אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת סוכה › הישן תחת המטה פרק שני

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת סוכה · הישן תחת המטה פרק שני

סוכה פרק ראשון דסוכה

הלכה א

במשנה ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח, ויש לדקדק וכי בשביל שידע זה שעבד פטור מן הסוכה הוי ת"ח, אמנם לפי מה דמסיק לקמן בירושלמי כדי לשמוע דברי חכמים ישב לו תחת המטה ולא יצא חוץ א"כ שפיר אמר להם שהוא ת"ח דמשו"ה ישב לו תחת המטה לשמוע דברי חכמים ופלפולם ש"מ שהוא ת"ח ומבין דבריהם וזה פשוט, ועיי' מ"ש בחדושי למס' גיטין בפ' השולח בדברי הרמב"ם דפוסק בעבד שלמדו רבו תורה דאינו יוצא לחירות, ויש ראי' מטובי עבדו של ר"ג דהי' ת"ח וע"כ דר"ג למדו, ועיי' מ"ש שם בהא דפוסק הרמב"ם דאינו יוצא לחירות במניח לו רבו תפילין אלא במניח לו של רא"ש:

ע"ב דתני טבי עבדו דר"ג פי' נותן תפילין עיי' בש"ק ומ"ש בש"י הוא ממש דברי הש"ק, ומ"ש בשם הגאון מהר"ש לנדא ז"ל לפענ"ד נראה דרבא אמר וכן לענין שבת משמע דכיון דהוי מחיצה לענין סיכה ה"ה לענין שבת והמוציא ממנה לרה"ר פטור וה"ה נשים ועבדי' ג"כ דאע"ג דאינהו פטורין מ"מ הואיל ועכ"פ לגבי אנשים הוי רשות ב"ע לענין סוכה ומהני המחיצות ה"ה לענין שבת אלא דנשים פטורין מסיכה כן נראה לפענ"ד וא"כ נפלו דבריו אמנם נראה לפענ"ד דיש עכ"פ נ"מ בנשבע העבד שלא לשב בסיכה דכיון דקיימ"ל בסי' רל"ט דאין שבועה חלה על דבר מצוה א"כ נפיק מני' חורבא דאם ישב בסוכה יסבור שהוא חייב בסוכה וא"כ אין השבועה חלה כלל ובאמת אינו חייב וא"כ חלה השבועה ומשו"ה ס"ד דר"ג הי' מוחה דאל יטעה שהוא חייב בסוכה, א"כ נ"מ בענין עוסק במצוה דקיימ"ל דפטור מן המצוה וא"כ אם הוא חייב בסיכה א"כ פטור בתחילת ישיבת הסוכה ממצוה שחייב בה אם באה בזו הרגע שנכנס בה לישב בה ודו"ק, ועיי' בהגהות אשרי סי' ז', גם י"ל לפי מה דקיימ"ל עושין סיכה בחולא של מועד וא"כ יש חשש דאי ישב בסוכה יסבור שהוא חייב ויעשה בחו"שמ:

הלכה ב

אמר ר"א משום שאין ממעי וכו' עיי' בק"ע דמפרש אליבא דנ"א דפליגי רבנן ונ"י, אמנם לא עיי' ברא"ש דכתב דר"י רק מפרש דברי רבנן דאל"כ מ"ט דת"ק כיון דהוי דיכה סרוחה, יע"ש, אמנם לר"ב דאמר משום שאין מעמידין שפיר י"ל דפליגי ודו"ק ועיי' בש"י:

ר"ב משום שאין מעמידין עיי' בק"ע דמפרש ואע"פ שלא למדנו אלא לסכך וכו' והוא דברי רש"י בסוגיא דבבלי יע"ש ואפשר לומר ע"פ מ"ש המרדכי בשם ראב"י דלר' יאשי בבבלי דף ז' ע"ב ה"ה דאין עושין מחיצה בדבר המקבל טומאה ולא בכל דבר שיש קפידה בסכך וא"כ ר' יהודא סובר כר' יאשי' ושפיר אמר משום שאין מעמידין:

והא תני מעשה באנשי ירושלים עיי' בש"י דמתרץ קושית הרא"ש דאיך מעמידין על גבי כתלים (ועיי' מ"ש לעיל א"כ מיושב קושי' זו ודוק) דכתב דאפשר לחלק בין כל הדופן הוי מדבר שאין מסככין בו, או אם מעמידי הסכך לבד, ואינו נראה דא"כ לא הוי סירך הירושלמי ממעשה דאנשי ירושלים דדלמא שם גם כל הדפנות הוי מדבר שאין מסככין בו וזה פשוט ועיי' בטו"ז סי' תר"ל ס"ק י"ז ודו"ק:

הלכה ג

הדא אמרה צריכין שיהיו הכוכבים נראין מתוכה ר"ל בשם רחב"ח בכוכבי חמה שנו, ועיי' בטור סי' תרל"א דכתב הכוכבים ונצוצי חמה ותמה בב"י למה הזכיר נצוצי חמה, אמנם נראה לפענ"ד דהטו"ר הי' מפרש דברי הירושלמי דמקשה הדא אמרה צריכה שיהיו נראין מתוכה דהיינו מדקתני במתני' אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה משמע דווקא בדיעבד הא לכתחילה צריכין שיהיו נראין מתוכה לזה מתרץ ר' לוי דמתני' איירי בכוכבי חמה ואז אם הנהו נצוצות לא נראין מתוכה ג"כ אזי דווקא בדיעבד כשירה אבל לא לכתחילה אבל אם כוכבי חמה דהיינו נצוציו נראין מתוכה אע"פ שאין שאר הכוכבים נראין מתוכה אזי אפי' לכתחילה כשירה, והשתא לפ"ז י"ל הברייתא דקתני המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין מתוכה כשירה, ואח"כ קתני' אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין וא"כ ע"כ רישא דקתני סתם כשירה דמשמע אפי' לב"ש איירי בכוכבים ממש אבל נצוצי חמה נראין בתוכה וזה כשירה אפי' לב"ש, וקשה הא בכה"ג מותר ואמאי נקיט דווקא בדיעבד וע"כ צריך לומר דנקיט כן אל בא דב"ש דוודאי אליבא דב"ה דמכשירין אפי' באין כוכבי חמה דהיינו נצוצות נראין א"כ בנראין עכ"פ נצוצות מותר אפי' לכתחילה אבל אליבא דב"ש דפוסל באין כוכבי חמה נראין א"כ בכוכבי חמה נראין מתיר רק בדיעבד ומשו"ה נקיט ברישא רק דיעבד וא"כ לדינא דקיימ"ל כב"ה א"כ י"ל בנראין נצוצי חמה מותר אפי' לכתחילה ושפיר כתב הטור דאפי' בנצוצי חמה מותר לכתחילה, ודע דהכ"מ בפ' ה' מה' סוכה ה' כ"א כתב דטעמא דהרמב"ם דנקיט כוכבים גדולים משום דמפרש דכוכבי חמה דקאמר ר' לוי בירושלמי היינו כוכבים הגדולים וקרי להו כוכבי חמה משום שנראין ביום, ויש לתמוי דא"כ איך יפרש הברייתא דקתני מתחילה המעובה כמין בית אע"פ שאין הכוכבים נראין בתוכה כשירה ואח"כ קתני אין כוכבי חמה נראין מתוכה ב"ש פוסלים א"כ ברישא דמודה ב"ש במאי איירי וצ"ע ודו"ק, אמנם נראה בעיני דהרמב"ם הי' גורס בירושלמי כגרסת הרא"ש ר' לוי אמר בכוכבי חמה שנו והי' מפרש דר' לוי אינו תרצין לקושי' כמ"ש אלא דמתחילה אמר הירושלמי הדא אמרה שצריכין להיות כוכבים נראין מתוכה משמע כוכבים ממש ואפשר מדנקיט הלשון הכוכבים בהא הידיע משמע הכוכבים הגדולים הידועים ונראין ביום ור' לוי פליג וס"ל דכוכבים היינו כוכבי חמה דהיינו נצוצות החמה ובהנהו סגי ופסיק הרמב"ם כסתם הירושלמי ודו"ק:

הלכה ד

ר"ש ב"כ וכו' ור' יוסי דאהלות דנ"י הבית שבספינה אינה מביא את הטומאה, עיי' בנ"ב מה"ת חלק או"ח סי' ל"א במה שסותר ראיות המתיר להתיר הפארסאל בשבת והביא ראי' מטלית המנפפת וספינה ששטה על פני המים דלא חשיב אהל וכתב דלא דמי דשאני הנהו דהתעיף עינך בו ואנינו, ולפענ"ד דבריו צ"ע דהרי גם שם אפי' אם הטומאה צפה כמה שעות תחת הספינה או הנסר אפ"ה אין הכלים נעשו טמאים, ודווקא קשר הטלית או נתן עלי' אבן או קשר הספינה הא לא"ה לא אע"ג דהטומאה צפה כמוה תחתי' נמי אינה מביאה ומה שהביא ראי' מקושית הנ"ש עלי' דר"י דאמר הבית שבספינה אינה מביא הטומאה והקשה אי כלים שבתוך הבית איירי דבר תימא הוא מ"ט דר"י דאינו מביא את הטומאה, נראה לפענ"ד דלא דמי דעכ"פ הבית שבספינה אינה עשוי להלך רק הספינה היא עשוי להלך אבל לא הבית דהיא עשוי לעמוד לאהל ולבית משא"כ הפארסאל הוא גופא עשוי רק להלך ודו"ק:

ודע דעכ"פ יש לעיי' מסוגי' דכאן דקא' ר"מ ור' יוסי ור"א ב"ע אמרו דבר א' פשטא דענין משמע דענין בית שבספינה הוא בית שהוא בספינה ממש ואפ"ה אינו מביא משום דלא קביעי כמ"ש בק"ע כלומר הואיל והספינה מטלטלת תמיד על גבי המים וכן מבואר מהא דהביא ג"כ אח"כ מעשה דראב"ע ור"ע דבא הרוח והפרחיתה דהיינו שהסריח הספינה וטעמא דא"ל ר"א ב"ע אי' סוכתך הוא משום דה"ל דירה המהלכת כמ"ש בק"ע דאי הכונה שעקר הסוכה לגמרי מדוע לא הביא מעשה דר"ג ור"ע בבבלי ודוחק לומר דהכל חדא מעשה הוי דא"כ מדוע לא קאמר ר"ג וראב"ע ור"י ור"מ ודו"ק, והנה הר"נ בריש סוכה הביא דעת י"א דאע"ג דלא קיימ"ל כשיטה מ"מ היכא דקאמר אמרו דבר א' הלכה כוותייהו יע"ש וא"כ לפ"ז כאן דקאמר דאמרו דבר א' משמע דהלכה כוותייהו וא"כ יש מקום להקל וצ"ע בר"ש הנ"ל:

ודע דמלשון הר"ם שם משמע דהי' מפרש הבית שבספינה הוא דהבית הוא בתוך הספינה ממש והטומאה והכלים המה בתוך הבית משום דהי' דוחק לו לפרש כפי' הר"ש דאיירי שהטומאה שטה בים והבית הוא על ראש הספינה דא"כ ר"י מאי אתא לאשמעינן יותר מת"ק דאמר ספינה השטה ועוד דלשון הבית שבספינה משמע שהוא באמת בתוך הספינה ולא בראשה ומקצתם חוצה גם התירץ הב' של הנ"ש דאיירי באינו עומדת ברוח מצוי' הוא דוחק דאדרבה סתם בית שבספינה עשוי' לעמוד ברוח מצוי' ע"כ הי' מפרש דאיירי כפשוטו דהבית הוא בתוך הספינה רק הואיל וכלל הספינה היא מהלכת וזה דייק בלשונו דנקיט הלשון כלל הספינה ודוק:

ועתה לפ"ז יש לעיי' א"כ מדוע קאמר דאין הלכה כר' יוסי וצ"ל משום דס"ל הואיל ובירושלמי חשיב לי' שיטה כנ"ל וע"כ דפליג אי"א שהביא הר"נ הנ"ל כנ"ל ודוק:

הלכה ה

דף ה' כהדא ר"ז סליק לגזורה ולא קבל עלי' מטעם כלום וכו', עיי' בק"ע דמגיה ולפענ"ד נראה דאין להגי' והכי פרושו אין משום דלא הוי עסקי' טעם כלום עד יפנה מוסף ולא ידעין ירצה אי הטעם משום דלא רצה לטעום קודם שהתפלל מוסף, ולא ידעין פי' וכי לא ידעו דאין לת"ח לאכל ולטעום קודם מוסף וא"כ מדוע בקשו ממנו שיאכל ויטעום קודם מוסף עד דאיהו הי' צריך לסרב אלא וודאי הטעם משום דאין שבח לת"ח להיות מניח את ביתו ברגל ובהדין לא ידעו פי' דסברו אולי הואיל והולך למול מותר כן נראה לפענ"ד לקיים הגרסא ודו"ק, וספר יפה מראה שהביא בק"ע אינו תחת ידי לעיי' בו כעת, ועיי' באו"ח סי' רפ"ו ס"ג ג' בט"ז ובמ"א שם, ויש ראי' מכאן להחמיר אפי' בטעימה:

אמר ר' אליעזר אכילה עראי אין וכו' עיי' בבלי דף כ"ו וכמה אכילת עראי תרתי או תלת ביעי א"ל אביי והא זמנין סגיאין סגי לי' לאינש בהכי והו"ל סעודת קבע יע"ש ומזה יש לתמוי על מה שראיתי באלי' זוטא סי' קס"ח סעי' קטן ט' דכתב ושיעור שדרך בני אדם לקבוע סעודה הוא ג' או ד' בעים משמע הא ב' בעים לא הוי קביעת וצ"ע מסוגי' דכאן דמבואר דב' בעים דרך בני אדם לקבוע סעודה ואולי יש לחלק:

מה נפיק מבניהון מסר שינתו לאחר ועיי' בבלי הנ"ל דמקשה רב משרשי ערבך ערבא צריך והירושלמי לא חש להאי קושי' דלא שייך לומר דכל האחרי' נמי ישנו וירדמו ודע דלפי תירץ הירושלמי דבמסר שינתו לאחר שרי צ"ל דטובי עבדו דר"ג הי' ישן בסוכה שינת קבע דאל"כ יש לחוש שמא מסר שינתו לאחר ואיך אמר ר"ג ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדי' פטורין מן הסוכה דלמא שינת עראי ישן ומסר שינתו ודוק:

הלכה ו

ע"ב אמר ר' אחי לשאר המינין נצרכה ועיי' ברשב"א במס' ברכות דף ל"ז בסוגיא דחביצה מ"ש בשם הראב"ד והקשה מירושלמי דהכא ותירץ דקושיתו הי מאוכל ולוקט פרורין פחות מכזית יע"ש ולפ"ז נראה דאין הפי' כמו שכתב בק"ע דהקושי' היתה דדייק דמברכין לפניו ממתני' ממעשה דר"צ דקתני ולא הי' מברך לאחריו משמע דלפניו הי' מברך והרי שם לא הי' אוכל כ"א פחות מכביצה אחת, גם בלא"ה צ"ע איך מדייק ממתני' דפחות מכזית דמברכין לפניו דלמא דווקא פחות מכביצה הוא דמברכין לפניו אבל אית מכזית באמת אין מברכין ג"כ לפניו המ"ל מן הארץ גם יש להקשות איך מדייק ממתני' דמברכין לפניו המוציא דווקא דלמא הכונה דלאחריו לא הי' מברך כלל אבל לפניו הי' מברך אבל לא המוציא וצ"ע, ועיי' ברשב"א שם:

הלכה ז

ר' ברכי' אמר פליגין ר"א לא פליגין מה דאמר ר"י בשנתן דעתו ועיי' בק"ע ובש"ק ופרושו דחוק, אמנם לפענ"ד נראה דהכונה הוא ע"פ מה דאמרינן בבבלי דף כ"ז דחזר בו ר"א, והשתא לפ"ז י"ל דכך כונת הירושלמי כ' ברכי' אמר פליגין דר"י ס"ל כחכמים אבל ר' הושעי' ס"ל כר"א ור' אבוכה דלא פליגין רק מה דאמר ר"י היינו בשנתן דעתו היינו אחר שחזר ר' אליעזר ונתן דעתו לדעת החכמים ומה דאמר ר' הושעי' בשלא נתן דעתו היינו קודם החזרה והשתא לפ"ז צריכין אנו לומר דמה דאתא ר' הושעי' לאשמעינן דעת ר' אליעזר קודם החזרה היינו דלא נימא דלית כאן חזרה כלל רק דברי ר"א הוא רק למצוה כדמסיק הירושלמי אח"כ לזה אתא לאשמעינן דמתחילה הי' דעת ר"א כל שבעה חובה רק אח"כ חזר בו ודו"ק, והשתא לפ"ז צריכין אנו לומר הא דמסיק הירושלמי לבסוף למצוה הישוה הוא לדעת ר' ברכי' דאמר פליגין וס"ל לר' הושעי' כר"א ע"כ צ"ל דלא חזר ודוק היטב:

למצוה הישווה עיי' בק"ע ודע דעפ"ז יש לישב קצת מה דקשה לכאורה אמאי חשב ר"א במתני' רק י"ד סעודות הלא בשבת חייב לאכל ג"כ סעודה שלישית, ע"כ נראה דמתני' אה"נ לא חשב לילה ראשונה משום דהיא חובה ממש ולא חשב כ"א הי"ד אינך סעודת דהוי מצוה לבד והוי באמת החשבון י"ד עם סעודה שלישית של שבת ודו"ק, ויש לישב בזה ג"כ הא דקתני המנין י"ד סעודת ועיי' בשלום ירושלים:

הלכה ח

לא סוף דבר שלחנו אלא אפי' כדי שלחנו עיי' בק"ע דתמה אמ"א סי' תרל"ד במ"ש דאם כלו בסוכה נמי גזרינן א"כ אמאי לא נקיט במתני' מי שהי' בסוכה ושלחנו בתוך הבית ולפענ"ד נראה לתרץ דנקיט כן לרבותא דב"ה דאפי' בכה"ג מכשיר וא"ל דזה נשמע מסיפא דמכשיר סוכה דאינה מחזקת כ"א ראשו ורובו זה אינו מהתם ה"א דווקא שם מכשיר משום דהואיל חזינן דמצמצם את עצמו בסוכה קטנה הלז וודאי לא אתא למשוכי אחר השלחן אבל בסוכה גדולה דהי' לו מקום לישב בתוך הסוכה עם שלחנו ואפ"ה משיב את עצמו בקצה הסוכה בענין דשלחנו בתוך הבית א"כ ה"א בכה"ג שפיר יש לחוש דימשוך א"ע אחר שלחנו קמ"ל ודו"ק, א"כ א"ל דנקיט התנא כן דומי' דמעשה דר' יוחנן בן החורנית דהי' ג"כ בענין ראשו ורובו בסוכה ודע דלולי דברי המ"א הי' נראה בעיני לפרש דברי הירושלמי פה בענין אחר וה"ק לא סוף דבר שלחנו דהיינו שכל השלחן הוא בתוך הבית אלא אפי' כדי שלחנו דהיינו אפי' אם רק בתוך הבית משלחנו רק כדי שלחנו דהוא שיעור שראוי לו אפ"ה אסור וחיישינן דלמא אתא למשוך וזה דלא כמ"א ודו"ק:

דף וי"ו ולא עוד אלא שהיו רואין דברי ב"ש וחוזרין בהן נראה לפרש עפ"מ דאיתא במשנה דגיטין בפ' השולח גבי מי שחציו עבד וחציו בן חורין וחזרו ב"ה להורות כדברי ב"ש והיינו שהיו רואין דברי ב"ש וחזרו בהן להורות כמותן:

ממה שסלקו עיי' בש"ק דמכאן מוכח כדברי הרי"ף דהלכה כב"ה בתרווייהו ולפענ"ד נראה דרב הונא בשם רב אמר סתם דהלכה כב"ש ור' ירמי' אמר ממה שסלקו ב"ש נראה לומר דפליג והיא כיון דטעמא בסוכה גדולה הוא משום דחיישינן דלמא אתא לאמשוכי בתר שלחנו וא"כ כיון דקיימ"ל דרבים מדכרי אהדדא א"כ י"ל היכא דב' או ג' ישבו ראשם בסוכ' ושלחן בתוך הבית שרי דמדכרי אהדדא ועיי' במשנה סוף פ' חביות גבי עשרה בני אדם מסתפקין באלונטת אחת יע"ש וא"כ י"ל דאינהו הביאו ראי' מר' יוחנן בן החורנית שאיהו לבדו ישב בסוכה באופן זה ואפ"ה לא אמרו לו דבר לזה השיבו דבאמת הם השיבו אם כך הית נוהג והיינו רק אצל א' דלא שייך דמדכר משא"כ ברבים אכתי א"ל כב"ה וזה הוא מה דפליג ר' ירמי' עלי' דרב הונא ומפרש דממה שסלקו ב"ש לב"ה משם נלמד וא"כ ליכא ראי' בב' שישבו בסוכה ראשם ורובם וא"כ לפ"ז אין ראי' גמורה מזה להרי"ף ודוק:

הלכה ט

תני' ר' הושעי' קטן שאין צריך לאמו חייב בסוכה ויוצא בערובו של אמו, נראה לפרש דהכוונה הוא כדמתרץ ר' יהושיע ברי' דרב אידי בעירובין בבבלי דף ס"ב ע"ב כגון שעירב עליו אביו בצפון ואמו לדרום דשדינן לי' בתר אמו דוק שם היטב, ועיי' בשו"ע סי תי"ז ס"ק ב' ועיי' בלבוש שם ובא"ז שם דקא תמה ועיי' בסוגיא דחולין גבי הא דמסיק התם לחומרה דף נ"ה ע"א וצ"ע מזה אהא דמתרץ עלי' דרב אסי שם קסבר עד ועד בכלל:

הלכה יוד

אוכל בסוכה ומטייל בסוכה וכו' ויש לעי' אמאי לא תני ג"כ וישן בסוכה,

ואולי משום דישן לא פסיקא לי' משום דמצות סוכה הוא איש ואשתו כמו שהוא בביתו ומי שא"א לו להיות בתוכה עם אשתו פטור ועיי' במ"א סי' הרל"ע ס"ק ח' דכ' דכן משמע בעירוכין דף א' ע"ב דאמר דכהנים פטורין בעידן עבודה, אמנם בשער אפרים תשו' ל"ד פליג וכ' הא דאמר הגמרא קמ"ל הפי' דאפי' בעידן עבודה חייבים, ודלא כמ"א שתבין דאותן הכהנים פטורין יעיי"ש ולפענ"ד נראה ברור כדברי שער אפרים מדפריך הגמרא ביומא דף א' ע"ב ואימא שמיני דפרשת שבעה ליום א' וקשה א"כ ע"כ יצטרכו הכהנים להיות פרושים מנשותיהם דהרי תנן סוף סוכה חוזרין לפייס כברגלים ובאים כל כהנים לפייס וא"כ יהיו כל כהנים פרושים מנשותיהן כל חג וא"כ יהיו פטורין מן הסוכה כיון דע"כ יהיו פרושים מנשותיהן אלא וודאי דאפי' בעידן עבודה חייבי' בסוכה ודו"ק:

ר"נ נכנס ויוצא עיי' בשלום ירושלים מאי דכתב דלכאורה סוגיא זו נגד הבבלי דמבואר דאין מטריחין אותם עד שיעור ויעלה עמוד השחר ולפענ"ד נראה לתרץ דאינהו עדיי' לא שכבו כלל ולפיכך הוצרכו לכנוס שנית ועיי' במ"א סי' תרל"ט ס"ק י"ו ופשוט, א"נ דאינהו יצאו מחמת זבובי' או שרב ובכה"ג י"ל דאם עבר הסיבה מטריחין אותם לחזור:

סליק פ' הישן

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה