משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן תכב
שאלה על בה"כ של התושבים שבפא"ס יע"א אם היא של הקהל או של השלוחים המחזיקים בה לפי שנחלקו החכמים בזה ואם יש לבנות חלק ונחלה בשררת בה"כ:
תשובה נדרשנו לחות דעתינו בפס"ד הנז' ואחר ההתבוננות בדבריהם וגם הובא אלינו פס"ד מקצת ביד"צ היפך מה שפסקו החכמים הנ"ל. ואחר ההתבוננות בכולם נראה לנו שהדין דין אמת כמ"ש החכמים למעלה וקודם כל דבר ראינו לתת לב לספק העצום שנפל בנדון זה אם גוף הבה"ך הנ"ל הוא של הקהל או של אבותיהם של השלוחים בב"ה היא ונאמר כן עם היות שכבר הרבנים האחרונים זלה"ה סגרו הפתח לאמר שהוא ספק כי לשון השטר נר' לדעתם ז"ל שהוא מסופק ויש צדדין לכאן ולכאן ומי זה יבוא אחריהם לפשוט את אשר נסתפקו מ"מ כבר מלתייהו אמורה אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולא עדיפי מפסק דרבא ע"ד דאמר כי אתי פסקא דידי וכו' לא מיגמר גמירי מיניה דאין לדיין אלא וכו'. ומה גם דבנד"ז מאי דאיבעיא להו לרבנים שבפאס יע"א פשיטא להו להרבנים שלפנינו שבמחנינו זה קדוש כנז"ל העתקת דבריהם שהחליטו שהיא של הקהל בלי שום ספק ובכל דוכתא אמרינן לא דחינן פשיטותי' דר"פ מקמי ספיקו של ר"פ שכנגדו ושקול כמותו. וגם אנחנו נאמר שהדין דין אמת שהיא של הקהל וזה כי כל צדדי הספק שבלשון שטר קניות הוא שכתוב בעד כו"ך מנכסי בני קהלות גמר וזיכה לפ' וכלשון הזה עצמו הובא בשו"ת הרא"ש והביאו מר"ן ס' ס' סעיף ט' שטר שהיה כתוב ע"ש ראובן וכתוב בסופו קודם חתימת העדים ואלו המעות הם מחכירות הקהל וטוען ראובן כיון שכתובים על שמו שלו הם שהקהל נתנו לו שטר זה והקהל מכחישין אותו הדין עם הקהל עכ"ל. הרי לך דאע"ג שהחיוב לזכות ראובן מ"מ כיון שגלה שהמעות של הקהל עדיין השטר לזכות הקהל ואם כי לא יבצר מי שירצה לדחות ולחלק ובפרט כדי להעמיד דברי הרבנים זלה"ה שהניחו הדבר בספק מ"מ יותר יש לנו לסמוך על דברי הרבנים הגדולים שלפניהם מהר"ר מנחם זלה"ה ומהר"ר וידאל זלה"ה ובית דינו דפשטו ליהו מיפשט שהיא של הקהל בלי שום ספק ובלי שום הראות פנים לדבריהם רק כמודיע דבר שהוא פשוט ומפורסם להם שהיא של הקהל והמה העדים והמה הדיינים ועכ"פ המה ראו שטר המכירה וכן נראה גם מלשון התובע היורש שהיה לפניהם שטוען שיתנו לו חלקו בקרקע ב"ה ואחר שהדבר מפורסם שתחלתה היתה של הקהל שע"י הגזבר נעשו כל המשכונות כנז' בכתבי זכיות ב"ה ואם השטר מכי' לא נר' בפניהם כמו שיש רוצים לומר כן מה זו טענה של הבל שיתנו לו חלקו בקרקע ב"ה ואם נניח שהיה התובע כ"כ טועה למה לא טען בפשיטות שיתנו לו חלקו בבה"כ סתם מה זה קרקע ב"ה אלא ודאי שהיה גלוי וידוע לפני הרבנים זלה"ה ושטר המכירה לפניהם היה ומכחו טען הטוען שיתנו לו מיהת חלקו בקרקע בבה"כ כי פשוט היה לו שהבנינים הם של הקהל שהקהל הם חדשוה ולא בא לתבוע כ"א בקרקע מכח שטר המכירה ובזה טענתו יש בה קצת ממשות וכשהשיבו לו הב"ד זלה"ה ודחאוהו באמת הבנין בלי שום ספק שהבה"כ של הקהל מטעם שכתבנו או מטעם אחר ויהיה מה או שנאמר שהיה הדבר מפורסם אצלם שהיא של הקהל ובתורת עדות קאמרי לה ואפשר שכן היה מודה לפניהם מהר"ר סעדיה זלה"ה שהרי מבני גילם ומבני דורם היה ושכיחי גבי' ושכיח גביהון שהרי שטר המכירה זמנו בשנת והבי"ת ליצירה שהיא שנת תי"ח לפ"ק כמו שראינו כתוב וחתום והקטן שבב"ד שפסקו והעידו כן הוא כמוהר"ר מיטון אפלאלו ז"ל שנמצאו אגרות אצלנו כתובים בכתב ידו משנת אמ"ת לפ"ק וא"כ יהיה הגדול שבב"ד שהוא מהרמ"ס זלה"ה מבני גילו של מה"ר סעדיה ז"ל ובודאי שלא כתבו כן הב"ד זלה"ה אלא אם הודה לפניהם מה"ר סעדיה ז"ל או מה"ר שאול בנו שהשטר נכתב באמנה ושל הקהל היתה או שהיתה תחי' שלו וקרה איזה מקרה וחזר וזיכה הכל לקהל ולזה השיבו לתובע בפשיטות שהיא של הקהל ואיך שיהיה עכ"פ פסקו על שטר מכירה כי אין בו כדאי לזכות היורשים ומה שפסקו פסקו ובי דינא בתר בי דינא לא דייקי וז"ל הרמב"ם לעולם אין ב"ד בודקין אחר ב"ד אחרים אלא מחזיקים אותם בחזקת בקיאים ולא טעו עכ"ל דאין לבטל פסק הב"ד אם לא בראיה ברורה וכאשר כתבו רוב האחרונים והביא דבריהם הרב המאסף סי' כ"ו אות ו' ואות ז' ואות כ"ה יעו"ש. ודברי הבל המה לומר שלא ראו שטר המכירה דמנא ליהו לומר כן ולהחזיק דינם בטעות וחז"ל אמרו עדים מפקי לקלא ובסי' ל"ט ס"י בהג"ה אם שכחו אם אמרו לו וכו' חזקה שבדין עשו הרי שאפילו הם עצמם אם נסתפקו מחזיקינן שבדין עשו ומכ"ש בנדון זה. ומעתה כיון שעדות הב"ד הוא מאוחר לשטר המכירה אחר אחרון אני בא כמ"ש מר"ן סי' קמ"ו סכ"ב והיא השנים שהעידו הם אלו וכתב הסמ"ע דאלו זה אחר זה נותנן למי שהחזיק ג"ש האחרונים וכזה הוא פסק הרבנים ב"ד שלפנינו במח"ז קדושים אשר בארץ המה שהעלו שהיא של הקהל ואפילו לדעת הרבנים ז"ל שהחזיקוה בספק דינא הוא כל דאלים גבר ומחזיקינן לה ביד השלוחים שמוחזקים בה כעת וכ"ש שכבר כתבנו שהיא של הקהל בלי ספק וכן נראה עוד ממה ששקדו אבותיהם להשתדל עם הקהל שיסכימו שלא להשתרר בבה"כ הנז' כ"א מזרע מהר"ס אבן דאנאן זלה"ה ואם היתה שלהם לגמרי לא היה צריכים לכל זה ככל שאר הבה"כ שהם קנוים לבעליהן שאין איש שם על לב לומר לקהל שיסכימו עמו שלא לתת השררה לאיש נכרי ויראו הבעלים שורם טבוח לעיניהם זה לא עלה על לב אם לא שנאמר שההסכמה היתה קודם לזכיה וצריך חקירה בזה. ומ"מ עדות הרבנים הא' תספיק ואין אחריה כלום:
ומעתה נבא לנד"ד ונאמר שאחר שהיא של הקהל פשיטא שאין לזרע הבנות שום חלק ונחלה בשררת הבה"כ ונהי דכשבה"כ קנוי לבעליו קנין הגוף יש לחלק בין היכא שהיא בין הבנים היורשים להיכא שהיא לבדה מבית אב אחד דכשהיא בין הבנים מאב אחד הגם שיש לה חלק בגוף הבה"כ אין לה בשררה כלום דאין לה אלא שכירות מקום כמו שפסקו הרבנים שלפנינו ואם היא מבית אב אחד כגון שני אחים שזכו בבה"כ גוף ושררה מצד עצמם ואחד שהניח בן ואחד שהניח בת נראה דהבת זוכה בשררה כאלו היתה לבדה אחר שאין יורש זכר עמה בחלקה ואם האחים יורשים מזקנם אין לבת כלום כ"ז בבה"כ של יחיד אבל בבה"כ של צבור דאין להם זכות בשררה אלא מצד הקהל שמחויבים לקיים מקרא שכתוב והכהן המשיח תחתיו פשיטא ופשיטא שאין לבן הבת שום זכות בשררה דמבניו כתיב ולא מבנותיו ואע"ג דקי"ל בני בנים הרי הם כבנים לענין שררה אין לה שום זכות דעכ"פ קרא דכתיב בכהן אינו אלא בניו דבני בנותיו אפשר יהיו ישראלים ועכ"פ לא אמרה תורה אלא בניו הזכרים ומזה יש ללמוד לכל שאר השררות שאין לזרע הבת שום שררה. וקצת מהחכמים שתקעו עצמן לומר דגם זרע הבת יש לו שררת זקינו הביאו ראיה לזה מרבי ע"ה שאמרו עליו בירושלמי דאתי מנוקביא ועם היות שדברי הש"ס שלנו מוכרחים הפך זה שאמרו במס' כתובות דר' אתי משפטיה בן אביטל ור' חייא משמעי אחי דוד ופירש"י שלכך לא עלה זיוגם יפה שגדלה מעלת רבי שהוא מזרע המלוכה ואם נדחוק דאומרו משפטיה בן אביטל היינו מנקבה יש תימה גדול איך גדל כח נקבה של בית דוד על זרע הזכר של משפחת בית אביו ואף במ"ר פ' ויחי נמנו ואמרו הלל משל מי אמר ר"ל מגילת יוחסין מצאו בירושלים וכתוב בה הלל מדוד ר' חייא רבה משפטיה בן אביטל וכו'. שטחיות הלשון מורה דהיינו מזרע הזכרים שכן דרך ליחס ולכתוב מגילת יוחסין זרע הזכרים ועם שדברי המ"ר היפך מש"ס שלנו ר' חייא משמעי אחי דוד ורבי הוא משפטיה וכו' מ"מ הצד השוה שבהן דר' אתי מזרע דוד הזכרים. וגם הדרשה של ומחוקק מבין רגליו אלו הנשיאים שבא"י פשטה תורה שהנשיאים שבא"י משבט יהודה היו כמו הראשי גליות שנרמזו במ"א לא יסור שבט מיהודה וכן המון כל המדרשים מכנים רבינו הקדוש והלל זקנו מזרע דוד עד שמקצת כתבו כי נעריה הנז' בדברי הימים בזרע דוד ע"ה הוא הלל ע"ה עם שיש לו סתירה לפי הזמן הנז' במס' שבת שהלל ושמעון וכו' נהגו נשיאותם לפני הבית מאה שנה והרב החבר למלך כוזר כתב בפשיטות בספרו המופלא והנכבד שרבינו הקדוש מזרע דוד יעו"ש. ומי גדול ממנו בכל חכמה ובכל יחוס ויש להאריך בזה אלא שאין הפנאי מסכים ולשון הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לפי' המשניות והלל זה מבני שפטיה ן' אביטל בן דוד וכבר התבאר שאלו הז' חכמים מזרע דוד עכ"ל. והז' הם הלל ושמעון גמליאל ושמעון גמליאל ושמעון ורבי ולשון רבינו שם יש בו חסרון הניכר יעו"ש. משמע להדיא דר' מזרע דוד הזכרים וכן נראה מפירש"י בסוף סנהדרין גבי א' מן חייא הוא כגון רבי פירש"י בפי' א' שהוא רבינו הקדוש וכן בהדיא בשלשלת הקבלה להראב"ד ז"ל יחסו עד דהע"ה דור אחר דור פב"פ ומיהו בספר יוחסין רוב דבריו מסכים שהוא מן הנקבות ובפ' ויזכור אלדים את נח במ"ר כסברת הירושלמי וצ"ע. וצ"ל שהדבר במחלוקת יעו"ש:
ואיך שיהיה אפילו לדעת הירושלמי דרבי אתי מנוקביא אין ראיה משם לשיהיה שום שררה לזרע הבת דר' ע"ה לא היתה גדולתו מצד היותו מזרע דוד לבד אך מצד גדולתו ומצד גדולת אבותיו בתורה ובמעשים מכל המון חכמי דורו היא שעמדה לו ותחלת נשיאות הלל ע"ה היתה ע"י מעשה שגבר בחכמתו על בני בתירא ע"ה כנז' במס' פסחים תדע שקודם הלל היו הזוגות יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי שמעיה ואבטליון ולא נזכר בא' מהם שהיה מזרע דוד לא מן הזכרים ולא מן הנקבות ומוכרח שמה שאמרו ר' אתי מנוקביא ע"ד אי בר אוריין ובר אבהן יאי ויאי אבל לא היתה גדולתו בחיוב מצד אבותיו כי אין חיוב על ישראל לעשות כל השררות מבית דוד כ"א שררת המלוכה דוקא ובפרט שררה שיש לה עסק בחכמה ובתורה כשררת הנשיאות של רבי ואבותיו אינה תלויה בזרע בית דוד כ"א בחכם ימלל גבורות ה' וישמיע כל תהלתו ועל מס' עוקצין בקשו להסיר הנשיאות מרשב"ג אביו של רבי הנז' בסוף הוריות אלא ודאי שאין החיוב לתת השררה לבית דוד כ"א המלוכה דוקא שאינה תלויה בחכמה ודוגמת זה שררת הריש גלותא שלא היה מוכרח להיותו חכם והרבה ריש גלותא שלא היו בני תורה משא"כ הנשיאים שהיו מוכרחים להיות גדולי הדור בתורה מכל בני דורם וא"כ אין ראיה כלל משררת רבי ע"ה דאתי מנוקביא לס' הירושלמי וגם מדברי רבי עצמו יש ללמוד כן שאמר שאם יבא ריש גלותא יושיבנו למעלה ממנו דהוא מן דוכריא וכו' משמע שאין שררה לבא מן הבנות שאלו היתה לו שררה למה יכפוף ראשו אליו אלא ודאי דהכי קאמר שהוא מן הזכרים שיש להם שררה מן הדין ואנא מנוקביא שאין להם שררה מן הדין כלל אלא ריח שררה בעלמא כאמור ושוב מצאתי בס' יוחסין ביחוס שמעיה ואבטליון וז"ל וכתב רבינו חננאל אין שם נשיאות מסוגל לבית דוד שהרי יוסי בן יועזר וכו' נשיא היה והיה כהן עכ"ל מוכח כמ"ש: