משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שפד
שאלה ראובן לוה מעות משמעון ובעודם בידו באו בע"ח שלו ליטול אותם ושמעון צווח שיטול את שלו והוא קודם לכל בעלי חובות:
תשובה כתב ביו"ד סי' קע"ז מתעסק שמת ויש עדים שמעות אלו או מטלטלין אלו הם מזה העסק נוטלם בעל הממון בלא שבועה וכו' עי"ש. וכתב באה"ג בחו"מ ס"ס צ"ו כתב הב"ח שכתב כאן הב"י בשם בה"ת אם יש עדים שמעות שלותה האשה עדיין הם בעין או מאי דאתו מחמתייהו ודאי אין בו ספק שנפרע מהם המלוה וכן היא ס' הא' ז"ל ע"כ. ולפ"ז ה"ה לוה שאין לו לשלם לכל הב"ח אם הסחורה שלקח בהקפה היא בעין או מאי דאתי מחמתה קיים אין לאחרים חלק בה. וכן כתב הרי"ף בפרק המקבל סי' תק"ן וכתבו רבינו בסי' ק"ח ס"ד והכי נקטינן עכ"ל. וכ"כ כנה"ג סי' ק"ד בהגה"ט סי' א' ולזה הסכים הב"ש בא"ה סי' צ' ס"ק ל"ח והט"ז בסי' צ"ו השיג על הב"ח וכתב וז"ל לא נראה כן דודאי גבי לוה מיד שבאו המעות לרשותו אף שהם בעין מ"מ אין עליהם שם מלוה שנאמר אלו מעות של פלוני דהא מלוה להוצאה ניתנה משא"כ בהך דסה"ת דהבעל אין לו שום שעבוד על זה הממון שבא מחמתיה דמלוה אף שהוא בעין על כן אין לבעל שום זכות בו עכ"ל. וגם הש"ך בחומ"ש סי' צ"ט ס"ק ו' כתב שאפילו יביא ראיה שמעות אלו הלוה לו כיון שיוכל להוציא המעות לצורכו הרי נעשה לוה עליהם והם שלו. ודעדיפא כתב הש"ך ס"ק ז' דלגבי מלוה דעיסקא אינו רק כשאר ב"ח וגם הרב בית יהודה ח"א במנהג העסקות הביא כל זה אלא שסיים וז"ל אלא שמורי הרב היה מגמגם שלא נתבאר דין זה בראשונים מ"מ למעשה הסכים לסברת האחרונים ז"ל דס"ל דאין חילוק בין מתעסק ללוה וכן כ' מהרמ"ם זלה"ה שהעיד לו מהרש"ט שכן היה דן מהריט"ו ז"ל שאין חילוק בין עיסקא למלוה ואמר שכך היו דנים עכ"ל. מבי"ן. וע"ע לעיל שאלה רמ"א מענין זה: