משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן ער
שאלה בעל שקע"ע שאם נתעכב עד זמן פ' ולא בא שיפ' לאשתו כל מה שהחזיק לה על עצמו ויפטור אותה בג"כ ולא הספיק לבוא עד שנפטרה האשה לב"ע אם חייב לפ' כתו' אף דלא יוכל ליתן גט או לא:
תשובה אם באנו לבטל התנאי שהתנה האיש הנ"ב עם אשתו מפני שעדיין לא גרשה ובלשון החיוב כתוב שיפ' לה כל מה שהחזיק לה על עצמו ויפטור אותה בגט כשר ונאמר שכיון שעדיין לא גירשה עדיין לא חל עליו פרעון כתו' ככתוב בפנים הדבר ברור שאין זה מספיק דמי תלה זה בזה שכיון שהחיובים שניהם הם לתועלת האשה וכיון שעבר המועד חלו עליו שניהם אף אם פקע א' ממילא כי המות הפריד בין שניהם החיוב האחר יעמד חי בתוקפו וגבורתו. והגע עצמך אם לא רצה לגרש האם נאמר שכיון שלא רצה לגרש לא יתחייב בכתובתה דהא בהא תליא וכל עוד שלא גירש לא חל עליו פרעון כתו' הא ודאי פשיטא דלא. וכיוצא בזה כתב מור"ם בטא"ה סי' קנ"ד סכ"א בהגה בסופה וז"ל ובכל מקום דאיכא פלוגתא אם כופין או לא אע"ג דאין כופין לגרש מ"מ כופין אותו ליתן כתו' מיד עכ"ל. הרי שאף שאמרו חכמים יוציא ויתן כתו' לא תליין זה בזה, אף שבלשון חכמים הקדימו ההוצאה והגירושין ומסתבר טפי לומר דחיוב הכתו' אינו כ"א בתר ההוצאה אפ"ה אמרי' דלא תליין זה בזה כ"ש שיש לומר כן בלשון הכתוב בשטר שיפ' לה ויפטור אותה וזה ברור ופשוט אין לספק בו וכן נמצא הדבר מבורר בתשו' הרבנים שקדמונו וכתבו בפשיטות דלא תליא הא בהא:
האמנם מצד האונס שהיה אנוס הבעל ולא יכול לבא למועד אשר דבר הא ודאי פשיטא שהתנאים הנז' בטל וכאלו לא התנו דמי ואין להם לחלוק לפי תקנת קדמונינו וכדכתב מר"ן בטח"מ סי' נ"ה ס"א מי שפרע וכו' ואם עכבו נהר וכו' לא יתנו וכיוצא בזה כתב בסי' כ"א ע"ש ובטי"ד סי' קל"ב סי"ב נדרי אונסים וחלה או שעכבו נהר וכו' וסיים שם מור"ם שאפי' היה אפשר לסלק האונס ע"י ממון הרבה מיקרי אונס וכבר נודע מדברי הפוס' דנדרים וממון א' הם ולא יצא מן הכלל אלא גטין דאין אונס לגטין:
איברא דלכאורה יש מקום לפקפק גם בזה כי מהא דכתב הש"ך שם בסי' נ"ה ובסי' רל"ב סי"ב הנז' דלא אמרי' טענת אונס בממון אלא באונסא דשכיח ולא שכיח דבזה הוא דמפליגינן בין גטין לממון אבל באונסא דשכיח אף בממון אין טענת אונס וכתב שכן כתב מהראב"ח וכן הוא במהר"מ אלשיך זלה"ה סי' ס' ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם בהדיא בדין מי שפרע מקצת חובו דסי' נ"ה הנז' משרים נתיב י"ו וז"ל והוא דלא אניס כגון חולי וכיוצא בו או שהפסיקו נהר ובעבור זה נתעכב ולא בא לא קנה אבל אם הוא אונס דהו"ל לאסוקי אדעתיה והו"ל להתנותו ומדלא התנה הפסיד עד כאן לשונו. ומרן בב"י בטי"ד סי' הנז' הביא דברי רבינו ירוחם בסתם בלי חולק וז"ל ודע דבמתני' תנן עכבו וכו' דאם הוא דבר מצוי הו"ל לאסוקי אדעתיה עכ"ל. משמע שדעתו שכן לפסוק להלכה וכבר כתבנו דנדרים וממון חדא הם: