אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן קעט

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן קעט

סימן קעח

שאלה מעיר מראכש אם האשה טורפת קעט כתובתה מנכסים שקנה הבעל אחר שנשאת לפי שהרב בעל ש"ך כתב שאינה טורפת מדאקני ורבו החולקים עליו:

תשובה קודם צ"ל שאין אנו צריכין לכל זה אלא לגבי הכתובה עיקר ותוספת אבל לגבי נדונייתה פשיטא שדינה כב"ח ואפי' לדעת הש"ך היא קודמת וכמ"ש בטא"ה סי' ק"כ ס"ב בנדונייא דהו"ל חוב כשאר חובות ונדון זה לגבי שיעור נדונייתה אין צריך להאריך בסתירת דברי הש"ך דלכ"ע טורפת מהחצר בנדונייתה אך אפשר דבנד"ז החצר שוה יותר מנדונייתה ורצה לטורפה כולה. ואמת שדברי רבינו הש"ך בזה הוא חידוש גדול ומעשים בכל יום בגרושה (דבאלמנה לא שכיחא לפי מנהג המגורשים שחולקים אחר פריעת החובות) שטורפת מן הלקוחות או מבעלי המשכונה ואינם מדקדקים לטרוף רק כנגד הנדו' רק טורפת גם כנגד עיקר כתובה ותוס'. ואחר העיון נראה שדברי הש"ך בזה אחר המח"ר אינם מוסכמים ומלבד מה שהאריכו החכמים יש"ץ לקבץ הפוסקים הסוברים דלא כש"ך עוד נראה דיש לערער על דבריו של הרב ז"ל והיא מהראיה שהביא הוא לסתור דבריו מדברי הרי"ף והרא"ש פ' הכותב אמר אמימר וכו' והיא שהביא באה"ע סי' ק"ב ס"ג והיא ראיה עצומה דגם באשה מהני דאקנה דאי לא מהני דאקנה באשה למה איצטריך בגמ' לומר דטעמא דלב"ח יהבינן משום נעילת דלת ואשה יותר תיפוק לי דלאשה לא מהני דאקנה ובבע"ח מהני דאקנה ולא נשתעבדו כ"א לב"ח. ועוד למה אם תפסה קרקע אין מוציאין מידה. ומה שדחה ז"ל די"ל דהתם איירי בלא כתב לא' מהם דאקנה כבר הוא עצמו תבריה לגזיזיה ואפי' למ"ד דאקני ט"ס הוא ור"ל דאע"ג דאנן קי"ל לאו ט"ס הוא מ"מ מדברי הפוסקים שסוברים דט"ס הוא נוכיח דודאי הם לא יחלקו על גמ' ערוכה לדברי הרי"ף והרא"ש אמר אמימר וכ"ש דהרא"ש עצמו שפי' ההיא דאמימר בלוה ונשא ס"ל דאקני ג"כ ט"ס ואיך יתרצו הם הגמ'. ויותר הי"ל להקשות לפי דבריו דלעיל ריש סי' קי"ב שעשה שלום בין הפוס' ושגם הרמב"ם מודה דבדאיכא אפי' הרמב"ם מודה דאמרינן אחריות דאקני ט"ס היא א"כ תיקשי הקושיא לכ"ע מההיא דאמימר אלא מוכרח דגם באשה מהני דאקנה ומה שדחה ז"ל דמ"מ כשכתב דקנה ולא דאקנה כ"ע לא אמרינן ט"ס הוא ע"כ ור"ל ובהכי איירי ההיא דאמימר ודבריו ז"ל קשים לקוצ"ד מאד על כך שלשונו תמוה דמי א"ל דבהכי איירי עד שכתב בפשיטות דמ"מ כשכתב דקנה ולא דאקנה כאלו זה ידוע והי"ל לכתוב די"ל דאיירי שכתב דקנה ולא דאקנה. וגם זה קשה דהלא סתמא קאמר ואי ליכא אלא ארעא ולא חזייה אלא לחד ופי' הרי"ף והרא"ש דהיינו נמי לוה ונשא וקנה או נשא ולוה וקנה ודלא כאיכא מ"ד דבהכי לא אמר אמימר שתדחה האשה אלא חולקין והרי"ף סתר סברא זו ע"ש ואם כדברי הש"ך צריך הדבר לאומרו דלוה ונשא וכתב למלוה דקנה ולא כתב דאקני דזהו עיקר החידוש והוא מלתא דלא שכיחא וכמ"ש רשב"ם בגמ' דף קנ"ז ע"ב אההיא דש"ח המאוחרים כשרים וז"ל הא מני ר"מ היא שאם כתב בשטר שום אחריות כתב דקנאי ודעתיד למיקני שאין כותבין אחריות לחצאין מיהו אם כתב דקנאי וכו' מיהו לא שכיחא מלתא לכתוב אחריות לחצאין וכו' עכ"ל. ומלתא דלא שכיחא וצריכין לה א"א להרי"ף והרא"ש לחסרה אם איתא והקושיא מפ' מי שמת דשבח ודאקני חדא נוכל לתרץ שהגמ' אומרת דשבח משתעבד כ"ש דאקני אבל אם נאמר שהשבח אינו משתעבד אינו מחויב שגם דאקנה אינו משתעבד דסותר הקודם לא יוליד סותר הנמשך די"ל דההפרש ביניהם דשבח שלא בא ע"י הלוה ולא קנאו מעולם הפקיעו חכמים האשה אבל דאקני שבא ליד הלוה עצמו לא הפקיעו חכמים. ועוד היה נ"ל ללמוד חלוק אחר מדברי רשב"ם שם בגמרא דקנ"ז איבעיא דשמואל אי דאקני קני כתב רשב"ם וז"ל אליבא דר"מ לא תיבעי וכו' דכיון דפירות דקלי דעדיין לא באו לעולם קנה כ"ש דמשתעבד ליה קרקעות דאתי לעלמא וכו' ובדבר שאחריו כתוב כי תיבעי לך וכו' ושאני שעבוד מקנין כדפרישית א"נ אלמוה רבנן וכו' דלא תנעול וכו' או לא עכ"ל. וצריך להבין או' ושאני וכו' כדפרישית היכן פירש וי"ל דהיינו ק"ו שעשה בדבור שלפני זה והיינו מטעם דגרע שעבוד מקנין דקנין לא בא לעולם כלל ושעבוד כבר בא לעולם אלא שלא בא עדיין לרשותו וע"ז רמז כדפרישית ר"ל שהחלוק שעשיתי בק"ו שעל זה קל וזה חמור הוא עצמו צדדי הבעיא מי נימא דקנין לא אתי גופו לעלמא כלל אבל בשעבוד הם בעולם נאמר דשאני דאקני משבח דשבח לא היה בעולם ודאקני היו בעולם דק"ק דהא קי"ל דדבר שאינו ברשותו הוא כדבר שלא בא לעולם כמ"ש הפוסקים והטור וש"ע סי' ר"ט סעיף ה' וא"כ הו"ל כדאקני ומ"ט דרבנן אחר שחולקים בדבר שאינו ברשותו למה יודו בדאקני ודברי רשב"ם צ"ע. ונראה שעל כן נד רשב"ם מחלוק זה וכתב וז"ל א"נ אלמוה רבנן לשעבוד מקנין שלא תנעול דלת בפני לווין או לא עכ"ל. וגם כפ"ז נוכל לחלק חלוק אחר דטעמא מאי אלמוה חכמים לשעבוד שלא תנעול דלת והא ודאי דבאשה לא ישתעבד דאקני ממש שהוא דבר שיקחנו וגלוי לעין כל ינעול דלת בפניו אך לגבי שבח אינו מצוי:

באופן שנראה שהמנהג הפשוט אצלינו שטורפת האשה גם לעיקר כתובה ותוס' מדאקני הוא מנהג נכון ומיוסד על דברי הגמ' והפוס' כמש"ל והחידוש שחדש רבינו הש"ך ז"ל לא פשט המנהג כמותו מצורף לזה הפוס' שהביאו החכמים יש"ץ (מהרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ש"א ובח"ב שאלה ק"מ וח"ג סי' ש"ג ומהריב"ל ח"ב סי' נ"ה וח"א סי' נ"ו וסי' ס"ח ובס' בית יהודה סי' י"א וס' זרע יעקב סי' נ"ב והרב מוצל מאש סי' מ"א וכנה"ג סי' ק"ד אות ל"א וש"ע סי' רנ"ב וב"י סי' ק' ומהרימ"ט סי' פ"ד כל הפוסקים האלו כולם לדעת החכמים היפך דברי הש"ך) ושקדו החכמים יש"ץ למנותם במספר עד שמלאו לי"ג פוסקים וכוונתם לטובה לומר שעל כן מלאם לבם לעשות מעשה נגד הש"ך עם היות שהמספר הזה אינו מדוקדק שהרשב"ץ ז"ל אחד הוא ואם כתבו בד' מקומות לא יחשוב הפוסק הרוצה להביא ראיה לד' וכן מהריב"ל ז"ל אחד הוא ושאר האחרונים ז"ל שהביאו כולם תלמידים לגבי רבינו הש"ך והדוחה יאמר אלו ראו דברי הש"ך אין כח בהם לחלוק עליו בלא ראיה וגם הרשב"ץ ומהריב"ל נוכל לומר גברא אגברא קא רמית על הרב ש"ך ז"ל. וכ"ש שלא זכרו ראיות הש"ך וחלקו או ישבו רק כתבו סתמא כס' הפשוטה דאין חלוק בין כתובה לשאר חובות ואפשר שלא הרגישו בראיות הש"ך ז"ל. באופן שאם ראית הש"ך ז"ל חזקה מצד עצמה לא יזיזוהו מדבריו הפוסקים שלא זכרוה כלל והבליעוה בנעימה עם הנדוניא דפשוט הוא שלא נקרא זה בשם מחלוקת כל שלא זכרו ראייתו וחלקו עליה ואני רוצה להאריך ולחפש אחר המקומות ההם אחר כי לקוצ"ד הדין דין אמת כמ"ש החכמים יש"ץ דלא קי"ל כהש"ך ז"ל בזה מעשים בכל יום. כללא דמלתא שטורפת מדאקני כשטחיות הפוסקים ההם שלא הבדילו כלל לומר שדבריהם בחוב הנדו' רק סתמו כתובה:

גם שטחיות לשון מר"ן בסי' ק"ב מוכיח להדיא דגם באשה מהני דאקני שכתב או נשא ולוה וכו' שחל שעבודם כ"א בשעה שקנה ואי לא כתב לשניהם דאקני מהו חל שעבודם כ"א בשעה שקנה מה שעבוד יש דלשון שעבוד מורה דנשתעבד לשניהם ודוחה גם הלוקח וצריכין אנו לו לאם לוה ולוה וקנה ומכר דע"י דשעבד דאקני טורף גם מהלוקח אבל אם לא מכר והוא בידו שניהם שוים ונפרעין שניהם וכך היל"ל או נשא ולוה ששניהם שוים ואין לא' שעבוד בע"ח קודם ותדחה האשה:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה