משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק שני · סימן כד
שאלה ראובן מכר לשמעון סחורה ונגמר הענין ונתחייב שמעון לראובן בשטר בסך דמי המקח ושוב חזר בו שמעון מהמקח יכול לחזור או לא:
תשובה לכאורה נראה דלא עדיף חיוב השטר מאלו נתן דמים ממש ואם נתן דמים ולא משך יכול לחזור בו כמי שפרע ויצטרך להחזיר לו מעותיו והכא נמי יכול לחזור בו ויחזיר לו שטרו. אך כד דייקינן שפיר נראה דלא דמי דהנותן דמים כיון שלא משך ודאי נתן אדעתא שימשוך הו"ל כנותן על תנאי כיון שאין חיוב על גוף האדם אבל המחייב עצמו בשטר בלי שום תנאי חייב לגמרי שהוא כאומר לו הריני מחייב עצמי מעכשו כשתביא לי הסחורה פ' וכיון שהביאה לו חל החיוב ולא יוכל לחזור. וראיה קצת מהא דאיתא בסי' ס' ס"ו דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אדם מתחייב בדבר שלב"ל וכי היכי דמתחייב בדבר שלב"ל ה"נ מתחייב בעד דבר שלב"ל וה"נ י"ל דמתחייב בעד דבר שלא משך. ויש להביא ראיה לזה מהא דקי"ל בבכור סי' ש"ה ס"ד כתב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים בשביל פדיון בנו חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי ע"כ. ובגמ' דמד"ת בנו פדוי לכשיתן ומ"ט אמרו אינו פדוי שמא יאמרו פודין בשטרות ע"כ וק"ק סו"ס למה חייב ליתנם לו היל"ל שיחזיר לו השטר ובנו אינו פדוי דהא לא נתחייב בשטר אלא בשביל הפדיון ולמה ישאר החיוב ומוכרח לומר דעכ"פ כיון שחייב עצמו וגופו כבר הוא מחויב ומד"ת מחויב ליתן ובנו פדוי לכשיתן ולא מצי לחזור בו ולומר לא אפדה ממך כ"א מכהן אחר כיון שכבר נתחייב לזה שיכול הכהן לומר אנא הא קאימנא מן המעות שנתחייבת לי ואני אפדה בנך ואם לא תרצה לפדות ממני מה אעשה לך אלא שמדרבנן החיוב לא יכלו להפקיעו כיון שהוא מחויב בדין אך הפדיה אמרו שאינו פדוי מטעם שלא יאמרו וכו' ומשם יש ללמוד לנ"ד דכיון שנתחייב בשטר בעד איזה דבר אף שאותו יכול לחזור מ"מ המתחייב לא יוכל לחזור:
ומ"כ שהרב המבי"ט נשאל בכיוצא בזה ראובן שקנה צמר משמעון ונתחייב לו סך מה בעד הצמר ואח"כ חזר בו שמעון בעל הצמר ופסק הרב ז"ל דאינו יכול לחזור דהוו חליפין. וגם מ"כ שחכמי דורו חלקו עליו והשיב על דבריהם וגם אני תמהתי עליו בתשו' מ"מ נראה דאף לחולקים עליו ז"ל היינו שיכול בעל הצמר לחזור בו ולהחזיר לו שטרו אבל המתחייב אינו יכול לחזור וכמ"ש: