משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן תיד
שאלה מעשה שהיה כך היה ביום ב' שנת ותק"ם בעוד לילה ותתן טרף לפ"ק בס' טרפה לא הבאתי אליך הביאו לפני ריאה אחת שהיתה נקובה נקב עמוק וסביב הנקב היה הבשר לקוי ושחור והבודק פתח הנקב ההוא עד מקום הגומא והבשר שבתוך הגומא ובצדדיה היה ג"כ בשר רע ולקוי ומלובן ואפשר ג"כ שהיתה ליחה רעה ונקרשה ובדקה הבודק הנז' ולא בצבצה ורצה הבודק להתיר ועל זה גערתי בו דמה בכך שלא בצבצה והרי הריאה נקובה לפנינו ומה שלא בצבצה הוא מחמת שהבשר נהיה ונחלה ונתקשה ואין הרוח נכנס בו וכ"ש אם הליחה נקרשה ונתקשית ונעשית כדמות בשר רע ודאי שהיא מעכבת הבצבוץ מלצאת באופן שאין בדיקת המים מעלה ומורידה בנקב פתוח ועמוק. והנה בסי' לחוד בלתי שום נקב כבר נודע מחלוקת הפוסקים דלמ"ד אין סירכא בלא נקב לא מהניא לה בדיקה כלל ואעפ"י שהריאה שלימה ובריאה אשר אין בה מום וטעמייהו משום דודאי נקובה היתה ונסתם הנקב וקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא ולדידן דבדקינן לאו היינו משום דקימ"ל כמ"ד יש סירכא בלא נקב ומשום הכי מהניא בדיקה דאימור סירכא זו לא באה מחמת נקב אבל בנקב גמור ועמוק כנ"ד מה מקום לבדיקה דאטו לא יהיה נקב עמוק ונר' לדידן בסי' לחוד לדידהו אתמיהא מילתא:
ושוב הלך הבודק מלפני והקהיל את החכמים יצ"ו כדי להעמיד סברתו שהיה רוצה להכשיר בבדיקה ולא מצא לו חבר ואז נועצו לב יחדיו לקלוף כל הבשר הרע שבקרקעית הגומא וצדדיה ונמצא קרום שלא כמראה ריאה והכשירו ודימו אותה לדין בועה וסי' הנז' בספר המנהגים שיורדים לקרקעיתה ואומרים הבועה באה בין שני הקרומות ומה לי סירכא ובועה מה לי נקב גמור כנ"ד דא ודא אחת היא והוכשרה הבהמה וכאשר שמעתי אני הצעיר את הענין לפום ריהטא ישרו בעיני הדברים כאשר לא נעשתה עצתו של הבודק להכשיר נקב גמור ע"י בדיקת המים והוא חילול ה' ב"מ להתיר טריפה ודאית בבדיקת המים ומוטב לבחור הרע במיעוטו:
ומעתה באתי לכתוב מה שנראה לע"ד בעיקר הדין כפי מ"ש בספרי הפוסקים ובדברי המנהגים ורבנן קשישאי אשר אנו מתלמידי תלמידיהם ושותין בצמא את דבריהם:
ואומר דנראה פשוט שאין דין זה דומה לדין סירכא ובועה כלל ושניין דא מן דא דהתם בסירכא ובועה הריאה שלימה לפנינו ולא דיינינן לה נקובה ודאית רק שחוששין לה שמא נקובה היא משום הכי אנו מכשירין וסומכין על הבדיקות שהוזכרו בדברי רבותינו בעלי המנהגים אבל כשהריאה נקובה לפנינו נקב פתוח ועמוק כנ"ד אזי היא טריפה באין אומר ואין דברים ולא מהנייא לה שום בדיקה דאפי' בדקינן לקרקעית הנקב ומשתכח שלם ובריא אימור שנתרקם עור חדש על פניה ולאו כלום הוא דקרום שעלה מחמת מכה לאו קרום הוא וכן כתב מרן י"ד סי' ל"ו ס"ז וז"ל ניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה עכ"ל. ולכאורה הרי מבואר להדיא דכשיש נקב פתוח לפנינו הרי היא טריפה ודאית אעפ"י שאנו רואים הקרום שבתוך הנקב שלם וחזק אעפ"כ חשבינן ליה קרום שעלה מחמת מכה והא ליכא למימר שהקרום שבתוך הנקב הוא משונה ממראית הריאה ומש"ה חשבינן ליה קרום שעלה מחמת מכה אבל אי חזינן תוך גומת הנקב קרום כמראה ריאה אנה"נ דכשירה דליתא שהרי דין זה דניקבה ועלה בו קרום וכו' הוא לקוח מהא דאמרינן בגמ' חולין מ"ז אמר רב יוסף קרום שעלה מחמת מכה לאו קרום ופי' רש"י דכל סירכא דריאה קרום שעלה מחמת מכה היא הלכך אע"ג דלא נפיק זיקא טריפה עכ"ל. ומינה דכי היכי דלגבי סירכא אע"ג שנשאר בשר הריאה והקרום שלם ויפה בלתי שום שינוי אעפ"כ טריפה משום דאמרי' דסירכא מעידה על הנקב והאי דלא מבצבץ קרום שעלה מחמת מכה הוא ה"נ בנקב גמור דקיימינן ביה אע"פ שהקרום שלם ויפה כשאר הריאה הרי היא טריפה ודאית ואדרבא הא עדיפא וכ"ש הוא כיון שפתח הנקב הוא פתוח לפנינו ודאי דטריפה היא דאטו יציבא בארעא וכו' שאם החמירו בסי' לחודא למ"ד אין סירכא בלא נקב כ"ש בנקב עמוק וכדכתיבנא:
ועוד אם איתא דהאי ריאה שניקבה ועלה בה קרום מיירי שהקרום ההוא שבתוך גומת הנקב הוא לקוי ומשונה ממראה הריאה אבל אם היא דומה למראה ריאה ממש כשירה מאחר שקרקעית הנקב קיים ומדמית לה לדין בועה וסירכא שיורדין לקרקעיתה א"כ לסברת קצת מהרבנין הראשונים שסוברין שבקרקעית הבועה אין להשגיח אם הוא דומה למראה ריאה או לא ומה יענו הרבנים ההם זלה"ה בההיא דריאה שניקבה ועלה בה קרום טריפה. ולא זו בלבד אלא אפי' בבועה וסי' שהריאה שלימה לפנינו נראה פשוט מסברת המנהגים להדיא דלא מהני בדיקת הקרקעית רק כשהדבר ספק אם עלה בשר על הבועה או לא אזי מהני בדיקת הקרקעית כיון דאיכא תרי ספיקי להקל ספק עלה בשר ספק לא עלה בשר ואת"ל לא עלה בשר סגי בבדיקת קרום התחתון דאימר בועה באה בין שני הקרומים אבל בודאי לא עלה בשר לא סגי בבדיקת הקרקעית אע"ג שנמצא שלם ויפה דאימור קרום חדש עלה על פני הריאה ולאו כלום הוא וכן נמצא כתוב מפו' בדברי הרב כמוה"ר משה ן' חמו ז"ל בכתב ששלח להרב הגדול כמוהה"ר סעדיה ן' דאנאן ושם נאמר שחדשים מקרוב באו נהגו להקל לבדוק קרקעית הבועה גם בודאי לא עלה בשר היפך מה שכתוב בס' המנהגים דכשלא עלה בשר טריפה לאלתר עכ"ד. וכן נמצא כתוב בקיצור המנהגים בכתיבת יד הרבנים הגדולים מהריב"ע ומהוריב"ץ שאם אין בשר חופה טריפה ואם ספק וכו' ומעתה הדברים ק"ו שאם בבועה וסירכא שהריאה שלימה לפנינו אלא שלא עלה בשר בודאי על הבועה אעפ"כ מטריפינן ולא מהניא בדיקת הקרקעית היכא שהנקב פתוח ועמוק ושחור לא כ"ש שלא תועיל בדיקת הקרקעית וזו היא ראיה שאין עליה תשובה:
ואף לפי מה שנהגו חדשים מקרוב לבדוק הקרקעית אף בודאי לא עלה בשר היינו דוקא בבועה וסירכא שהריאה שלימה לפנינו ואין כאן אלא ספק שמא ניקבה או לא דהא בש"ס חוששין איתמר ומש"ה סגי בבדיקת הקרקעית אבל בנקב גמור חלילה לנו להתירו בלא בדיקה:
ועוד אפשר שטעם החדשים מקרוב הוא דלעולם לא נפקינן מידי ספיקא שמא עלה בשר על הבועה שאפי' למראית העין נראה שודאי לא עלה בשר אפשר אם יבואו טבחים מומחין ובקיאין בבדיקה ידעו להעלות בשר על הבועה וכמ"ש מור"ם סי' ל"ו ס"ז לענין בועה בשיפולי יעו"ש. וא"כ הו"ל ספק חסרון ידיעה ולכן נהגו לבדוק הקרקעית גם בודאי לא עלה בשר ואף גם זאת שלא מדעת הרבנים הנז' אבל בנקב גמור לא יעלה על לב ח"ו להתירו בבדיקה והגם שדבר זה נראה ברור והוא עד לעצמו יש להביא עוד ראיה ממ"ש רבותינו בעלי המנהגים בדין סירכא ובועה שאם בצבצה הריאה בבדיקה א' אזי טריפה והנה בדין ניקבו העורות הריאה זה שלא כנגד זה קימ"ל כהרשב"א דמכשיר וכמ"ש מר"ן בי"ד סי' ל"ו וגם רבותינו הביאו דברי הרשב"א וכתבו עליו וכן עיקר ואע"ג דאיכא מאן דפליג עליה דהרשב"א ורמו עליה מההיא דאמרי' ריאה דאוושא וכו' זיקא על ביני ביני הרי שהרוח נכנס בין ב' הקרומות כבר יישב דבריו בטוב טעם מרן בב"י שברוב הפעמים לא יבא הרוח ביניהם ואפי' את"ל שיכנס הרוח בזה ויוצא בזה כיון שאינם מטונין זה כנגד זה לית לן בה הלכך כדברי הרשב"א עיקר עכ"ל:
והשתא דאפילו בניקב העור העליון סגי בבדיקת הקרקעית ואמרינן דקרום התחתון עדיין קיים א"כ על מה זה החליטו רבותינו בעלי המנהגים להטריף כשיבצבץ בבדיקה הא' והלא אכתי יש תקנה לבדוק הקרקעית אם נמצא הקרום התחתון שלם ויפה אזי היא כשירה דאימור העור התחתון ניקב במקום אחר ונכנס הרוח דרך שם בין הקרומות ולכן יצא הבצבוץ בפעם א' מן הנקב שהיה בקרום העליון והו"ל ניקבו ב' זה שלא כנגד זה וכשירה וכי תימא שדבר זה הוא מילתא דלא שכיחא מ"מ קשה טובא מה הפסד יש בבדיקה קלה כזו במילתא דעבירא לאיגלויי לאלתר בלתי שום טורח והתורה חסה על ממונם של י"ש ובפרט לפעמים שהבצבוץ יוצא דק עד מאד וכמעט אינו נרגש ואפילו יבדקוה כמה פעמים אחרים לא יצא הבצבוץ וא"כ יש לתלות שהבצבוץ הדק ההוא אפשר שהעורות ניקבו זה שלא כנגד זה ומפני שהבצבוץ בא דרך עקלתון לכן אינו יוצא להדיא רק לפרקים וא"כ אמאי החליטו איפוא רבותינו בעלי המנהגים להטריף כשיצא הבצבוץ בבדיקה א' דבשלמא בשאר סירכא איכא למימר דליכא למיקם עלה דמילתא כיון שעורות אדוקים ודבוקים אלא ודאי דכשהבצבוץ לפנינו אינה מועילה בדיקת הקרקעית כי לא דברו רבותינו רק בסירכא ובועה שהרי שלימה לפנינו אבל כשיצא הבצבוץ לא מהני בדיקת הקרקעית וכ"ש בנ"ד שהריאה נקובה לפנינו והנקב עמוק ושחור ודאי דליכא למיסמך כלל על בדיקת הקרקעית וכדאמרן:
וכן משמע ג"כ מסתימת לשון הפוסקים שכתבו אבעבוע שנמצא נקוב טריפה ולא כתבו שמבצבץ משמע דכי חזינן ליה נקוב מטריפינן ליה לאלתר וכי תימא דנקוב שאמרו היינו מבצבץ שאם אינו מבצבץ אינו מיקרי נקוב וקיצרו כמו כן דבר זה רחוק מאד דאם באמת הבצבוץ הוא הגורם אבל הנקב אינו מעלה ואינו מוריד א"כ הרי אתה מתיר הטריפה דכשאינו מבצבץ האבעבוע אמאי מכשרת ליה והלא הליחה סותמת ומעכבת הבצבוץ מלצאת וכ"ת נסיף הליחה ונרד לקרקעית הבועה ואזי נעמוד על בדיקתה א"כ הרי בדיקת הקרקעית הוזכרה בש"ס ופוסקים ואנן לא שמעינן ולא חזינן לה רק בדברי רבותינו בעלי המנהגים ואיך לא אישתמיט חד ממפרשי הש"ס או מהפוסקים לאדבורי דין בדיקת הקרקעית וגם רבותינו בעלי המנהגים כשהביאו דין אבעבוע שנמצא נקוב טריפה העתיקוה כמו שכתבוהו הפוסקים בלי תוספת ומגרעת ובהגיעם לדין סירכא ובועה אזי כתבו בדיקת הקרקעית לסמוך עליה ולומר דבועה באה בין שני הקרומות אלא ודאי כדאמרן שלא אמרו רבותינו בעלי המנהגים דין בדיקת הקרקעית רק בבועה וסי' שהריאה שלימה לפנינו ואין כאן אלא ספק נקב אבל בודאי נקב פתוח לפנינו אין לה שום בדיקה ואין ללמוד ולדמות בטריפות דאין לך בו אלא חידושו והיכא דאתמר אתמר והיכא דלא אתמר לא אתמר וכ"ש דאיכא טעמא רבה לחלק וכדאמרן:
ועוד ראיה זה ממה שנמ"כ במנהגים וז"ל בועה שנמצאת נקובה במקום שמשמש יד הטבח כשרה דתלי' ביד הטבח ומשמע מחידושי הרשב"א ז"ל דאפילו ניקב עד שמבצבץ תלי' בידא דטבחא וכשרה וכן משמע ג"כ מהב"י סי' ל"ז עכ"ל מוכח להדיא מדבריו דס"ל דדין אבעבוע שנמצא נקוב טריפה היינו אפי' בלא מבצבץ דאלת"ה אמאי אצטריך לאתויי ראיה מחדושי רשב"א ומהב"י והלא מילתא דפשיטא היא כיון שאינו נקרא אבעבוע נקוב וטריפה רק כשמבצבץ ומינה דהיכא דמבצבצה דכשרה היינו במבצבץ דאם אינו מבצבץ לעולם כשר אלא ודאי כדאמרן:
והנה כתב מור"ם סי' ל"ו אם נמצאת בועה על מקום שנקלף העור העליון יש להטריף כי הוא כקרום שעלה מחמת המכה עכ"ל. ומהריק"ש ז"ל גם כן הביאו וכתב וז"ל אם נמצאת בועה על מקום שנקלף העור טריפה והרב כנה"ג הביא סברת כמה אחרונים ז"ל להטריף. ומעתה הדברים ק"ו דהא התם ידעינן בודאי דנקלף הקרום העליון והתחתון עדיין שלם ואף עפ"כ מטריפינן דחשבינן ליה קרום שעלה מחמת מכה וכ"ש בנ"ד שלא ראינו שום עור למטה אלא אחר שהסרנו הבשר הרע ההוא נמצא העור תחתיו ודאי דאמרינן שקרום זה קרום חדש שעלה ונתקרם בריאה ולאו קרום הוא ואפילו לדעת מהר"ש גאון שהביא הכנה"ג שמתיר בבועה על מקום שנקלף מודה הכא וכדאמרן שהרי הנקב פתוח ועמוק לפנינו והמכה לפנינו ועוד שתחת מכה זו איני יודע מה הוא אם הוא קרום הריאה או קרום המכה תולין הקלקלה במקולקל ושדינן ליה בתר המכה שהוא סמוך לה ולא בתר עור הריאה שהוא למעלה ולא אמרו לסמוך על הקרקע הבועה אלא כשהקרום עליון שלם דאז הוי ספק ספיקא ספק ניקבה או לא ואת"ל ניקבה שמא לא ניקב אלא העור העליון. ועוד כתבנו במהדורא קמא כמה ראיות ולא הספקנו לכתוב כל מ"ש כי רפה היום לערוב והרץ נחוץ ולכן קצרנו. ובכן כל מי שנגע יראת ה' בלבו ומורא שמים על ראשו יעטוף כמעיל קנאה ויכתוב מה שיורו אותו מן השמים. נאם החותם בס' ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר וכו' נאם דורש שלום כל העוסקים בתורת ה' לשמה אענדם עטרות לי הצעיר עבד ה' יהודה הלוי ס"ט ע"כ. ונתקיימה חתימתו אצלנו וזה מ"ש ע"ז הרב המחבר זלה"ה:
אמת נכון הדבר שהדברים נראים כמ"ש החכם השלם הפו' נר"ו שבכל טרפיות סירכות הריאה שומעין להחמיר ולא להקל כי די והותר להקל במה שהחמירו רוב חכמי ישראל להטריף כל סירכא וכפסק מרן בב"י ובש"ע ובמנהג רוב מקומות ישראל עד היום א"י וסביבותיה וכל המקומות זולתי ערי המערב והיה מן הראוי שלא להקל כי אם בדבר ברור וכל שיש נדנוד ספק אין ראוי להתיר כלל אבל מה נעשה וכבר פשטו מנהגים אחר מנהגים ושומעין להקל ולא להחמיר וז"ל מהריב"ע ז"ל בתשובה א' אעפ"י שיש פנים להחמיר וכו' כבר ידעת דרוב המנהגים פה פא"ס הולכים אחר המיקל עכ"ל. ולכן ראוי הוא לישב המנהגים אף אם בדרך רחוקה כמנהג כל הפוסקים כי מצאו מנהג ואם הוא גרוע בעיניהם מושכים אותו בכל מה שאפשר כן צריך לעשות כמעשה זה שהמנהג להכשיר בבדיקת המים ולעולם השוחטים והבודקים אומרים מים מים ובעיניהם דבר פלא להטריף סירכא בלי בצבוץ נראה דאין כל כך הדבר ברור להטריף דאף שהנקב ניכר אימור אינו נקב וכמה צורות וכמה פיצולין הריאה נחלקת ואימור קרומות הריאה בפנים הם ואמת שאין דמיון לזה עם בועא וסירכא וכמ"ש החכם הפוסק. ועוד אומר אני דבועא שאני דאימור הבועה רחקה קרומות הריאה ונכנסו בפנים דכן יקרה בבריית כל הצמחים והפירות שדבר קשה אבן וכיוצא דוחק קרום הפרי ונכנס לפנים אבל בנקב לבד ומלא סירכא מי דחקו עד שנכנס לפנים וקרוב הדבר שניקב אבל מ"מ המקילין בנדון זה לא יבואו מדין בועא וסירכא אבל יאמרו שכך היתה ברייתה ויביאו ראיה מפיצולי רגל החמור ומי מפיס ובפרט סמייהו בדייהו בהמה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והרי בכל סירכא ג"כ יש להסתפק שמא עלה בה קרום ונסתם ומכשירינן מהאי טעמא. והריאה שהביא החכם הפוסק נר"ו מהא דקי"ל ריאה שניקבה ועלה בו קרום ונסתם טריפה ראיה זו נכונה היא אחר שנניח שזה קרום חדש עלה אח"כ אבל עליה אני דן ומנ"ל שזה קרום חדש ומרן זה שכתב זה היא הקדמה והצעה לטרפות סירכות הריאה דלא תימא דלו יהיה שניקבה הרי הסירכא תגין וכאלו לא ניקבה מעולם לזה הקדים דקרום שעלה לאו קרום הוא ומעתה צא ולמד אם הוא קרום חדש או לא ולסברת האומרי' אין סירכא בלא נקב אפילו לא בצבצה טריפה ולסברת האומרים והוא מנהגינו דיש סירכא בלא נקב הסירכא לא תגין שהוא קרום שעלה מחמת מכה בלי ספק וכמ"ש רש"י ז"ל בנב' ואם הותרה הסירכא ולא בצבצה כשירה דאין כאן קרום שעלה מחמת מכה ואין לדמות זה לסברת האומרים אין סירכא בלא נקב דהתם קים להו כי ודאי כן הוא משא"כ בנ"ד שהדבר ספק אוקי בהמה בחזקת היתר ולא מחזיקינן ריעותא זה נראה ליישב המנהג ומ"מ לקוצ"ד שאין להקל בזה אלא בבודק כשר וירא ה' מרבים ובקי לנקות הסירכא בחורין ובסדקין ואם ינקה הסירכא היטב כמעט אי אפשר שלא תבצבץ ומעשים בכל יום וכמעט אחד מני אלף ניצולת מבצבוץ דעל הרוב תבצבץ. ראיתי להעיר בקצת פרטים באו בדברי החכם הפוסק אומר בהם מה שפשט המנהג א' מ"ש משם הרב כמה"ר משה ן' חמו זלה"ה לקוצ"ד שהם דברים תמוהים ולשון המנהגים בהיפך שהרי מתחלה כתב שאם נסתפק לנו אם בשר חופה וכו' קורעים הקרום שעל הריעותא וכו' הרי שעשה תיקון וחכמה לידע אם חופה אם לאו ואח"כ כתב ואם לא בצבץ קורעין וכו' ואם לא יבצבץ הקרקעית כשירה הרי דבודאי לא עלה עליה בשר הוא דקאמר שיורדין לקרקעית ומה שהקדים ואם נסתפק ולא נעשה תקון זה מתחלה הוא שרצה ללמדנו דבר חכמה להתיר אף אם יבצבץ הקרקעית ואיני יודע רמז לסברת הרב בזה ולא סמך אפילו בקורי עכביש להתלות בו גם בדברי מהריב"ע ומהריב"ץ אין מדבריהם ריח ראי' לזה שדבריהם ולשונם בלשון המנהגים ואיני יודע איך להם לכתוב לדעתו ז"ל ועוד ומה ספק נשאר אחר שקרעו קרום שעל הבועה ולא בצבץ זה הוכחה חותכת שלא עלה בשר ומנהגן של ישראל תורה יסוד מוסד על דברי המנהגים דלעולם מהני בדיקת הקרקעית והרי עדים נאמנים בודקים מומחים בעיר פא"ס יע"א המה ראו את כבוד הרב מהר"ר יעב"ץ זלה"ה ושימשו לפניו ונוהגין להכשיר אף בודאי לא עלה בשר אם לא בצבץ הקרקעית של הבועה ואין פוצה פה ומצפצף ובודאי שזהו טעמן ונימוקם של החדשים מקרוב באו שזכר בפנים. ומ"ש החכם הפוסק נר"ו שטעמם דלעולם הוי ספק כנב' אחר המחילה מדבריו של בריבי ניכר שאינו בקי בבועות הריאה היטב דהרי לפנינו כמה בועות שעורם קשה כעור העבדנין ואין שום נדנוד ספק שיש קרום או בשר עליהם ואנו מכשירין בבדיקת הקרקעית. גם הטעם שנתן דהו"ל ספק בחסרון ידיעה ולכן נהגו להקל גם בזה ימחול לי על כבודו כלפי לייא דמוסכם מכל הפוסקים דספק חסרון ידיעה לא שמיה ספק לא לענין ספיקא דרבנן ולא לענין ס"ס כנז' בכללי הש"ך סי' ק"ן כלל ל"ד ובפר"ח כלל מ"ג יעו"ש וז"ל קיצור המנהגים לרבנים מובהקים נמצא אצלנו בכתב יד ישן נושן וכמדו' שהם הם קיצור המנהגים של מהריב"ע ומהריב"ץ שמהם הביא ראיה החכם הפוסק שכן כתוב בהם הלשון שהעתיק הוא וז"ל ואם אין חופה טריפה וכו' ואם ספק וכו' שבזה נתלה החכם הפוסק נר"ו ללמוד מדפסיק ותני טריפה משמע שאין לה תקנה ואין זה דיוק דר"ל טריפה אם בצבץ הקרקעית וסוף דבריו יוכיח שכתב וז"ל וה"ה אם אין חופה בשר שקורעין מיד את הבועה ומנקין את הליחה ובודקין ואם לא בצבץ כשירה עכ"ל הרי שעשה תקנה זו בין בספק בין בודאי והדברים פשוטים ופוק חזי מאי עמא דבר:
הראיה שהביא ממ"ש רבותינו בעלי המנהגים שאם בצבץ מיד טריפה וחקר חקירת חכם למה מטריפין היה לו לבדוק הקרקעית וכו' וסמך על תירוץ מרן וכו' דכשהרוח נכנס בזה ויוצא בזה לית לן בה וכו' אך התירוץ שתירץ באומרו אלא ודאי וכו' דכשיש בצבוץ וכו' אין לסמוך וכו' אחר המחילה הראויה אין קושיתו קושיא תירוץ אינו מספיק דלמה אין לסמוך כי לא נתן טעם למה אין לסמוך כי אם גזירה וחוקה:
ואעיקרא דמלתא נלע"ד דלק"מ דמלבד תירוץ מרן כבר מחו ליה מאה ועכ"ל וכו' כל האחרונים ז"ל הפר"ח ז"ל ונושא כליו הפ"ת ז"ל והביאו ראיה מדברי הרשב"א גופיה וכו' יעו"ש דברים שאין אחריהם תשובה והיכא שהדבר מפורש אין אנו הולכים אחר תירוץ מרן וכ"ש שיש לומר כתירוץ ראשון דעל הרוב לא יבוא ביניהן רוח ואנה"נ גם הרשב"א מודה דאם יש רוח ביניהן טריפה וזה ברור:
וגם לתירוץ מרן ז"ל נראה לי שיש ליישב קושית הח' הפוסק והוא דע"כ לא סמכינן על בדיקת הקרקעית אלא כשאין בשר חופה דניכר הדבר דקרומות הריאה הם מתחת אבל כשיש בצבוץ עד שנאמר שלא ניקב אלא קרום א' דלמא ניקבו שנים ושניהם הקרומות למעלה ומאי חזית לצדד להיתר נצדד לאיסור ואדרבא צד האיסור קרוב יותר כמ"ש הרב"י דעל הרוב לא יבוא רוח ביניהם וא"כ כיון שבצבץ אזלינן בתר רובא שהם דבוקים וניקבו שניהם וטריפה והאיך נכשיר בחששא של רוח שמא אין כאן אלא קרום אחד וכו' ואני אומר שמא יש כאן שני קרומים והרי ניקבו שניהם ומה יועיל קרקע הבועה דלפעמים גם אם הבועה בתוך וכו' קרקעיתה שלם:
ומ"מ מה שלמד מזה לנדון דידן דנקב לפי מה שכ' למעלה בטענתם שהם אומרים ששני הקרומות הם בקרקעית והרי הריאה שלימה מזה אין סתירה לטענתם ואין לו דמיון כמבואר למעיין:
גם מ"ש החכם הפוסק בדין אבעבוע שנמצא בו נקב שאפילו לא בצבץ טריפה לא כן פשט המנהג ומעשים בכל יום להכשיר בין בזה בין בבועה בשפולי דלעולם אנו בודקים הקרקעית ואם לא בצבץ כשירה ובמנהגים ישנים מעיר פא"ס נמ"כ להדיא בדין בועה בשיפולי שבודקין הקרקעית אם לא עלה בשר. ומ"ש כת"ר החכם הפוסק דא"כ הרי בדיקת הקרקעית נזכרה בש"ס וכו' לא הבנתי דבריו אלו דאטו בבועה וסירכא אנו עושין מה שלא נזכר בש"ס אבל אנו אומרים דהש"ס פשיטא ליה ולא הוזקק לכתוב זה שהיא גילוי מילתא בעלמא והרגיל בבדיקת הריאה ידע זה דלפעמים אנו מוצאין על גב הריאה אלף בועות וכולם יתירים וקרום הריאה תחתיהם שלם ויפה ואנו מכשירין כך בבועה זו שקרקעיתה שלם אנו אומרים שנבראת על גב הריאה ובאורך הזמן נכנסה בגוף הריאה ועשתה מקום וחושבין אותה כאלו היא יתרת וכמה דינים חדשו אותם האחרונים שלא נזכרו בש"ס ועיין בספר זובח תודה בבועה שהיא קשה ויש לה חידודים שהטריפוה בשאלוניקי והקשו עליו מנ"ל להוסיף על הטריפות והשיב זה פשוט בש"ס אלא שלא הוזקק לכותבו ובאמת שהלשון שהעתיק מהמנהגים עמד לנגדי אבל חפשתי בכל המנהגים לא מיבעיא במנהגים הנק' מנהגים סתם כי לא נזכר זה כלל שם לא הוא ולא כיוצא בו אבל כמה העתקות אצלי ולא מצאתי זה כלל וגם מדהביא זה הב"י סי' ל"ז משמע שאינם המיוחסים לרבני קאסטי' כי מעולם אינם זוכרים במנהגים מ"ש הב"י כי לא נתפשט בימיהם ואי לאו דמסתפינא אמינא כי תלמיד טועה כתב זה כי שום משמעות אינו בב"י על זה ואיך שיהיה המנהג הפשוט בידינו הוא מ"ש ואלדים ה' יאיר עינינו במאור תורתו לבל נכשל בדבר הלכה ויצילנו משגיאות אכי"ר הקטן רפאל בירדוגו: