משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שסה
שאלה הרוצה לישא אשה על אשתו אם יש היתר לישא שלא ברצונה:
תשובה גרסינן במסכת גטין פרק כל הגט ההוא דאמר ליהו אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין להוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסא אמר רב יוסף מי יהב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסא פירש"י ז"ל וכיון שלא עשה כן לא פייס ואע"פ שאין לו לא אמרינן אנוס דאין אונס לגטין והוי גטא איכא דאמרי אמר רב יוסף מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב לה הא פייסה ולא איפייסא פירש"י ז"ל דיש אונס לגטין וכתב הריב"ש ז"ל בתשובה סי' צ"ט בא' שנשבע שלא ישא אשה אחרת על אשתו אלא עפו"ר וקבל עליו חרם ונדוי וז"ל ומה שנסתפק לך מאחר שלא נתקיים התנאי דהא פייסה ולא איפייסא ונשא אשה שלא ברצונה מה דינו אם יש לכוף אותו לגרש את רבקה ולתת לה כתובתה ואם יש לו עונש על עוברו על הקנין וכח חרם ונדוי בזה יש לעיין כי לפי התנאי שהתנה שלא ישא אשה אחרת על אשתו אלא עפו"ר כבר נראה שהיתה כונתו לרצותה ולפייסה שתתן לו רשות לישא אשה אחרת עליה וא"כ כל שפייס אותה בדברים ובענינים שהאשה כמותה היתה מתרצית בכך כגון שיוסף לה על כתובתה ויעשה לה ויתורים אחרים ושלא יכניס צרתה לביתה ושלא יגרע שארה כסותה ועונתה לפי כבודה ויותר וכיוצא ועדיין לא נתפייסה בזה י"ל שהוא אנוס דומיא דאמרינן בגמ' פ' וכו' הלשון שהעתקנו למעלה וסיים הריב"ש ז"ל וז"ל וכתב הרמב"ן ז"ל ושמעינן מינה דמאן דמקבל עליה לפיוסי לפ' ואז לא מחייבנא לך מהשתא ק' מנה או נתננה לך מעכשיו ואזל פייסיה ולא איפייס פטור דאונסא הוא וכו' ע"כ וסיים כ"ש בנד"ז שאם פייסה במה שדרך אשה שכמותה להתפייס ולא נתפייסה שפטור דאונס הוא עכ"ל הריב"ש ז"ל סי' צ"ט. וכ"כ הר"ן ז"ל בהלכות וז"ל ומדאיצטריך לטעמא דאין אונס שמעינן דבדיני ממונות דיש אונס האומר שדי נתונה לך אי לא מפייסנא לפ' ופייסיה בכל מה שבידו לעשות ולא איפייס פטור דאונס הוא עכ"ל. ולכאורה יש לי לדקדק על דימוי הריב"ש ז"ל דהנה כתבו התוס' ז"ל שם וז"ל מי יהב לה תרקבא דדינרי וא"ת כי יהיב לה תרקבא וכו' אמאי לא הוי גיטא הא לא איפייסא ואומר ר"י דאי לא פייסנא לה משמע אם לא אטרח לפייסה בדבר גדול ואי יהב לה הרי טרח לפייסה וקיים תנאו עכ"ל. משמע מדבריהם ז"ל דאם תלה הדבר שתתפייס כגון שאמר אם לא נתפייסה עד תלתין יומין וכו' אפי' יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה הוי גיטא דאין כאן טענת אונס כלל שכך קבל על עצמו ומינה דבממון נמי אם אמר אי לא פייסנא לפ' עד דמפייס שדי נתונה לך ופייסיה ולא איפייס המתנה קיימת אלא בלשון זה שאמר אי לא מפייסנא ותלה בו בזה אמרינן בגט אף על פי שלא יכול לפייס מחמת אונס שאין לו תרקבא דדינרי הוי גיטא דאין טענת אונס בגטין והו"ל כי ההוא דאמר אי לא אתינא ופסקיה מברא שהדבר שרצה לעשות נאנס ולא עשאו ואם הביא תרקבא דדינרי הרי קיים תנאו ולא הוי גיטא דהו"ל כאלו אמר אי לא אתינא ואתא ואם כן מאי מדמי הריב"ש ז"ל להיכא דנשבע שלא ישא אשה אחרת אלא עפו"ר שתלה הדבר בה שתתרצה וכיון דלא נתרצית אף על גב דפייסה בכל פיוסים שבעולם אין כאן טענת אונס דהו"ל ככל התנאים שבעולם וכאומר הרי זה גיטך אם לא ירדו גשמים היום ובקש רחמים שירדו ולא ירדו נאמר שזה אונס אתמהה. וצריך לומר שהריב"ש ז"ל סובר שגם משמעות על פיה ורצונה רצונו לומר שאפייס אותה בכל מידי דתתפייס ואם כן כשפייסה הרי קיים תנאו ואם תאמר שהיה לו לתת לה תרקבא דדינרי אנוס הוא:
ועוד יש לומר שהריב"ש ז"ל סובר דלא כתוס' אלא שגם אם תלה בה אם יהיב לה תרקבא דדינרי ואפילו הכי לא נתפייסה הו"ל אונס ואף על גב דאין כאן אונס דכך קיבל עליו מכל מקום הרי זה דומה לאונס דטעמא מאי אמרינן באונס לא הוי גיטא דאמרינן לא אסיק אדעתיה שיארע כך כגון אם אמר אי לא אתינא ואכלו ארי דלא הוי' גט דאמרינן דלא אסיק אדעתיה שיהיה זה בעולם שיצטרך להתנות והכי נמי נאמר שגם בנדון זה אף שתלה בה שתתפייס מאחר שהוא בהשתדלותו וקרוב הדבר אצלו שתתפייס כמו שמתפייסים כל העולם אם כן אם לא נתפייסה הוה ליה כנאנס הוא ולא יכול לפייס דלא אסיק אדעתיה שלא תתפייס בדבר גדול כזה:
באופן שלפי דברי הריב"ש ז"ל משמעות אי לא מפייסנא הוי גיטא שתתפייס היא ואפילו הכי אם לא נתפייסה לא הוי גיטא אם יהיב לה תרקבא דדינרי שהרי זה כאונס דלא שכיח ולא מטעם שכתבו התוספות ז"ל שקיים תנאו דלסברת הריב"ש ז"ל לא קיים תנאו ואפילו הכי הוה ליה כאונס דלא שכיח כלל דהוי אונס אפילו בגיטין:
והכי נמי משמע מדברי האחרונים שהביא הריב"ש ז"ל וז"ל וראיתי מן האחרונים ז"ל שכתבו דאפי' ללישנא בתרא דאין אונס בגטין כיון דקאמר מי יהיב לה תרקבא דדינרי משמע דאי יהיב לה תרקבא דדינרי וכיוצא בו שדרך כל אשה שכמותה להתפייס ואי לא מתפייסה בהא ודאי יש אונס שלא קבל עליו לפייסה אלא בנוהג העולם וכאונסא דלא שכיח כלל דמי שהוא טענה אפילו בגטין לכולי עלמא עכ"ל. ועל זה סיים הריב"ש ז"ל וא"כ כל שכן בשאר תנאים שיש בהם טענת אונס כגון בנדון זה וכו' עכ"ל:
הרי להדיא משמע מדבריהם ז"ל היפך דברי התוס' שהתוספות כתבו דאי יהיב לה תרקבא דדינרי קיים תנאו ואין אנו צריכין לטענת אונס והאחרונים ז"ל כתבו דאי יהיב לה וכו' הוה ליה כאונסא דלא שכיח כלל משמע שסוברים שאף על גב שגם זה לא קיים תנאו דפירוש מפייסנא היינו שתתפייס מ"מ הו"ל אונסא דלא שכיח כלל ומוכרח כמ"ש שצע"ג שאין כאן אונס שאין כאן מי שיאנוס אותו שלא לקיים התנאי שהרי מתחלה תלה בדעת אחרים שיתפייסו מ"מ הו"ל כאונסא דלא שכיח ר"ל דומה לו כי היכי דאונסא דלא שכיח אמרי' שלא עלה על דעתו שיאנוס אותו המקרה כן בזה אנו אומרים שלא עלה על דעתו כלל שלא תתפייס ולזה יפה דימה הריב"ש ז"ל זה לתנאי שלא ישא אשה וכו' אלא על פיה ורצונה שכיון שתלה הדבר בפיוסו לה אף שתלה בדעתה שתתפייס מ"מ כל שפייסה בדבר שאשה כמותה תתפייס אף אם לא נתפייסה אין עליו עונש שבועה דהו"ל כאונסא דלא שכיח כלל ומ"מ כיון שביארנו דלדעת התוספות ז"ל יש חילוק בין תולה בעצמו לתולה באחרים צ"ע איך נפסוק אם כדברי התוספות ז"ל אם כאחרונים שהביא הריב"ש ז"ל. וגם צ"ע אם דברי התוס' פליגי על ס' האחרונים שהביא הריב"ש ז"ל איך לא הביאם ולזה יותר היה נכון מצד זה לו' דתוס' והריב"ש לא פליגי וכמ"ש בתי' א' אך הוה קצת דוחק בלשון אך מכל מקום אחר שהריב"ש ז"ל שהוא גדול האחרונים ז"ל עביד בה עובדא מעשה רב וכותיה יש לפסוק דהלכתא כבתראי וכ"ש שכבר יש להשוותם ומ"מ לכתחלה אין לעשות מעשה היפך דברי התוס' ואכן בדיעבד אם פייסה במה שיכולה להתפייס באותם דברים שזכר הריב"ש ז"ל ועבר ונשא אשה שלא ברצונה אין לחייבו על עונש שבועה וגם לא מיקרי על שבועתו לחייבו כתובתה וליתן גט וכ"ש שאין לכפותו כלל ליתן גט שלא יהיה מעושה ח"ו ובלקט הקמח ה' נדרים כ' משם הרדב"ז כדברי הריב"ש וז"ל שאם נתפייסה ולא נתפייסה הוי אנוס ומתירין לו וכן הסכים בס' לחם רב יעו"ש: