אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת מגילה › הקורא למפרע פרק ב

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת מגילה · הקורא למפרע פרק ב

מגילה נקראת פרק א דמגילה

הלכה א

דף יו"ד דכתיב ככתבם ובגמרא דחה תירץ זה ועיי' בש"י ודבריו פשוטי' ואפשר עוד לומר ע"פ מה דאמר הירושלמי אמתני' באלו אומרי מקדימין ולא מאחרין אבל סעודת פורים מאחרין יע"ש וא"כ לפ"ז צ"ע איך קאמר הקרא להיות עושים שני ימים האלה ככתבם הרי כתבם איתא למפרע משא"כ עשי' אלא וודאי דכתבם למפרע נמי לא כנ"ל, ומ"ש בשם ספר א' דזה תלי' אי דנין אפשר מא"א נראה בעיני דלא דמי כלל:

וביותר נראה בעיני לומר דירושלמי מפרש ככתבם קאי על כתב שכתב להם מרדכי ואסתר בכל מדינות המלך וזה לא היה בוודאי למפרע, וכן לא היה על פה והירושלמי דייק מלת את דכתיב להיות עושים את שני ימים האלה ואתי' את לרבות כל הטפל לב' ימים אלו קריאת המגלה וא"כ לפ"ז מבואר במאי דפליגי ירושלמי וגמרא דידן דפליגי אי דרשינן אתין וזה פלוגתא במס' נזיר בין ר"א ורבנן:

הלכה ב

חד פרה חד י"ל להגי' חד פרע חד ירצה דחד קרא וחד פרעו כלומר אחר שדלגו חזר וקראו והוי בפרעון:

ע"ב ר' יוסי בעי היה זה צריך לפשוטה ראשונה וכו' ובש"ק עמד בזה על השו"ע סי' תקפ"ח דפוסק להקל ואמאי הא הוי בעי דלא איפשטא ואזלינן לחומרא ולפענ"ד לפי המבואר בסוף מס' ר"ה נלמד פשוטה לפני' ואחרי' מי"ג מדות וכבר כתב הרמב"ם דכל הנלמד מי"ג מדות מקרא ד"ס רש לומר בזה ספיקא לקולא, אמנם בפ"מ ס"ס ק"י ראיתי דכתב להיפך דכל הנלמד מי"ג מדות ספיקו לחומרה יע"ש מה שהביא ראי' מסי' רצ"ד:

הלכה ג

מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח וכו' עיי' במ"א סי תרפ"ז וצ"ע על הגסות מנהגים שלא הביא ירושלמי הלז, עיי' בספרי חמדת אריה הארכתי בסוגיא זו:

הלכה ד

דף י"א רגיל צריך לקראתה בלילה ולשנותה ביום ועיי' בק"ע דמי שאינו רגיל א"צ לקראתה בלילה ולפ"ז נפשט עכ"פ מה שהביא בשו"ע בגר שנתגייר קודם הנץ החמה דוודאי הוי אינו רגיל ובלא"ה פטור לפי דעת הירושלמי, ויותר נראה לפענ"ד לפרש מה דאמר רגיל הוא לרבותא דאע"ג דהוא רגיל ה"א דדי בהעברה בעלמא בלילה ואע"ג דמדלג דלוגי לית בכך כלום כיון דבלא"ה בעיון מעט נמי זוכר כל הענין קמ"ל דגם הוא צריך לקרותה הטיב בלילה וכן ביום:

א"נ א"ל דבא לומר דלא תימא כיון דעיקר קריאתם היא ביום א"כ אין קפידה איזה קורא אסר יקרא אותה בלילה אפי' אינו יכול לכוין קריאתה הטיב אפ"ה יכול להוציא אחרים ידי חובתם קמ"ל דגם בלילה צריכין ליקח קורא רגיל שיודע לקרות הטיב:

תרגום עקילס אתא כסייא עיי' בק"ע ועיי' מדרש רבה פ' שמיני פרשה י"א ובמת"כ:

הלכה ה

ע"ב מכן והילך נהגו הרובים לקרותה בבהכ"נ עיי' בק"ע דמפרש רבים לשון רבי' והוא נער, ונראה לפרש לפ"ז דלכאורה אדרבה לפי מה דסליק בירושלמי נראה אין לקטן לקרותה דהרי מסיק דאמר לו אין זו ראי' דר"י לשיטתו אזיל דמתיר לקטן, אמנם נראה דלכאורה קשה אמאי לא אמרו לי' ג"כ אין עדות לקטן וע"כ צ"ל דכיון דמגילה הוא רק ד"ס נאמן הקטן כדאיתא בס"פ אשה שנתארמלה גבי אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקטנן ואע"ג דר"ה אמר שם והוא דאיכא גדול עמו מ"מ עיי' שם בר"נ דכתב דגבי בית הפרס קטן לבד נמי נאמן יע"ש וה"ה כאן והשתא לפ"ז יובן הטיב הירושלמי כיון דאמרו לו לית ראי' מנ"י דאזיל לשיטתו ולא אמרו לי' הטעם דאין קטן נאמן ע"כ צ"ל דבדרבנן קטן נאמן א"כ הוי למפרע עדות שאמר שקרא לפני ר"ט עדות טוב ומשו"ה נהגו הרובים לקנות בבהכ"נ, וראיתי בשלום ירושלים שרצה לתרץ קושית המ"ל שהקשה אהא דאיתא במפורש דהרובים ששמרו בבהמ"ק היינו קטנים פחותים מי"ג שנה והא הוי השמירת המקדש מ"ע ולא סגי ע"י קטנים ורצה לתרץ דאיירי בהגיעו לי"ג ולא הביאו עדין סמנים ותמי' דאי לעבודה פסולין דהוי דאורייתא ה"ה לשמירה המקדש דהוי דאורייתא ג"כ פסולין דמ"ש, אבל דברי המ"ל דתירץ דאיירי בנא הגיעו לשנים דמן התורה אפי' לעבודה כשרי' אלא דכהנים נהגו סלסול בעצמן שלא הניחו לעבוד עבודה פחות מבן כ' אבל לשמירת המקדש לא נהגו וזה התירץ נכון, ול"נ לתרץ הקושי' דאע"ג דשמירת המקדש הוי מ"ע אפ"ה יש לקטן לשמור דומי' דחליצה דאי לאו דכתי' איש בפרשה ה"א קטן חולץ וה"ה כאן דעכ"פ יכולין לשמור וכ"ש כיון דהוי ב"כ לשיטת הסמ"ג שומרים נוים למטה, ועפ"ז ה' נראה לפענ"ד לתרץ מה שכתב המ"א דיש אומרים דמ"ע דוקדשתו ליכא בכהן קטן דלא שייך בי' כי את לחם אלקיך הוא ומקריב ולפענ"ד נראה דהפסוק אומר עיקר העבודה דהוא ההקרבה אבל באמת הכל בכלל וא"כ קטן דעכ"פ ראוי לשמור במקדש שייך ג"כ וקדשתו דשייך ג"כ בי' כי את לחם אלהיך הוא מקריב ובחדושי לשו"ע הארכתי בענין אחר וכאן קצרתי:

הלכה ז

דף י"ב דבר שהוא דוחה את השבת ביום מכשיריו מאי שידחו מכשיריו את השבת בלילה וכו' עיי' בשבת ר"פ ר' אליעזר דמילה דקתני אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגלה ובעי הגמרא אי משום חביבי מצוה או משום חשדא למאי נ"מ להביאו מכוסה ע"פ עדים ויש לדקדק אמאי לא אמר נ"מ להביאו בלילה אי אמרת משום חביבי מצוה ביום אין בלילה לא ואי אמרת משום חשדא יכול להביאו בלילה וצ"ל דגמרא ס"ל דאין להביאו בלילה דמה שיכול לעשות ביום אין לעשותו בלילה, וזה לכאורה דלא כירושלמי כאן דפושט מהא דתני ר"ה בסוף סדר תמיד דסדר זה בין בחול בין בשבת, ואפשר לומר דגמרא רצה לומר נ"מ אליבא דכ"ע משא"כ זה הנפקותא לא הוי רק אליבא דר"ח דתני זה סדר תמיד בין לחול בין לשבת, גם אפשר לומר דאפי' משום חשדא אסור ג"כ בלילה דכל מה שאסרו משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור ודו"ק:

התיב ר"י וכו' והוא תנינן שעל מהלך לילה ויום מחללין את השבת ויוצאין לעדות החדש, ויש לתמוי' הא תחומין הוי רק דרבנן. ויש לומר דירושלמי מקשה מהא דמביאין עמהם מזונות שעל מהלך לילה הרי דאפי' משא יכולין להוליך עמהם, ומ"ע קשה מאי פריך דלמא עושים כדין עי שהחשיך לו בדרך כדאיתא ר"ם כ"ד דמס' שבת וקצרתי:

אמר ר"י ב"ב ולא למפרע הוא קדוש מכיון שהוא קדוש למפרע וכו' ועי' בק"ע דמפרש דהוא קושי' ותירץ ועיי' לעיל בפ' א' דר"ה דף ה' בש"ק מה שרצה למביא בזה ראי' להרמב"ם בה' קידוש החודש דפוסק דאפי' באו עדים בי"ו בחודש מקבלים אותן ועושין היום הלמד למפרע ר"ח יע"ש דהביא ראי' מפה, ואני אומר דפי' אחר הוא בסוגין פה דגם ר' יוסי ב' ר"ב בא לתרץ הקושי' מהא דמחללין השבת לעדות החודש אפי' בלילה והוא משום דכיון דמקדשין הב"ד החדש הוי למפרע גם הלילה בקדושת החדש א"כ הרי מחללין לצורך הלילה וזה הוא דקאמר ר"ב ולא למפרע הוא קודש מכיון שהוא קודש למפרע הוא יום הוא לילה כנ"ל ותכל תי' א' ודו"ק א"כ נפל ראית הש"ק מ"ש במס' ר"ה:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה