משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן רטו
שאלה מעשה במלחמת האלפראנסס על ליגבונ"ה נדחק המלך וגזר שיעשו ניירוח בצורת מטבעות של זהב הנק' דובלון וחצי דובלון וכל מי שיקנה סחורה יתן מחצה זהב ומחצה ניירות ולבסוף כשתשקוט המלחמה כל מי שיש בידו ניירות יביאום אל המלך ויחלפם בזהב והיה נהוג אצלם שכל שיש לו ניירות וירצה להחליפם בזהב יוסיף סך מה לעשיר א' ויחליף לו הניירות בזהב. ואירע ראובן בסאלי יע"א הפקיד אצל שמעון סך מה מטבעות של זהב והלך לו ראובן לליזבווא"ה ושלח לו שמעון סחורות והוצרך ראובן למוכרם כמנהג במחצה זהב ומחצה ניירות ועבר זמן ונדחק שמעון להוצאה ושלח לשמעון כי הנה מעותי בידיך הוציאם בהוצאתך ואני אוציא הניירות שבידי וטול כנגדן מעות וכן עשה. וכשבא ראובן לסאלי לעשות חשבון עם שמעון טען שאם אטול ניירות ויטול שמעון כנגדן מעות הכל רבית כי הניירות בזול יותר מן המעות. יורנו המורה לצדקה איזה הדרך ישכון אור ושכמ"ה:
תשובה קרוב לנד"ז הובאה לידינו תשובה להרב מהר"ר יעקב ן' דנאן זלה"ה שהשיב להתיר להלוות עשרים פרוטות ולפרוע לזמן עשרים כסף. והאריך לצדד היתר מצד שהפרעון במ"א ושוב צדד לאסור והעלה דיש להתיר מצד דינא דמלכותא ע"ש ומשם יש להתיר גם בנד"ז. אך להיות שקשה הדבר מאד להתיר איסור רבית החמור בטענה כל דהו דמה בכך דהוי דינא דמלכותא ס"ס בעיני ההמון הם גרועים וצריכים להוסיף עליהם תוספות מרובה כדי להחליפם בכסף. ואם אמרו דינא דמלכותא לגבי רבית כנז' ס"ס קס"ה זהו כשגזר המלך בפי' על פרעון החובות כמ"ש בש"ך ס"ק ח' אבל בזה לא שייך להתיר משום ד"ד דינא ובודאי שגם הרב ז"ל להלכה אמרה ולא למעשה דלמעשה ודאי יש להחמיר שקרוב להיות ר"ק. וכל שכן בניירות שמסופק הרבה חזרתם זהב שמא ושמא ואם המלך עשה דבר תמוה לצורך עצמו מה יועיל זה לגבי איסור רבית. וכ"ש שקרוב זה להיות גזילה דמלכותא שיעשה מהאין יש ובודאי שכל המחליף ניירות בכסף יצטרך לכסף הרבה. אך מ"מ נראה בנד"ז הדין עם ראובן ואין בזה איסור רבית כלל לא מינה ולא מקצתה דבנד"ז אין כאן הלואה כלל ולא אגר נטר כיון דמעות ראובן ביד שמעון ובשעה שנוטל ראובן מניירות שמעון זוכה שמעון במה שבידו אין זה כ"א במוכר שטרו או הלואתו או פקדונו בפחות שהוא מותר כנז' בסי' קע"ג ס"ד וסיים וכשם שיכול למוכרו לאחר בפחות כך יכול למוכרו ללוה עצמו ע"כ. והיינו אפי' מלוה ע"פ כמש"ש. ואם זה בהלואה ק"ו בפקדון שביד חבירו והוצרך לו במקום אחר שיכול לומר לו תן לי מנה שאני צריך לו וטול מאתים שיש לי בידך במקום אחר שאין כאן הלואה כלל. זהו הנ"ל בזה והיה מקום להאריך קצת אלא שאין צורך. וגם המוביל נחוץ ולראיה ע"ד אמת ח"פ וקיים: