משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שפג
שאלה זה האיש שקרה לו מקרה בלתי טהור והוא נשוי אשה ובנים ונפתה לבו על אשה ודבר עם אביה ונתנה לו לאשה ושידכה בקנס גדול מסך א' והתפיסה חפצים יקרים וכשמוע אשתו תבעתו לד"ת שעבר על שבועתו ועליו לקיים הכתוב בשטר כתובתה ואם ישא שיפרע וכו' ויפטור בגט כשר ופייסה ונשתטח לפניה למחול לו ועליו ליתן לה מתנות רבות כמעט חצי ממונו לעשות לה תכשיטין וכיוצא ולא רצתה ולהיות כי נפל ברשת הקנס הגדול שעשה עם משודכתו ומנגד כתובת אשתו וכ"ש גירושיה רצה לעבור על דעת קונו רח"ל ובראותה אשתו כי כן נתנה לו רשות לישא המשודכת הנזכרת כמשו"ח בידו ונתננו לו רשות לקדש וקדש המשודכת הנז' בקידושין כראוי ואחר נתעוררה אשתו ונתקנאה בירך חברתה וחזרה בה והמציאה גילוי דעת על נתינת רשות שנתנה לו וחזרה לטענתה הא' לאמר דינא קא בעינא שיפרע כתובה ויגרש או יגרש הב':
והנה יראה כי טענתה על הכתובה אף אם אין להשיב מ"מ לענין הגט שנכפה אותו על הגט כדין שאמרו חכמים על אלו כופין נר' דאין יכולת בידינו על זה שאין כופין אלא באותם שאמרו חכמים אבל בגט זה שאינו מוכרח לגרש אלא מצד השבועה אין כופין אותו רק אומרים חייב אתה ליתן גט ואין כופין אותו וז"ל הריטב"א הביאו ב"י בהלכות חליצה סי' קס"ה וז"ל כ' הריטב"א על יבם שנשבע לחלוץ ליבמתו ליום ידוע אם כופין אותו לחלוץ:
תשובה דא ודאי כי אף על פי שעל השבועה אתה בא לכופו שמחמת אותה כפייה הוא חולץ החליצה מעושית היא ממילא ולדידי הכי ס"ל דאין כופין אלא באותם שכופין להוציא בגט וכדמשמע בפ' מ"ח שהשוו גט וחליצה בענין זה עכ"ל. הנה מבואר שאין כופין על הנשבע ובנד"ז אינו מחויב להוציא אלא מחמת שכתוב בכתובתה ונשבע ר"פ שלא ישא וכו' ואם ישא וכו' ויפטור אותה בגט כשר ואין כופין מחמת השבועה:
ועוד נראה מטעם הריב"ש ז"ל סי' צ"ט הביאו הב"י ז"ל סי' רכ"ח יש לפוטרו מן הכתובה ומן הגט והוא שכתב הריב"ש ז"ל על נדון כיוצא בזה שראובן נשבע שלא ישא אשה אחרת אלא לרצונה כתב וז"ל ומה שנסתפק לך מאחר שלא נתקיים התנאי דהא פייסה ולא איפייסא ונשא אשה שלא ברצונה מה דינו אם יש לכוף אותו לגרש את רבקה וליתן לה כתובתה וא"כ כל שפייס אותה בדברים ובענינים שאשה כמותה היתה מתרצית בכן כגון שיוסיף לה על כתובתה ויעשה לה ויתורים אחרים ושלא יכניס צרתה לביתה וכ"ז וכיוצא בדברים אלו בזה י"ל שהוא אנוס דומיא וכו' עכ"ל. והביא דברים אלו מהר"ם אלשיך סי' פ"ו להביא ראי' על אשה שנסמית משתי עיניה וסיים הרב וז"ל הרי בפי' דאפילו היכא דקביל עליה שלא ישא אשה אחרת עליה אע"ג דלא אירע ריעותא באשתו לומר דאדעתא דהכי לא אישתבע אלא שלא רצתה להתפייס ברצי כסף להתיר לו שבועתו דאדעתא דהכי דלא תתפייס ותתיר לו את שבועתו לא נשבע עכ"ל וסיים להסיר מלב מה שירצה לכאורה מדברי הריב"ש מ"ש שהיתה קלה להתפתות ע"ש ועיין בהריב"ש עצמו סי' ר"ן נראה כדברי מהר"ם אלשיך ע"ש. וכן כתב הרדב"ז סי' א' ע"ש. מכלל הדברים נשמע שפייסה פיוסים שאין להם שיעור שיתן לה מאה מתקאלים אשר קנה ועכ"ז לא נתפייסה נר' דפטור משבועתו ואף אם יאמר אומר שאין לסמוך ע"ז לפוטרו מכתובתה מ"מ לגבי כפיית הגט מי הוא זה ואי זהו שיכפנו לגט ויהיה גט מעושה וירבה ממזרים בישראל חס ושלום:
ודע שלתשובת הריטב"א שזכרנו למעלה שאין כופין מחמת השבועה כן הסכים מר"ן בסוף הסימן ותשובת הרב הגדול מהר"ל ן' חביב ז"ל וכן פסק בש"ע וכתבתי זה לפי שראיתי בסי' קנ"ד הביא רבינו הב"י תשובת הר"י בן הרא"ש ז"ל יראה ממנה שחולק על הריטב"א ז"ל מ"מ כל האחרונים ומר"ן בראשם הסכימו לדברי הריטב"א זהו הנלע"ד ומורי הוראה ישצ"ו יגלו דעתם בזה לאפרושי מאיסורא ושכמ"ה. הקטן שבישראל רפאל: