מתא דירושלים· רבי משה ליב ליטש-רוזנבוים
מסכת חגיגה · חומר בקודש פרק ג
הלכה א
מתני' שמטבילין כלים בתוך כלים בתרומה אבל לא בקודש, עיי' בטור אבן דכתב דהגירסא הוא כמו בבבלי לתרומה ולא לקודש בלמ"ד כמו שהוא בבבלי יעיי"ש ולפענ"ד לפי מה דמוקי בירושלמי דאיירי במזוקק לקודש ופי' בק"ע דטובל גם לקודש א"כ י"ל דמשו"ה תני אבל לא בקודש בבית דהיכא דהוי הטבילה לתרומה וקודש ושייך שפיר בקודש עם קודש ואיידי דתני אבל לא בקודש תני רישא ג"כ בתרומה בבית ודו"ק:
אלא סל וגרגותני וכו' ועיי' בבלי דף כ"א וכ"ב, אלו דברי הרב המאוה"ג מו"ה הרש טעליש רב"ד דק"ק נ"ש יע"א ז"ל, אמר שכ' הרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פ' י"ב ה"א י"א מעלות וכו' גזירה שמא יהיה פי הכלי וכו' וזה הוא כרבא ר"פ חומר בקודש וקשה לי דבה' מקואות פ' ג' בסופו כתב כלי טמא וכו' בד"א לתרומה אבל לקודש וכו' ואפי' בסל ובקופה כמו שבארתי למעלה במקומו עכ"ל ובגמרא שם מסקינן מאי איכא בין דרבא לר"א א"ב סל וגרגותני למ"ד משום חציצה איכא ולמ"ד משום גזירה סל וגרגותני שאין בפיהם כשפפ"ה ליכא וא"כ לרבא דקיימ"ל כוותי' שרי בסל אף לקודש, ומן התימא על נושאי כליו שלא הרגישו בזה:
ובעברי דרך עיוני על דברי הר"ש פ' ו' דמקוואות משנה ה' ד"ה שק וקופה ראיתי כי גם דבריו קשים להולמם דמתחילה כתב לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין וכו' לכאורה כראה דרצה לומר דזה באמת כונת הגמרא סל וגרגותני שאין בפיו כשפפ"ה ליכא ר"ל דלא בעי שיהי' בפיו כשפופרת הנוד דהא מתערבין המים דרך נקבים ובטלים מים שבתוכו אגב מי המקוה וא"כ כוונתו מה זה דסיים שם ולחולין דלא גזרינן הוי שרי וכו' דהא אפי' בקודש שרי בשק וקופה, ואם כוונת הנ"ש במאי דכתב תחלה לאו משום דבעי יתעכבו וכו' כ"ל לחולין אלא דבקודש גזרינן אטו שאר כלי שאין בפיו כשפפ"ה, א"כ בסל וגרגותני נמי אף דליכא סל וגרגותני שאין בפיו כשפפ"ה למה לא נגזור אטו שאר כלים כדגזרינן בשק וקופה וצ"ע ובלא"ה דבריו שם נדפסו בטעות ובחסר ויתיר וחילוף:
שוב התבוננתי בח"צ סי' מ' דף ל"ז ע"ב במאי דהשיג שם אש"ע יו"ד סי' כ"א דפסק בסעי' נ"ב כראב"י יע"ש והביא שם דברי הר"ש ולא הרגיש בזה ואף כי דברי ח"צ ז"ל צריכין לי עיון עכ"ל:
תשובה הנה מקדם צריכין אנו לשום עיון בגמרא לפי תי' רבא דטעמא דמתני' הוא מטעם גזירה שלא יטבול בכלי שאין בפיו כשספ"ה א"כ כיון דבסל וגרגותני שרי א"כ איך קתני במתני' שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש הרי משכחת דאפי' בקודש מטבילין כלים בתוך כלים כגון בסל וגרגותני בשלמא לר"א ניחא דבכל הכלים אין מטבילין מטעם חציצה משא"כ לרבא קשי':
תו קשה על אריכת לשון הגמרא דקאמר איכא בנייהו סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן, ולא קאמר סתם א"ב לטבול בסל וגרגותני:
תו קשה על רבא דנקיט הלשון סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן טהורין ואמאי נקיט לשון דיעבד הו"ל למימר אפי' לכתחילה מותר למלאותן כלים ולהטבילן, וכן בלשון התנאים לקמן דנקטו ג"כ הלשון דיעבד יש לדייק כן:
ע"כ נלפענ"ד דאפי' לרבא דאמר טעמא שמא יטבול בכלי שאין בפיו כשפפ"ה גם בסל וגרגותני אסור לטבול לכתחילה דשפיר יש למגזר אטו שאר כלים דעם הארץ יאמר מדהא שרו שאר כלים נמי שרי כיון דכל הגזירה הוא מטעם ע"ה כדאיתא לקמן:
אלא דבהא קיל סל וגרגותני דבדיעבד אם טבל כלים בתוכו עלתה להם הטבילה כיון דבסל וגרגותני שאין בפיהם כשפפ"ה ליכא א"כ צריכין אנו למגזר שמא יטביל בשאר כלים שאינם דומים לזה בפחות בשפפ"ה וזה הוא חששה רחוקה, דבשלמא בשאר כלים דאף דהוי פיהם בשספ"ה מ"מ שפיר איכא למיחש דעם הארץ יטביל בכלי כזה גופא בפחות משפופרת הנוד דאיהו לא יסיק אדעתי' דהטעם הוא משום דהוי כשפופרת הנוד משא"כ בסל וגרגותני דשאין בפיהם כשפפ"ה ליכא א"כ צריך למיחש שמא יטבול בכלי אחר שאין דומה לו וזה הוא חששה רחוקה משו"ת בדיעבד עלתה טבילה לכלים בסל וגרגותני ודו"ק:
והשתא לפ"ז מתורצים כל הקושית דמשנה שפיר לתרומה אבל לא לקודש כיון דלעולם לקודם אין מטבילין בשום כלי דאפי' בסל וגרגותני לכתחילה לא שפיר נקיט הגמרא ג"כ בא"ב הלשון דיעבד, והשתא לפ"ז מיושב הטיב דברי הרמב"ם שהביא השואל הנ"ל דשפיר סיים בסוף פ' ב' דה' מקוואות בד"א לתרומה אבל לקודש אין מטבילין כלים בתוך כלים טהורין כלל ואפי' הי' בסל או ובקופה פי' דבסל ובקופה אע"ג דבדיעבד עלתה להן מ"מ לכתחילה לא והרמב"ם קאי בזה אלכתחילה כדקאמר הלשון אבל לקודש אין מטבילין וכו' ודו"ק:
והשתא לפ"ז מיושב הטיב קושית התוס' בדף כ"ב בד"ה אבא שאול דדווקא נקטו התנאים דיעבד ואבא שאול אוסר לקודש אפי' בדיעבד:
וזאת שנית תעשו כזאת לפנים לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל והוא משום דלכאורה צריכין אנו לעיי' כיון דע"כ הטעם דאין מטבילין כלים בתוך כלים הוא מטעם עם הארץ שיטבול בכלי שאין בפיו כשפפ"ה א"כ צ"ע כיון דבסל וגרגותני שרי משום דשאין בפיהם כשפפ"ה ליכא וליכא למיחש גבי משום עם הארץ אי רשאי הכלים שנתנין לתוכו לטבול לתנם כלי בתוך כלי מי אמרינן דדווקא בלא סל וגרגותני אסור לתת כלי בתוך כלי משום עם הארץ דאי יראה דמטבילין כלים בכלים יטבול איהו ג"כ בכה"ג אפי' באין בפיו כשפפ"ה ומשו"ה אסור משא"כ היכא שנתונים בתוך הסל והגרגותני דאין העם הארץ רואה כ"א הסל והכלים שבתוכו אבל מה שבתוך הנהו כלים גופא אינו רואה, גם אין דרך לטבול כן דאי נותן כלים בתוך הסל אינו נותן אחת לתוך אחת וא"כ בכה"ג ליכא למגזר ושרי, או דלמא כל כלים בתוך כלים אסורים אפי' המה מונחים בתוך סל וגרגותני:
אמנם תפשת זאת האיבעי מלשון המשנה דקאמר שמטבילין כלים בתוך כלים לתרומה אבל לא לקודש ואי בסל וגרגותני שרי להטביל כל הכלים בתוך כלי איך קתני סתם אבל לא לקודש הלא משכחת דמניח הכלי בתוך כלי ומניחו בסל וגרגותני אלא וודאי דלעולם אין מטבילין ודו"ק:
וזה י"ל דייקו ג"כ בלשונם סל וגרגותני שמילאן כלים טהורין א"ב דדווקא בכה"ג טהור משא"כ היכא דנתן כלי בתוך כלי ונותנו בסל ותבן:
והשתא לפ"ז מה מתקו דברי הרמב"ם בזה דלכאורה יש לדקדק בלשון הרמב"ם דכתב אבל לקודש אין מטבילין כלים לתוך כלים טהורין כלל ואפי' היה בסל או בקופה, וי"ל מאי לשון הוא זה דקאמר אפי' היה דמשמע דקאי אחד כלי הרי מתחילה אמר לשון רבים כלים, אלא וודאי דה"ק דלעולם אין מטבילין כלים בתוך כלים אפי' הי' בסל או בקופה פי' דהכלי הראשון שהאחרי' מונחים בתוכו הי' בסל או בקופה אפ"ה אין מטבילין ודו"ק:
אלא דמ"מ עדיי' יש מקום לבעלי דין לפקפק ולומר דמ"מ הו"ל לרמב"ם להביא האי דין עכ"פ דבסל וגרגותני שמלאן כלים ותטבילן טהורים:
ע"כ נלפענ"ד דס"ל לרמב"ם משום דלכאורה קשה כיון דזה סוגין הש"ס דאין אמוראי רשאין לחלק בפלוגתא דתנאי ומשום כן מקשה הגמרא הרבה פעמים לימא כתנאי וא"כ איך סיים הגמרא כאן בניחותא והא דר"א ורבא תנאי היא, [באמת במקום אחר כתבתי בזה ענין נכון]:
ע"כ הי' הרמב"ם מפרש דבאמת זה כוונת הגמרא והא דר"א ורבא תנאי היא וא"כ יהי' כתנאי אלא וודאי דליכא בנייהו סל וגרגותני דאפילו לרבא אין מטבילין בסל וגרגותני דגם בי' שייך גזירה שלא יטבול בכלי שאין בפיו כשפ"ה וא"כ לפ"ז יכול רבא לסבור אפי' כאבא שאול ולא הוי כתנאי ושפיר פוסק הרמב"ם דאין מטבילין אפי' בסל וגרגותני ודו"ק:
אלא דלפ"ז צריכין אנו לומר דהא דאמר רבא סל וגרגותני שמלאן כלים והטבילם טהורין איירי לתרומה ונקיט סל וגרגותני דווקא אטו סיפא דנקיט מקוה שחלקו בסל וגרגותני ודו"ק:
ועיי' בפי' המשניות שכתב הטעם דמתני משום חציצה והדר בי' בחבורו כדרכו בהרבה מקומות:
ועוד יש מקום לתרץ דברי הרמב"ם הנ"ל משום דלכאורה קשה מאי פריך הגמרא מאי איכא בין רבא לר"א לשני דאיכא בנייהו כגון שהדיח הכלי החיצון במים בפנים ובכה"ג לא הוי חציצה כדאיתא במשנה סוף פ' ח' דמקוואות גבי האוחז באדם ובכלים דאם הדיח ידו במים טהורים, וא"כ איכא בנייהו דמשום חציצה ליכא ומשום שמא יטבול איכא וצ"ע, וצריך לומר דגמרא רצה לתרץ גם אליבא דר"ש שם במשנה דאמר ירפה ומשמע דס"ל דהדחת ידו לא מהני, ומשו"ה משני סל וגרגותני איכא בנייהו, וא"כ לפ"ז לדינא דקיימ"ל כת"ק דמתני' שם דמהני הדחה במים א"כ לא צריך לא"ב דסל וגרגותני ואיכא למימר דאפי' בסל וגרגותני נמי אין מטבילין ושפיר פסק הרמב"ם ולפ"ז צריכין לומר ג"כ דרבא דאמר סל וגרגותני שמלאן כלים איירי לתרומה כהנ"ל:
והנה הרמב"ם שם בפ' ג' ה' כ"ו בתחילת הלכה כתב עוד ואם הטהו על צדו והטביל לא עלתה להן טבילה עד שיהי' פיו רוחב כשפופרת הנוד, ובאמת גם זה צריך פי' מ"ש הטהו על צדו דצריך כשפופרת תנוד, באמת דיצא להרמב"ם זאת מתוספתא פ' ה' דמקוואות דז"ל התוספתא עריבה שהיא מלאה כלים והשיקן למקוה צריכין כשפפ"ה וכו' קומקמס שהיא מלא כלים והשיקן למקוה אע"פי שפיו צר כל שהו כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שהו בפיו כשפפ"ה ונ"ל דהרמב"ם ביאר זאת התוספתא כך דקומקמוס שאע"פ שפיו צר אפ"ה הכלים שבתוכו טהורין איירי שהקומקמוס ג"כ טמא וא"כ מגו דסלקא טבילה לקומקמוס מהני ג"כ לכלים שבתוכו, אבל בהטהו על צדו איירי שאינו רוצה לטבול הקומקמוס ומשו"ה מנוהו על צדו כדי שיכנסו המים לתוכו ויטהרו הכלים שבתוכו אבל הוא לא יטהר דצד השני ממנו חוץ למים וא"כ כיון דלא סלקא טבילה לקומקמוס צריך להיות הפיו כשפופרת הנוד כדי שיטהרו הכלים שבתוכו וזה ברור וזה ג"כ כוונת הרמב"ם ודו"ק:
וא"כ לפ"ז צ"ל דהא דקאמר התוספתא גבי עריבה דצריך כשפפ"ה בהשיקן למקוה איירי בעריבה טהורה ודו"ק, (ועיי' בר"ש במשנה ה' פ' ששי דמקוואות דהביא התוספתא הנ"ל ולא פירש כן וצ"ע,) אלא דקשה לי לפי מה שפרשתי התוספתא דאם הוהו על צדו פרושו דאין רוצה לטבול הקומקמוס ומשו"ה צריך כשפפ"ה א"כ מאי פריך הגמרא בפ' חומר בקודש מאי קאמר אם לא טבל לימא דה"ק ואם לא טבל דהיינו שהטהו על צדו וא"כ לא טיהר את החיצין מים המעורבין אינם מטהרין עד שיהיה כשפופרת הנוד ויש לדחוק ולישב דזה בכלל תי' הגמרא ודו"ק:
ומה מאוד תמוה' לי מדוע שב"ק הגמרא שם להביא לראי' ממתני' דמס' מקואות פ' ששי משנה ב' דלי שהוא מלא כלים ומייתי ברייתא דכלים שמלאן כלים דכמו שיתפרש הברייתא כך יתפרש המתני':
באמת ראיתי דהר"ש שם היה לו גרסא אחרת במתני' דלי שהוא מלא כלים והטבילן הרי אלו טהורין, ואין מטבילין במים המעורבין עד שיהיה מעורבין כשפופרת הנוד, ועל זה כתב שם בד"ה במים המעורבין כי האי דתנן חריצין ונעיצין ופרסות החמור וכו' ע"ש:
וא"כ לפ"ז מתורץ הטיב הא דלא הביא הגמרא שם ראי' מהא מתני' דא"ל דרישא איירי בדלי טהור וביש בפיו כשפפ"ה כמ"ש הר"ש שם, ובאמת סתם דלי יש בפיו כשפופרת הנוד:
אמנם לפי' הר"מ שם דמפרש המשנה כמו דמפרש הגמרא הברייתא בפ' חומר בקודש א"כ קשי' דהו"ל לגמרא להביא המתני' לראי':
ונ"ל משום דלכאורה זה הסברה דקאמר הגמרא דבכלי טמא מיגו דסלקא טבילה לגופא דמכי' סלקא טבילה לכלים שבתוכו הוא קצה דוחק די"ל דדווקא גב' כלי גופא כטומאתו כך טהרתו משא"כ בשאר כלים מנ"ל, וע"כ הייתי אומר דדווקא בכה"ג שהכלים כבר נתונים בתוכו ואגב נטבלו עמו אבל הוא לא היה מתכוין להטבילן בכה"ג שפיר סליק להו טבילה מכח מיגו משא"כ היכא דנתנם בידים לתוכן כדי להטבילן עמו ה"א דלא סליק להו טבילה דאיכא למגזר שיעשה ג"כ בכלי טהור:
לפיכך מייתי הגמרא לראי' הברייתא דתנן כלים שמלאן כלים והטבילן דמשמע שמלאן בידים והטבילן בידים ואפ"ה סליק להו טבילה מכח מיגו ודלא כסברא הנ"ל והשתא לפ"ז לא הי' יכול להביא ראי' ממתני' דהתם תנן דלי שהי' מלא כלים א"כ אכתי הייתי אומר דווקא בכה"ג שהיה מלא אבל הוא לא מלאן בידים לכך, וכן דלי דווקא שדרכו למלאות בו תמיד וא"ב לא מלאן להטבילן וגם לא כיון להטבילן בכה"ג סליק להי טבילה מכח מיגו משא"כ היכא דכיון ומלאן להטבילן ה"א דלא סליק להו טבילה לפיכך מייתי הברייתא דכתוב בהדי' כלים שמלאן כלים והטבילן ודו"ק:
ועתה נשים פנינו אל יתר הדברים שקיהה השואל הנ"ל בדברי הר"ש במשנה ה':
הנה זה פשוט ומבואר דוודאי לפי תי' הגמרא דסל וגרגותני א"ב ואזדא רבא לטעמא דמתיר כלים שהטבילן בסל וגרגותני לקודש הוא דווקא בסל וגרגותני אבל שק וקופה לא מהני להתיר לכלים שהטבילן בתוכו לקודש משום דדווקא סל וגרגותני שהוא מלא נקבים אנא ואנא שייך לומר סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת ליכא משא"כ גבי קופות דישנו קופות מזופפות כדאיתא במס' שבת גבי גזרת שמונה עשר דבר דמשני הגמרא שם גזירה שמא יבצור בקופות מוזפפות וכן גבי שקים יש שקים ותרמילי הרועים והרבה שקים הנעשים מעור א"כ גבי וודאי שייך גזירה ולא שייך גביהו לומר שק וקופה שאין בפיהם כשפופרת הנוד ליכא, ומשו"ה קאמר הגמרא שם דווקא סל וגרגותני א"ב וכן התנאים לא נקטו רק סל וגרגותני ולא הזכירו קופה ושק, ויש בזה מקום לישב ג"כ הרמב"ם הנ"ל דנקיט הלשון סל וקופה ואיירי בהנהו דמתני' וקתני סל דומי' דקופה ודו"ק, והשתא לפ"ז יובנו הטיב דברי הר"ש וה"פ דשק וקופה לא בעי כשפופרת הנוד משום דכאן איירי המתני' בשק וקופה שמלואים נקבי' ועל זה הקשה דמלשון גמרא דפ' חב"ק משמע דמלאה נקבים לא מהני מדקאמר הלשון סל וגרגותני שאין בפיהם כשפופרת הנוד ליכא משמע טעמא משם דכל הסלים והנורגותנית יש בפיהם כשפפ"ה הא לא"ה לא ותיפוק לי' דכולם מלאים נקבים אלא וודאי דאין הנקבים מועילים כיון דכל נקב בפ"ע אינו כשפפ"ה ועל זה כתב דבאמת זה כונת הגמרא כמו שהבין באמת השואל בתחילה וכו' ומסיים ולחולין דלא גזרינן הוי שרי להטביל בשק וקופה כשפפ"ה וכו' כיון דהמה מנוקבים אלא דלקודש לא דגזרינן שמא יטבול בשק וקופות שאינם מנוקבים כגון קופות מזופפות ותרמילי הרועים וכדומה וזה פשוט ומבואר כנ"ל:
שוב נתתי עין עיוני שנית בדברי התוספתא דקומקמוס הנ"ל וראיתי בשו"ע סי' ר"א סעי' ג' ט' הביא המחבר לשון הרמב"ם הנ"ל דסוף פ' ג' דמקואות והש"כ פי' כונתו כמ"ש הר"ש, ולפע"ד הקלושה כמ"ש לעיל לפרש דברי הרמב"ם כן יש לפרש ג"כ דברי הר"ש, דאל"כ תקשה מאי סברה יש לזו לומר דהואיל והטהו על צדו לא יסלק הטבילה הלא מ"מ המים עוברים על כל הכלי, גם סתמא קאמר הגמרא במס' חגיגה וה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו וכו' משמע דלעולם אמרינן בכל' טמא מיגו אסי' בהטהו על צדו, ועוד דא"כ הו"ל לברייתא דתנא כלים שמלאן כלים והטבילן לפלוג מני' ובי' בד"א שפיהן למעלה אבל בהטהן על צדם צריך כשפפ"ה ומדוע לא הזכיר כלום מזה, אבל דגם הר"ש יתפרש כמו שפרשתי לעיל בדברי הרמב"ם דהא דהטהו על צדו דתוספתא פרושו שלא הטביל הכלי החיצון רק דצד א' היה בחוץ מן המים ומשו"ה הואיל ולא שייך לומר בי' מיגו צריך כשפפ"ה:
הלכה ב
דף ט' מתני' כלים הנגמרים בטהרה וכו' וי"ל לדקדק דהו"ל לכתוב כלים הנגמרים ונשמרים בטהרה, ונ"ל ע"פ מה דמייתו הירושלמי אח"כ מעשה דנשים דבאים לפני ר' ישמעאל ובדקן ר"י ומתוך דבריהם נודע לו שאשה כדה מתחה עמם בחבל יעיי"ש א"כ נראה שאלי אמרה לו ששמרתה בטוב בענין שלא הי' שוה חשש טומאה היתה נאמנת ולא הצריך טבילה וא"כ שפיר נקיט התנא רק נגמרי' בטהרה ולא נקיט נשמרים וזה דאמר ר"י כמה גדולים דברי חכמינו דאמרו כלים הנגמרי' בטהרה והוא מדלא נקיט ונשמרים בטהרה:
ניחא חותכה, וקשה אחותכת נמי קשה יכריך ידו בבגד ויחתוך וצ"ל דזה א"א לחתוך בידו כרוך בבגד, ועיי' בספרי תואר משה פ' א' דף ה' מה שהבאתי שם קושיא כעין זה בשם מורי מהר"ם א"ש:
ע"ב אין הכלי מצרף אלא דבר שהוא ראוי לו ויש מזה דחי' למ"ש בנ"ב מה"ק חיו"ד סי' ע"ו בטעה וכ' בס"ת תחת אלהיהם אלהיכם דיש לכ' הלז קדושה מטעם צירף כמו דאמרינן הכלי מצרף ויליף מדכתיב כף אחת עיי"ש ולפי דמבואר פה דמה דאינו ראוי לו אינו מצרף וא"כ הכף הזה אינו ראוי' לו ואינו מצורף, וא"כ לפ"ז בה על המם האחרונה יש לדין אף דהמם ראוי' לו מ"מ אינו מצורף דאע"ג דהיא ראוי' לו מ"מ כיון דהכף אינו ראוי' לו א"כ המם היא מרוחק דאע"ג דהא דאמרינן דאית בי' צירף הוא השם דנחשב ככף אחת והרי היא רחוקה ודו"ק היטב:
הלכה ד
מתני' הביא לו חביות של יין לא יקבל ממנו וכו' עיי' בבבלי דבעי עבר וקבלה מאי שיניחו לגת הבאה, ויש לעיי' מאי בעי הא יש לחוש לתקלה דהוי משך זמן מרובה עד גת הבאה, וצ"ל משום דלא הוי רק מדי דרבנן לא חיישינן לתקלה, ונדחה בזה טעמא דט"ז ביו"ד סי' פ"ו ס"ק י"ד דכ' טעמא דנוהגין לאסור אפרוח שנולד מביצת טריפה משום דחיישינן לתקלה כמו דקיי"ל בגדולי תרומה תרומה משום תקלה, דיבוא לאכל הביצה, ולפמ"ש שאני כאן דהוי רק איסור דרבנן ודו"ק (גם בלא"ה לא דמי דתרומה טמאה אסור לכל, משא"כ כאן הרי יכול למכור לנכרי, ולא חיישינן דישתנה, אלא דאולי י"ל דהרי אסור למכור ביצה טריפה לנכרי, אא"כ טרופה, אלא דאפ"ה טרופה יכול למכור לגוי, ואולי י"ל עוד דבדבר מועט לא חיישינן לתקלה:
ועיי' בטור אבן דכ' די"ל דאיבעי נפשט מלקמן דבעי לומר אליבא דחכמים בפותח את חביתו על גב הרגל לא יגמור, רשאי להניחו על רגל הבא עי' בירושלמי לקמן וה"ה לכאן ולפענ"ד יש לחלק דהתם הטעם משום סברה התירו סופן משום תחילתן וס"ל דלא יגמור משום דלא חיישינן דלא יפתח דהרי מתירין להניחו לרגל הבא, משא"כ כאן ודו"ק:
ומיושב בזה מה דתמה בטור אבן מדוע לא התירו חכמים סופן משום תחילתן ולפמ"ש משום דיוכל להניחו לרגל האחר ודו"ק:
עוד ראיתי בטור אבן דתמה אהא דרחבה דאמר דטעמא דר"י דאמר יגמור משום דהתירו סופן מש"ת והקשה הגמרא פשיטא ומשני מ"ד טומאה ע"ה ברגל כטהרה שוי' רבנן וקשה איך ס"ד כטהרה שוי' רבנן הא תני לקמן משעבר הרגל מעבירין על טהרת העזרה ואי כטהרה שוי' מדוע מעבירין ולפענ"ד י"ל דה"א משום דא"א לצמצם ושמא נגע ע"ה רגע אחר שיצא הרגל או רגע קודם שנכנס הרגל משא"כ בפותח את חביתו איירי בתוך הרגל:
ובטור אבן ראיתי דכ' דיש סברא דאסור לגת הבא הואיל ועבר ע"ד חכמים דאמרו לא יקבלנו ממנו ויקנס וצ"ע מה עבירה עבר בזה במה שקבל ממנו דמשנה לא אמרה דלא יקבלנו אלא משום דאינו ראוי' לו, אבל מ"מ לא עשה עבירה בקבלה זו, ואולי י"ל דעכ"פ יש חשש תקלה, וגם משום הפסד דע"ה דכיון דקבלה אסור להחזיר לו משום לפני עיור משא"כ אלו לא קבלה היה הע"ה נאמן לעצמו ודו"ק, א"נ דיש חלול השם דע"ה יאמר דישתה אותו:
הלכה ז
דף י"א מתני' הפותח את חביתו עיי' רש"י בבלי דנקיט חביות של יין וי"ל מדוע נקיט רש"י דווקא יין ונ"ל משום דבירושלמי פה קאמר ר"כ במאי פליגי בחביות יין דווקא וכו' א"כ שפיר נקיט דווקא ביין ודו"ק:
ועיי' בבבלי דמסיים דלרבנן דאמרו לא יגמור אבל מניחה לרגל הבא והרמב"ם השמיט זה בפ' י"א מה' משכב ומושב ועיי' בכ"מ דדחק א"ע מאד בשיטת הרמב"ם, אמנם לפענ"ד משים דלכאורה קשה לפי שיטת הירושלמי דס"ל דבחביות של שמן מודה ר"י דלא יגמור א"כ הו"ל לגמרא לתרץ דהא דקתני יניחה לאחר הרגל אתי' כר"י וכ"ת הא ר"י יגמור ס"ל לשני דמתני' איירי בחביות של יין ומשו"ה קאמר יגמור וברייתא דקתני יניחה לרגל הבא איירי בחביות של שמן, אבל לרבנן בכל ענין לא יניחה אפי' לרגל הבא ודו"ק וצ"ל דלא ס"ל לבבלי לחלק ולומר דמתני' איירי דווקא בחביות של יין וע"כ הוצרך הגמרא דידן לדחוק ולומר דהא דקאמר לא יניחה לרגל הבא היינו דא"צ להניחה, אבל לשיטת הירושלמי ניחא כפשוטו וסמך הרמב"ם על שיטת הירושלמי וא"כ א"צ לדחוקי כלל ושפיר פסק כרבנן דבכל ענין אסור ואפי' להניחה לרגל אחר אסור ודו"ק:
ואין להקשות דא"כ מנ"ל לרמב"ם לרבנן דאפי' ביין ס"ל דלא יניחה לרגל הבא ודלמא דווקא בשמן הוא דתני לא יניחה לרגל הבא י"ל דמדמקשה בירושלמי אהא דתני ר"ח שופכה וב"ק שוברה והא תני ר"ת מניחה לרגל הבא לשני לי' דר"ת איירי בחביות של יין והמה איירי בחביות של שמן אלא ע"כ ס"ל לירושלמי דלרבנן ליכא חלוק בשום ענין דאפי' ביין לא יניחה לרגל אחר ודוק, ועוד ראי' מדאמר רחבא אר"י בביצה דף י"א ע"ב אף הפותח את חביתו ואליבא דר"י ולא אמר אפי' לרבנן כיון דלרבנן עכ"פ התירו להניחו לרגל הבא סיפה משום תפילתו ודו"ק:
עוד י"ל בשיטת הרמב"ם משום דלכאורה קשה דס"ל לרבנן דיניחה לרגל הבא וליחוש לתקלה דבתוך זה הזמן יבוא החבר לשתות ממנו וצ"ל בהיות במס' ב"ק דף קי"ו בכמה מקומות קאמר הגמרא דתקלה תנאי היא יעיי"ש, וא"כ נוכל לומר דרבנן ס"ל דלא חיישינן לתקלה. אמנם הרמב"ם לשיטתו דפוסק כהאי תבא דחייש לתקלה עיי' פ' י"ב מה' תרומת ה' י"ב א"כ שפיר חיישינן לתקלה ושפיר השמיט הא דמניחה לרגל הבא כן נראה לפענ"ד:
עבר הרגל ביום הששי לא היו מעבירין עיי' בט"א דתמה א"כ האיך היו משתמשין הלא הכלים טמאי' יע"ש ולפענ"ד נעלם ממנו הירישלמי מה דאמר ר"ח אף אנן נמי תנינא דרבא ר"י אומר אף ביום החמישי, הרי מבואר דעד אחר השבת לא הי' טומאת עם הארץ, ותמהני על הש"י שהביא קושי' הט"א הלז ותמה עליו הרי הי' להם כלים אחרי' ותמי' על תמיותו מדוע לא הזכיר הירושלמי דפה, ועפ"ז נראה לפענ"ד לפרש מה שיטת הירושלמי דלכאורה קשה אזעירא דהבי' ממתני' דיום טבוח כעצרת ומדוע לא הביא המשנה דקתני' דעבר הרגל ליום השישי לא היו מעבירין, ע"כ כראה דלא הי' יכול להביא ראי' מזה די"ל דהי' להם כלים אחרים וא"כ אף שלא היו מעבירין השתמשו בכלים שנים שהיו טהורים לפיכך הוצרך להביא ראי' מהא דיום טבוח כעצרת אבל ר"ח הביא ראי' מר"י דאמר דאף בעבר ליום החמישי לא היו מעבירין וקשה דאי עבר הרגל ברביעי א"כ תינח דהי' להם כלים ליום השישי משום דהי' להם שניים ושלישי' כדאיתא במשנה לקמן אבל עכ"פ ליום השבת דהוא רביעי מי"ט ח"כ תו לא הי' כלי טהור וע"כ צריך לומר דטהורי' היו נחשבים עד אחר השבת ודוק:
והשתא מבואר ע"כ מר"ח דע"כ ביום השבת לא היו טובלים דאי היו טובלים ביום השבת א"כ הדרה קושי' לדוכתה מאי ראי' מייתי דלמא עד יום שבת שלא היו פנויים היו משתמשין בכלי' אחרים וביום השבת היו פנויים היו מטבילין כיון דטבילה לא הוי כ"א שבות אע"כ מבואר דגם בשבת לא היו טובלין ושפיר כ' רש"י במשנה עד אחר השבת ומתורץ מה שתמה בט"א מנ"ל לרש"י הא דלמא בשבת היו מעבירין ולפענ"ד יש ראיה מירושלמי פה ודו"ק:
אמנם אליבא דזעירא דלא הביא ראי' ממתני' י"ל דהי' סובר דבאמת בשבת היו מטבילין וא"כ י"ל דאין ראי' דא"ל משום דהיו להם כלים שנים ושלישים כדאיתא במשנה דאח"כ, או דהי' מפרש עבר הרגל ביום הששי היינו בשישי ממש וכן בחמישי היינו בחמישי ממש וטעמא משום דהיה להם כלים שניים ושלשים ודו"ק:
עיי' בט"א דתמה איך קאמר הגמרא במס' ביצה דף י"א ע"ב מ"ד טומאת עם הארץ ברגל כטהרה שוי' רבנן איך ס"ד כן הא קתני בסיפא משעבר הרגל מעבירין על טהרת העזרה ור"י אמר שם אף לא ביום החמישי עכ"פ קאמר דנטמאו יעיי"ש דהיינו טועי' לומר דר"י לדבריהם דרבנן קאמר אבל באמת לדידי' כטהרה שוי' רבנן ודוחק, אמנם לפענ"ד הי' כראה דהכוונה דהיינו טועי' דלעולם כטהורה שוי' רבנן והא דבעי הכלים טבילה הוא משום מעלה דקדשים ודו"ק, א"כ משום דא"א לצמצם ודלמא נגעו רגע קודם כניסת הרגל או רגע אחר יציאתו:
הלכה ה
מתני' ואומרי' להם הזהרו שלא תבעו בשלחן עיי' בק"ע דכתב לעמי הארץ, ורש"י פי' לכהנים עמי הארץ, וכפי' התוס' דס"ל שלא היו מוציאין השלחן לחוץ ורק מגביהין היו אותו להראותו לעולי רגלי' חבתם לפני המקו' כדאמר בגמרא וא"כ כיון שלא הוציא אותו מאהל מועד מהיכן יטמא לזה מפרש רש"י מכהני ע"ה ומשו"ה הוצרך להזהירם ועיי' ברמב"ם פ' י"א מה' מו"מ ה' י"א ובמ"ל שם, שהאריך והביא לשון הירושלמי פה דס"ל דבאמת היו מוציאין אותו לחוץ, ולפענ"ד נראה דזה תלי' בפלוגתא אי נוכח הוא לעכב דתנא דידן דלא תני הזהרי שלא תגעו בשלחן ובמנורה משום דס"ל דנוכח אינו מעכב והיו יכולין להוציא המנורה ולטבלה, א"כ ה"ה דהיו יכולי' להוציא השולחן לחוץ ולהראות לעולי רגלי' ואי דצריך שיהי' השלחן נוכח מנורה הא נוכח אינו מעכב, אבל למאן דתני השלחן והמנורה משום דנוכח מעכב א"כ לא היו מוציאין אותו לחוץ ודוחק לומר דהוציאו ג"כ מכורה אצלו דזה במשמעו' דברי ר"ל, וע"כ נראה דר"ל תרתי אמר למ"ד נוכח מעכב היו רק מגביהין אותו אבל למ"ד נוכח אינו מעכב א"כ י"ל דהיו מוציאין אותו ג"כ לחוץ, וא"כ הרמב"ם לשיטתו דכ' דאומרי' להם רק שלא תגעו בשלחן אבל המנורה היו מטבילין אותו א"כ שפיר י"ל דהיו מוציאין אותי לחוץ אבל רש"י ותוס' כתבו אליבא האי דתני השלחן והמנורה דמכח מעכב ולא היו מוציאין אותו לחוץ וע"כ משום כהני ע"ה אמר כנ"ל ודו"ק:
והשתא לפ"ז י"ל דמתני' דחשב התם רק עשרה נסים שנעשו במקדש ס"ל כתנא דידן דלא אמר רק הזהרו שלא תגעו בשלחן אבל המנורה הי' טובלין אותה דנוכח אינו מעכב ושפיר יכול להיות שהוציאו השלחן לחוץ להראותו לעולי רגלי' ושפיר קאמר דהוי נסי דגואי כנ"ל:
פעם אחת הטבילו את המנורה אמרו צדוקי' ראו פרושי' מטבילין גלגל חמה, י"ל כיון דלתנא דידן, בכל רגל היו מטבילין המנורה א"כ אמאי תמהו הצדוקי' על טבילתה:
ודע דתמהני על הגאון בספר ט"א דכ' בדבור המתחיל עבר הרגל דטומאה זו א"צ הע"ש ותמי' דברמב"ם כ' בהדיא בפ' י"א מה' מו"מ ה' י"א דטעונה הע"ש וצע"ג כעת:
סליק מסכת דחגיגה.