אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן רסא

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן רסא

סימן רס

מעשה שהיה בע"פ שנת אמת מארץ תצמ"ח לפר"ק פה תיטוואן שהיה רגל של חמור סרוך לשומן בלי שום פילוש כלל וחתכתי הסי' לראות אם יש בה בועה תחת הסי' ומצאתי א' למעלה ובדקתי לכל הסי' במים ומצאתי שלא בצבצה הריאה אח"כ באתי להעלות בשר על הבועה כדי לבודקה ועלו סביבותיה והאמצעי לא עלה. ומחמת המיעוך והמשמוש נתמלאה הבועה רוח בענין שאם נבוא לעשות דינה דהיינו לבדוק קרקעיתה ה"ה טריפה מפני שנתמלאה רוח מחמת שנקב הקרקע או שהיה נקוב מתחלה:

ולכן לענ"ד נר' לחדש בה דבר ולבודקה באופן אחר דהיינו לקרוע הבועה מאחוריה דהיינו מגב הרגל ולהוציא כל הליחה ולנקותה היטיב בענין שלא תשאר בתוכה שום דבר ולסתום הנקב שקרעתי עד שתתמלא כל הבועה רוח ולבודקה מצד הסירכא אם לא יבצבץ כשירה. וכן עשיתי בפני מוהר"ר אפרים מונסונייגו:

וראיה לדבר ממה שכתוב במנהגים בדין הבועה וסי' שצריך להעלות בשר על הבועה. ואם נסתפק לנו אם עלה בשר או לא קורעין הקרום לבד בענין שלא יגע בליחה אם בצבצה כשרה שהרי מוכחא מילתא שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקירום שעליה ואם איתא שהיתה הבועה נקובה למה לא בצבצה בבדיקה א' אלא ודאי שהיתה שלימה:

ומטעם זה אנו מכשירין וז"ל המנהגים ואם נסתפק לנו אם בשר חופה לריעותא אם לא אנו מנקין לסירכא מהריעותא ונפחינן לה אם עלתה בנפיחה אין להכשירה עד שנקרע בסכין חד קרום שעל הבועה באופן שלא תצא שום ליחה מהריעותא ונפחינן לה ב' אם בצבצה דרך הקרע שעל הריעותא ולא יצא עם הבצבוץ ליחה כידוע שבשר הריאה חופה לריעותא וכשירה כי כבר עלתה בנפיחה קמא קודם שקרענוה ואם לא בצבצה דרך הקרע אז מוציאין הליחה ומנקין מקום הליחה שבריעותא ואם לא בצבצה בידוע שהבועה בין ב' הקרומות היא וכשירה ואם בצבצה טריפה גמורה היא ואם יצא שום ליחה כשבא לקרוע קרום שעליה ובצבצה טריפה אף ע"פ שקודם לכן עלתה בנפיחה נקובה היא ועוד הריעותא היא שנתקשה וסתם הנקב עכ"ל המנהגים א"כ שמעינן מינה שעיקר הבדיקה הוא שצריך שיהיה קרום הבועה שלם בלי נקב אפי' יהיה קרקעות הבועה נקוב או שיהיה קרקעות שלם אפילו יהיה קרום העליון נקוב א"כ בנד"ד אפי' שהיה קרקעית הבועה נקוב מ"מ קרום העליון נמצא קיים כן נראה לי וקיים הצעיר חיים ביבאס ס"ט:

יפה דן ואסברה בדדמי דחד טעמא הוא ויהי ידיו אמונה כיד המרבה לבדוק שלא לאבד ממונן של ישראל וכל מן דין סמוכו לנא וכח דהיתרא עדיף ומאן יהיב לן ואכלינן משופרי שופרי כפי שיטת רבותינו בעלי המנהגים חלקם בחיים ולראיה ח"פ תיטוואן יע"א והשו"ב וקיים אפרים מונסונייגו ס"ט. יהודה אבודרהם ס"ט. יהודה קורייאט ס"ט:

טעות גדולה טעה הבודק זה ובחורפה של תוהו ובוהו האכיל טריפה לישראל רח"ל כי הוא חשב שמה שכתוב במנהגים להעלות בשר על הבועה הוא מחשש שמא עור הבועה נקוב אלא הליחה שבתוך הבועה היא שסתמה הנקב וממילא משמע ליה שאם עור הבועה שלם כשירה והוא שבוש גדול א"כ לפי שבושו זה היה לנו להכשיר כשתהיה הבועה מליאה רוח או מים זכים שהרי הרוח ומים זכים סתמו הנקב והיה לנו להכשיר אף שלא עלה עליה בשר ואפשר שמהיום הזה והלאה שהופיע רוח חדשה בב"מ של זה הבודק יכשיר בזה רח"ל. גם הרבה פעמים ניכר לעין שעור הבועה הוא קשה כעור העבדנין שאין בו חשש נקב כלל והיה לו להכשיר אף שלא עלה עליה בשר:

גם תימא גדול עליו איך כל חכמי הדורות הא' רבותינו בעלי המנהגים והאחרונים המשמשים בשחיטות ובבדיקות דור אחר דור רבנים וגדולים אשר קטן שבהם קטנו עב ממתנו ואף מכל גופו איך לא השכילו לדעת חורפא של הבל דהיינו לנקות הבועה באיזה צד ולנופחה ולבודקה אם באמת תהני בדיקה זו ואיך נסתמו עיניהם ולבם חלילה לדעת חכמה קלה מסובין כזו ועיקר הדין כך הוא שכשתהיה בועה וסי' צריך שמלבד קרום הבועה יהיה בשר או אף קרום הריאה למעלה על הבועה אבל אם לא יהיה אלא קרום הבועה לבד אף שיהיה קרום חזק כפול ומכופל ועב עד שיהיה בו ממש כחשך מצרים דכתיב ביה וימש חשך לא יועיל ולא יציל דכיון דאיכא תרי ריעותות בועה וסי' אמרי' ודאי ניקבה הריאה והנקב העלה בועה זו וקרום הבועה הוא שעלה מחמת מכה דלא מהני מידי וטרי' וכמ"ש במנהגים שיעור הבועה הוא שנתקשה לכך משתדלין להעלות בשר על הבועה שאז לא נשארה אלא סירכא גרידתא ובבדיקה סגי לה כדין כל סירכא ולזה כתוב במנהגים דאם נסתפק לנו אם בשר חופה הריעותא וכו' לוקחין סכין וקורעין הקרום שעל הבועה אם בצבץ כשירה:

אל כמו שנשתבש הבודק הזה וכתב דמוכחא מילתא שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום דמשמע ליה שקורעין קרום הבועה בעצמו לגמרי ולשון המנהגים הוא צווח קורעין קרום שעל הבועה משמע לא הבועה בעצמה גם במנהגים מזהיר בצו לצו שלא תצא שום ליחה מהבועה ולפי דבריו לא היה צריך לכל זה ומה בכך אם יצא שום ליחה וס"ס כשבצבץ הרי הוכחה כשנכנס הרוח בליחה זו ואיגלאי מילתא למפרע שלא יהיה עוד הבועה נקוב אבל באמת הבודק ההוא לא קרא ואם קרא לא שנה ואי וכו' לא פרשו יפה דכוונת המנהגים באמת הוא שקורעין הקרום שעל הבועה דוקא ולא תגע יד בקרום הבועה באופן שיזהר שתשאר הבועה שלימה:

והכוונה דהשתא איכא הוכחה אם בצבץ הרי עלה בשר על הבועה פי' חוץ מקרום הבועה וכבר בדקנוה מעיקרא במים ולא בצבץ וכשירה:

וכזה אנו מורים ובאים מעשים בכ"י כפי מה שקבלנו מאבותינו ורבותינו בכתב ובעל פה והם דברים פשוטים גלוים לכל פותח ספר המנהגים:

כללא דמילתא שבהמה זו טריפה גמורה היא גם הבודק ראוי לסלקו מאומנותו עד שילמד ויחכם והמסתעף מזה לכלים שבשלו בהם בשר טריפה זו גלוי הוא עם שיש לצדד בו מ"מ הדבר תלוי במאריה דאתרא ואנן מבחוץ והם מבפנים ותול"מ:

וכ"ז אחר המחי' מהחכמים השלמים הדיינים המצויינים ומארי דאתרא שהמה הסכימו לדברי הבודק הזה ולחורפתו אף שאין להרהר אחר דבריהם אבל כבר מילתייהו אמורה אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כל מקום שיש חילול ה' אין חולקין כבוד לרב ואין חילול ה' רח"ל גדול מזה שמלבד שהכשיר הבודק הזה בהמה זו עוד מסתמא סירכיה נקיט ואתי לקבוע בכיה לדורות שמא מילתא דשכיחא ומסתמא כפי שיטתו זו לא תטרף שום בהמה ע"י בועה וסירכא ואני ערב בדבר כי לעולם לא ימצא שום נקב בעור הבועה על כן לא יפה שתיקה בדבר זה למען ישוב הבודק מהוראה זו ולא ישוב עוד לכסלה ועל רבנן מארי דאתרא או' אני מ"ש בגמרא על חזקיה כשלמד אין ריאה לעוף אמרו עליו מדבריו של ברבי ניכר שאינו בקי בתרנגולים פי' רש"י אינו רגיל לאכול תרנגולים. הנה חזקיה דרב גובריה עד להפליא שגג ולא ידע שיש ריאה לעוף מחסרון רגילות וכן יקרה לכל חכם לב אם לא שמש בשחיטות ובדיקות הריאה מעשים בכ"י אף שהוא אביר שבאבירים אין עליו אשמה בשום שגגה בהני מילי ומובטח אני כשיראו רבני העיר מ"ש פשיטא שהם יבחנו האמת במה שהוא אמת ויחזירו המורה אשר הורה לדרך הישרה ולא ליעדיף להו כחה דהיתרא כי הוא שלא כדין ושלא כשורה ובהמה זו בחזקת איסור עומדת ולא לימטינהו אפי' שיבא מכשורא נאם החו"פ בס' וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג והוא לא ידע ונסלח לו בש' מזקנים אתבונ"ן כ"י פקודיך לפרט המאה הששית מהאלף הששי והשו"ב וקיים. רפאל בירדוגו ס"ט:

עוד יש ב' תמיהות על הבודק הזה נשמטו מתחת הקולמוס והם דלפי דברי הבודק דבנסתפק לנו קורעין הבועה לגמרי ואם בצבץ הרי הוכחה שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום א"כ למה לא תקנו רבנן תקנה זו כ"א בנסתפק והיה לנו לעשות תקנה אף שברור לנו שלא יש שום בשר. ותו מ"ש במנהגים ואם בצבץ הרי יש הוכחה שיש בשר מהיכן שפטו זה ודילמא הבצבוץ מלמטה. וכ"ז מלבד שדבריו מנגדים ממ"ש למנהגים שהוא כתב הרי הוכחה שנכנס הרוח בין הליחה ובין הקרום ובמנהגים כתוב הרי הוכחה שיש בשר ודי בזה להוציא מלב הבודק מ"ש ולהודות על האמת. ולראיה ח"פ שנית והשו"ב וקיים ע"ה רפאל ס"ט:

יפה הורה החכם השלם הפוסק נר"ו שבהמה זו טריפה מכל ה"מ שפירי שכתב. וכן הוא הבנת דברי רבותינו בעלי המנהגים כמ"ש והבודק הזה ראוי לסלקו מאומנותו עד שיחכם ולראיה ח"פ והשו"ב וקיים. שלמה טולידאנו ס"ט. אברהם מאימראן ס"ט:

וס"ל נמ"כ אמת מארץ תצמח שהבהמה הנבדקת בדבר כזו טריפה גמורה היא אליבא דכ"ע ולראיה ח"פ בזמן הנ"ל והשו"ב וקיים. ע"ה מתתיה סירירו ס"ט. ע"ה אברהם מאנסאנו ס"ט. ע"ה מרדכי ן' עטר ס"ט. ע"ה חיים מאנסאנו ס"ט. ע"ה מנחם סירירו ס"ט:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה