משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן מג
שאלה ראובן ושמעון שות' והטיל ראובן ק"ק ושמעון ק"ק ונטל ראובן מכי"ה ק"ק והלך למקום אחר לישא וליתן ברשות שותפו והפסיד הכל וחזר למקום שמעון ותבע שיתן לו מהק"ק שבידו ק' וגם יתן לו חלקו בריוח:
תשובה לענין הריוח פשוט שחייב ליתן לו חלקו בשבו' השות' ולא מיקרי זה נשבע ונוטל דאיתא בסי' צ"ג סי"ג שאין השותף מהנשבעין ונוטלין דשאני הכא דהריוח הוא ברשות שניהם וכאלו הוא ביד השותף שבעת שבא הריוח זכו בו שניהם ולא מיקרי זה נשבע ונוטל אלא נשבע ונפטר ומעשים בכל יום שמת א' מהשות' והשותף החי נותן ריוח וממילא נראה דגם אם היה השותף חשוד ואינו יכול לישבע וטוען שלא הרויח כלום חייב השותף השני ליתן לו חלקו בריוח ומ"ש בסי' צ"ב סיו"ד ואין שכנגדו נשבע ר"ל שלא ישבע ליטול אבל ודאי צריך לישבע ליפטר ובמה שמודה יתן לשותף חלקו. ועוד יש לחלק בין זה להא דסי' צ"ג דכל דבר מוקמינן כמות שהוא דהתם אומר שהפסיד אינו נאמן לישבע וליטול אבל באומר שלא הרויח מוקמינן כמות שהוא שלא הרויח וא"צ שבועה אלא ליפטר אך לענין הקרן לכאורה נראה שחייב ליתן לו וכמ"ש בסי' צ"ג ולא עוד אלא אם היה זה המנה הנשאר ביד שמעון חולקין אותו בשוה וכו' עכ"ל. וכתב הסמ"ע לפי שהוא ברשות שניהם אך נראה דיש חילוק דאם השותף נטל סתם מכיס השות' נאמר שנטל מן האמצע אבל אם בפי' א"ל לשותף תן לי ממה שהנחתי אני לכי"ה מה שנשאר נשאר לשותף השני דהא חלק עמו ולא נשארו שות' אלא בריוח. והא דכתב דחולקין הנשאר בשוה משום דהוא ברשות שניהם ק"ק דכיון שראובן הטיל ת' נמצא שיש לו בממון ב' שלישים וא"כ הק"ק הנשארים יטול ראובן כ' שלישים ושמעון שליש וי"ל כיון שהם שותפין בריוח חכ"ח כדקי"ל סי' קנ"ט ס"ה חשבינן כל העודף לראובן על שמעון בקרן כאלו הלוה מחציתו לשמעון ממילא נראה דאם היו שות' כפי' ראובן בריוח ב' שלישים ושמעון שליש גם הממון הנשאר ביד שמעון יטול ראובן בו ב' שלישים אעפ"י שהוא ביד שמעון מטעם שכתב הסמ"ע:
שו"ר שכבר הקשה זה בפרישה וז"ל והא דאינו נוטל ראובן לפי חלקו בממון הנז' דס"ל להרמב"ם דכל שלא נתברר ההפסד בעדים ממון הנשאר מהשות' ביד שמעון הוא בחזקת שניהם אבל אין לפרש טעמו דמדמי למ"ש וכו' עכ"ל:
הנה מדברי הרב נראה דאם נתברר בעדים אנה"נ דראובן נוטל שני שלישים ותימא גדול דאם נתברר בעדים יטול הכל ואדרבא יוסיף שמעון חמשים מביתו וי"ל דה"ק דאעפ"י שלא נתברר בעדים יוסיף מביתו כשלא נתברר בעדים בחזקת שניהם ומ"מ ק' דזה שלא נתברר מהני לשלא ישבע ויטול אבל המנה ברשות שניהם מה יתן ומה יוסיף עדים או אין עדים באמת שדבריו ז"ל תמוהים דהנר' דהקו' עשאה תירוץ ומעיק' מאי סבר ולבסוף מה סבר. ולכן נראה כמ"ש דכיון דנוטל בריוח המחצית הו"ל כאלו הלוה לו המותר דומה למ"ש האי עיס' פלגא מלוה ופלגא פקדון דמה שנוטל הריוח שלו הלוה מיקרי לגבי מלוה וזה ברור: