לאשרי ניחא וי"ל.
נפרצו עלי' והצפצפה פסולה נ"ל הא דנקיט והצפצפה בה"א הידיעה משום דלאו כל צפצפות פסולים דכמין מגל כשירה כדאיתא בברייתא, והיינו חילפא גילי א"נ הא דנקיט והצפצפה הוא הואיל ואשתנה שמייהו כדאיתא בבבלי שם דף ל"ד:
כמין מגל פסולה כמין מסר כשירה וכו' ותמי' לי דאדרבה בברייתא בבבלי מבואר להיפך דומה למגל כשירה דומה למסר פסולה, ודומה למגל דפסולה היינו בקנה לבן ועלה עגול משא"כ חילפא גילי דאע"ג דדומה למגל מ"מ כשירה הואיל וקנה אדום ועלה משוך, ונ"ל להגיה איזהו צפצפה פסולה העשוי' כמין מגל עלה שלה עגול וקנה שלה לבן זו היא ערבה פסולה איזהו היא ערבה כשירה עלה משוך וקנה אדום אפי' עשוי' כמין מסר כשירה ודו"ק:
ודע דמה מאד תמוהים בעיני דברי הלבוש בסי' תרמ"ז וז"ל ויש מין אחת דומה לערבה ונקראת צפצפה והיא פסולה וזה סימנם קנה שלה לבן ועלה שלה עגול ופי' אינה חלקה ודוקא שפגמות' הולכות ככוחן שיש לה ב' עוקצין כמגירה משמע הא עשוי' כמין מגל כשירה, וזה וודאי ליתא דדוקא חילפא גילי דעלה משוך וקנה אדום הוא דכשר בדומה למגל וצ"ע:
הלכה ד
ושתי דליות אחת שאינה קטומה, עיי' בק"ע במה שהביא פירושים ולפענ"ד נראה דהכוונה הוא דבהיות דצריך להיות א' בלתי קטום א"כ הוי ב' דליות דהיינו ב' גבוהים בלולב דהלולב צריך להיות בלתי קטום וכן בד א' מהדסים משא"כ אינך כיון דיכולים להיות קטומים א"כ לא נקראו דליות ועיי' במס' מכחות במתני' אין מביאין מן הדליות אלא מן הרגליות דנקרא דליות מה שהוא למעלה ומשו"ה חשב ב' דליות, ונראה מזה סמך להרמב"ם הנ"ל דקטום כשר בערבה ודו"ק:
ודע דבבבלי איתא דאמר שמואל להנהו דמזבני אסא אשוו דבנייכו ואי לא לא דרישנא לכו כר"ט ופרי' ולדרוש כר"מ דמיקל טפי ובתוס' ודלמ' לא ס"ל כר"ע ותמה בכ"ת מאי קושי' דלמא משום עת לעשות לה' יכול להקל אפי' שלא כדין כדאית' במס' כריתות ספ"ק ותירץ דדוק' נשיא וגדול הדור יכול לעשות כן כמו רשב"ג א"נ שאני התם דהקילא הוא בשב ועל תעשה יע"ש ודמיתי לומר דיש לדון לפ"ז בנדון דצ"צ דהביא המ"א בריש ה' שבת בערלים המיקרין שער הדגים דאין ראי' ממתני' דכריתות דדוקא נשיא שאני, אלא דאין לדמות וכי מה הפר מתורה יש בזה וכי מלוה דאורייתא הוא דווקא לאכל דגים רק קצת עונג שבת ואפשר בדברים אחרים אמנם מאדמ"ו הגאון ח"ס ז"ל שמעתי ראי' ברורה משיטת הרמב"ם במשנה בפ' השולח המוכר שדיהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו שכתב הר"מ בפ' המשנה וז"ל וכיון שראו חכמים שהיו מייקרין בלקיחתן יע"ש וזה ראי' ברורה ודו"ק:
ובאמת בלא"ה קושית הכ"ת לק"מ מדוע ידרוש כר"ע משום עת לעשו' לס' כיון דלא הוי עת בכה"ג דאפשר לדרוש כר"ט דקטום כשר ופשוט:
ר"א ב"מ בעי כמה דר"י מרבה בהדס ירבה בשאר כל המינים וכו' הנה דברי הירושלמי פה תמוהי' ופרושו דק"ע צ"ע, ונראה לפרש דרב בא בר ממ"ל ס"ל דטעמא דבעי לר' ישמעאל ב' הדסים הוא משום הדר דגבי הדס בעי ג"כ הדר וא"כ בעי דכמו כן משום הדר ירבה בשאר מינים, וא"כ גבי ערבה נמי יצטרך ג', לזה השיב דאם תאמר דבעי הדר בהדס א"כ תקשה איך מכשיר בקטום וע"כ דקטום חשיב הדר וא"כ לפ"ז תקשה אמאי בעי א' שאינו קטום וע"כ צ"ל דהכוונה הוא להיפך דקטום הוי הדר וקמ"ל דא' שאינו קטום אינו מזיק א"כ איך אמר ר"ט אפי' ג' קטומין מאי אסי' אלא וודאי דלא בעי הדר והא דצריך ג' הדסי' הוא מדרשה דקרא דכתיב ענף עץ עבות והא דלא מהני אפי' בג' קטומין הוא משום דס"ל מדהקדים הקרא ענף עץ עבות קודם ערבי נחל ואע"ג דהפסוק מקדים המועט קודם דהיינו כפות תמרי' א' ופרי עץ הדר א' וא"כ הו"ל לכתוב ערבי נחל דהוי ב' ואח"כ ענף עץ עבות דהוי ג' אלא להורות דגם בענף עכ"פ בעינן חד דלא קטום כנ"ל בפשט הסוגיא:
דף ז' ר' זעירא הוי תקע לה, עיי' בק"ע ופרושו דחוק ולפענ"ד כראה דהוי תקע זה הדין להלכ' דצריך עבות, וכמו דאיתא זה הלשון בתוספת' דפ' ד' דכלאים א"ל אין משיבין מתקוע ופי' ברא"ש בהלכות כלאים שתקע את עצמו לדבר הלכה:
העושה לולב לאחרי' לעשות לולב לשמו, עיי' מ"ש לעיל ד' ב' ע"ב ועיי' מ"ש מהרש"א בסוכה דמשו"ה צריך לומר לשמו משום דאתי' כר"א דפוסל סוכה שאולה יע"ש וצ"ע דהרי לאו שאולה היא ומה לי אם אומר לשמו או לא סוף סוף לאו שאולה ומשל חבירו עושה אותה ואיהו לאו לגזול קא מכוין, ומה שרצה לתרץ בגרסת הרא"ש לשם דבעושה לאחר מברך על עשיות הסוכה, צ"ע דהרי בירושלמי במס' פסחים דף ז' איתא דבבדיקת חמץ מברך על ביעור חמץ וכן כאן כתב דמברך על הדלקת כר חנוכה אע"ג דאי הוי גופא מדליק ואיהו בודק בית דידי' וע"כ כמ"ש רש"י בפסחים דלא פלוג רבנן בברכה ואע"ג דאיהו גופא עושה אפ"ה מברכין בעל וא"כ קשה אמאי מברך לעצמו לעשות סוכה לעשות לולב וצ"ע, וע"כ צריכין אנו לומר דהירושלמי דנקיט לעשות הוא לאו דווקא ודו"ק:
נתפלל בו מברך שהחיינו, ועיי' בשלום ירושלים דמקשה מדוע דוקא נתפלל בו ולא תיכף כמו שאנו עושין, וציין לעיי' ברשב"ץ ואין זה הספר בידי ולפענ"ד כראה כפשוט דוודאי אם הוא גופא עושה הלולב לעצמו אזי מברך שהחיינו תיכף בשעת עשי' כדאיתא בבבלי דף נ"ו, לזה אמר הירושלמי נתפלל בו דהיינו שהוא לא עשאו לעצמו בעי"ט רק שנתנוהו לו בי"ט בשעת התפילה אזי מברך אז שהחיינו ובאמת כמו שאנו נוהגין דאחר ברכת נטילת לולב מברך שהחיינו ופשוט:
על מצות הדלקת נר חנוכה, עיי' בש"י ועיי' מ"ש במס' פסחים דף ז' בענין על מצות ואפשר דגם כאן על מצות קאי על הדלקה גופא ועל מה שמוסיף והולך כל יום ויום ודו"ק:
על מצות זקנים, עיי' בש"ק מ"ש בפשט הבבלי ודבריו מתוקים ומ"מ מה שהקשה לשיטת רש"י נראה לפענ"ד לתרץ דמה שהקשה מהא דמגילה דאיתא מקום שנהגו לברך וכו' נראה לפענ"ד דשאני מגילה דמרדכי ואסתר תקנוה ומצאו סמך מקרא כתוב זאת זכרון בספר בספר זה מקרא מגילה משא"כ לולב בשאר הוא רק מתקנת ריב"ז וחביריו, ומה שהקשה מהא דמס' דמאי דקתני ומפרישין אותה ערום ומאי קמ"ל פשיטא, נראה לפענ"ד דאדרבה מזה גופא קשי' לפרושו דאם תאמר דלכ"ע מברכין אדרבנן רק לריב"ל מברכין על מצות זקנים א"כ תקשה דמאי מ"ט אין מברכין עליו, אלא וודאי דעל דרבנן שהוא רק מתקנה א"צ לברך ומשו"ה דמאי מפרישין ערום והא דאמר בירושלמי כאן על מצות זקנים היינו אם רצה לברך מברך על מצות זקנים ובבלי דמביא ראי' מרבי הוא מדאמר המדליק צריך לברך ע"כ דס"ל דחייב לברך ודו"ק, ובזה סרו כל הקושית דש"ק מרש"י ז"ל בסוגיא דבבלי:
הלכה ה
מתני' של תרומה טהורה לא יטול ואם נטול כשר עיי' בבבלי הטעם מפני שמכשירה וכתבתי בגליון שו"ע שלי סי' תרנ"א דמזה ראי' לטו"ז ס"ק י"ד דצריך לחבר האתרוג בלולב מדקאמר מפני שמכשירה משמע דצריך להיות האתרוג ממש אצל הלולב עד שנוגעין, וע"ש ברש"י, ומ"ש הטו"ז שם דאין נראין דברי הב"י במה שכתב דאם נטלן שניהם בידו אחת לא יצא מדלא קאמר הגמרא יכול יהי' עמהם ביד א' לפענ"ד אינו דבלא"ה צ"ע איך קאמר הגמרא יכול יהי' אתרוג עמהם באגודה אחת דמהיכא תיתא לומר כן אמנם נראה לומר משום דס"ל לר"א לולב צריך אגוד ויליף לקיחה מאגודת אזוב והכי ולקחתם קאי על כל הד' מינים, וא"כ שפיר קאמר יכול יהי' האתרוג עמהם באגודה אבל זאת לא שייך לומר יכול יהי' נטל בידו אחת דה"ת לומר כן:
אין תימר חרובה עיי' בש"ק דהקשה מתפוח ולפענ"ד לק"מ ע"פ מ"ש התוס' במס' שבת דף פ"ח ע"א ד"ה פריו דתפוח היינו אתרוג באמת ובאמת האתרוג הוא המהודר בכל האילנות, אלא דאפ"ה יש לקיים קושיתו והוא מדמקשה הגמרא ואימא חרובה א"כ ע"כ צריך לומר דחרובה הדר טפי מאתרוג דאל"כ איך ס"ד לומר חרובה כיון דאילן האתרוג הדר טפי ע"כ דחרובה הדר טפי או עכ"פ שוה בהדרו לו וא"כ איך קאמר הקרא כתפוח בעצי היער משמע דתפוח דהיינו האתרוג הדר טפי:
תני רשב"י ולקחתם לכם פרי עץ הדר עץ שפריו הדר ועצו הדר, ויש לדקדק מדוע הביא רשב"י רישא דקרא ולקחתם לכם, אמנם אמרתי ע"ד דרוש ע"פ מה דאיתא במדרש ביום ראשון לחשבון עוונות, והוא דבאמת האדם נקרא עץ השדה וכתיב כי האדם עץ השדה ובצלם אלקים עשה ה' אותו והיינו עצי הדר ופריו הדר דהיינו מעשיו צריכין ג"כ להיות נאים במצות ומ"ט והיינו עצו נאה ופריו נאה כמו האתרוג אמנם בעו"ה אנו מקלקלין את מעשינו ופשענו אתנו ועצינו נאה אבל פריינו אינו הדר, אבל אחר יהכ"פ שעשינו תשובה שלימה ונסתלקו כתמי נשמתינו וע"י תשובה נעשה זכיות ואז עצינו הדר דהיינו הגוף ופריינו נאה וזה הוא דתני רשב"י ולקחתם לכם ביום ראשון דהוא ראשון לחשבון עונות פרי עץ הדר דהוא דוגמה לנו שעצו הדר ופריו הדר כך נהי' אנחנו ונהי' עומדין על מתכונת הלז כמו שאנו עתה מצוחצחים:
ר' יעקב דרומאי בעי מתני' דלא כב"ש ועיי' בל"א דק"ע דקאמר דטעמא דב"ש דפוסל הוא משום שמכשירו ותמי' לי הלא בלא"ה כיון שהוא של דמאי שבא מעם הארץ ובלא"ה אין עם הארץ נאמן ואם נוגע בטומאה טמא עכ"פ דאינו נאמן שלא הוכשר גם מדוע הקשה ממעשר שני ולא מקשה טפי מרישא מתרומה טהורה לא יטול ואינו נטל כשר אלא וודאי דאגב שיטפא נקוט לי' הכא ושייך שם למס' עירובין:
הלכה ו
ע"ב ניקב ולא פילש מבפנים כשר כהאי דתנינן תמן ומילת תמן הוא למותר דהרי הוא מתני' שלפנינו וצ"ל כהאי דתנינא, אלא דמ"מ צ"ע מאי בעי הירושלמי דהרי אהאי מתני' קאי ואפשר לומר דקמ"ל כגון דנקב רק מעט מכאן ומכאן אלא דהאתרוג הי' חלול מבפנים מתחילת בריאתו וא"כ במעט שנקב מכאן ומכאן נעשה מפולש אפ"ה פסול וזה אמר דווקא נקב ולא פילש מבפנים הא כל שנעשה פילש אפי' הוא לא פילש הכל רק מתחילת ברייתו הי' חלול אפ"ה פסול ולזה מייתא ראי' מלשון דקתני נטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא ומדוע לא נקט הלשון ולא נחסר ממנו כל שהוא אלא וודאי דאתי' להורות דאפי' ממילא נמי צריך שלא יהי' נחסר דאפי' אם מתחילת ברייתו הי' חסור וחלול מבפנים וע"י נקובו נראה חסר פסול, ודע דאתרוג שנטל עוקצו אם מותר לחבר העוקץ ע"י מחט בענין שאינו נראה חבורו עיי' בתשובת בית יעקב שאלה קמ"ב:
הבא מן הכושי עני' בש"ק ופרושו תאיי' דא"כ היינו תרוצו דאביי שם ומאי הוסף רבא וצ"ע, ומ"מ צ"ע לפי' רש"י ז"ל בסוגיא דכושי לן פסול כיון דאנו רחוקין מבבל אנו ברחוק וקרוב תלי' ואפשר לומר דאיירי בסתם אתרוג כושי וא"כ לדדהו דקרובים לבבל לא אמרינן דנדמה הוא דתלינן דמקרוב בא והוא כושי ממש וכשר והא לדידן דרחוקים מכוש וא"כ יש לחוש דנדמה ומשו"ה פסול אבל כושי ממש דידעינן שבא משם כשר לכ"ע ודו"ק:
הבא מן הכושי כשר, עיי' בש"ק ולפי פרושו הבא מן הכושי מארץ כוש כשר אפי' לנו, וקשה אמאי קתני במתני' סתם כושי פסול, הא אפי' לן כשר הבא משם, אמנם לרש"י ניחא דפי' הא לן לבני א"י ובכל ענין הכל אסור אפי' הבא משם מכוש, אלא דעכ"פ קשה לשיטת רש"י הא דאמר פה בירושלמי הבא מן הכושי כשר והוא לשיטת רש"י פסול לן, והי' נרא' לפענ"ד לומר דהפי' הוא לשיטת רש"י הבא מן הכושי אם הרכיבו ענף מן הכושי על אילן אתרוג שלנו כשר ודו"ק, ויהי' מזה ראי' דמורכבים פסולים דאל"כ פשיטא דהרי אפי' מורכב כשר אלא די"ל דהבא מכושי שנטעו אילן מכושי אצלינו ויש לעיי':
ואעתיק פה תשובה אחת מש"כ לכבוד הגאון המובהק המפורסם ש"ב מו"ה יעקב קאפל באמבערג אב"ד דק"ק ווירמייזא יע"א, וזה לשונו במכתבו אלי:
הנה זה שלשים שנה שבאו למדינה זו אתרוגים למכור לצאת בהם ידי חובת מצוה בחג הסוכות שגדלים באי קארזיקא ונקראים בשם קארזיקאנר, ותיכף יצא עליהם הקול שהרב ר' אברהם אליעזר הלוי זצלה"ה איש ירושלים שהי' אב"ד בק"ק טריעסט כ' לב"ד הצדק דק"ק פראנקפורט דמיין שיש בהם חשש שהם מורכבים ועי"ז רוב העולם לא קנו מהם עוד, ובאמת אף שהם מהודרים במראה מ"מ כמה מהם היו חלקים, גם היו עוקצם בולט דהיינו לא הי' שקוע גם כמעט לא הי' להם ריח אתרוג, ואע"ג שכל הגאונים שנתנו סימני אתרוגי' המורכבים מהרי"ק ומהר"ם אלשיך לא מנו סי' זה דריח, מ"מ נודע מאת הגננים שכל פירות המורכבים אין להם הריח כ"כ שיש להפרי בטבע, אמנם איזה שנים אח"כ נשתנו אתרוגים הללו למעליותא שיש להם סימני אתרוגים הכשרים לבד שהיו נמצאים בזה איזה שלא הי' עוקצם שקוע, אמנם זה נמצא ג"כ באתרוגים קאלאברעזען שהם בחזקת כשרות מזמן רב, ואפשר שהוא מטעם שלא נגמר בישולם, והנה על חג הסוכות רובא דרובא של אתרוגים שבאו למדינת אשכנז היו מאותם אתרוגים קורזיקאנר הנ"ל והי' שעת הדחק ונמכרו בפ"פ דמיין בחזקת כשרות ברשיות הב"ד הצדק דשם, והדיין המופלג מו"ה יעקב פאזן נ"י משם צוה להגיד לי ששאל את פי הגאון הגדול דק"ק פ"ב אודותם והגאון (הוא חתם סופר) הכשירם ועי"ז הרשיתם אז ג"כ לחברה דאתרוגים דכאן לקנותם, כי נאמן עלי ידידי הדיין הנזכר אך עתה אותה נפשי לשאול אם הגאון הנ"ל הכשיר את האתרוגים הנ"ל אפי' שלא בשעת הדחק, כי הנה מצאתי שכל האתרוגים הבאים אצלינו ממדינות הרחוקים יש להם טעם חמוץ אבל טעם של אתרוגים קירזקאניר הנזכרים נוטה כמעט למתיקות, והנה ידעתי כי יש ג"כ במציאות ציטראנין ולמונין שהם מתוקים ועלה ס' בלבי אם אינם מורכבים מאותם לימונין המתוקי', ואף שהגאוני' המביאים הסימני דמורכבי' לא הביאו הך דמתיקות מ"מ הלא הגאון מהרשי"ך כ' שאותן הבאים מפולניי' הם מסופקים ולהם סימנים אחרים ואפשר שכמוהם הם הקורזיקאנר ואף שקורזקי רחוק מאפוליען, ועיי' ירושלמי כלאים דף ג' ע"ב דפוס א"ד אין מרכיבין זתים ברכב של תמרה וכו' ר' יודין בעי שנוי' הוא הכי דהוא עתיד למתקה עכ"ל, א"כ י"ל דגם בזה שייך טעמא דטוו"ז ומ"א שנתנו בפסול האתרוגים המורכבים, ושלום תניינא מאת ש"ב אוהבו ומוקירו יעקב קאפל באמבערג הלוי
בימי צאתנו ממצרים, יתברך ברכה בכפלים, אורך ימים ושנות חיים, איש אשר למד ל"ו נאמר וקים, ה"ה כבוד ש"ב הרב הגאון המאור הגדול מופת הדור והדרו, יהי' ה' בעזרו, ובשמחת י"ט יתענג במגורו, הוא וכל כבוד ביתו גאון יעקב סלה, ויהי' מרומם מעלה מעלה, לשם ולתפארת ולתהלה, כק"ש מו"ה יעקב קאפל באמבערג נ"ל אב"ד ור"מ דק"ק ווארמס יע"א:
ארשת זהב שפתיו שפתי צדיק לנכון הגיעני, ולי מה יקרו אהבת דודים אשר לרויה השביעני, והנה ידידי נ"י אמרתי אעבור פרשתא דא ואראה היכן הדין יקוב, תמן במס' סוטה דף מ"ג ע"א תנינא, א' הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב ומקשה הגמרא אברייתא לא חלל ולא חללו פרט למבריך ומרכיב אר"ז אר"ח ל"ק כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור ועיי' במהרש"א שם דתמה אי בהרכבת איסור קשה לימא דלא כר' יה"ג דלר' יה"ג הרי חוזר מעבירה שבידו ותירץ דאיירי כגון שנטעה האריס עכ"ל וצ"ל לפ"ז דאיירי שהרכיב האריס שלא מדעתו דאל"כ אכתי עבר עבירה דקיי"ל דאסור לישראל להניח להרכיב אילנו אפי' ע"י עכו"ם וכ"ת זה הוי רק דרבנן אמירה לנכרי, זה אינו דהרי לר' יה"ג אפי' על דברי סופרים כדמשני לקמן דף מ"ד ע"ב א"ב עבירה דרבנן וע"כ צ"ל כנ"ל שהרכיב העכו"ם שלא מדעתו, אלא דאכתי קשה הרי עכ"פ הו"ל מקיים בכלאים וקיי"ל ביו"ד בסי' רצ"ה אסור לקיים כלאים ואכתי חוזר משום עבירה, וצ"ל בהיות דאריס שותף עמו למחצה או לשליש אינו מניח אותו לעקרו, ומיושב לפ"ז הא דהוצרך המרש"א לדחוק דאיירי דוקא באריס ומדוע לא מוקי דאיירי שהרכיב עכו"ם או קטן שלא מדעתו ולפמ"ש ניחא דאכתי הוי קשה דעכ"פ חוזר משום מקיים מכלאים, ואין להקשות דאי באריס כנ"ל א"כ אכתי אינו חוזר משום דלא הוי כרמו המיוחד לו כמו שמתרץ ר"ס לקמן בכרם של ב' שותפים, וצ"ל דשאני כאן דלא הוי שותף רק פועל אלא שנוטל חלק בפירות כנ"ל:
אמנם באמת לשון הברייתא פרט למבריך ומרכיב משמע דאיהו גופא הוא המרכיב ומברך וא"כ שפיר קשה קושיית מהרש"א, ע"כ נראה לפענ"ד כמו דאמר הגמרא לעיל ולא חנכו פרט לגזלן לימא דלא כר' יס"ג ומתרץ כגון שחזר ולקחה ממנו ומקשה א"כ הו"ל לוקח וחוזר ומשני הואיל ומעיקרא בגזילה בא לידו אינו חוזר א"כ לפ"ז י"ל גם כאן דאיירי שמתחילה הרכיבו באיסור בזקינה באינו מינו וחזר ועבד תשובה ועקר הענף שנטע והרכיב, והרכיבו במינו, דאע"ג דעתה הרכיבו בהיתר מ"מ הואיל ומתחילה נעשה בהאי ענף איסור אינו חוזר עבורה, ואין להקשות וכי נימא נמי אם עובד איזה שאר איסור בנטיעה כגון שחתך הענף בשבת אינו חוזר י"ל דשאני כאן הואיל וינקה האי נטיעה איזה זמן מה מאינה מינה משו"ה אע"פ ששוב עקרה ונטעה במינו אינו חוזר עליה:
והשתא לפ"ז יש ליישב היטב הא דמקשה הגמר' האי הרכבה דהיתר ה"ד אי לימא ילדה בילדה ולכאורה קשה אמאי מקשה הגמרא דווקא אהרכבה דהיתר דגם אברייתא דמוקי בהרכבה דאיסור קשי' אילמא ילדה בזקנה תיפוק לי' בלא"ה דבטלה בזקנה ואי ילדה בילדה הרי חוזר משום ילדה א' ולפמ"ש ניחא דבאמת על הכל מקשה כיון דע"כ איירי דעביד תשובה ועקר הענף המורכב והרכיבה בהיתר במינו וא"כ קשה במ"נ ושפיר מקשה על הכל:
והשתא לפ"ז מיושב היטב הא דמקשה הנ"מ אלשיך בתשובה סי' ק"י דאיך מתרץ הגמר' מבריך אמבריך דגמ' מתרץ רק מרכיב אמרכיב אבל מבריך שנוטל ענף ומבריכו בארץ שפיר קשי' ולפמ"ש ניחא די"ל דאיירי שהבריך הענף בקרקע שאינו שלו וכ"ת דתיפוק לי' דחוזר מעבירה שבידו י"ל דהדר ועביד תשובה ולקח הקרקע מחבירו ואפ"ה אינו חוזר הואיל ומתחילה בעבירה צמחה ונזרעה ודו"ק, ומיושב לפ"ז מה דקשה לכאורה דאמאי הוצרך לאוקמה בהרכבה דאיסור לוקמי בילדה בזקנה ומשו"ה אינו חוזר משום דבטלה ולפמ"ש ניחא דעכ"פ הי' קשה מבריך אמבריך וע"כ צריכין לאוקמה בהרכבה דאיסורה, לפיכך מוקי מרכיב ג"כ בכה"ג בהרכבה דאיסורה:
אמנם באמת נראה לפענ"ד דבלא"ה ל"ק אהרכבה דאיסורא לא הי' יכול הגמרא להקשות דידע דאיכא לתרץ ילדה בילדה וכ"ת משום ילדה ראשונה חוזר דא"ל דהואיל ונעבד בה איסורא שנרכבת משו"ה גם עבורה אינו חוזר ודו"ק, ואין להקשות מאי פירך אילמא ילדה בילדה תיפוק לי' משום ילדה א' לתרץ דאיירי בגזל ילדה הראשונה ואח"כ קנאה ואינו חוזר עליה הואיל ומעיקרא באיסורא אתא לידי' וצ"ל דמקשה דא"כ גם משום ילדה שני' אינו חוזר ילדה בילדה, ותירץ דאיירי בננטעה לסייג ואינה בטילה משום דמהני בה מחשבה:
באמת קושיית מהר"ם אלשיך מבריך אמבריך נראה לפענ"ד דל"ק כ"כ לפמ"ש רש"י ז"ל במס' ע"ז דף מ"ט בד"ה והבריך והרכיב דמשמע דהברכה שייך ג"כ לומר במרכיב ענף באילן יעיי"ש:
וראיתי בספר צאן קדשים מנחות דף מ"ט ע"ב דמקשה לוקי ילדה בזקנה וכ"ת דבטלה ילדה בזקנה לוקי כגון דהיה בהאי ענף פינות דבכה"ג אינו בטל וכדאמר ר"י שם במנחות, וראיתי בספר מנחת כהן דכ' דלק"מ דא"כ בלא הרכבה נמי חוזר מטעם ילדה דהי' בה פירות דעדיין לא נתחללה יעיי"ש, ולפענ"ד לא תירץ כלום דהרי קיימ"ל דאינו חוזר כ"א ע"י חמשה אילני מאכל, או כרם ב' כנגד ב' וא' יוצא זנב וא"כ לוקי כגון שחתך מד' אלנות נטיעה מלאה פירות דמשום דידה אינו חוזר כיון דלא הוי כ"א ד' אילנות אלא מתוך דנטעה בזקינה ובטול לא בטלה כיון דהיתה מלאה פירות, אמנם לדידי גם זה צ"ק דוודאי לא ס"ד דבד' אילנות וחתך ענף ולא נטעה דנחשוב כה' אילנות וא"כ כיון דילדה בטלה בזקנה א"כ לא חשבינן החי ענף שהורכבה כנטיעה דהרי בטלה בזקנה ועל זקנה אינו חוזר אלא דעכ"פ הפירות דהאי ענף חשבינן להו כמעיקרא וצריכין חלול אבל עכ"פ כה' אילנות לא נחשבים ודו"ק:
אבל אי קשי' הא קשי' הרי במשנה דערלה פ' א' תני' ספוק הגפנים וכו' אע"פ שהבריכן בארץ מותר ר"מ אומר מקום שכחה יפה מותר ועיי"ש בר"ש וא"כ לפ"ז תקשה לוקי ילדה בילדה וכ"ת בטלה בילדה א' לוקי כגון שהי' כמה רע עד שהילדה הזאת אינה יונק ממנה וכגון שהיו עלי' אינם הפוכין דזה סי' שאינה יונקת ממנה וא"כ בכה"ג לא בטלה, ומשום ילדה א' ליכא כיון דלא הוי כ"ח ד, אמנם לפענ"ד כיון דטעמא דבעי ה' אילנות הוא משום דומי' דכרם דהוזכר בקרא וקיי"ל דאינו כרם עד שיה' שתיים כנגד שתיים וא' יוצא זנב וא"כ בחמש נטיעות צריכין להיות מפוזרים כעין כרם, אלא דכל זה הוא דווקא לב"ה במשנה ה' וי"ו דכלאים פ' ד' אבל לב"ש דס"ל שם דשורה א' הוי כרם ולא בעי ב' כנגד ב' א"כ יש למוקי בכה"ג וא"כ לפ"ז יש לומר לפ"ז דגמרא לא יצא לאוקמי' בכה"ג דהי' רק ד' ועם הילדה הב' שהורכבה הוי ה' דא"כ צריכין לאוקמי' המתני' כב"ש וא"כ קשי' סתמא אסתמא דמשנה דכלאי' משנה וי"ו הנ"ל סתם כב"ה וכאן סתמה בב"ש ולפיכך הוצרך לאוקמי' בכגון שנטעה לסייג ולקורות ומיושב לפ"ז שנית דאברייתא דפרט למבריך ולמרכיב לא יצא להקשות דידע דיש לאוקמי' בכה"ג ואה"נ דאתי' כב"ש כנ"ל אבל אמתני' מקשה שפיר ודו"ק:
אמנם עדי' קשי' לוקי בילדה שסבכה בזקנה וכ"ת דבטלה בזקנה לוקי כגון ביצא מזקנה בריכה המוברכת בארץ וא"כ יכולה הזקנה להיות כילדה דכשיעקור הזקנה ונשאר הברכה כדתנן במשנה דערלה פ' א' אילן שנעקר ובו בריכה דומי' דמתרץ בנוטע לסייג ולקורות ודוחק לומר דשאני התם דסגי במחשבה משא"כ כאן בעי מעשה לעקור האילן הזקן בענין שיהי' חי' אח"כ מהילדה, זה אינו דהרי בירושלמי פ"ק דערלה סוף הלכה א' איתא ספקה לזקנה פטור להקדש דאע"ג דהקדש פטור אפ"ה חייב ומפרש הירושלמי שם משום שראוי לחשוב עליו ולפדות הרי דאע"ג דעכ"פ צריך מעשה פדי' אפ"ה הואיל ואפשר לחייבו ג"כ אינו בטלה בה' א"כ ה"ה בכה"ג בשלמא הא ל"ק לוקי במרכיב בתוך אילן הקדש דאינו חוזר משום ילדה א' די"ל דס"ל לגמרא דא"כ גם משום האי ילדה אינו חוזר כיון דעכ"פ נבלע בו גם מכח ההקדש א"כ אין כל הכרם שלו דומי' דכרם של ב' שותפים, אבל הא קשי' ונ"ל משום דאמרינן בתוספתא ערלה פ' א' נטעה לעצים וחישב עליו לאכילה מאימתא מונין לו משעת נטיעה הרי דאע"ג דמתחילה חשב לעצים ולסייג אפ"ה כשחשב אח"כ בשנת ג' לאכילה מונה לערלה משעת נטיעה וא"כ לפ"ז הגמרא קאמר שפיר בנוטע לסייג דלא בטלה משום דאי הדר בה בת מיהדר היא מתחילתה, משא"כ בכה"ג דאי מיעקר האילן מיחשב כנטיעה חדשה ומתחילין עתה מחדש שני הערלה א"כ בכה"ג בוודאי בטלה ילדה בזקינה, ואע"ג דגם בהקדש אמרו בירושלמי דבת מיהדר הוא שם ג"כ אם פדאו מתחילין השני ערלה משעת הנטיעה משא"כ בכה"ג ושפיר בטלה ילדה בזקינה בכ"הג וזה נכון מאוד ויש בזה ליישב עוד איזה דברים בסוגיא אך סמכתי על רוחב לב מבין:
והנה ראיתי בספר טור אבן דמעורר אהא דאמר ר"י ילדה שסבכה בזקנה בטלה, ומדוע לא אמר להיפך זקנה שסבכה בילדה בטלה זקנה בילדה, ובאמת לפי מה דאמר הגמרא במנחות דף ס"ט י"ל דאי אמר זקנה שסבכה בילדה ה"א משום דספוקי מספקי לי' ולחומרה לפיכך אמר להיפך ילדה שסבכה בזקנה בטלה דלקולא משום דמיפשט פשיטא לי' דבטלה כנ"ל אמנם האמת יורה דרכו דמקדם צריכין אנו להבין מאין יצא לר' יוחנן זה הדין דבטלה ילדה בזקינה, וי"ל ג"כ בלשון דאמר שסבכה בזקנה ולא אמר שהורכבה ילדה שהורכבה בזקנה, ונ"ל שיצא לר"א א"ר יוחנן דינו ממשנה דערלה דתנן ספוק הגפנים וכו' אע"פ שהבריכן בארץ מותר הרי מבואר בהדי' דבטלה ילדה בזקנה ובירושלמי שם אמרו ר"ח בשם רשב"ג ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ופי' הר"ש אילן ילדה הנטוע סמוך לאילן זקן והרכיבן זה בזה בטל הילדה אמר ר"ח ב"ב מתני' אמרה כן ספוק הגפנים אע"פ שהבריכן בארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה בזקנה אלא וודאי אפי' השרישה נמי בטלה ר"ח ברי' דרב הלל אמר דרבי יהודא היא דאמר מתאחה היא עד שלא השרישה, ר' יוחנן אמר שרשים אין בהם ממש הרי מבואר דר"י ס"ל לדייק ממתני' אפי' בנשרשה בארץ אפ"ה אין בשרשים ממש ובטלה ילדה בזקנה וא"כ ר' יוחנן לשיטתו שפיר אבל בטלה ילדה בזקנה דדייק זה ממתני' ומשו"ה נקיט הלשון שסבכה דהרכבה היינו שנטל וחתך ענף מאילן והרכיבו ואיהו הודיענו דאפי' בילדה הנטוע וסבכה הענפים בזקנה דהיינו שהורכבה בראשי ענפיה בזקנה נמי בטלה, וא"כ לפ"ז שפיר נקיט דווקא ילדה שסבכה בזקנה כיון דקאי דאיירי בהא וזה ברור ואמת ודו"ק:
והשתא לפ"ז אמינא אנא כיון דר"א למד דינו ממתני' א"כ א"ל דווקא במרכיב מין במינו אזי בטלה ילדה בזקנה כיון דמתני' ספוק הגפני' איירי בעין במינו זמורה בגפן משא"כ בהרכיב מין בש"ע לא אמר ר"א ור"י דבטלה וכן משמע ג"כ מירושלמי הנ"ל דאמר מתאחה הוא עד שלא נשרש ובמין בשאינו מינו מאן מפיס אמנם במין במינו מסתבר לומר כן דתיכף מצא מין את מינו, והנה אמרתי לברר זה מירושלמי דסוטה דאיתא התם בפ' משוח מלחמה הלכה ה' תני ולא חללו פרט למבריך ומרכיב אמר ר' יוחנן דראב"י היא אמר ר"ח דברי הכל היא כשהרכיב פירות עבירה, במה אנן קיימין אי בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן מאכל מין בשאינו מינו פירות עבירה היא, ואי בשהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק נוטע כבתחילה הוא, אלא כן אנן קיימין כשהרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה ועיי' בפ"מ שם דמפרש דהא דמקשה אי בשהרכיב אילן מאכל ע"ג סרך היינו זקנה בילדה וקרי לי' סרק הואיל ולא טענה עדיין פירות לזה מקשה נוטע כבתחילה הוא כלומר ותיפוק לי' דחוזר משום ילדה ראשונה וקשה דאכתי הו"ל לאוקמי כגון דילדה ראשונה לא נשא פירות אפי' בשנה רביעית ומשו"ה חוזר משום ילדה שני' ועיי' בפ"מ שם דכל פרושו דחוק מאד, אמנם לפענ"ד באמת זה כוונה הירושלמי אי בנוטע אילן מאכל היינו ילדה שנושאת פירות בתוך אילן סרק היינו בילדה שאינה נושאת כלל אפי' בשנת הרביעית לזה מקשה נוטע בתחילה דזה הוי נוטע וכבר תני לה א' הנוטע משום דמרכיב לא מקרי אלא המרכיב לתוך אילן הנושא פירות, לזה מתרץ דאיירי במרכיב תאנה שחורה ע"ג תאנה לבנה ופי' בפ"מ דאיירי שכבר טענו פירות ונתחללו ואפ"ה חוזר משום חלול ההרכבה ולפענ"ד צ"ע השתא הרכיב ילדה בזקנה בטלה מכ"ש זקנה בזקנה, אמנם באמת הכוונה כפשוטו דמתרץ דאיירי בילדה בזקנה וכ"ת דבטלה זה אינו כיון דלא הוי מחד מינא דהאי מוציאה לבנים והאי מוציאה תאנים שחורים לא בטלה ילדה בזקנה בכה"ג ודו"ק וזה ברור בפשט הירושלמי הרי מבואר מירושלמי הלז דמין בשאינו מינו אפי' שניהם מן תאנים עכ"פ הואיל ואלו לבנים ואלו שחורים לא בטלה:
והא דלא מתרץ גמרא דידן כן הוא משום דס"ל דכיון דעכ"פ הכל מין תאנים בטלה ילדם בזקנה ואולי דייק הגמרא מלשון המשנה ספוקי הגפנים מדקתני ספוקי הגפנים משמע אפי' זמורות מענבים לבנים שסיפק בענבים שחורות נמי מותר משום דהכל עין א' לפיכך הוצרך הגמרא לשנות בנוטע לסייג ולקורות, אבל עכ"פ במין בשאינו מינו ממש בוודאי גם הגמר' דידן ס"ל דלא בטלה, וא"כ לפ"ז בנידון דידן דמרכיבין ענף של אתרוג באילן לימוני או מראנצי בכה"ג לא אמרינן בטלה, ונדחה מזה הראי' שהביא מהר"ם אלשיך סי' ק"י והב"ח בסי' קל"ה ועלי' נשען כל בנינם ולפענ"ד נדחה ראי' זו לגמרי וזה ברור לפענ"ד:
ויש בזה ג"כ מקום ליישב הא דלא פריך הגמרא אהרכבה דאיסור ודו"ק:
ואין להקשות דאי אמרינן במין בש"מ לא בטלה ילדה בזקנה א"כ אמאי אמר רב אשי במס' בכורות דף י"ז אף אנו נאמר הדלה גפן ע"ג תאנה יינו פסול לנסכים, מדנקיט הדלה משמע הא הרכיב בלא"ה פסול משום דבטלה ילדה בזקנה וא"צ להיקש זבח ונסכים, י"ל דאה"נ ה"ה בהרכיב אסור מה"ט דזבח ונסכים והא דנקיט הדלה הוא לרבותא דאפי' בהדלה ולא הרכיב נמי פסול, ועוד י"ל בהיות דקיימ"ל במס' חולין מדכתיב או למעט את הכלאי' ע"ש דף ל"ח ע"ב הרי הכתו' האסיר כלאים לגבוה וא"כ בהרכיב ל"צ בהיקש לומר מה זבח שלא נשתנה דבלא"ה פסול דאמרינן מה זבח כלאים פסול אף נסכים כן ולא צריך הטעם שלא נשתנה רק בהדלה וזה פשוט ודו"ק:
ובאמת תמהתי אהא דפירך הגמרא במס' ב"ב דף צ"ו ארב דאמר אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך ע"ג המזבח למעוטי מאי וקשה לימא למעוטי הדלה גפן ע"ג תאנה דזה פסול לנסכים וג"כ אין מקדשין עליו, ועוד קשה לי כיון דקיימ"ל דבזבח פסול כלאים מדכתיב או ואתקש נסכים לזבח וא"כ בהרכיב גפן על תאנה היין פסול לנסכי' וא"כ דלמא אתא רב למעוטי הרכיב גפן ע"ג תאנה דפסול לקדוש, אע"כ צ"ל דס"ל לגמרא דהרי אלו לא כתב לן רחמנא גבי קרבן או למעוטי נדמה וכלאים ה"א דכשרים הם א"כ אף דרבתה לן התורה דבקרבן פסילים מ"מ לשאר דבר מצוה כשרים, וא"כ מה"ת לפסול יין שהורכב או שהודלה ע"ג תאנה כיון דעכ"פ ריחו אינו מוסרח וטעמו חמרא ודו"ק:
ועכ"פ יצא מזה סתירה ללבוש דרצה לפסול האתרוגים המורכבים הואיל ונעבדה בהו עבירה כמו דפסל קרבן של כלאים ולפמ"ש נראה דזה ליתא דא"כ הו"ל לומר למעוטי הורכב ע"ב תאנה כנ"ל, ואין לומר דווקא לענין קידוש על היין דהוי רק דרבנן הוא דאינו פוסל מה שנעבדה בו עבירה משא"כ לענין מצוה זה אינו דהרי רב ס"ל במס' כתובות חכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה יעיי"ש ואם הי' פסול למצוה דאורייתא ה"ה לענין קדוש הי' פסול:
וראיתי בתשובת הב"ח סי' קל"ה שרצה חכם א' (ואינו הב"ח אע"ג שחתם בסוף התשובה ה"ק יואל אולי הוא חכם א' שהי' נקרא ג"כ כן כי הב"ח הי' מן המכשירין והוא דחה בתשובה שאחרי' דברי החכם יעיי"ש בסי' קל"ו) לסתור דברי המתיר המרכבים, והמתיר הביא ראי' מדלא תנן במתני' אתרוג של כלאים פסול כמו דתני ערלה, והשיב דערלה הוצרך למתנה דה"א הואיל והוא אתרוג גמור ומצוה לאו להנות נתנו יהי' יוצא בו קמ"ל אבל כלאים לא צריך לאשמעינן כי פסול הוא מכלל מה דאמר שם פרי עץ הדר שטעם עצו ופריו שוין והדר באילנו משנה לשנה, ובמח"כ אין זה דחי' כלל דכך כוונת המתיר דכמו דקתני שם במתני' לולב של אשירה ושל עיר הנדחת אע"ג דהכל א' והיינו אשירה היינו עיר הנדחת אפ"ה דרך התנא למתנה כל כי האי זוגא יחד כמו כן הו"ל למתנה ג"כ של ערלה ושל כלאי' זוג א' דג"כ כן דרך התנא כדתנן במתני' דקדושין המקדש בערלה ובכלאי כרם, ובמס' ערלה תני נטיעה של ערלה ושל כלאי כרם א"כ דרך למתנה כל כי האי זוג א"כ גם כאן הו"ל למתנה כן אתרוג של ערלה ושל כלאי', וע"ש זה פשיטא כיון דאינו דר משנה לשנה אדרבה כל כי האי הו"ל לאשמעינן, ובאמת אדרבה זה אינו דגם בכה"ג דר בשנה לשנה וטעם עצי היינו הענף שוה לפריו:
עוד כ' מדאיצטריך או כבש למעט כלאים במוקדשי' ממילא היכא דליכא קרא כמו באתרוג מה"ת למיפסלה, על זה השיב האוסר דשם לא איצטריך לאשמעינן אלא אף שכל א' מהמין שנהוה ממנו הכלאים כשר קרבן מ"מ כשנרכבו יחד כגון עז וכבש ונולד מיעט אותן הכתוב שפסול לקרבן משא"כ בהרכבת נדון דידן שהמין הא' הוא פסול לברך עליו כלל וכלל עכ"ל ולכאורה בזה יפה השיג, אמנם לפענ"ד נראה דאפ"ה אינו דהרי כבש מתרבה באלי' דאליתו קריבה ג"כ ועז לית בי' אלי' וא"כ קשה אס"ד דמצד הסברה מורכבים פסול באתרוג אע"ג דהיחור מוציא אתרוגים ממש מ"מ הואיל ויש בו ג"כ כח הלימונא פסול א"כ מנ"ל דכלאים פסול בעולה דלמא דווקא לחטאת ושלמים וכדומה דרק החלב עולה לגבוה וא"כ אי יעלה האלי' הרי יש בו צד עז ואסור להקריב האלי' ואי לא יעלה האלי' הרי יש בו צד כבש דעולה האלי' ומשו"ה פסלה התורה, משא"כ לעולה דכולה כליל והכל עולה לגבוה וליכא נפקותא בזה מנ"ל דאסור, אלא וודאי דמורכב כשר משום דאע"ג דיש בו כח הלימון מ"מ מה בכך הואיל והוא נראה כאתרוג רק כח אחר מעורב בי' ליכא קפידא, וא"כ לפ"ז שפיר אמרינן מדאסרה התורה כלאים אע"ג דהוא נראה לפנינו כשה ממש אפ"ה אסרה התורה א"כ ה"ה אפי' לעולה ודו"ק:
ועוד יש לברר דברי בענין אחר יותר דאס"ד דמצד הסברה פסול מורכב משום שהמין האחר הוא פסול לברך, א"כ לט"ז יש מצד הסברה ג"כ למעט כלאים מחטאת ושלמים דהרי מעורב באלי' וא"כ לא צריך קרא למעט כלאים לשלמים וחטאת כנ"ל וע"כ צריכין רק המיעוט למעט כלאים לקרבן עולה וקשה הרי יש לנו היקש עילה ושלמים זבח ונסכי' כדאמר במס' בכורו' וא"כ מקשינן עולה לזבח וכמו דזבח פסול כלאים ה"ה עולה וא"כ אמאי צריך או אע"כ מבואר דמצד הסברה מורכב כשר הואיל ולית בי' אלא כח לימון או מראנצי מעורב ודו"ק:
עוד כ' בתשובת ב"ח הנ"ל דהחכם האוסר מביא ראיה מדאמר הגמרא בסוכה לא מצא אתרוג לא יביא לא פריש ולא רימון ולא ד"א מדאמר ולא ד"א משמע דאתא לאשמעינן דאפי' מורכב פסול, וזה תמוי' דא"כ מאי פריך הגמרא שם פשיטא לשני דקמ"ל דמורכב פסול וכ"ת דקושי הוא דעכ"פ לא הו"ל למתנה לא פריש ולא רימון דלמא לא פריש ולא רימון היינו ג"כ במורכב שהרכיב ענף של פריש באילן אתרוג והענף נושא פריש דהענף נושא תמיד מינו ואע"ג דכל האילן הוא אתרוג ולא ד"א היינו ענף של אתרוג שהורכב ברימון, ופריש אלא וודאי דמורכב כשר לכאורה:
עוד כ' מהר"ם אלשוך וז"ל ועוד אפי' לא היה היחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיה כב' מינים מעורבים בשוה לא היה יוצא בו הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו ב"ח דאינן מוציא כ"ש בכה"ג דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימוני דלא אתא צד לימון ומוציא את החייב באתרוג עכ"ל ובמח"כ לא דמי כלל דהתם מתחילה הי' עבד גמור ואח"כ כשנשתחרר נשאר עכ"פ החצי עבד משא"כ כאן הרי הוא אתרוג לפנינו ככל האתרוגים והוא יוצא מענף שלו כמו שיוצאים שאר אתרוגים, ואלו היו נוטעים הענף בארץ לבד ג"כ עשתה שרשים והוציאה אתרוגים א"כ מי יגיד לנו כלל שהענף שאב כח הלימון דהלא הקב"ה ברא עץ פרי שכל עץ נושא מין פרי ושתי אלנות נטועים זה אצל זה זה מוציא תפוחים וזה אפרסקים אע"ג דהארץ היא שוה והיא מחלקת רק ליחות וכח בהם מ"מ זה מוציא מינו וזה מינו והפירות משונית לפי האילן, א"כ אף אנו נאמר דאע"ג דהענף הורכב באילן לימון או מראנצי מ"מ לא בלע הענף מכח אילן הלימוני רק האילן מקבל ליחות מהקרקע ושלח הליחות ההוא אל הענף והיא הוציאה עי"ז כחה והגדולה האתרוגים, ואולי אף שאנן רואים קצת שנויים באלו האתרוגים המורכבים מהאחרים מ"מ מי יגיד לנו דהאילן הלימון גרם זה ואולי הואיל ולא קבלה יניקותיה ובשפע ובמרובה כדרך דרכה לפיכך נשתנו קצת, ואינו דומה לכלאים דשם הוא בא ממש מעז וכבש, ועוד הרי אמרינן במס' בכורות הנ"ל הדלה גפן ע"ג תאנה יינו פסול מדקתני הדלה משמע דהי' סמוך ממש ונטוע קרוב לו ובוודאי השרשים יונקים ומדובקים ומורכבים למטה זה עם זה וא"כ תיפוק דפסול מטעם מורכב אלא וודאי כמ"ש ודו"ק:
והא דאמר ר"א ור"י ילדה שסבכה בזקנה בטל הוא דווקא במין במינו משא"כ במין בשאינו מינו, וי"ל דומי' למה שאמר ריב"ל בבכורו' אין חי' מתעברת מבהמה ולא גסה מדקה יעיי"ש, ה"ה ג"כ בהורכב במין בשאינו מינו אין הפרי נולדת ממין האילן רק מהענף ורק הינוקה שואפת מקרקע דרך צינור האילן אבל מהאילן גופא אינה יונקת:
וכ"ת אכתי מנ"ל להקל בס' איסור דאורייתא מאן מפיס דהוא כן והו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרה, ואפי' בשאר הימים בסוכת עכ"פ הו"ל ס' לא תשא כיון דמברכין עליו, י"ל משום דאף אם נימא דיש בו כח הלימון מהאילן, מ"מ מאן יימר דהוה שוה בשוה דלמא רק מיעוט מכח האילן האסר ומתבטל ברוב דעיקר הגידול הוא מהענף דאתרוג ובטל המיעוט במרובה וחזותו מוכיח עליו דהוי מראה אתרוג ובוודאי רוב הגידול הוא מהענף ובטל המיעוט במרובה וא"כ הו"ל ס"ס שמא לית בי' כלל מהלימון כנ"ל ואת"ל דיש בו שמא רק דבר מועט ומתבטל ובס"ס בוודאי יש להקל:
ואין להקשות איך שייך ביטול כיון שהאיסור לא היה ניכר לפמ"ש המכדכי דכל שביאתו ע"י תערובת לא שייך ביטול ועיי' במ"ל פ' א' מה' מו"מ ה' י"ד שהאריך בזה, לפענ"ד הרי הענף שהורכב בתוכו הי' ניכר מתחילה מקודם הברכה ואינו דומה לצחצוחי רוק ביבמה שלא הי' ניכר מעולם וכן אבר היוצא לענין החלב דלעולם לא היה האבר נפרד וזה פשוט:
וראיתי לכבוד מעלת גאונו ני"ל שציין זה הירושלמי פ' א' מה' כלאים תני אין מרכיבין זתים ברכב של תמרא וכו' שני' היא הכא שהוא עתיד למתקה וע"ז חשש כבוד מעלת גאונו יען שמרגישין באלו הקורזקאנר קצת מיתוק ולפענ"ד קשה בזה ההבחנה כיון שהאתרוגים הבאים אלינו עדיין לא השלמה הפכי כלל וכלל ואין יכולים לאכלם כלל וא"כ בזה אין להבין מהטעם, אמנם ולפענ"ד אין הפשט כן בירושלמי כמו שמפרש שם המפורש דלפי דבריו משמע אלו לא היה התמרה ממתק הזית ליכא איסור, וקשה הרי אילן מאכל באילן סרק אסור והכי האי בוודאי אינו ממתק וכי תלי' איסור הרכבת אילן משום דא' משבח את חבירו, והכי ב' מינים אסור להרביע ואפי' דאין חי' מתעברת מבהמה אפ"ה אסור להרביע וה"ה שני מיני מאכל אע"ג דאין אילן א' משבח חבירו אפ"ה אסור, ע"כ נראה בעיני דהכא פרושו שני' הא דעתיד למתקה דהא דתני לוי מה זתים אין בהם הרכבה היינו שאין אדם מרכיב ענף מאילן אחר בהם דמה ירויח בי' כיון דפירות הזית מרורים וכשרוצה לשפוך יין מבושל לשורש למתק עי"ז הענף לא מהני כיון דכל הזית הוא מר משא"כ זאת עושה אדם שלוקח ענף של זית ומרכיבו בתמרה בשביל שרוצה למתקה שרוצה למתק הענף של זית ע"י ששופך יין מבושל למטה ועי"ז ממתקת הענף כיון דהתמרה בלא"ה מתוק לא צריך כ"כ הרבה יין מבושל ומשו"ה מייתי שפיר ראי' מכ"ש בר רבי דהשקה יין מבושל בפרסקי ודו"ק ועכ"פ אין מזה הירושלמי ראי' להביא שהענף יונק כח וחלק לפני מהאילן שנרכב עליו:
והנה לפ"ז הרביתי לדבר ועשיתי סמוכין להמתירין המורכבים אמנם חלילה וחלילה לחלוק על גדולי האחרונים ובטלה דעתי בתתק"ס נגד דעתן דעת קדושים ובשביל דמיוני דמיון קליש וחליש לא אעשה חס וחלילה מעשה ובטלה דעתי דעת ילדה בזקנה זאת תורת העולה, קול המולה גדולה, של האוסרים המורכבים, והלכה כרבים:
ולא באתי רק להכשיר ולהתיר אלו האתרוגים הבאיים מאי קורזקי כי כפי הנשמע והוגד לי יש באים הללו כמה וכמה גנות מלאים רק מאלני אתרוגים וא"כ אטו כולם מרכיבים הלא יש הרבה שאינם מרכיבים ובוודאי הרוב אינם מרכיבי' וחזקה אומן אינו מרע' אומנתו, כי הלא מוכר מזה לאלפי אלפים ביוקר וכשיודע שמרכיב הרי מתירא שלא יקנותו ממנו, ועוד הרי קיימ"ל אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כולן ועיי' יו"ד סי' קי"ד בכבשים שנותנים לתוכה יין שאם ידוע שיש עכו"ם א' שאינו מערב לתוכן מותר לקח מכולן, אלא דזה הוא באיסור דרבנן, משא"כ בנדון דידן דהוי חשש דאורייתא אין לתלות בזה, אמנם עכ"פ הרי בררנו לעיל דאיסור דמורכבים אינו ברור כ"כ א"כ יש ליקח זה לסניף ועוד הרי קיימ"ל דכל דפרוש מרובה פרוש וא"כ בוודאי הרוב הנה אינם מורכבים וכל דפרוש מרובה פריש:
והנה המ"א בסי' תרמ"ח תמה על הלבוש דאוסר המורכבים משום שנעבדו בעבירה כמו בהמת כלאים ותמה דא"כ יפסול קרן עז של כלאים לשופר, והנה אם הי' הדמיון עולה מאי קושי' דלמא אה"נ ובטו"ז סי' תרמ"ט המה דא"כ מאי אהני רבא בהא דאמר לתגרי אסא דכי זבניתו אסא מכותים דלא לגזזו אינהו משום דעכו"ם גזלני נינהו דהא ס"ס עביד עכו"ם עבירה, ולפענ"ד דכל זה לק"מ כלל דהלבוש לא אמר אלא הואיל והפרי נתעבד ע"י העבירה דע"י ההרכבה שהורכב ענף באילן הלימון נולד האתרוג דומי' דכלאי' ונעשה הפרי ע"י העבירה משא"כ בהאי דגזל העכו"ם לא נעשה האסא ע"י העבירה רק דהנכרי עביד עבירה שגזלה אבל האסא לא נברא מעבירה, והדבר מוכרח דאל"כ קשה למה לי מן הבהמה ומן הצאן להוציא רובע ונרבע מוקצה ונעבד תיפוק לי' מדכתי' או למעט כלאים אלא וודאי דאין זה דומה לזה דהאי נברא בעבירה משא"כ בהנהו וזה פשוט, אמנם המ"א הקשה יפה מקרן דהאי נברא ג"כ באיסור, והנה יש לעיי' מדוע לא הקשה המ"א דא"כ עז של כלאים יהי' עורו פסול לכתוב בו ס"ת כבש כלאי' צמרו פסול לציצית, ונראה לומר ע"פ מה דאיתא במס' ר"ה דף כ"ו דעולא אמר טעמא דרבנן משום דאין קטיגר נעשה סניגור ומקשה מדם הפר ומתרץ הואיל ואשתנה אשתנה יעיי"ש א"כ בכה"ג י"ל ג"כ דאע"ג דצמר ועור נעשו באיסר י"ל דעכ"פ אין לאסור אלא דומי' דאסרה תורה הכלאים לקרבן דלא אשתני משא"כ הצמר והעור לציצית ולס"ת אשתנו אע"ג דבאים בעבירה אפ"ה מותרים דנשתנו לפיכך הקשו שיהי' הקרן של כלאים פסול דזה לא אשתנה, והנה אמרינן בירושלמי פ' קמא דכלאי' גוי שהרכיב אגוז ע"ג אפרסוק אע"פ שאין הישראל רשאי לעשות כן אפ"ה נוטל הימנו יחור והולך ונוטע במקום אחר, ונראה דהכונה הוא שאם הענף שהורכב הוציא יחור אחרת תו אין בשני' אסור הרכבה אע"ג דהוא נולד מן היחור שהורכב אפ"ה אין בו שוב אח"כ בו איסור הרכבה, והנה חשבתי דהקב"ה צוה לאסור כלאי' לגבוה מ"מ לא אסר דווקא אלא זה הנולד אבל מה שיצא אח"כ ממנו שוב לא נמאס וא"כ זה הקרן שהוא נוצר אח"כ בבהמה הלז ומתחילה בשעת לידה עדיין לא הי' זה לא נאסר דומי' דיחור הנולד על הענף שהורכב דלא נאסר אח"כ לנטעה, וא"כ לפ"ז יש לומר דבאלו המובאים לנו יש הרבה ספיקות א' שמא הורכב אינו אסור ואת"ל דאסור שמא לא הורכב ואת"ל דהורכב מי יודע אם הורכב על אילן לימון דלמא הורכב מאילן שכבר הורכב כנ"ל ויש כמה חששות ובפרט שאמרינן כל דפריש מרובה פריש כנ"ל:
והנה ידידי ידיד ה' הנה פה נמכרים אלו הקרזיקאנר בכל החנות של הסוחרים עם האתרוגים וברשות אדמ"ו הגאון הי' כי הוא שם עינו על דבר בהשגחה גדולה, לכן בוודאי אין לאסרם אך מי שלבו נקפה יקח לו יענעווער המקובלים אבל בהיות שהמה מועטים וא"א לכל לקח לו יעכעווער לכן אין לאסרם והנח לישראל, ואסיים בברכה אורך ימים ושנות חיים יוסיפו ויהיו ימיו מאה ועשרים שנה, כה דברי ש"ב אוהבו ומוקירו:
ר"ז בעי כהן כרתינן או דדמי להן כרתינן וכו' ויש לעיי' מה עלתה על דעתו הא סתמא קתני הירוק ככרתי א"כ משמע דווקא ככרתי ממש ע"כ נרא' לפענ"ד דכך בעי אי ממש ככרתי דהיינו דלא ישתנה אח"כ למראה בעל או דמי כהן כרתינן דהיינו מראיהו ממש לכרתין רק שאח"כ ישתנה ואפ"ה פוסל כ' יהודה לזה מתרץ לי' כהן כרתינן דהיינו דלא ישתנה לעולם מגווין שלו אבל אי ישתנה גם לר"י כשר תה ראי' ברורה לדברי הטו"ז בסי' תרמ"ח ס"ק י"ח וכן מבואר בהדי' בלבוש שם, ועיי' במ"א שם ס"ק ס"ג:
סומכוס אמר ככנפו טווס עיי' ברמב"ם פ' י"ב מה' טומאת צרעת ה' א' דפסק כסומכוס ותמה עליו הכ"מ מדוע לא פסיק כר"א, ואפשר דס"ל דר"א נתן ב' סמנים כשעוה וכשושנת כרמל משום דלא הי' ברורה לי' הטיב אבל סומכוס הי' ברירה לי' טפי דדומה ממש לכנפי טווס ועיי' בעירובין דסומכוס הי' בקי טפי בטומאות וטהרות:
זה זהירות עמוקה ובתוספתא הגרסא זהירות יפה וכן גרס הרמב"ם והכל א':
הלכה ז
מתני' ר' יהודא אומר כביצה ע' בש"י דנסתפק באתרוג כביצה מצומצם דמצטמק אח"כ בתוך הרגל ועיי' מ"ש לעיל בלולב דנקטם ראשו ומעורה במקצת:
ובגדול כדי שיאחוז שניהם, ויש גורסים כדי שיאחוז שנים, ועיי' בר"כ:
הרי עשוי ככדור עיי' בבבלי דף ל"ו דאיתא הגרסא ככדור ורש"י גריס כדור, ונשאלתי באתרוג א' שהי' עגול אמנם הי' לו פטום כשאר אתרוגים קארפור ונפל הספק אי יש לפסלו ע"פ מ"שכ בשו"ע סי' תרמ"ח דעגול ככדור פסול, והי' נראה לפענ"ד ע"פ מה שנראה בריף ובה"ג שהיו גורסים בגמרא אתרוג כדור ולא ככדור כגרסת רש"י שלפנינו משמע דהוא ממש כדור ואילו הוי כתוב ככדור משמע רק כדמיון כדור ואינו דומה ממש ולזה שפטתי דע"כ איירי דאין לו פטמא דאל"כ הרי אינו כדור ממש דכדור אין לו פטמא, והנה אמרתי מזה יצא להא"ח הביא הב"י ושו"ע דאם לא הי' לאתרוג דד מעולם דכשר ולכאורה צ"ע מנ"ל הא דלמא נטלה פסול וה"ה חסר מתחילת ברייתו כמו בטריפות דס"ל לרשב"א דנטל טריפה וה"ה חסר, אמנם לפי הנ"ל ניחא דא"כ מבואר בחסר מתחילת ברייתו דכשר דאל"כ תיפוק לי' דכדור פסול משום דאין לו פטמא אע"כ דאין לו פטמא מתחילת ברייתו כשר ומשו"ה צריכין לפסלו משום דהוא כדור ודו"ק והי' נראה לכאורה להביא ראי' לשיטת ר' יעקב הזקן שהביא רש"י ז"ל דנטל עוקצו כשר אפי' בנטל בוכנתו דאל"כ תיפוק לי' דפסול הואיל ונטל בוכנתו, אלא דאין מזה ראי' דאל"כ דאיירי דלא נטל בוכנתו ואפ"ה הוא כדור דכיון דהבוכנא הוא עמוק בתוכו א"כ איירי בנטל העוקץ והבוכנא הוא עמוק בתוכו ואפ"ה יכול להיות ככדור, וא"כ לפ"ז בנדון הנשאל שהי' לו עוקץ ופטום כשאר קארפור לא הוי אתרוג כדור ויש להכשיר, שוב שמעתי שגם הגאון מו"ה מרדכי טאסק התירו ושמחתי:
ועוד נראה בעיני לומר הרי הרמב"ם לא הביא כלל האי דין דאתרוג כדור ועי' ברה"מ מה שכתב לתרץ ותרוצו דחוק ע"כ נראה דהרמב"ם הי' גורס אתרוג כדוד כמ"ש התוס' והיינו נמי כמו נטלה פטמתו שהוא למעלה בלא ראש כדוד ומשו"ה פסול דהוי לי' נטלה פטמתו משו"ה לא הביא הרמב"ם האי דינא דכבר הביא לעיל נטל פטמתו פסול, א"כ בנדון דידן דהי' לו פטמא כשר:
ודע דראיתי בא"ז דהביא בשם ע"ת היכא דנסתפק באתרוג אם ברייתו היא בלא פטמא או נשבר דאין להחמיר ומסיק דמ"מ לענין מעשה צ"ע ולפענ"ד נראה דב"י בסי' תרמ"ח כתב וז"ל ועוד פסק מורינו הררש"ט הלכ' למעשה שאם וודאי הי' לו פטמא ונטלה ראוי' לחוש ונוטלין אותו ביום א' בלא ברכה והשאר ימים מברכין עליו ואם לא הי' לו פטמא כשלקטו אותו מאילן כשר אפי' ביום א' מברכין עליו מכיון שיש אתרוגים שלא הי' להם אותו פטמא מתחילת ברייתן, והנה לכאורה דברי הררש"ט צריכין עיון דמתחילה כתב דאם ודאי הי' לו פטמא ונטלה אזי אין מברכין ביום א' משמע הא ספיק' אם הי' לו פטמא כלל אפי' ביום ראשון מברכין ואח"כ כתב דווקא כשלקטו אותו מן האילן ולא הי' לו אזי מברכין עליו ביום א' משמע הא כל שנולד הספק אח"כ אין מברכין וזה סותר הרישא, ועוד דמסיים כיון דיש אתרוגים שאין להם אותו פטמא וקשה נחזה אנן שאר אתרוגים דהאי אילן, ע"כ נראה בעיני דהכא פרושו דאם וודאי הי' לו פטמא ונשבר אזי ראוי לחוש לאותו שיטה דס"ל נטלה פטמתו היינו הדד והשושנתו לפיכך אין מברכין עליו ביום א' הא ספיקא מברכין עליו אפי' ביום א' כיון דהוי ס"ס א' שמא הוא מתחילת ברייתו ממין שאין לו פטמא ואת"ל דהי' לו פטמא ונשבר שמא הלכה כר"י הלוי ונטל פטמתו היינו עוקצו ומשו"ה הואיל וס"ס הוא מברכין עליו, ואח"כ כתב ואם כשלקטו אותו מן האילן לא הי' לו פטמא ואיירי באמת דשאר אתרוגים שבאילן הי' להם פטמא רק לזה אין לו פטום א"כ לא אמרינן בוודאי נשבר ופסול ביום א' לברך עליו אלא אמרינן כיון דיש מיני אתרוגים שאין להם פטמא א"כ דלמא גם זה האתרוג הוי כמוהן אע"ג דשאר אתרוגי' מהאי אילן יש להם פטמא כיון דעדיין לא משמש יד אדם בהאי אילן אין לנו לומר שנשבר ותולין כנ"ל, אמנם אם מוצאין אתרוג בין אתרוגים שיש להם פטמא, אחר הלקיטה ואין לו פטמא אזי כיון דכבר משמשו בו ידי אדם בשעת לקיטה אמרינן בוודאי נשבר ודו"ק, ולפ"ז יצא הדין פשוט דאתרוג שנמצא בשאר אתרוגי' חסר פטמא בוודאי נשבר ואסור לברך עליו ביום א' זולת כשלקטוהו מאילן תיכף מצאוהו חסר:
ר"ש יודה לכ"ע, ועיי' בבבלי דקאמר עד כאן לא אמר ר"ש אלא דכתיב עשר תעשר אבל כאן כרבנן וצ"ע במאי פליגי הבבלי וירושלמי ועיי' מ"ש בחדושי לבבלי בסוכה:
מאן דאמר כאגוז כאגוז עצמו כשר, נראה דומי' דסיפא דקתני כדי שינטל ב' בידו א' ובכה"ג כשר וה"ה כאגוז ברישא נמי לענין הכשר קאמר ודו"ק, ומאן דאמר עד כאגוז פסול הוא ע"ד מה דמסיק בחולין דף נ"ה ע"א, וגרסא הב' דהביא בק"ע צ"ע לפענ"ד:
אפי' זה בידו אחת וזה בידו אחת, מלשון זה מבואר דאם נטלן ביד א' דיוצא וכשר ולא כמ"ש בטו"ז סי' תרנ"א ס"ק י"ד בשם הירושלמי דלא יצא:
הלכה ח
אין אוגדין עיי' רש"י מ"ש דאס"ד גם לר"י א"צ כ"א ללקחן בבת אחת ולא לאבדן א"כ ליכא בל תוסיף, ואינו נראה דכיון דצריך ללקחן בבת אחת א"כ בנוטל אחת עמו זה הוי בל תוסיף ודו"ק:
קורא ק"ש ומתפלל כתבתי בגליון שו"ע שלי או"ח סי' ס"ט מ"א ס"ק י"ו דכתב צ"ע ואפשר דפסקו כרשב"א וכו' כתבתי ועיי' בירושלמי דלולב הגזול ה' ח' דרב ס"ל כרשב"א ואפשר דהלכה כרב נגד לוי דהרי נגד רב חנינא הלכה כוותי' דרב ורב חנינא הלכה כרב עיי' בס"כ והרי לוי הי' כפוף נגד רב חנינא כדאיתא בפ' הנושא כתובות אלא דאולי נגד אבוה דשמואל אין הלכ' כוותי' וכאן הוי תרווייהו לוי ואבוה דשמואל עיי' ברשב"א שם בברכו' דף ל', אלא דעי' בסי' תק"ס דפוסק כלוי בעטרת חתנים אסי' נגד רב וצ"ע:
ר"ז בעי סכין חד וכו' עיי' ברא"ש ור"נ וטו"ז ועיי' בב"ח סי' קמ"ב:
הלכה ט
עונה אחריהן אמן, עיי' בש"ק ועיי' מ"ש בר"ה ספ' ראוהו ב"ד:
הלכה יוד
אם יתן לי אדם ספר תהילים דר"מ, עיי' בק"ע בל"א וכתב וכ"נ עיקר ועיי' בפ"ק במס' מגילה דף ז' ע"א ד"ה הוי דן דנראה דפרושו קמא עיקר כי היכא דלא ליסתר לבבלי פסחים דף קי"ז ע"א תילי דבי חביבי היו כתובים הללו בחד גרסא ויה בחד גרסא ודלא כתוס' י"ט יע"ש:
ודע דיש לעיי' בדברי ירושלמי דאיך דייק מהא דאמר ר"ח דימחוק כל הללויה בתהלים דכ"ע דס"ל דהללוים נחלק ואינו נמחק דלמא ס"ל דאינו נחלק ואינו נמחק וכריב"ל דאמר דהלול ושבח כלולים באחת, ע"כ כראה דבלא"ה קשה מנ"ל לירושלמי לומר דמ"ד הללויה ס"ל דנמחק ואינו נחלק ואידך להיפך דלמא ע"ד הללויה ס"ל דאינו נמחק ואינו נחלק כריב"ל ע"כ נראה דהכא פרושו דמ"ד הללו יה הוא גופא אמר דנחלק ואינו נמחק ומ"ד הללויה הוא גופא אמר דנמחק ואינו נחלק וא"כ שפיר הביא ראי' מדאמר ר"ח דמוחק כל הללויה בתילים דר"מ ע"כ דס"ל דיה קודש כמ"ש בק"ע בפירוש קמא ודו"ק וא"כ ע"כ רב הוא דאמר דהללויה נחלק דליכא למימר דס"ל דאינו נחלק א"כ ע"כ איהו הי' זה דאמר דנמחק ובאמת הוא ס"ל דאינו נמחק מדאמר דהי' מוחק דספר תהלים דר"מ דוקא ודו"ק:
ועיי' בים של שלמה בגיטין פ' ד' בסדר שמות אות יו"ד בשם ידידיה דהאריך להקשות על עסר"אי בכתבי' דכ' דשאני ידידי' משם עמינדב דאשכחן בערבי פסחי' אליבא דרב דנחלק לשתיים וכתב וז"ל אמנם הי' נראה כיון דאמר תלמודא דפליג ריב"ל בהללויה ומצינו למימר דה"ה פליג ריב"ל אידידי' וכדריב"ל קיימ"ל אסי' כנגד ר"י כמו שהוכח ר"ת מההוא דמגילה ור"י הלכתא כוותי' נגד רב ושמואל, אך לגבי ר"ח לא ברירא, ומ"מ נוכל לומר דהא דקאמר רב דידידיה נחלק ר"ל אם ירצה אבל ה"ה אם יכתוב תיבה אחת שפיר דמי וראי' מבת היענה עיי' בחולין דף ס"ה וכו' וכתב ולא הבנתי דבריו במה שכתב דלמא ריב"ל נמי פליג אהא דרב דהא ריב"ל לא פליג אלא משום שדורש הללויה הללוהו בהלולים הרבה ולא שיהיה יה קודש אבל בידידיה למה נחלק ועוד דאפי' בזה שפליג אין הלכה כריב"ל כדמסיק ופליגי דריב"ל אדידי' דס"ל נמי יה הוא קודש אבל בידידיה למה נחלק, ועוד קשה אמאי לא פסיק דלא כרב משום דר' יוחנן פליג אדב בהדי' ואמר ידידי' אחת הוא וכתב כל זאת קשה לי על דבריו ולפענ"ד במחיל"ב מהרש"ל לק"מ כל קושיותיו דמה שהקשה דהא ריב"ל לא פליג אלא משום שדורש הללוהו בהלולים הרבה אבל בידידי' למה נחלק אני אומר דאדרבה דאיהו הביא ראי' דעכ"פ דהגמרא אמר ופליגי דידי' אדידי' דאמר בהללוהו כלולים שבח וסם יחד ועכ"פ איהו סבר דהללויה אחת וכן מבואר בירושלמי פה דקאמר מילהון דרבנן פליגי וא"כ א"ל ה"ה בידידי' וא"כ לפ"ז אדרבה עיקר ראיות מהר"אי הוא מאידך דריב"ל דאמר דשבח ושם כלולים כאחת ועכ"פ אחת הוא א"כ א"ל ה"ה בידידי' דאחת הוא ואינו נחלק וא"כ שפיר נפלה ג"כ קושייתו ב' דאדרבה עיקר ראיות מהר"א הוא מאידך דריב"ל דלא אמר כ"א דיה הוא קודש אבל אינו נחלק דאדרבה אמר שבח ושם כלולים כאחת ודו"ק, ומה שהקשה דהו"ל להביא ראי' דר"י גופא פליג ודרב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן א"ל דזאת הי' פשיטא לי' אע"ג דרב ור"י הלכה כר"י מ"מ רב ור"ח בוודאי אין הלכה כרב דר"ח הוא רבו דרב לפיכך הביא ראי' מריב"ל דקיי"ל ריב"ל ור"י הלכה כריב"ל וא"כ ריב"ל גדול טפי א"כ אפשר דלמא הלכתא כנגד ר"ח ג"כ וזה ברור ודו"ק:
אמנם מה דתמי' לי אדברי מהר"אי הוא דהביא ראי' מדריב"ל פליג בהלוליה ה"ה דפליג אידידי' איך נלמד זה מזה דהרי בגמרא בעי ידידי' לרב מאי ופשט מדאמר רב ואח"כ בעי הללויה לרב ולא פשיט הללויה מידידיה הרי דאין למילף הללויה מידידי' ודוק:
ודע דמ"ש בש"ק דדברי התוס' י"ט המה תמוהי' דא"כ סתרי דברי ר"ס אהדדא נראה לפענ"ד דכוונת התוס' י"ט היתה דירושלמי לא ידע מהא דאמר רב חזינא לתילים דחבבי וע"כ סבר הפשט הא דקאמר ר"ח דימחוק כל הללויה בתילים דר"מ משום דאינו מקודש וס"ל כוותי' אבל בבלי דידע האי דרב דראה תילים דרב חיי' והי' כתוב הללו בחד גרסא א"כ ע"כ הא דאמר ר"ח דימחוק הללויה דתילי' דר"מ הוא משום דלא קדשם אבל איהו ס"ל דהוא קודש ודו"ק:
עיי' ברמב"ם בה' כלי מקדש פ"ט בה' ז' דכתב דשבטי יה הי' כתוב על החשן ותמה בכ"מ דבגמרא דידן איתא שבטי ישורון ובירושלמי איתא שבטי ישראל ומדוע כתב איהו שבטי יה וראה דהי' לפני הרמב"ם ה"ג גרסות ובירר לו זה הגירסא לעיקר והוא מדלא בעי הגמרא בע"פ הנ"ל ג"כ בשבטי יה אי אחת היא או לא כדבעי במרחב יה אלא וודאי דגמרא ידע דע"כ אחת היא והוא מדסי' כתוב שבטי יה למנות תחת השבטי' בחושן ואי דיה קודש איך הי' נכתב למטה הרי גבי ציץ קאמר הת"ק דקודש למ"ד למטה והשם למעלה משום דגנאי הוא לשם שיכתוב לתחת חול ואפי' ר"א בר"י בשבת דף ס"ג לא התיר אלא בשיטה אחת אבל למטה לא ועיי' ברמב"ם דכתב ג"כ קודש למטה וא"כ איך יהי' יה למטה באפד אלא ע"כ דשבטי יה אחת הוא ודו"ק, אלא דכל זה אי הי' כתוב שבטי יה אבל אי הי' כתוב שבטי ישורון אכתי קשה דהו"ל לגמרא למבעי בשבטי יה ודו"ק, וא"כ הוכח הרמב"ם שפיר דשבטי יה הי' כתוב, ועיי' בש"כ ביו"ד סי' רמ"ו דכתוב בטו"ז בשם הג"מ דיש לסופר לדקדק שלא לכתוב שם בסוף הדף והטו"ז פלפל שם ואני בעניי הבאתי ראי' לטו"ז דמותר והא ראי' משם יה דהי' כתוב על ישפה של בנימין בסוף, אמנם לפי הנ"ל י"ל דשאני כאן דשבטי יה אחת הוא ואינו קודש ודו"ק:
בעשרה לשונות של שבח וכו' בברכה ועיי' בק"ע דעוסק ולפענ"ד נראה דבאמת מצינו לשון ברכה בברכי נפשי את ה', והירושלמי קאמר בעשרה לשונות של שבח ובזה לא נחשב הללויה ואח"כ המאושר מכולן הוא הללויה דיש בו שבח כמוהם והשם עמו, ודע דנשאלתי אהא דקאמר הגמרא בברכות אהא דקאמר בבבלי ברכות כל פרשה שהיתה חביבה על דוד פתח באשרי וסיים באשרי מאי חביבות הוא בזה עד דפתח וסיים המלה ובפרט דבירושלמי פה אמרינן דמאושר הוא הללויה דשם ושבח כלולים בו, והשבתי דטעמא דריב"ל הוא משום דס"ל דשם ושבח נכלל בו ועיי' במהרש"ל בגיטין הנ"ל דס"ל לפ"ז דנחלק ואינו כמחק וא"כ ר' יוחנן לשיטתו בע"פ דס"ל דהללויה אחת היא א"ב ע"כ דס"ל הללויה הכונה בהלולים הרבה א"כ שפיר אמר בברכות דף ד' דאשרי חביבה טפי ודו"ק, ועי' בע"פ הנ"ל אמנם באמת כבר בארתי לעיל דר' יוחנן במי יכול לסבור דהללויה קודש ואפ"ה אינו נחלק כמבואר בירושלמי פה א"כ קשה, יהי' נראה לומר ע"פ מה דמצינו דנביאי' ותנאים חתמו שמם בתחילת ספרם דרך רמז ועיי' בסדר הדורות דהביא דירמי' חתם שמו בתחילת איכה דר"ת אי'כ'ה' הוא איני ירמי' כ"הן ה'ענתות וכן רבינו הקדוש חתם שמו בתחילת המשניות דמאמתתי בגמטרי' אני יהודא קדוש ועיי' בספר זקוקין דנורא שכתב בשם רוקח שיסדו כ' אלעזר בן יהודא וקרא שם הספר רוקח על שם הפסוק מעשה רוקח שמן גמטרי' אלעזר בן יהודה וכן מדרש רבה יסדו ר' הושיעהו רבה ומתחיל ואהי' אללו אמון ואהי' שעשועים יום גמטרי' רבינו הושיעהו רבה עיי' בהקדמת ספר בית אהרן א"כ לא רחוק דגם דוד סתם שמו בשירים החביבי' לו וב' פעמים אשרי הוא במ"ק דוד דוק ותשכח ומתורץ קושית התוס' בברכות הנ"ל דהקשה מה מצינו עוד פרשה דסתם בו ב' פעמים אשרי ונראה דמצינו כן בתמני' אפי דהתחיל בב' פעמים אשרי דבגמטרי' שמו כנ"ל:
ר' ליזר לא ענה עיי' בק"ע דמגיה' עני יע"ש ולפענ"ד הגרסא לא עני מחוור טפי דע"ז מייתי ראי' דתני שמע ולא עני יצא ודו"ק:
אבל אינו אומר ברוך שאכלנו אם לא אכל, וצ"ע דאם לא אכל פשיטא ונ"ל דקמ"ל דאע"ג דשתה אפ"ה אינו אומר וצ"ע במ"א סי' קצ"ח מ"ש בשם מ"ע דשתי' בכלל אכילה, ועיי' בטו"ז שם ס"ק א' ולפענ"ד נראה כפשוטו דקמ"ל דעונה אחר המברך ברוך ומבורך ואחר העונים אמן ודלא כל"ח ושבה"ג הביאם הא"ז שם:
איזה אמן יתומה עיי' באו"ח סי' קכ"ד בטו"ז ס"ק ד' בג' חלוקי דינים ועיי' בחדושי לאו"ח.
עכו"ם שבירך את השם עונים אחריו אמן בשם אין מונין עיי' בק"ע ובש"ק ולפענ"ד נראה ע"פ מ"ש הרמ"א בסי' רט"ו דדווקא אם שמע כל הברכה בעכו"ם מברך ועיי' בלבוש דכתב בהדי' דכונת הרמ"א הוא דבעכו"ם עונה בשמע כל הברכה אבל לא בכותי אחר הגזירה וכטו"ז ודלא כע"א, וא"ב לפ"ז י"ל דה"ק בבירך אה השם דהיינו בשמע כל הברכה אזי עונה בשם אין עונה דהיינו אם לא שמע רק בהזכרת השם שבברכה אבל התחלת הברכה לא שמע אינו עונה כנ"ל:
אמר ר' ליזר דזקני גליל היא וכו' עיי' בחות יאיר בתשובה דמפלפל בא' ששולח לחבירו בכל שבת יין אי יש יותר שכר כשמקדש על יין שלו ולא מן המשלח כיון דיין של משלח הוי בחנם ולפענ"ד נראה דאע"ג דהוי בחנם אין לקח יין משלו וראי' ממתני' דקתני נותן לו אתרוג במתנה אע"ג דיכול להבליע לו דמי אתרוג בלולב וא"כ לא יהי המצוה בחנם אפ"ה קתני דלכתחילה נותן לו במתנה ודו"ק:
הלכה יא
כתיב ושמחתם ע"י מ"ש במס' ר"ה דף ט' ע"ב:
חבריי' אמרין דברי כ"י שמצות עשה דוחה ל"ת ועי' בש"י ויש לעיי' בלא"ה איך שייך כאן דחי' הלא לא הוי בעידנא וגם אפשר לקיים שניהם, ועיי' בתוס' י"ט משנה א' דמס' שבת ועיי' מ"ש בחדושי שם:
אף בסכין של מילה כן עיי' מ"ש פסחי' דף כ"ב:
לקרות בתורה נתנו לחבירו הניחו בארץ אסור לטלטלו ויש לעיי' דבבבלי איתא להיפך מניחו על גבי קרקע, ובלא"ה צ"ע איך אסור לטלטלו הלא עכ"פ ראוי אכתי לברך למי שלא בירך עדיין וא"כ אפי' אם הניחו אמאי אסור לטלטלו וצ"ע, ועיי' או"ח סי' תקצ"ו טו"ז ס"ק ב':
ודע דהרמב"ם השמיט זה דאיתא בגמרא באנשי ירושלים כשעלו לקרות בתורה הניחו ע"ג קרקע ויש לעיי' למה השמיט:
הלכה יב
מתני' מקבלת אשה מיד בנה ומיד בעלה ויש לדקדק מדוע מקדים בנה וא"ל דמיד בעלה א"א לה לקבל בכל פעם כגון בנדתה משא"כ מיד בנה, א"נ משום דבגמרא מקשה פשיטא, ומשני משום דאינה מצוה ה"א דאסורה לטלטלו קמ"ל ועיי' בשו"ע או"ח סי' שמ"ג דאשה אינה מצוה לחנך בנה ובמחצית השקל הביא דעת הת"ש דחייבת בחינוך בנה וי"ל דמשו"ה תני בנה דמחוייבת לחנכו אבל מבעלה ה"א דאסור לטלו קמ"ל דאפי' מבעלה נמי מקבלת כנ"ל:
סליק פ' לולב הגזול.