משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן קלה
שאלה בעל שהיו עליו חובות ומתה אשתו ופנקס הבעל כל העזבון והחובות ומצא שהחובות יותר מעזבון ונטל הכל לעצמו והיורש טוען שיטול חלקו מהעזבון וחלקו בחובות:
תשובה זה ימים ושנים כתבתי על עסק אשתו הב' של אברהם הלוי שנלב"ע בלי זש"ק ויורשיה הוא אחיה יעקב ן' עולו והעזבון שנמצא לבעלה בשעת מותה רובו הוא קרקע שמכללו היא החצר שהכניסה לו אשתו הב' הנז' וכפי התקנה צריך הבעל לתת ליורש ג"ח מעשרה בכל העזבון אלא שטען אז אברהם הנז' כי יש עליו חובות הרבה שעלו יותר מן העזבון וכפי התקנה אין ליורש בעזבון כ"א אחר פריעת כל החובות והיה המדבר בעד היורש טוען כי יטול חלקו בעזבון הנמצא ויקבל עליו לפרוע חלקו בכל החובות לכשיתבעו המלוים כי יש לו בזה רווחא דביני ביני הן לאכול פירות הקרקע הן מצד שהחובות רובם קים ליה בגווייהו כי יתפשרו עם בעליהן למחצה לשליש ולרביע כי החובות רובם ישנים ובארץ אחרת וכתבתי לו שהדין כן דודאי כל זכות שיש לבעל בעולם בעת פטירת אשתו הכל צריך לחלוק עם היורשים ובמיתת המוריש זכה היורש בחלקו בקרקע אלא שעליו לפרוע חלקו בחובות ואם יתן ערב אמוד שיש לו קרקע וכ"ש אם הוא אמוד שיש לו קרקע יכול לטול חלקו בעזבון ולפרוע בחובות לכשיתבעו שגם ההרחבת זמן זוכה בה כפי חלקו ולהיות שהיו אז חולקים עלי לומר שאין רצונו של הבעל למיקם בדינא ודיינא אחר שהמלוים שלו אינם יודעים כ"א לו אינו בדין שיפרע הוא והוא יתבע ליורש ועם היות שלדעתי לא הספיקו דברים אלו להפקיע הירושה מהיורש ובפרט שידעתי נאמנה שרוב החובות יוכל לפשר בהם למחצה לשליש ולרביע עכ"ז משכתי ידי מזה ועמד אברהם הנז' ופנקס כל החובות ופנקס כל העזבון ונשבע ולא חש ליורש ועמד ומכר החצר שהכניסה לו אשתו לזולת אלא שלא קבל עליו כ"א אחריות הדמים והלוקח אוכל פירות זה כמו יו"ד שנים עד היום שנתעורר היורש ודינא תבע ומלבד הטענה הא' שהיה טוען אמר שנניח זה שהוא מוכן לפרוע עכשיו כל חלקו בחובות או יניח ביד שליש או יעשה אופן שיפטרו בע"ח לבעל הנז' מחלקו העולה לו בכל חוב וחוב ויטול חלקו בקרקע ונראה שהדין עמו שהרי הוא לא מכר כלום דאפי' לפי שיטת החכמים החולקים צריך היה לזכות הבעל בקרקע ע"י ב"ד או ע"י היורש כמו שהוא נהוג תמיד שמתרין ביורש לומר לו תפרע חלקך בחובות או תזכה לו הקרקע וזה לא עשה כן רק עמד ומכר מה שאינו שלו ולכך הדרא ארעא והדרי פירי:
ולענין האחריות שקבל עליו המוכר שהוא אחריות הדמים תחלה יש לשאול בכל מוכר קרקע שקבל עליו אחריות הדמים והוקר הקרקע בכפלים ועמד מערער ונטל מחצית הקרקע מהו שיתחייב המוכר ללוקח. לכאורה נראה שצריך המוכר לתת לו מחצית הדמים שנתן אך כי דייקינן שפיר נראה דלא היא דכיון דלא קבל עליו כ"א אחריות הדמים היינו שלא יפסיד מעותיו דוקא וכיון שבמה שנשאר בידו הוי כשיעור מעותיו יכול לומר לו אם אין רצונך במקח זה הנה מעותיך והסתלק והרי התנאי שקבל עליו קיים שכך מתנה עמו אם יקום שום עורר על מקח זה לא תפסיד מה שנתת דוקא אבל השבח תפסיד וכיון שכן גם בנד"ז שלא קבל עליו כ"א אחריות הדמים ונשארו בידו ז' חלקים מעשרה במקח והם שוים יותר ויותר מהדמים שנתן אין לו שום חזרה על המוכר שהוא אב' הלוי שהרי נשאר בידו יותר ויותר מדמיו. אך מ"מ נר' כיון שהדמים שקבל המוכר הוא מפאת החובות שהיורש צריך לפרוע בהם ג"ח מעשרה א"כ גם היורש כשרוצה לחזור על הלוקח ליטול הקרקע צריך לפרוע לו ג"ח מעשרה בדמי המקח ויזכה בקרקעו שאף שהמוכר לא קבל עליו כ"א אחריות הדמים שמ"מ זכה הלוקח בחובות שכנגד המקח שהרי המערער כשרוצה לזכות בקרקע צריך לפרוע חלקו בחובות ומכללם הסך שנתן הלוקח וא"כ יטול הלוקח מהדמים שלשה חלקים מעשרה. אך יש טענה רבתי למערער בפירות שאכל הלוקח זה כמה שנים שצריך להחזיר למערער וינכה מהם הסך הנז' שצריך לקבל מהיורש והדרי ג"ח למערער והפירות יצאו במה שצריך לפרוע מהחובות זהו הנ"ל בדין זה וצויי"מ. אלא שיש חולקים ואומרים כי המנהג הוא שיזכה הבעל בכל העזבון בשבועתו לב"ד שיש חובות ואנו כתבנו שאין שום מנהג בזה ואדרבא המנהג פשוט שיצטרך קנין מהיורש או הורדה ע"י ב"ד וכן הסכימו כל חכמי פאס ובראשם החכם הישיש הגדול כמה"ר אליהו הצרפתי נר"ו וגם חכמי מראקש וחכם א' מחכמי רבאט כולם הסכימו כן: