אור ברסלב
מתא דירושלים מסכת מגילה › מגילה נקראת פרק א דמגילה

מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים

מסכת מגילה · מגילה נקראת פרק א דמגילה

מסכת מגילה

הלכה א

דף א' ר"א בשם ר"א ולא יעבור לא יעבור ר"י ב"נ בשם ר"ש לא יעבור ולא יעביר עיי' בק"ע במה שמגי' ודבריו דחוקים ולפענ"ד נרא' ע"פ מת שראיתי בספר א' נקרא בית לוי חדושי הלכות הביא קושי' בשם הגאון מו"ה מרדכי מבריסק דהקשה אהא דמשוי הגמרא ולא יעבור כתיב הלא ב"פ א' דפסחי' אמרינן דיעבור לשני דאקדומי משמע כדכתיב ויעבור את הכושי ותי' בספר הנ"ל דא"כ הו"ל לכתוב לא יעבור ומדכתיב ולא יעבור משמע למעוטי שיתסר ושיבסר, יע"ש והשתא לפ"ז יש לכיון דברי הירושלמי דר' ליזר מתרץ ולא יעבור לזה מקשה הירושלמי לא יעבר דפרושי דלמא הכונה שלא יקדים לזה מתרץ ריב"נ בשם שמואל לא יעבר דא"כ הנ"ל לכתוב לא בלא וי"ו אבל לא ולא יעבור בוי"ו כנ"ל:

זאת אומרת שמגלת אסתר נתנה להדרש י"ל ע"פ מה דתמה בש"ק אלא לתרץ קושית הר"נ דאית בי' משום לא תתגודדו, ותירץ דשאני כאן כיון דמצאו סמך מקרא בזמניהם זמנים הרבה עיי' בו וזה הוא דאמר מדמתירין לקראתה בי"ג וי"ב וי"א משום דרשה בזמניהם ש"מ שנתנה להדרש כמו שדרשינן בתורה וקאי אדלעיל ודו"ק:

ונעשים בסעודה נ"ל משום דכתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה והוי ג"ש נעשים ולעשות כנ"ל:

מיד ה' ברוח הקודש כמו דכתיב ביחזקאל ותהי עליו שם יד ה' רוח הקודש:

ע"ב תני' ריב"ק אומר מימות אחשורוש א"ל ריב"י וכי מה ענין וכו' בראה לבאר דריב"י פליג עלי' ואמר אי משושן יליף לי' כמו דשושן הוי מוקף חומה מימות אחשורוש כך כל המוקפין מימות אחשורוש יקראו בט"ו מעתה בשושן היינו אל יקראו רק בט"ו וכל שאר מקומות יקראו בי"ד כי מי יודע איזה עירות המקפי' בימי אחשורוש דבשלמא אי אמרינן מימות יב"נ מבוארין בקרא דיהישוע איזה מוקפין משא"כ אי תלינן בימי אחשורוש וזה פשוט, ופירוש הק"ע צ"ע כי אינו מובן כלל:

וע"ז קאמר הירושלמי דלפ"ז ב' מחלוקת יש דלתנא דמתני' תלי' במוקפין מימות יהושוע ב"כ ולריב"ק בימות אחשורוש וכריב"י כל עיר המוקף יהי' איך שיהי' קוראת בט"ו והא דקאמר נמצאת אומר דריב"ק ויב"י אמר דבר א' הכונה כיון דלכל א' אייתר עיר ועיר לדרשה לכרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עינו ולא חש הירושלמי לקושית גמרא דידן ולתנא דידן אי ניחא יע"ש ושניהם אמרו היינו דרשה דכרך וכל הסמוך לו כן נראה לפענ"ד ולא צריכין לפ"ז לפירוש דק"ע, ומה דקאמר ותני כן היינו זה הדרשה דשניהם דרשו תני ג"כ כנ"ל:

שהם מגדלות כינרים מחוסר פירוש ולפענ"ד הכונה הירדן המפסיק בניהם הוא מגדל פירות דמתיקון כקלא דכינרא כדאיתא במס' מגילה בבבלי דף ו' יע"ש:

וחרב הכרך ונעשה של עכו"ם וכו' מזה הירושלמי מבואר כפי' התוס' דכרך המוקף מימות יהושוע אפי' אין בו י' בטלנין נמי קורין בט"ז מדקאמר דווקא בו אין קורין משמע הא כל שקורין בו אפי' אין בו יו"ד קורין בט"ו וכן הסמוכין, ואפשר לחלק:

קפצה לה א"י עיי' בבלי גיטין נזקין דף נ"ז ארץ צבי למה משלה א"י לצבי מה צבי אין עורו מחזיק את בשרו אף א"י בזמן שיושבים עליה רווחא ובזמן שאין יושבי' עליה גמדא עיי' בנ"ב מה"ק סוף תשובה ל"ה בחאו"ח הביא קושי' בשם ספר כפתור ופרח מד"ע אין אנו מקריבי' עתה קרבנות הלא קיימ"ל קרבן ציבור בא בטומאה ונוכל להקריב תמידין ומוספין ופסחים, ולפענ"ד לק"מ כין דארץ צבי כתיב וא"י גמדא לה וקפצה לה ופי' בק"ע שנעשה גי או הר וא"כ מכ"ש הר הבית ומקום המקדש וגם מקום המזבח וא"כ חינם נודעים אי' מקום המזבח דהרי גם מקום המזבח גמדו וקפצו, ואמרתי ליישב עפ"ז הא דאנו אומרים בתפילה ומפני חטאיני גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתני ואין אנו יכולי' לעשות חובותינו בבית בחירתך וצ"ע מדוע כפל הדברים גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתנו ונראה לי לתרץ ע"ד משל לב' אוהבים העומדים ביחד זה אצל זה וכשנרחק א' מחבירו וראשון נשאר במקומו הוי רק הרחקה אחת וכששני גם הוא הולך לצד האחר הוי הרחקה כפולה והנה כשישראל גלו מארצם ונשאר הארץ במקומו הוי רק הרחקה אחת אך עתה אשר גם הארץ גמדה וקפצה הרי הרחקה כפולה וז"ש גלינו מארצנו ונתרחקנו גם מעל אדמתנו שבמדה ועי"ז אין אנו יכולי' לעשות חוביתינו בבית בחירתנו והנה רבותנו ז"ל דרשו במס' חגיגה משחרב בהמ"ק נתמעטו כנפי החיות ואמרו שם בגמ' דף י"ג דאותן ב' כנפים שאמרו בהם שירה שנא' ובשתים יעופף אותן נתמעטו וכתב בס' שנות אליה בשם הגאון מו"ה אליה ווילנא דמה שאנו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד אחר ק"ש המה כנגד שש כנפים של מלאכי השרת וב' תיבות כבוד מלכותו המה כנגד אותן שתים שאמרו שירה והמה נתמעטו וע"ז אנו מתפללין אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו דייק כבוד מלכותך שהמה נתמעטו בחורבן הבית ופח"ח והנה כמו שהארץ בעדו לה וקפצו לה כך נתמעטו כנפי החיות וע"ז סמוך לתפילתנו דהתפללנו ומפני חטאינו גלינו מארצינו ונתרחקנו מעל אדמתינו כנ"ל ועי"ז אין אנו יכולים להקריב וגם מעין זה נתמעטו ג"כ כנפי החיות שאומרים בו שירה אנו מתפללי' תיכף אבינו מלכינו גלה כבוד מלכותך עלינו שיחזיר כנפי החיות כנ"ל יותר ויתרחב ויתפשט ג"כ אדמתינו כנ"ל, ועיי' בחידושי למס' שקלים פ' ד' ה' ד' שם כתבתי עוד תי' נכון לקושית כפתור ופרח הנ"ל:

לוד ווינו וג' חרשים וכו' עיי' מ"ש בזה בחבורי חמדת ארי' על ה' ה' מגילה פ' ג' דף י"א ע"ב:

ר"ח בשם ר"פ לוד ואנו הן הן גי החרשים עיי' בש"ק שהקשה הא כתיב לוד ואונו גי החרשים, ולפענ"ד דר"פ בא לתרץ דבחשיב ג"כ אינו לזה מתרץ דכוונת הפסוק דקאמר לוד ואונו גי החרשים ומדלא קאמר וגי החרשים או דלימא לוד אונו גי החרשים דהיינו בלא וי"ו החיבור אלא וודאי דכוונת הקרא הוא דלוד ואונו הן גי החרשים אבל לא ידעינן אי לוד הוי גי החרשים או אונו לזה בא ריב"ל ואמר לוד וגי החרשים והודיע לן דגי החרשים היינו אונו ומשו"ה סמך אונו אצל גי החרשים וא"כ ר"פ לא פליג אריב"ל רק מתרץ קושית הירושלמי:

ודע דהתוס' בסוגיא דבבלי דף ד' הקשה מאי קמ"ל ריב"ל מתני' היא בעירובין ותמהני עליהם מאי קושי' דלמא ריב"ל אונו אחרת קאמר והי' נרא' בעיני לומר דהתוס' מקשה לתירץ רבא במס' עירוכין שם דברייתא דקאמר גמלא בגליל היינו לאפוקי גמלא בשאר עירות א"כ לפ"ז ה"ה אונו דחשיב שם הייינו לאפוקי אונו בשאר עירות וא"כ ליכא אונו אחרת דמוקיף מימות יהב"נ וא"כ שפיר הקשה התוס' ודו"ק, דליכא למימר דאיירי בשאר אונו דשאר אונו ע"כ ליכא אינו מוקיף עיב"ב, והשתא לפ"ז יש לישב לשיטת רש"י שם דמתרץ שם דקמ"ל דאפי' לענין מגילה חשובי' מוקף אע"ג דאבנה מחדש וקשה עכ"פ מתחילה קודם דמתרץ דנפל בימי פלגש בגבעה הו"ל לאקשוי מאי קמ"ל הא מתני' היא ולפמ"ש ניחא דאיכא לתרץ דאונו אחרת ובאמת כתי' אביי בעירוכין:

דף ב' וכאן כתיב י"ט וכתיב וקבל ועיי' בק"ע דפרושו דחוק ולפענ"ד דהכוונה הוא דהרי כתיב מיגון לשמחה ומאבל ליו"ט וא"כ כמו דהזכיר מאבל ליו"ט הו"ל לומר ג"כ לעשות אותם י"ט דומי' דכתי' לעשות אותם משתה ושמחה מדכתיב מיגון לשמחה אלא וודאי מדכתי' י"ט ואפ"ה כתיב וקבל דהיינו בלא י"ט וודאי נראה בעליל די"ט לא קבלו כנ"ל לפרש:

א"ל מי שסדר המשנה סמכה למקרא משפחה ומשפחה וכו' וצריך פירוש ונרא' דס"ל לירושלמי דמשפחה הוא יתור וכדאיתא בגמרא ולא רצה לאוקמי לרבות משפחה כהונה ולוי' דמבטלין עבודת קשי' עכ"פ כיון דבזמן מרדכי ואסתר אכתי לא נבנה הבית ולענין מאי כתבו משפחה ומשפחה אע"כ חכמים אסמכו דבריהם וסמכו אמקרא א"כ ה"ה ימי הפרים אקרא דבזמניהם או מכימים ותקנוהו אח"כ כדי להקל על הכפרים ודו"ק:

א"נ דדייק מדכתיב משפחה ומשפחה קודם מדינה ומדינה וכיון דלא אתי' רק לרבות משפחת כהונה דעדיי' לא הוי עבודה בימי אסתר מדוע הקדמה אלא וודאי דדבר אחר אתי' להקדים הכפרים ומשו"ה כתב קודם, ואולי י"ל במה שאמר הירושלמי סמכה למקרא היינו לקרא וילכו ג' ימים ולא מצאו מים מזה דרשי רשומות אמרו בלא תורה ועמדו נביאים ותקנו ב' ו"ה כדאיתא בפ' מרובה דף ע"ב וא"כ מיושב קושית הש"ק על המ"א, והכתיב משפחה ומשפחה מביא הירושלמי על ענין אחר ודו"ק:

הלכה ד

דף ג' אמר ר"מ על שם לא תטע לך אשירה כל עץ, ועיי' ברמב"ם ה' חגיגה דכתב הטעם מפני התקיעות ועיי בראב"ד שם דהשיג דלמה לא אמר הטעם מפני הבימה כיון דע"כ צריכין לזה הטעם דאל"כ תקשה בי"ט אמאי לא וע"כ צריכין אנו לומר מפני הבימה, ואפשר דהרמב"ם היה סובר כיון דע"כ צריכין אנו לומר אי אמרינן הטעם מפני הבימה הוא משום לא תטע דאל"כ תקשה לעבדו מאתמול ודחיקה העזרה הוא דוחק וכי משום זה יעקרו מצות הקהל, וע"כ צ"ל משום לא תטע וס"ל לרמב"ם דאינך לא סברו כן משום דתקשה דליתא עשה דהקהל ולדחה תלאו דלא תטע ואי דלא הוי באידנה כיון דהוי עשה דרבים לא בעי באידנה כמ"ש המ"א בסי' תמ"ו יע"ש ע"כ דחקו א"ע מפני התקיעה, אמנם המ"ד בירושלמי דאמר משום לא תטע הוא משום דס"ל דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש ועיי' זבחי' צ"ז ע"ב וא"כ בהא פליגי הנהו אמוראי דמ"ד מפני התקיעה ס"ל דעשה דוחה ב"ת בכה"ג אע"ג דהוי ב"ת שבמקדש ס"ל עכ"פ הו"ל עשה דרבים וכמו דעשה דרבים דוחה אע"ג דלא הוי באידנה ה"ה דעשה דרבים דוחה אפי' ל"ת שבמקדש לפיכך הוצרך לומר משום תקיעה אבל האינך מ"ד ס"ל דאין דוחה ל"ת שבמקדש אפי' עשה דרבים שפיר אמר משום לא תטע וא"כ הרמב"ם נקיט הטעם דהוא אליבא דכ"ע אפי' אי נימא דעשה דרבים דוחה אפי' ל"ת שבמקדש ודו"ק היטב:

א"נ הא דאסור לעשות בנין עץ נלמד מדרשה דכל עץ ואתי' לרבות אפי' בנין של עץ ועיי' ברמב"ם ה' עכו"ם ובראב"ד, וא"כ פליגי הנהו אמוראי אי דרשינן כל ועיי' פסחים מ"ש מזה ובמגילה:

ועיי' בתוס' י"ט דהעמיס בדברי הרב אברטנורה ורש"י ענין מה שלפענ"ד לא עלתה על דעתם דרצא לומר דמ"ש רש"י ז"ל ובשבת א"א הוא משום דא"א להביא טף משום דמביאין אפי' קטנים ועוללים בענין שאין יכולים לעקור רגל א' ולהניח א' וזה א"א בשבת וקשה לי אמאי הא ירושלים מעורבת וא"כ אשי קטנים יכולין להביא ובאמת רש"י והרב הוא מפני הבימה כמ"ש רש"י בהדי' שם, ועיי' תוס' פסחים דף ס"ח ד"ה תוחב:

דף ג ע"ב ש"ל קיימת בנו ומתנות לאביוני' חזר ושלח לי' ראיתי בחיי אדם בה' מגילה דדייק מכאן דמשלוח מנות צריך להיות דבר מרובה, מדשלח לי' מתחילה כששלח לי' רק לגין יין דקיים רק ומתנות לאביוני' ואח"כ כששלח לי' שנית גרב יין ועיגל דהוי מנה גדולה קיימת ומשלוח מנות יעיי"ש אבל בטור אבן ראיתי שלא הבין כן בפשט הירושלמי, רק חזר ושלח לי' קאי על ר' הישי' דשלח לר"י נשיאה ולא דר"י נשיאה שדר לי' שנית עיי' בט"א בדף וי"ו ע"ב ולפענ"ד כראה דפשט החיי אדם מכיוין טפי דהרי ר"ה הי' עני ואיך שדר לרי"נ שהי' עשיר כ"כ גרבי יין אלא וודאי דהכונה הוא דר"י נשיאה שדר כי' שנית אלא דאפ"ה אין הכרה לידק מכאן דצריך לשלוח מנות גדולות דא"ל דהא דשלח לי' מתחילה דקיים מתנות לאביוני' היינו משום דר"ה הי' עני ודלמא בתורת מתנת לאביונים שלח לי' לפיכך שבח דקיים עכ"פ מתנת לאביונים, א"נ י"ל דס"ל דמתחילה דשלח לי' אטמא הי' חי ולא מבושל ובכה"ג אינו יוצא ידי מצות לפיכך שלח לי' דקיים רק מתנות לאביונים אבל אח"כ דשלח לי' עיגל ויין דהו"ל ב' דברי' דראוי' תיכף שלח לי' דשפיר הו"ל משלוח מנות:

דף ד' ע"א היו מצטערין על הדבר עיי' בק"ע ועיי' רמב"ן ואתחנן כ' תוסיפון והק"ע רא עיי' שם:

הלכות שנא' הליכות עולם לו היינו הס' מסכתות דאיתא ששים המה מלכות המה ס' מסכתות ךא יבוטלו, הלכה בגמטרי' ס' ואע"ג דיהי' לנו הלכה פסוקה כשיבוא אלי' מ"מ הקב"ה חדא בפלפולא ואלו ואלו דברי אלקים חיים, ומיושבים במ"ש קצת דקדוקים שדקדק ביפה מראה, ועיי' מ"ש בהקדמה שני שהארכתי, והנה תרווייהו ר"י ור"ל ס"ל דנביאים וכתובים עתידין לבטל משמע כל נביאי' וכתובים ובמס' נדרים בבלי דף כ"ב ע"ב אמר ר"א ב"ח אלמלא לא חטאו ישראל לא נתן להם אלא ה' חומשי וספר יהושוע לבד מפני שערכה של ארץ ישראל היא דזה אפי' לא חטאו היו צריכין, וקשי' א"ב מדוע לעתיד גם ספר יהושוע יהי' בטל, וצריך לומר דעתיד דיהי' שלום ואהבה ואחוה לא יהי' החילוק הנחלות של שבטים, ועכ"פ יש מקום לתרץ ע"פ הירושלמי הזה קושית חכם א' הובא בספר תשובה מאהבה ח"א תשובה י"א דתמה אהא דקאמר הגמרא בשבת דדריש האי גלילאי עלי' דרב חסדא בריך רחמנא דיהיב לן אוריין תליתאי ופי' רס"י תליתאי תורה נביאים וקשה מאי טיבותא הא אלו לא חטאו לא הי' אוריין תליתאי ורק על ידי חטאינו באו נביאים וכתובים, ולפי דברי הירושלמי י"ל דה"ט דאמר הירושלמי פה דלעתיד לבוא יתבטלו נביאים וכתובים כיון דרק עבור חטאינו, אבל עכ"פ מגילת אסתר לא תתבטל ועכ"פ ישאר מכתובים מגילת אסתר וספר יהושוע דס"ל דגם כן לא יבטל וא"כ יהי' אוריין תליתאי גם לעתיד לבוא ושפיר אמר בריך רחמנא דיהב לן אוריין תליתאי:

ר"ח ב"ח אותו שנה היתה מעוברת דכתי' מחודש לחודש י"ב הוא חודש אדר ומתורץ עפ"ז קושי' מהרש"א בבלי מס' ר"ה דף ז' דקאמר שם וכולהו לא אמרו מהאי דלמא מאי ראשון ראשון למילתא, ותמה מהרש"א אתירץ דכ"א מהפיל פור ג"כ קשה אמנם לפי דברי הירושלמי לק"מ אר"א, ועיי' בחדושי שם:

הלכה ו

דף ד ע"ב תני ר"י בן פזי דברזילה הוא הדבר מהו הוא הדבר פי' דהמקשן קודם שמשלים את דברי הברייתא מקשה מהו הוא הדבר ומתרץ דריב"פ מקשה דשניהם המה תמותים דהיינו ב' אמוראם בן ר' חסדי ובן ר"ח ברי' דר"א דשניהם אין ר' יודא מתיר וליכא בנייהו כ"א להשיא הסכין על גבי חברתה דלחכמים אסור ולר"י מותר ולפ"ז המשנה דקתני אבל משיאה אתי' כר' יהודא לזה השיב לו ר' חסדי דר"י היא בתמי' דהרי אמר רב יהודא בשם שמואל דדברי הכל היא להעבור השמנונית וזה אפי' לרבנן שרי דהוי רק הדחה בעלמא כנ"ל לפרש והק"ע לא פירוש כן:

עיי' מ"ש השלום ירושלים ד"ה עד שהאיר עיניהם ורצה לומר דס"ל לירושלמי דגם י"ט קבלו עליהם ואין הפשט בירושלמי כן ועיי' במפרש שם ועיי' מ"ש לעיל פירוש יותר מרוח ועיי' לקמן בירושלמי פ' ב' דף יו"ד ע"ב ובש"ק ד"ה הי':

כל אלו בי"ט אמרו כו"ח בשבת יש להבין מדוע ציין הירושלמי זה המשנה הלא המשנה דכאן היא ג"כ כמו התם אין בין י"ט לשבת וכו' וע"ז קאי הקושי' ונראה דהמשך לשון הירושלמי הוא כך דהתם איתא ברישא אלו הן משום שבות משום רשות וכו' כל אלו בי"ט ק"ו לשבת אין בין י"ט וכו' א"כ מזה משמע דאין שום חלוק אחר וע"ז קשי' שפיר דהרי יש חלוק דשבת בסקילה וי"ט בלאו וכו' אין תימר וכו' ירצה דאף שתוכל לתרץ אמשנה דפה דרק בדברים שיש אוכל נפש איירי מתני' וא"כ אכאן לק"מ מ"מ אלשון דמשנה התם קשי' וזה ברור פשט בירושלמי ודו"ק:

ואח"כ מקשה ועוד מן הדא ירצה דזה קשי' גם אמשנה דפה, והנה ירושלמי לא מתרץ הקושית וצ"ע דא"כ צריכין לומר דתני ושייר א"כ קשי' והא אין בין קתני ועיי' מ"ש התוס' במס' מגילה ועיי' לקמן בירושלמי דף ה':

עיי' בש"ק דמקשה מאי קושי' שאני התם דחזי' לקדירה וכ"מ בבבלי קל"ד ובמח"כ לק"מ מאי ענין כמון לעצי בשמים דשם איירי בכמון דחזי' לקדירה אבל עצי בשמים לא חזי' וזה פשוט ועפ"ז מיושב היטב הא דמביא הירושלמי גם דברי ר' יוסי דאמר והוא שמל ולכאורה לא צריך אמנם לפמ"ש ניחא דמזה גופא דייק הירושלמי דע"כ עצי בשמים לא חזי' לקדירה דאל"כ תקשה אמאי ר"י דווקא והוא שמל אלא וודאי דעצי בשמים לא חזי' ושפיר מקשה וזה נכון ומתורצין ב' קושית הש"ק:

הלכה ח

דף ה' מתני' אין בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט וכו', עיי' בבלי א"ל ימי כל ימי לרבות מצורע מוסגר והנה צ"ע לרבנן דלא דרשו כל במס' פסחים מצורע מוסגר לשלוח מנ"ל ודוחק לומר דהתם לא דרשו וכאן דרשו דמ"ש, ונראה לפענ"ד משום דלכאורה מאי פריך הגמרא אלא מעתה גבי זב מאי וטהר מעיקרא איכא לפי מאי דדרוש לעיל מזובו וספר למד על זב בעל ב' ראיות שטעון ספירת ד' וא"כ דלמא קאי האי וטהר אמזובו ספר וטהר מעיקרא מקרבן דאין חל עליו חיוב קרבן וצ"ל אה"נ דהוי מצי הגמרא לתרץ כן אלא הואיל וקרא איירי ג"כ מזב בעל ג' ראיות דכתי' בתרי' והביא קרבנו לפיכך יליף הגמרא מכל ימי והשתא לפ"ז באמת לרבנן דלא דרשו כל אה"נ דילפו לי' מדרשה דוטהר מעיקרא ומזב לא תקשה דיש לומר כמ"ש:

אמנם שוב נפלה בדעתי דלא שייך לומר משום קרבן דמזה הוא טהור עתה ולא מעיקרא וע"כ צריך לומר מחיוב המוטל עליו טהור מעיקרא:

באמת יש לעיי' לפי מה דמתרץ הגמרא דמרבינן מכל ימי לרבות מצורע מוסגר לשלוח לא לכתוב רחמנא לא בו ולא כל ואפשר לומר משום דדרשינן בגמרא בדד ישב שלא ישבו ב' מצורעים יחדיו ועיי' רש"י בחומש ואפשר דכל זה במצורע מוחלט אבל לא במצורע מוסגר משה"כ כנגעו בו מי שצרעתו תלוי בגופו זה בכלל בדד ישב, אלא דזה ליתא דא"כ איך קתני במתני' אלא פריעה ופרימה הלא יש עוד א"ב בדד ישב ועוד דתרווייהו בהדדי כתיבי בדד ישב מחוץ למחנה מושבו משמע מאן דבהא איכא ג"כ בהא ועיי' עוד ברמב"ם בפ' יו"ד מה' טומאת צרעת דכתב בה' ד' דיהי' לו מושב לבדו מחוץ לעיר שנאמר מחוץ למחנה מושבו ותמי' אמאי לא הביא בדד ישב דמזה נלמד דיהי' לבדו ולא ישבו ב' טמאים יחד, באמת אקרא גופא יש לדקדק אמאי כתב ב' פעמים ישב בדד ישב מחוץ למחנה מושבו הו"ל לכתוב רק בדד מחוץ למחנה ישב וצ"ע אם ירחיב הזמן:

הדא אמרת דברי הכל היא ועיי' בק"ע וע"כ צריכין לומר דתני ושייר וע"כ דבאין בין נמי שייך תני ושייר אבל מ"מ קשי' מאי שייר דהאי שייר:

הלכה ט

ע"ב התיב ר"י ברי' דר"ח כתובה עיי' במפרש דכתב דאפשר שהי' סופר ועיי' במס' כתובות גבי גדולי' מעשה חי' דמגדל כשבא וכותב ס"ת לתנוקת יע"ש, ועיי' ירושלמי לקמן דף י"ד ע"ב:

שהספרים נכתבים בב' עורות משא"כ תפילין ומזוזות אינם נכתבים אלא בעור א' עיי' בק"ע בפירוש א' דהכונה הוא שהספרים נכתב פרשה א' בב' עורות משא"כ תפילין ומזוזות ויש להבין דהיא היא דמשו"ה אין נכתבים בתפילין ומזוזה פרשה א' בב' עורות משום דאין נכתבים פרשה א' אלא בדף א' משא"כ ספרים דנכתבים פרשה א' בב' דפים, ע"כ נראה בעיני פירש ב' לעיקר דהכא קאמר שהספרים נכתבים בב' עורות משא"כ תפילין ומזוזות היינו תפילין של יד דאינה נכתבת רק על עור א' ודו"ק, ועפ"ז היה נראה לפענ"ד לפסול תפילין שמצאתי שתפילה של יד היה הפרשה ד' דבוקה בה בדבק ולפי דברי הירושלמי יש לפסלה כמ"ש, ודו"ק:

ואפשר לקיים גם הפירש הא' דק"ע ואה"נ דזה מקשה באמת חברי' קומי ר"מ נאמר דף א' בשני עורות לית היא דרבה דקושייתו שהוא שואל ליתא דרבא וכוונתם כקושיתי אע"כ דקושיתו הוא דף א' בב' עורות והוא התיב להוא שכן אפי' ספרים אינם נכתבים ודו"ק וא"כ ע"כ צ"ל תני ושייר ג"כ תולין בספרים ואין תולין במזוזה ודו"ק:

ועיי' בש"ק ד"ה שכן והרבה בקושי' ולפענ"ד נראה דהא דאמר הירושלמי אפי' ספרים אינם נכתבים כן היינו לכתחילה וא"כ לא היה מצי למתנה כן באין בין דכיון דגם בספרים אינו רשאי לכתחילה לעשות דף א' בב' עורות, ואנן דשרינן מולתים הוא דווקא בדיעבד לתקן ס"ת כנ"ל וכך משמע הלשון דקאמר אפי' ספרים אינם נכתבים כן דייק לכתחילה כנ"ל:

דף ו' עיי' בש"ק ד"ה או מפני שיש בו חול מה שהקשה על המזרחי יש לתרץ דהכוונה שיש בו חול היינו אלקיכם דכם הוא חול ועיי' לשון התוס' מנחת דף ל' ע"ב דכתבו הלשון תיבות של חול משמע דמכם כמי דייק עיי"ש, ולזה מכוין הטיב ג"כ הא דמייתי תיכף הירושלמי לה' בה' צריכה, אמנם יש לחלק דשאני בה' לה' דהוי הב' ונ' טפל לשם מלפניו משא"כ אלקיכם דכם הוא טפל מאחריו ועיי' לקמן בירושלמי דמהם שטפל לשם מאחריו אינו נמחק דאל"כ אמאי אמר הירושלמי בה' צריכה ולא אמר אלקיכם צריכה אלא וודאי כמ"ש ודו"ק:

ועיי' תוס' מנחות דף למד ע"ב ד"ה ר"י ושאלני ידידי הרהמאוה"ג מו"ה מיכל זצ"ל אמה שהקשה התוס' ממס' סופרים דגם ר' יהודא ס"ל תולה שם איירי בטעה כל השם אבל כאן בטעה במקצת השם ולפיכך אומר גורר ולק"מ דא"כ ר' יהודא היינו ר"ש שזורי ודו"ק:

הלכה יא

דף ז' תני ר"י אומר של בית חגירא וכו' היו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול במקום אחר וכו' עיי' בש"ק שהקשה א"כ אלקים נמי וכו' ולפענ"ד נראה דשאני שם דאל שיש בו הוא קדוש בי"ע וזה אינו חול במקום אחר וא"כ לא גרע שוב החי יו"ד מם שבו ממה שנטפל לשם מאחריו כנ"ל, וגם מה שהקשה משם אדני נראה דיש חילוק בקריאתם דזה נקרא אדני בקמץ וזה בחירוק:

דף ח' אמר רב יהודא אסור לישראל לסייען ואסור לעשות שליחתן פי' אסו' לסייען בבנין המזבח ומיושב בזה קושית התוס' בזבחים דף קט"ו ע"ב בד"ה אסור לסייען ועיי' בכ"מ ס"ה מעשה הקרבנות דציין זה הדין מירושלמי דפה ותמהני מדוע לא ציין הבבלי דשם:

א"ל חמי גזורתי א"ל בדידי לא אסתכלית איומי וכו', ויש לעיי' הלא מצוה הוא זאת לראות אם הוא מהול יפה, ונרא' דאמר לי' כן משום דאפשר באחר, ועכ"פ יש מזה סמך לאותן שנוהגין לכסות המילה בשעת ברכת המילה משום לא יראה בך ע"ד ואולי אפשר לחלק, אנטונינוס בא בראשם, וצל"ע מדוע לא יתרו דקדם לי' ואולי משום שהיה מלך וכמה טובות עשה לישראל:

הלכה יב

ומחוסר זמן עיי' בק"ע דכתב מדכתיב טלה חלב שהי' יונק, ותמי' איך מבואר מזה שהי' יונק שהי' מחוסר זמן דלמא הי' אסר שמונה ימים ועדיין יונק י"ל דלמד כן מדכתיב טלה חלב אחד והאי אחד מיותר אלא מלמד שהי' רק יום אחד לאמו כנ"ל ויש לעיי' מגמרא דע"ז דף כ"ד ע"ב דאמר ר"א ב"א מניין דעולת נקיבה שכשירה בבמת יחיד שנא' ויקח שמואל טלה חלב אחד ויעלהו עולה כליל ופי' רש"י רחל ומניקה את בנה משמע דהקריב את האם, וא"כ לא הי' מחוסר זמן, ונ"ל דאיהו נמי ס"ל דהי' מחוסר זמן והוא ע"פ מה דקיי"ל דחולה פסול להקרבה ועיי' ברמב"ם פ' ב' מה' אסורי מזבח ה' וי"ו דכתב חוץ מזקן חולה ומזוהם וא"כ גם לראב"א י"ל דהיה יולדת ולדה באותו יום וא"כ הרי וודאי יש לה דין חולה, כי היה צריך להמתין עכ"פ יום או יומים ללידתה וא"כ היתה מחוסר זמן ודו"ק היטב:

דף ט' כגון הדא בית מעון עיי' בש"ק מה שהקשה ארש"י בזבחים ולפענ"ד לק"מ דשם קאי הגמרא רק אשילה דהיינו דגמרא סבר דא"צ לראות רק שילה אבל לא משכן וזה אינו מפסיק אבל המשכן שילה אינו יכול לראות בו ומכוין אפי' לפי זה לשון הירושלמי אלא שזה מפסיק וזה אינו מפסיק דהיינו לענין המשכן מפסיק אבל לשילה גופא אינו מפסיק:

תוכן העניינים

מתא דירושלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה