אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן קמב

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן קמב

סימן קמא

שאלה מי שזיכה קרקע לבתו קטנה ע"י אשתו אם הזכייה קיימת או לא ואם זיכה לקטן ע"י סודר של עדים אם צריך לזכות לו ע"י אחר או לא כמ"ש מהרי"ט ז"ל:

תשובה אמת שלפי דברי הגה דסי' רמ"ג סי"ד אין קיום למתנה זו דבפי' איתמר דאין האשה זוכה לאחרים אלא אם זוכה לעצמה דמגו דזכייה לנפשה זכייה לאחרים אבל בלא"ה לא זכייה. אבל אחר החיפוש נראה דסברא זו ואם כתבה מור"ם בסתמא היא במחלוקת שנויה דדעת הרמב"ם ז"ל שהיא דעת מר"ן דאין חילוק דלעולם האשה זוכה לאחרים כמ"ש בהדיא הכ"מ ז"ל בה' עירוב פ"א וז"ל וע"י אשתו משנה פ' חלון וכתבו שם התוס' בשי' נדרים מוקי לה כגון שיש לה בית באותו חצר דמגו וכו' והר"ן כתב דהא דאוקימנא בנדרים ה"מ לר"מ דאמר אין קנין לאשה וכו' אבל לרבנן דפליגי עליה התם לא צריכינן שתהיה לה חצר באותו מבוי ע"כ. וסיים הכ"מ דזה דעת רבינו והרי"ף שכתבו המשנה בצורתה עכ"ל וכ"כ בב"י סי' שס"ו והביא דברי מר"ן הנז' וסיים וכ"כ רבנו ירוחם בשם התוס' דיכול לזכות ע"י אשתו והכי נקיטינן עכ"ל. ואף ה"ה שממנו מקור הג"ה זו לא כ"כ לדעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש הלח"מ שם שאף שלדעת רבינו אינה ראיה היא מסכמת לדעת המפ'. ולכאורה קשה איך יביא ראיה מדבר שאינו לדעת רבינו והוא מפ' דעת רבינו ונראה לומר שכונת ה"ה לו' דעכ"פ בחומרא זו שחידש ה"ה שהיא השלילה שאין העבד זוכה לאחרים מיד רבו בזה יש ראיה מא"א לדעת המפ' והיא בדרך ק"ו הנה שאף ששאר המפ' סוברים שאף שאשה יש לה זכייה לעצמה מיד בעלה מ"מ לאחרים אינה זוכה מכ"ש בעבד שאינו זוכה לעצמו מיד רבו שאינו זוכה לאחרים וז"ש ה"ה ואף באשתו העמידוה וכו' ר"ל אף באשתו שיש לה זכיה לעצמה לדעת הכ"מ העמידוה שיש לה בית נמצא שחמורה זכייתה לאחרים מזכייה לעצמה משם תדון לעבד שאין לו זכייה לעצמו שלא יזכה לאחרים. ובזה ניחא מה שי"ל בדברי ה"ה אם באמת סובר דההיא דשי' נדרים הלכה היא מהו שכתב בתחי' דבריו. ומיהו נראה לי שאם היה המזכה למה תלה הדבר בדעתו ז"ל והוא גמ' ערוכה דאשה אינה זוכה לאחרים אלא במגו אלא ודאי דכבר ידע ה"ה ז"ל דההיא דנדרים דלא כהלכתא אלא שאשה זוכה לאחרים דקי"ל כרבנן ומשום שיעלה על הדעת שגם העבד כן ונלמוד מאשה לזה אמר ומיהו נראה לי וכו' שהעבד גרע ואינו זוכה לאחרים ומביא ראיה על ראובן שכתבנו דהרי לדעת כ"מ חמורה זכייה לאחרים מזכייה לעצמה מכ"ש בעבד שאין לו זכייה לעצמו מיד רבו גם לאחרים אינו זוכה. כללא דמילתא דנראה פשוט דאף שכתב מור"ם סברא זו בסתמא עכ"פ הוא פלוגתא לגבי האשה וכמו שעשה מר"ן ז"ל בהל' עירוב שכתב בסתמא סברת הרמב"ם ואח"כ כתב ס' המפרשים דאין אשה זוכה לאחרים וכ"כ שמה שלא כתב מר"ן ז"ל הסברא הב' משום דבעירוב שהיא מילתא דאיסורא שייך לומר טוב לחוש לשניהם היכא דאפשר אבל בממון כיון שעכ"פ אם עשה זה זכה אין בזה חסידות לחוש לכתחלה ומ"מ כסברת מר"ן ז"ל אנחנו תופסים וכמו שכתב בב"י דהכי נקיטינן וזכתה הבת במתנה:

ועוד יש טעם אחר לזכות הקטנה דהנה בסי' רל"ה ס"ו מצינו חילוק בין קטן לקטנה דהקטן אינו זוכה בקנין סודר שלו אם זכו לו איזה דבר אבל בקטנה זוכה אם קנו מידה ופי' קנו מידו וקנו מידה לא שנתנו לו הסודר ולקחו הם סודר כמשמע סגנון הלשון בכ"מ וכמו קנו מידו דס"ה דסי' ס"ו ובסי' ס' ס"ה ודוכתי טובא שהם הזוכים איך יאמר קנו מידו ומידה דהמוכר הוא שצריך שיקח הסודר של הזוכה ומוכרח שהוא בל' מושאל וצריך תיקון ופי' הוא שקנו מידו שלקחו הסודר שלו המזכים לו ויותר נכון גי' הטור והרמב"ם וז"ל וכן קטן שקנה מאחרים וקנה מידם וכו' אבל קטנה וכו' וקנתה מידן וכו' עכ"ל עי"ש. באופן שיש חילוק בין קטן לקטנה מזה נראה שאעפ"י שכתב מר"ן בשם הר"ן בסי' רמ"ג סי"ט י"א שמי שמתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון שאין אותו דבר תחת ידו דהקטן וכו' אלא א"כ זכהו ע"י אחר עכ"ל דוקא בקטן אמרוה ולא בקטנה ובנ"ד שיהי קטנה זכתה בלא זכייה ואף שזיכה לה ע"י אשתו מ"מ בכלל ק"ק ק' דודאי לא עשה כן אלא ליפוי כח וזכתה היא ממילא:

ועוד יש טעם אחר לזכות הקטנה מנימוקי הרב הגדול מהרי"ט ז"ל עם היות שמדברי האחרוני' נראה שלא הסכימו אליו [וכ"כ הרשב"ש סי' קי"ד דהמקנה לקטן אפילו בק"ס לא קנה עד שיזכה לו ע"י אחר. מבי"ן] גם המנהג לא כדבריו ז"ל מ"מ יש לעשותו סניף לטעמים שזכרנו והוא כי כתב ז"ל כי לא דבר הר"ן ז"ל שצריך לזכות לקטן ע"י אחר אלא כשהיה הקנין בסודר הקטן כעיקר הדין שהקנין בכליו של קונה אבל אם היה הקנין בסודר העדים הן הן עדיו הן הן שלוחיו וכאלו זכה ע"י אחר דמי עכ"ד. ואמת שהמנהג לא פשט כדברי הרב ז"ל ולעולם צריך לזכייה ע"י אחר דהעדים אף שנותנים סודר שלהם לזכות לקונה לא נתכונו שתהיה הזכיה ע"י העדים רק להזמין הסודר ע"י העדים וכ"נ להדיא מל' הר"ן ז"ל וז"ל ולפיכך מי שמתחייב לקטן בין בשטר בין בקנין כיון דאין אותו דבר תחת ידו דהזוכה איזו זוכה אלא א"כ זכהו ע"י אחר ע"כ. ואם פירושו בקנין היינו בסודר הקטן איך קאמר אלא א"כ זכהו ע"י אחר ובסודר הקטן מאי מהני זכייה ע"י אחר וכ"ש בסודר דקטן שאין לו דעת להקנות כלל ובלא כל זה אם נפרש דהיינו בסודר דהקטן ק' טובא דקטן אינו בר הקנאה כלל וקרא כתיב שלף איש נעלו והרי סודר דקטנה מהני שתקנה מטלטלין עיין במ"ש סי' רל"ה ס"ו. מבי"ן]. וכ"ש כשאין לו דעת דסודר דידיה כמאן דליתיה דמי ואפילו בגדול אמרינן בסי' קצ"ה שאם לקח א' סודר של חבירו שלא מדעתו אינו נקנה כלל וקטן כשלא בפניו דמי וכ"ש בלא ידיעה כלל אלא ודאי דכל קנין לקטן אינו אלא ע"י העדים ועכ"ז בעי' זכהו ע"י אחר. ותו דעכ"פ בזמן הר"ן וכ"ש בזמן מר"ן כבר נשתקע המנהג להקנות בסודר הקונה כ"א בסודר העדים ואפשר שאפילו מזמן הש"ס ובב"י בסי' רי"ש כ' וזה לשונו וכתב בעה"ע במ"א וכו' השתא תקינו רבנן במתיבתא דקני שליח ב"ד או עדים דסברי שליחותייהו דקונה וכו' וכתב גאון כיון דאי תפיס להו מקני לחליפין לא מפקינן מיניה וחזו בה דאתו לאינצויי תיקנו למיקני בכלי שאינו של קונה דלא חציף אינש למיתפס כלי שאינו של קונה ולמיפסקיה עכ"ל. ובתחי' דבריו כתב ופלא גדול בעיני ריב"ן שהרי מעשים בכ"י שקונים בסודר שלא בפני הקונה וכו' עכ"ל. הרי מוכח דהמנהג פשוט ומתוקן מימות הגאונים הא' שלא ליקח סודר של קונה אלא בסודר העדים ואיך יכתוב הר"ן וכ"ש מרן שהיה בדורות שלפנינו שאין זוכין לקטן אלא ע"י אחר ויהיה הדין הזה לא שייך לדידן כלל אלא הדבר ברור דאפי' למנהגנו מימות הגאונים אין הקטן זוכה אלא ע"י אחר ושוב אחר החיפוש שכ"כ בתשו' הרשב"ש ז"ל סי' קי"ד ע"ש. מ"מ ידעתי שיש סומכים על דברי מהרי"ט ז"ל ולכן יהיה הטעם הזה סניף לטעמים שזכרנו וזכתה הקטנה בדינה וקיים:

אחר זמן ראיתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' רס"א כדברי מהרי"ט ז"ל וז"ל לא אמרו שאין קטן זוכה אלא ע"י עצמו אבל בקנין ע"י אחרים אפי' במזכה לו ע"י אחרים דבר ברור הוא שזכין לו וסיים וז"ל ומעתה מי שנתן לקטן בקנין ע"י אחרים זכה עכ"ל. ונראה מדבריו ברור כסברת מהרי"ט ז"ל אלא שלקוצ"ד הר"ן פליג (יש לתמוה שדברי הר"ן כדברי הרשב"א ואין ביניהם שום חילוק כלל דמ"ש הרשב"א או במזכה לו ע"י אחרים היינו בסודר של הקטן שהם עצמם דברי הר"ן וצ"ע. מבי"ן), ע"ז כמו שהוכרחנו מדבריו וצ"ע:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה