משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן רסט
שאלה ראובן נתן לשמעון סך מאה אוקיות בתורת עיס' ושותפות והתנה עמו שכל מה שירויח בין במעות אלו בין בזולתן בכל עסק משא ומתן כנהוג יתחלק לחצאין וכשם שהם בריוח כך הם בהפכו ב"מ. והנה שמעון טוען שהפסיד הקרן כולו שהוא סך מאה אוקיות ועוד הפסיד סך מאה אוקיות מכיסו ומממונו שהטילם לשותפות וטוען שכפי משפט חלוקתם לחצאין אם כן השטר עיסקא שיש לראובן עליו בטל ומבוטל ואין לו לפרוע כלום כי הפסיד וראובן טוען שאין לו להפסיד אלא החצי מן הקרן שהוא נ"י כדקי"ל דעיס' פלגא מלוה ופלגא פקדון ואף פלגא דמלוה למה יפסיד:
תשובה לבאר זה תחי' צריכים אנו לחקור מאיזה מקום התירו להתנות כן שכל מה שירויח אפי' בזולת מעות אלו שיתן לו חלקו בריוח דלכאורה נר' שיש קצת איסור בדבר דהא קי"ל עיס' פלגא מלוה ופלגא פקדון ואף התינח אם יתן לו כ"א החצי מהריוח הרי ריוח מעותיו של חלק הפקדון אבל שיתן לו ממקום אחר נר' דאסור דהוי שכר פלגא מלוה:
אבל אחר העיון נר' דליתא ודומה לזה כ' מר"ן ביו"ד סי' קע"ז סכ"ט המושיב חבירו בחנות להתעסק לא יהיה לוקח ומוכר דברים אחרים במעותיו ואם עשה כן חצי הריוח לבעל החנות עכ"ל. וסיים הרא"ש בפרק איזהו נשך דף קמ"ו וז"ל כאלו הלוה מעותיו לבעל החנות עכ"ל. משמע שרוצה לו' שכיון שאינו רשאי להתעסק ונתעסק אנו אומרים כאלו הלוה מעותיו וחצים הוא בתו' פקדון של בעל החנות ולהכי נוטל הריוח בעל החנות. וממילא נתיישב המנהג שנוהגים להתנות ובזו' דהו"ל כאומר לו שהנני מרשה אותך להביא מעות ממקום אחר אלא שחצים אתה מלוהו לי ליחשב אצלך כפקדון והריוח לעצמי וממילא שאם הפסיד ההפסד לעצמו דאנו חושבים כאלו מעיקרא נתן לו הקרן מרובה עד כדי כל עסק השות' המעט הוא אם רב וא"כ בנד"ד שנתן לו מאה אוקיות והביא המת"ע מכיסו ק' הו"ל ממש כאלו נתן לו בעל המעות ק"ק וא"כ כשהפסידם עולה לבע"ה בהפסד ק' אלא שעדיין צריך לחקור אם יהיה נאמן המת"ע בשבו' או לברר בעדים וזה לפי שכתב מר"ן בח"מ סי' צ"ג סי"ג שאין השותף מהנשבעים ונוטלים ע"ש. וא"כ לכאורה נר' שגם הכא דמי קצת לנוטל כיון שחצי המלוה הוא חו"ג עליו. ולזה נר' דהדבר פשוט דלא מיקרי נוטל דהנה החצי מהשטר שהוא חלק הפקדון פשיטא שהוא נופל ארצה נשאר חלק המלוה הלוה אומר שגם הוא פרוע מכח ההפסד והמלוה טוען שמא אינו פרוע הא פשיטא דאתרע ליה שטרא דברי ושמא ברי עדיף ודומה לזה ממש כתב מר"ן בסי' נ"ט יעו"ש ובסי' קכ"א ס"ו אם התובע מודה שהוא כתב ידו אלא שאומר לשליח איני מאמינך שנאנסו ואיני מאמינך לנפקד או ללוה שנתנם לשליח הרי זה מחרים על הלוה וכו' ופי' בבאר הגולה וז"ל דהו"ל הלוה כאומר ודאי פרעתיך והמלוה אומר איני יודע אם פרעתני דאין לו עליו אלא ח"ס עכ"ל:
ונ"ד זה הוא בעצמו למתבונן בו וכ"ש הכא דבשבועת השו' איתרע ליה שטרא ואין לו עליו אלא שבו' ויקרע השטר זהו מה שנר' לענ"ד פשוט. ויש שדימו זה להשותף שגנב או התעסק בדברים האסורים שהריוח לאמצע וההפסד לעצמו אם לא שהודיעו והסכים ואין זה כלום דהתם שאני שעשה דברים שאין דרך העולם לעשותם ובודאי אף אם א"ל בפי' ככל עסק מו"מ לא היתה כוונתו על דבר איסור אבל בעושה דבר שהוא מנהג העולם ודאי הסכים עליו באומר ובזו' כנ"ד ודו"ק ושו"ר למהריב"ץ שפסק כן: