משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קמג
שאלה ראובן משכן בית לשמעון בכפרים וקע"ע אחריות נפילה ומכת מדינה אם נלקחה במלחמה ואח"כ נכנסו אויבים בכפר הנז' והחריבו אותו והלכו להם ושהא זמן רב חרב ואח"כ בסור הפחד חזרו היהודים למקומם והבית הממושכן נתנה השר לגוי אחד והמלוה תובע מעותיו וכתבו חכמי פאס פס"ד דפטור והביא ראיה מפס"ד אחד של הא' ז"ל וזה מ"ש הרב המחבר זצ"ל:
תשובה פסק הא' ז"ל שהעתיק בפנים הוא לקוצ"ד:
תמוה שכתבו שאם נהרסה חייב מכח אחריות ואח' ט"ס וכו' עכ"ד. והוא תימה דמה ענין אחריות לנפילה וזהו דבר שנתחדש דהגע עצמך בקונה בית ואחר זמן נפלה ואמר שחייב המוכר להחזיר מעותיו מכח האחריות שקיבל. זה לא יעלה על הדעת כלל. ולא זו בלבד אלא שכתבו דאפי' לא נכתבה אחריות הוא ט"ס ופשוט הוא שאין זה כלל בכלל אחריות וכמ"ש מרן בהדיא ריש סי' רכ"ה במד"א שהוציא הלוקח בדין ישראל אבל בדין העכו"ם אינו בכלל אחריות אלא אונס ולכן לא מיחייב אלא כמו שכתבתי וזה פשוט. רק כיון שכתוב בשטר בפי' שקע"ע הלוה אחריות נפילה וכו' וגם מכת מדינה וכו' ככתוב בפנים מזה לבד יוכל המלוה לתבוע ללוה והא פשיטא דזה שלקח השר הוא בכלל מלחמה ומלך ואף שלא ע"י מלחמה ומלך מה בכך כולם א' ס"ס נאנסה מיד הבעלים ודמי לנפילה ושריפה שהכל א' ולא שלל מרן בסי' רכ"ד ס"ג אלא אם אמר סתם כל אונס שיגלה בקרקע זו דאז לא אמרינן אלא אונס מחמת המוכר ויהיה מצוי אבל שטפה נהר לא אבל אם זכר בפי' האונס ויהיה זה דומה לו לא שלל אותו אף שאינו מצוי הגם הלקיחה ע"י המלך אינה מצויה כלל ואדרבא מלך יושב על כסא דין והחמס ושוד אינו אלא ע"י השרים וכ"ש במקומות ההם שע"ז טרח לקבל עליו אם תלקח במלחמה שזה שכיח בכפרים שכל זכייתם בקרקע היא רעועה שהארץ של הפלשתים הדרים בה ורוח קנאה עוברת ישראל הדרים שם וחזקתם בארץ היא הבל ובנקל יסירם המלך משא"כ במדינות דלא שכיח כלל. ומה שיש להסתפק בזה הוא אם התנאי הזה הוא אסור ומותר ובזה יש חלוק כדברי מרן כתוב בפנים אצ"ל ויש אריכות קצת בזה ובשו"ת להרב א"א ז"ל מצאתי חלוק בזה והסכמתו היא דהא דס"ג דאח' נפילה ושריפה יש שאוסר כן הלכה. ומ"מ נראה דאפי' לסברת האוסר השתא שכבר אכל הפי' הממשכן מה שאכל אכל ואין כאן אלא אבק רבית ויפרע הקרן עספ"א דאין יכול לגבות לו מן הקרן וכמ"ש בהגה סי' קע"ב ס"א ובכל מקום דהמשכנתא היא אבק רבית אם בא הלוה לגבות להמלוה מהפירות שאכל לא מגבינן ליה דהואיל והמשכנתא הוי ברשות וכו' אלא מגבינן ליה הוי כאלו מוציאין ממנו וכו' וזה פשוט. כללא דמלתא שהדין דין אמת שמחויב הלוה לפרוע למלוה כל חובו עספ"א ואין לנכות לו דבר. איברא שאם עדיין נושה בו, פירות אין לגבות ממנו כלום: