אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת מועד קטן › הלכה ז

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת מועד קטן · הלכה ז

הלכה ה

מתני' מפני ששמחה היא לו י"ל דהו"ל לכתוב בקיצור מפני השמחה, ונ"ל דלשון המשנה דייק כדאמר רבה בר רב הונא שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, וזה דיוק ששמחה היא לו שהיא לו ולא הרגל, ולזה י"ל דס"ל דגם בגרושה יש ג"כ שמחה אלא שאין השמחה כ"כ עד שיניח שמחת הרגל בשבילה רק באשה חדשה אזי השמחה גדלה עד שמניח כל שמחת יו"ט ועוסק רק בה, ולזה י"ל דפליגי דלשמואל אפי' עירוב שמחה בשמחה אסור אע"ג דאינו מניח כל שמחת יו"ט מ"מ ס"ל דאפי' עירוב אסור, דעכ"פ אינו משמח בשלימות בשמחת יו"ט, וא"כ צ"ל דבגרושה אפי' עירוב שמחה אין כאן ומשו"ה שרי, ונ"ל דזה תלי' בפלוגתא דר"א ור' יהישוע דלר' אליעזר דס"ל ביו"ט או כולו לה' או כולו לכם, א"כ אי בעי עושה כולו לה' וא"כ לדידי' י"ל דמותר לישא במועד דהרי לדידי' לא בעי שמחת אכילה דהרי אי בעי עושה כולו לה', משא"כ לר"י דס"ל דבעינן חציו לכם יש לאסור לערב שמחה אחרת בה אפי' ליבם דהו"ל מצוה אסיר והשתא לפ"ז יש ליישב קושית הש"א ושע"ה דתמו אהא דתנן במס' ביצה אלו משום שבות לא מיבמין ומפרש הגמרא שם משום שמא יכתוב ותמו הא בלא"ה אסיר משים אין מערבין שמחה בשמחה ולפי מ"ש י"ל משום דשם בסיפא דמתני' תנן אין בין יו"ט אלא אוכל נפש ותמה בגמרא הא איכא משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא בשבת ומשני הא ר"א הא ר"י יעיי"ש וא"כ דמתני' אתי' כר"א ור' אליעזר ס"ל או כולו לה' ולדידי' מותר לערב שמחה בשמחה שפיר קאמר דאפ"ה אסור משום שמא יכתוב ודו"ק:

גם י"ל ע"פ מה דאמר הגמרא לקמן דף ח' ע"ב אמר שמואל מותר לארס אשה בחו"מ שמא יקדמנו אחר, והנה מדאמר שמא יקדמנו אחר ש"מ הא זולת האי טעמא שמא יקדמנו אחר היה אסור לארס משום אין מערבין שמחה בשמחה, אלא דמטעם שמא יקדמנו אחר ברחמים אף דלא שכיח אפ"ה התירו, א"כ לפ"ז י"ל דה"ה בכל מקום שיש טעם לחוש שיתבטל הדבר י"ל ג"כ דמותר לעשות במועד, והנה שם פירך הגמרא משום רשות והא מצוה קא עבוד ומשני כגון דאיכא גדול ממנו, וא"כ ע"כ איירי בענין דלא רצה הגדול ליבם, וא"כ שפיר פריך מ"ט לא ואי משים דאין מערבין שמחה בשמחה הא יש לחוש דלמא גם הקטן יחזור בו ולא ירצה ליבם כמו הגדול וכיון דיש חשש שיתבטל לא נחוש לאין מערבין שב"ש ולפיכך הוצרך לומר שמא יכתוב ודו"ק:

שוב מצאתי קושי' הנ"ל בספר טור אבן דתמה בזה הלשון במשנה דאמר ואלו הם רשות לא מיבמין וקשה למה חשיב לי' משום רשות תיפוק לי' דמן התורה אפי' בחה"מ וכ"ש בי"ט משום ושמחת בחגך ולא באשתך, ותי' דנפקא מני' לכ"ה דליכא בהו מצות שמחה ואפ"ה אין מיבמים משום שמא יכתוב, ולפענ"ד זה אינו דמבואר בספר יראים סי' קכ"ז דגם בר"ה הוא שמחה דהוקשו המועדות דכתיב אלה תעשו לה' במועדכם, גם מ"ש דבלילה ראשון ליכא שמחה והי' מותר ליבם וקשה לי ניהו דבלילה ליכא שמחה מ"מ ביום איכא שמחה וכתיב ושמחת בחגך ולא באשתיך, ובשעה"מ ה' שבת פ' כ"ג ראיתי דמתרץ די"ל דהא דקתני ולא מיבמין היינו אפי' מאמר דכיון דליכא נשואין גמורים שרי בחה"מ וקשה לי הא לארס לא שרי שמואל אלא משום שמא וקדמנו אחר, וזה לא שייך ביבמה דהרי זקוקה לו וא"כ גם מאמר אסור דומי' דלארס ודו"ק, וי"ל דלזה בברייתא דתני שמואל במ"ק דף ח' ע"ב תני מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין ולא מיבמין וקשה דהו"ל לכתוב האי ולא מיבמין קודם אבל לא כונסין ולא מיבמין ואין עושין סעודות אירוסין אלא די"ל דהאי ולא מיבמין היינו אפי' במאמר ודו"ק:

עוד תמה השע"ה שם אהא דאמר הגמרא שם לימא מסייעי לי' אין נושאין נשים במועד וכו' הא לארס שרי ומדוע לא מסייעי לי ממתני' דביצה אלו משום רשות לא מקדשין בי"ט משמע הא בחה"מ שרי ולפענ"ד נראה דהי' יכול לומר דלארס אסור אף בחה"מ, אלא דע"י שליח י"ל דליכא שמחה כ"כ כיון שהוא עצמו אינו בא אצלה ולזה אמר דבי"ט אף ע"י שליח אסור לקדש, משום שמא יכתוב ודו"ק, לפיכך דייק מדקתני אין נושאין נשים משמע דלארס דומי' דנושאים ע"י שליח שני ודו"ק, ומיושב בזה גם קושי' שניה שהקשה אפי' לר"ת עיי"ש:

ועיי' בתוס' כתובות דף מ"ז ד"ה דמסר לה דתמו הא אין נושאים נשים במועד, ומבואר מתוס' הזה ג"כ דלא כטור אבן הנ"ל דתי' דבר"ה לא שייך שמחה דאל"כ לא מקשו הא משכחת לה דמסר לה בר"ה או בלילה א' של יו"ט לפי דבריו אלא וודאי דליתא וכמ"ש:

ומ"ש התוס' שם דנשואין בלא סעודה ליכא שמחה כ"כ שיהי' אסור לישא בי"ט, נ"ל דאע"ג דתני שמואל מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין, א"כ משמע דעכ"פ נשואין אסורים אפי' בלא סעודה, י"ל ע"פ מ"ש התוס' במס' חגיגה דף ח' ע"ב ד"ה בחגך דת"ק לא ס"ל בחגך ולא באשתך וס"ל כשאר טעמים הנ"ל א"כ י"ל דמ"ד בחגך ולא באשתיך דווקא אשתו ממש נשואין בביאה וסעודה הוא דאסור דאז מניח שמחת הרגל לגמרי ומשמח רק באשתו אבל בביאה בלא סעודה שרי אבל למ"ד דאין מערבין שמאה בשמחה אפי' ערבוב לחוד נמי ולזה שמואל לשיטתו דאמר אין מעכבין שמחה בשמחה דווקא רק לארס שרי וגמרא דאמר דמסר לה בשבת וי"ט היינו להאי מ"ד דס"ל מצד ושמחת בחגך וא"כ נשואין בלא סעודה שרי כנ"ל:

מן הדא מלא שבוע זאת עיי' בבלי דף ח' דלא מביא האי דרשה ונ"ל לתרץ ומקדם נתרץ הבל"ז בבבלי דמתחילה מקשה מיתיבי ואח"כ מקשה מנ"ל דאין מערבין שמחה בשמחה ונ"ל משום דכיון דמסקינון דמ"ד משום שמחה עיקר שמחה חד יומא א"כ קשה אמאי אמר רבן ליעקב מלא שבוע זאת הלא תיכף ביום מחר הי' יכול ליתן כיון דתו ליכא משום דאין מערבין שב"ש דעיקר שמחה חד יומא הוי ונ"ל לומר דלפ"ז אה"נ דקודם המיתיבי לא הי' יכול להקשות דאין משב"ש דידע דא"ל מקרא דמלא שבוע זאת אבל השתא דמסיק עיקר שמחה חד יומא לא שייך תו אין משב"ש א"כ שפיר מקשה מנ"ל דליכא למימר מקרא דמלא שבוע זאת תקשה אמאי אמר כל השבוע ודו"ק:

אמנם א"כ הדרה הקושי' אירושלמי איך יליף ממלא שבוע זאת ונ"ל משום דהנה הטו"ז ביו"ד סי' קצ"ב סעי' א' הקשה מיהודא ובועז אדינא דתבעו לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ותירץ דלא שייך חימוד התם דמיד שנתפייסו הי' עמה במטה והו"ל כמו שיש לו פה בסלו והשתא לפ"ז מתורץ היטב הירושלמי דשפיר יליף מדאמר לבן מלא שבוע זאת מבואר דאין משב"ש וכ"ת הו"ל לתן תיכף ביום מחר כיון דעיקר שמחה אינו כ"א חד יומא זה אינו כיון דלא שרי תיכף באותו יום א"כ לא שרי תו אח"כ מטעם תבעו לינשא ונתפייסה דצריכה ז' שמא ראתה דם חימוד ושפיר מתורץ הירושלמי ודו"ק:

אמנם הבבלי הי' סובר כתירץ הא' דטו"ז שם וא"כ הדרה קושיתינו לדוכתה לפיכך הוצרך לילף מקרא דשלמה:

פעם אחת כתבתי בתשובה על מה שכתב התוס' בכתובו' מ"ז בד"ה דמסר לה דבנשואין בלא סעודה לא שייך אין מערבין שמחה בשמחה ותמה המ"א מהא דתני שמואל מ"ק דף חי ע"ב מארסין אבל לא כונסין ואין עושין סעודת אירוסין מבואר דכונסין אסור אפי' בלא סעודה הרי דמארסין איירי בלא סעודה ולזה אמר לא כונסין אפי' בלא סעודה, ועוד קשה אמאי הוצרך שמואל לומר דמותר לארס שמא יקדמנו אחר ברחמים תיפק לי' בלא"ה כיון דליכא סעודה הרי אפי' נשואין מותר ע"כ נ"ל דודאי קצת שמחה יש ג"כ באירוסין דלאשה חדשה זוכה אלא דבנשואן אח"כ שכבר איירי הואיל ולא הוי סעודה שרי משא"כ כשאיירי שבאותו יום ג"כ נושא זה אסור אפי' בלא סעודה, דעכ"פ הואיל והוי באותו היום שאירס הוי שמחה גדולה לי' אפי' בלא סעודה וזה הוא דתני שמואל מארסין אבל לא כונסין אז ג"כ אחר האירוסין אפי' בלא סעודה אבל נשואין אחר יום האירס שרי בלא סעודה, והתוס' דנשואין בלא סעודה שרי איירי באי זה יום אחר האירוסין ודו"ק ואין להקשות אמאי תני ולא מיבמין הא בלא סעודה שרי י"ל כיון דביבום ליכא אירוסין א"כ הנשואין לחוד הוי שמחה ואסור ודו"ק:

א"נ י"ל דהא דכתבו התוס' נשואין בלא סעודה היינו חופה בלא ביאה והא דתני שמואל אבל לא כונסין היינו כניסה בביאה וזה אפי' בלא סעודה אסור כנ"ל:

ועיין בתוס' מ"ק בד"ה מפני ביטל פריה ורביה דגבי מחזיר גרושתו לא שייך ביטל פו"ר דמשום דמסתמא דמילתא יש לו בנים, ויש לעיי' לפ"ז מי שיש לו אשה ובנים רשאי לישא במועד כיון דיש לו בנים ונ"ל דכונת התוס' דבשאר נשים אע"ג דיש לו בנים אפ"ה משום לא פלוג גזרו שלא לישא במועד, משום דברוב נשואין אין לאדם בנים לכן גזרו בכל ענין משא"כ בגרושה מן הנשואין לרוב יש לו בנים ומשו"ה ג"כ התירו בכל ענין להחזירה אפי' אין לו בנים ודו"ק:

ומ"ש התוס' להתיר סעודת מילה הואיל וזמנה קבוע נ"ל להביא ראי' מירושלמי דמגילה פ"ק דאמר דפורים שחל בשבת עושין הסעודה לאחר השבת ויליף לי' מדכתיב לעשות אותה ימי משתה ושמחה מי ששמחתו תלוי' בב"ד יצא זה ששמחתו בידי שמים, וקשה הול"ל משום דאין מערבין שמחה בשמחה א"ו הואיל וזמנה קבוע לא שייך אין מערבין ודו"ק:

ויש לעיין אי מותר לישא במועד בעולתו בגין שבא על הפנויה אי נימא דדומה לגרושה דתנן אבל מחזיר הוא את גרושתו א"כ ה"ה פנויה שבעלה או לא, ונ"ל עפ"מ דראיתי בה"ג ס' מועד דגרס בדתני שמואל דף י"ח אבל יחזיר הוא את גרושתו מפני שאינה שמחה לו ואינה תחלה לו ומאי בעי בהני מילין יתירין שאינה תחלה לו אלא לאשמעינן הא בעולה שעכ"פ תחלה בנשואין היא לו אסיר ודו"ק:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה