אור ברסלב
משפטים ישרים חלק שני › סימן כג

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק שני · סימן כג

סימן כב

שאלה על ענין התנאי שלא יוציאנה ממ"ז למ"א אם יכול לא"י ת"ו:

תשובה נראה פשוט שאף שכתב מרן בשולחנו סי' ע"ה דהאידנא אין כופין מסוף המערב עד נא אמון ומנא אמון ולמעלה כופין כיון דליכא סכנה נראה פשוט דהכל לפי הזמן ואם ישתנה הזמן ולא יהיה סכנה פשיטא שחוזרין לדין המשנה והש"ס ולכן נראה שהרב דבר במקום שהיא סכנה אבל במקום שאין סכנה לא דבר ואף שגבולות חלק הרב בעולמו לאו חקה חקק גזירה גזר נגד דין המשנה והש"ס רק דבר לפי זמנו ולפי מקומו ולכן נראה לפי העדות הנז' דכל שיתיר פס ידו להרבות מוהר ומתן למבטיחים הדרכים שקורין להם זטאטי"ן לא יארע לו שום נזק וגם העידו שסכנת נפשות ליתא בדרכים ההם רק סכנת ממון וסכנת ממון עצמה סרה ע"י המתן נראה דאף בזמן הזה כופין אפילו מסוף המערב וזה נראה מדוקדק מדברי הרב דכל שאין סכנת נפשות כופין שהרי בתשו' הרשב"ץ שהביא הב"י מקור דין זה כתב וז"ל דהא דכופין לעלות לא"י היינו בדאפשר בלא סכנה דאי איכא סכנה אסור לסכן עצמו וכו' עכ"ל הרב. וכפי' דברי הרב ז"ל תיקשי לן קושיא עצומה איך העלימו עיניהם כל חכמי הדורות מלמחות בכל ההולכים לארץ ישראל וגם כמה חכמים גדולים תמיד הולכים לשם ואדרבא אנו מחזיקים ידיהם באגרות בהלצות ומליצות ואם היה אסור כמ"ש הרב ז"ל שאסור לסכן בעצמו איך לא מיחה בשום הולך לארץ ישראל וכל החכמים שהולכים איך לא חששו לעצמם מאיסור וקי"ל דחמירא סכנתא מאיסורא אלא ודאי ס"ל א' מב' דברים או שלא אסר הרב אלא במקום סכנת נפשות וקים להו דהאידנא ליכא סכנת נפשות ואת"ל דאפילו סכנת ממון אסור לסכן בעצמו קים להו דע"י המתן מסתלקת הסכנה. ואחר שראינו שפשט המנהג שלא למחות בשום הולך לא"י ממילא גם לאשה כופין דהא הרב תלה זה בזה דאי איכא סכנה אסור לסכן בעצמו ר"ל וכיון דאסור אין כופין האשה לעשות איסור ממילא דהיכא דאין איסור כופין לעלות עמו הלכך נראה דכל היכא דההולך הוא אמיד בנכסי שיכול לשכור זטאטי"ן באופן שיהיה בטוח כופין לעלות:

איברא דאכתי י"ל נהי דמן הדין כופין לעלות מ"מ מצד השבועה שנשבע לה שלא יוציאנה ממ"ז למ"א נכלל גם א"י ואע"ג דקי"ל דאין נשבעין לבטל המצות בכולל חיילא שבועה גם על המצוה ובאה"ע סי' ע"א סקט"ו כ' וז"ל אבל לא נשבע בפי' רק שנשבע שלא יוציאנה ממקומה יוכל להוציאה לא"י הרב גאלאנטי סי' ע"ד כה"ג דצ"ח וקשה כדקי"ל בטיו"ד סי' רל"ח וביו"ד סי' תכ"ה אמר שבו' שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה וכו' עכ"ל וכ"כ הריב"ש על מי שנשבע שלא ישא א"א על אשתו ולא היו לו בנים אעפ"י שמחויב לישא אשה לפרות ולרבות מגו דחיילא שבועה על הנשים שאינן בני בנים חיילא ג"כ על בת בנים והיכי קאמר דאם נשבע סתם יוכל להוציאה דהא שבועה חיילא בכולל. ונראה ליישב דשאני הכא כיון דדין ערוך הוא דכופין לצאת לא"י אף שנשבע סתם שלא יוציאנה לשום מקום מ"מ יציאה שמפורשת במשנה וגמרא ובודאי לא כיון עליה מחויב לעלות לא"י א"כ כשנשבע שלא יוציאנה הוי נשבע לבטל המצוה משא"כ במצה שאינו מחויב מעכשיו עד שיגיע ליל פסח חיילא שבועה בכולל. ועי"ל דיציאה כיון ששניהם מחויבים בה הבעל ואשתו אמרי' דודאי לא כיון על יציאה שגם היא חייבת בה ואמרינן דלא כיון אלא על יציאה שאין לה בה שום תועלת אבל מילתא שחייבת ג"כ היא לא כוון אליה ולזה כתב מהר"מ גאלאנטי זלה"ה דאין יציאה זו בכלל השבועה וכיון שכתב הר"מ ז"ל ובעל כנה"ג מסכים עמו הכי נקטינן ומ"מ לחומר השבועה אומרים לו שיעשה התרה:

שבתי וראיתי דאע"ג דמצד השבועה יש לפוטרו מ"מ מצד החיוב שח"ע שלא יוציאנה ואם יוציאנה מחויב ל"ל ויוציאנה בג"כ נראה שחייב דלא אמרו אלא בשבו' דלא חיילא על דבר מצוה אבל חיוב ודאי חייל על דבר מצוה שאם חי"ע שאם אכל מצה בליל פסח יפרע כו"ך לפ' ודאי חייל ומחויב לפרוע הסך ההוא ויקיים המצוה. ועוד נראה דהשבועה שלא יוציאנה אינה כלל שבועה לבטל המצוה דאינו מושבע על אחר אלא על עצמו וא"כ השבועה דלא יוציאנה אינה כלל לבטל המצוה ולזה אם נשבע שלא יוציאנה לא"י חיילא אבל אם נשבע סתם ס"ל למהר"ם גאלנטי דלא כוון על א"י והוא דבר שאין לו ראיה:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה