אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שפט

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שפט

סימן שפח

שאלה ראובן שמכר חצירו לגוי ונשארה לו חזקה וקנאה שמעון מהגוי והוחלטה בידו דהיינו שעכבה שנה ולא פדה מידו ראובן כפי התקנה ושוב חזר שמעון ומכרה לגוי אחר אם נשארה לשמעון שום חזקה:

תשובה לכאורה נראה דיש לשמעון חזקה בשלשה חלקים שלו שהרי כשהיתה בידו היה לראובן חלק א' בחצר וג"ח לו וא"כ כיון שמכר לגוי נשארה לו חזקה בג"ח שלו אכן כד דייקינן זה טעות גמור דבשלמא אם היה שמעון מוכר לגוי ג"ח בפירוש נשארה לו חזקת הג"ח שהוא הרביע מהם אבל כיון שמכר כל החצר נשאר רביע החצר דוקא והוא של ראובן דחזקה א' שמענו שני חזקות לא שמענו והתקנה כך היתה שהקרקע הנמכר לגוים ישאר לבעליו רביע ממנו וכשהמוכר השני מכר כל החצר לגוים נשאר ממנה רביע והוא כבר של הא' ולא נשאר כלום לשני ואם אתה אומר שגם לשני ישאר החזקה נמצא שאנו נוטלין בחזקה קרוב למחצית וגם א"כ אם ישתכל ישראל וימכור אותה כמה פעמים משכחת לה יטלנה כולה וזה חוכא ואטלולא ולכן העיקר הוא שאין החזקה אלא לא' דוקא. אמנם נראה זכות גדול למוכר השני והוא בעודה ביד הגוי והוא שידוע שעם היות שסתם חזקה הוא רביע מ"מ יש לו עוד שני זכיות אחרים. הא' כשהוא ביד הגוי לפעמים נוטל יותר מרביע ולפעמים מחצה ולפעמים יותר. ב' שאם מכרה הגוי לישראל אחר יש רשות ביד בעל החזקה לסלקו תוך שנה באופן שיש לו ג' זכיות. א' נתפסת בקרקע והוא שיש לו רביע בקרקע. ב' ההטעאה שמטעין לגוי ונוטל יותר מרביע. ג' הסלוק תוך שנה כמפורסם כל זה במנהג ובתקנות. והנה בעודה ביד ישראל הא' יש לו כל הזכיות הנז' וכשמכרה הגוי לישראל אחר תוך שנה עדיין יש לו כל הזכיות הנז' ואחר שעמדה ביד ישראל כל השנה ולא פדה ממנו בעליה הראשון פקעו לו שני הזכיות האחרונים ולא נשאר לו כי אם הזכות הראשונה דהיינו שיש לו רביע ממש בגוף החצר ותו לא וכשעמד ישראל הלוקח מהגוי ומכרה לגוי אחר ניחזי אנן מי יזכה בשני הזכיות הנשארים בעליה הא' ודאי כבר נסתלק אחר שלא פדה מידו תוך שנה ולא נשאר לו אלא רביע מי יזכה בהם מוכרח שיזכה בהם זה המוכר השני לגוי דהיינו אחר שיטול ישראל בעליה הראשון רביע שלו במושלם זכות ההטעאה וזכות הסלוק לא נשארו אלא למוכר השני וזה בעודה ביד גוי השני ואם חזר הגוי ומכרה לישראל שלישי ולא פדה מידו השני תוך שנה פקעה זכות ישראל השני לגמרי מכל וכל שהרי הרביע האמיתי הנשאר הוא של ישראל הראשון כמ"ש למעלה דאי אפשר בעולם שישתייר ממכר הגוי יותר מרביע וכשנמכרה לישראל שלישי נשארה בין שניהם בין הישראל השלישי ובין הראשון זה יש לו שלשה חלקים וזה רביע ונסתלק השני לגמרי וכן לעולם אפילו תמכר ותחזור כמה פעמים זהו דינם ואין בחזקה יותר מרביע. ומעתה נבוא לנדון זה ונאמר שמה שנראה מדברי החכם נר"ו שהוא כמסתפק לבאי כחו ר"ש רביע או חלק מי"ו ולכן עשה שני צדדין לכאן ולכאן דבר זה נמצא כתוב להרב מהריב"ץ זלה"ה שכתב וזה לשונו שלפי מה שנהגו על הרוב שהחזקה היא רביע תהיה חזקה דחזקה חלק מי"ו וכן המנהג עכ"ל. ממילא איפשיט בעייא דלא נשאר לבאי כחו הב' כי אם חלק מי"ו בחצר כיון שמכרו גוף החזקה וכיון שקנה שמעון החצר מן הגוי אם הוא עדיין תוך שנה אף שיחזירנה לגוי לא נשארה לו שום זכות דכיון שהגוי מכריחו להחזירה לו כמות שהיתה בידו בתחלה דהיינו גוף וחזקה לא נשאר בידו אלא חזקה דחזקה והיא כבר של המוכרים הראשונים והמוכרים הראשונים לישתעו בהדי הגוי להתפשר עמו ברב או במעט בשכירות והשאר יטלו הם וכמו שהיה קודם קניית שמעון אך אם כבר עברה שנה ולא פדו מידו ונחלטו החמש עשרה חלקים ביד שמעון אז לא נשאר לבאי כחו רש"ך בט"ו חלקים וכשיחזירם שמעון לגוי אף שהם ביד הגוי גוף וחזקה מכל מקום נשאר זכות לשמעון להתפשר עם הגוי במה שיתפשר והשאר יטלנו הוא אחר שיטלו באי כחו רש"ך חלק מי"ו בכל החצר עד סוף פרוטה אחרונה והאלפרינסייא יטלנה שמעון. המשל הרי החצר נמכרת בסך ארבעה אוקיות והגוי מתרצה בשמנה יטלו באי כחו רש"ך רביע אוקייא ושבעה מעות יטלם שמעון וגם אם ימכור הגוי החצר לשום ב"ב רשות ביד שמעון לסלקו ויטול ט"ו חלקים שלו אכן אם נחלטה ביד הישראל הג' לא נשאר לשמעון שום זכות כמ"ש למעלה. וכ"ז דברים ברורים ופשוטים ולראיה ע"ד אמת ח"פ:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה