אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שסו

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שסו

סימן שסה

שאלה א' ירד לחורבת חבירו ובנאה והיה נהנה מפירותיה כמה שנים והן עתה בא בעליה וטוען שינכה שכירות כל מה שאכל מפירותיה:

תשובה בסי' שע"ה ס"ז בהגה ראובן שהיה לו בית רעוע ויצא מן העיר ובא שמעון והוציא הוצאות להציל הבית וכו' כל מה שהיה צורך שלא יפול צריך ראובן להחזיר לשמעון וכשיתן ראובן מה שחייב לשמעון יצא מן הבית עכ"ל וסיים בב"י ולענין שכירות מה שדר בה אם מעיקרה לא הוה קיימה לאגרא כלל א"צ להעלות לו שכר ואי קיימה לאגרא אפי' דבר מועט חייב עכ"ל והרב ז"ל לא חילק בין אם השחיר הכותלים וכמו שכתב בסי' שס"ג ס"ז עי"ש. וי"ל בדברי רש"י ז"ל וז"ל שחרירותא דאסיתא שמשחיר לו הכותלים הלכך חסר הוא אבל בית ישן לא עכ"ל הרי דלא חיישי' לשחרירותא אלא בבית חדש אבל לא בישן וזה שהניח בית רעוע אין בו שחרירותא שהכותלים נשארו אלא שהיו רעועים וחזקם:

אלא שיש לדקדק דבגמ' אמרי סברא זו דשחרירותא דאסיתא לסב' רבי יהודה ואנן לא קי"ל כותי' כמ"ש בסי' קס"ד ואיך למד מינה הרשב"א לחצר דלא קיימה לאגרא וזה מתורץ בדברי התוספות בקמא דף כ"א שהיה הש"ס רוצה לפשוט מדר' יהודה כתבו התוס' ואפי' רבנן לא פליגי אלא משום דעליה לביתה משתעבד עד כאן לשונם:

באופן דס' זו שחדש הש"ס לדעת ר' יהודה גם רבנן מודו בה באופן דליכא למימר שעבוד כגון בבונה חורבת חבירו ולזה בסי' קס"ד בבית ועליה שנפלו לא חלקו הפוסקים לומר שאם השחיר חייב דבהא ודאי דיש שעבוד לא קפדינן על שחרירותא דאסיתא בס' רבנן והיכא דליכא שעבוד גם רבנן מודו לר' יהודה. ויוצא לנו מזה דהיכא דהבית משותף בין שניהם ועמד א' ובנאו ודר בו כמה שנים אין לחוש משום שחרוריתא דאסיתא דחלק זה משועבד לחלק זה אך אם אין לו כלום בבית ובנאו ודר בו אם חסר דבר מועט בבית חייב ליתן שכרו ואכן צריך לידע כמה הוא השכר שיצטרך ליתן לכאורה נראה שכר כל הבית כפי שומת השמאים. אך הוא תימה גדול לבנות הבית מכיסו וממונו ויתן שכר הכותלים שבנה. ואכן ראיתי בדברי הרא"ש וכ"כ רי"ו הביאו הב"י ס"ס שע"א ע"ש בב"ק דכ"א גבי ההוא שבנה אקילקלתא דיתמי שכיון שמקודם היו לוקחים דבר מועט גם עתה נותנים שכר כפי מה שנהנה כתב וז"ל דאגבי לאפדניה עד שנתן ליתומים שכר הראוי ליתן בחורבה אחת לבנות עלי' בית והוא יותר ממה שהיו נותנים קדמנאי וכיון שהיו חסרים בו דבר מועט צריך הנהנה לפרוע כל הנאתו. וכן הדר בבית חדש דכיון דמחסרו שחרוריתא דאסיתא צריך לפרוע כל הנאתו עכ"ל. מוכח מדבריו ז"ל דהשכר שנותן הוא לשער באדם שיש לו חורבה ובאים לשוכרה ממנו לבנות עליה בית כמה יתנו לו והוא ודאי שיעור מועט מאד. איברא דיש לדקדק בדברי הרא"ש ז"ל. וגם בדברי הרשב"א ז"ל ששניהם הושוו להביא ראיה מקילקלתא דיתמי דהיכא דאיכא דבר מועט חסרון מגלגלין את הכל כמו שחרוריתא דאסיתא. וק' אמאי בקילקלתא הוצרך הש"ס לומר דקדמנאי היו דרים תחלה והיו נותנים דבר מועט תיפוק לי' שמשחירים הכותלים וכמ"ש בגמרא על ס' ר' יהודה שאני התם משום שחרוריתא דאסיתא משמע דכיון שהבית חדש עכ"פ היה שחרוריתא ממה שאמר ר"י בפשיטות אף זה דר בתוך שלו וכו' וצריך להעלות שכר:

ולכאורה י"ל דיש חילוק בין הבונה בית חדש ובין הדר בחצר חבירו דלא קיימה לאגרא דלא מחייבינן משום שחרוריתא דאסיתא אלא בדר בחצר חבירו חדש שהשחיר לו כותליה וחייב לשלם השחרורית ואגבה מגלגלין עליו את הכל אבל הבונה הכותלים מכיסו מה שייך לומר מגלגלין עליו את הכל והלא עכ"פ כשיצטרך לתת לו הוצאותיו שמין כמה הן שוים בעת שרוצה להוציאו מן הבית וכל חסרון השחרורית עליו ליהדר ואיך שייך לומר מגלגלין עליו את הכל והלא אומר לא תחשוב כלל שבניתי מה שנשאר קיים זה באמת נראה סברא נכונה לחלק ביניהם. אך דא"א לומר כן דש"ס מתרץ על בית ועליה של שנים שנפלו אלמא דאף בבית חרב שייך לומר שחרוריתא דאסיתא. ושוב ראיתי שכבר הוקשה זה להרשב"א ז"ל הביאו בשיטה מקובצת למס' קמא וכתב ז"ל דקושטא קאמר דקדמנאי כו' ואנה"נ דהיה מחייב משום שחרוריתא דאסיתא ובאמת שיש לי דוחק מפורסם בדברי רבינו ז"ל דאם באמת שייך דין שחרוריתא בקילקלתא למה הקשה המקשה מעיקרא אחר שכבר מסיק הש"ס טעמא דר"י משום שחרוריתא. אכן אחרי דברי הרב אין להשיב באופן דנקטינן דבכולהו גווני חייב משום שחרוריתא אלא שהשכר הוא כמ"ש הרא"ש ז"ל שאומדין כמה יתן אדם מקום לחבירו לבנות לו בית. אך צריך לחקור שבהגה כתוב דאם היה משכירו לאחרים חייב ליתן לו שכרו מדר"י כיצד הלה יעשה סחורה כו' ויש להסתפק מהו שיתן לו. ונראה דודאי אינו מנכה לו אלא שכר חורבה לבנות לו בית והמותר הוא של בעל הכותלים דכל עיקר טעמא דמחייבין אותו הוא מהא דר"י כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ולכן אחר שנשער שכירות הקרקע לבנות לו בית המותר הוא משום הכותלים והוא של בעל הכותלים וה"ז כמעמיד רחיים בקרקע חבירו ומשכירו דפשיטא דאין ליתן לבעל הקרקע אלא שכר הקרקע להעמיד בו ריחיים וה"נ כן הוא וכמ"ש הרא"ש ז"ל דלא בא אלא לומר אע"ג דלא קיימה לאגרא לא נאמר דאינו נותן כלל אלא כיון דהשכירו לאחרים נותן שכר ומיהו אינו נותן אלא שכר חורבה לבנות בית אפי' השכירה לאחרים ומהריק"ש ז"ל סובר דישלם כל השכר עי' סי' שע"ה. אך יש להסתפק בהא דסי' קס"ד בבית ועליה דלא חיישינן בה אפי' לשחרוריתא ומ"מ בלא שחרוריתא אם השכירו לאחרים מהו שיתן לו מיהת שכירות הקרקע ונראה דלא הוא וא"צ ליתן לו כלום אחר דביתה לעליה משתעבד אין כאן פרתו של חבירו כ"א פרת עצמו וכי היכי דלא קפדינן על השחרוריתא כן לא קפדינן על עושה סחורה בפרתו של חבירו. נקטינן מהכא איזה חידושי דינים. א' הבונה חורבת חבירו ודר בה כמה שנים אם השחיר הכותלים ישומו לו כמה שכר יתן הבונה חורבה בקרקע חבירו בכל חדש וחדש. ב' ואם לא השחיר בכותלים א"צ ליתן כלום. ג' אם השכירה לאחרים אפי' לא השחיר בכותלים חייב ליתן כשכר הנז' בס"א. ד' אם היתה משותפת בינו ובין חבירו או אם היתה עליה שלו ע"ג הבית דאז הבית משועבדת לבונה א"צ ליתן כלום בין השחיר בין לא השחיר בין דר הוא בעצמו בין השכיר לאחרים וקבל שכר והכי מוכח ג"כ מסי' קס"ה מבית הבד שזורע למטה הגם שמקבל שכר הפירות שיולדת לו לא אמרי' כיצד הלה עושה סחורה וזה פשוט:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה