אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שסד

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שסד

סימן שסג

שאלה איש אחד היה רוצה לישא אשה פרוצה שנאסרה על בעלה והיה רוצה לישא אותה על אשתו וחברו עליו קרוביו ומיודעיו ויחידי הקהל וכתבו עליו שטר בעש"ג שאם ישא אותה שיתחייב סך עצום למלך ועוד הכריחוהו והביאוהו לפני סופרי ישראל והשביעוהו ש"ח בשי"ת שלא ישאנה ואח"כ חזר בו ורוצה לישאנה והביא עדים שהכל היה באונס וחכם א' אמר שצריך התרה והאריך שאין להתיר אלא ע"י שאלה וזהו מה שהשיב הרב ז"ל על דבריו:

תשובה ראיתי דברי כת"ר ומסקנת דבריו דנד"ז צריך ביטול בלב וממילא נד"ז שלא ביטל אין להתיר אלא ע"י שאלה והוכחת זה מדברי מהרי"ט ז"ל שכתב בסוף דבריו וז"ל לא מצינו שיהיה אדם מותר לעבור על שבועתו וכו' ע"כ אלמא אפי' בדיעבד אסור ע"כ. ותימה לי על כת"ר דאדיליף מסוף דבריו לילף מתחלת דבריו שכתב וז"ל האדם בשבועה פרט לאונס כגון דתליוה לישבע לעשות כו"כ ההיא ודאי לא חיילא שבועה כלל עכ"ל שהעתקתה. ונד"ז כן הוא ממש שאנסו אותו לישבע שלא ישאנה שעל כן היו מאיימים עליו שאם לא יעשה רצונם לישבע יהיה בכל רע ודעתו ז"ל כדעת הט"ז וקושיתו ז"ל קושיא אלימתא דההיא דשר או שלטון דמיא ממש לההיא דסט"ו שכולם האונס הוא על השבועה ואין לקושית הט"ז ישוב אלא שנאמר דלרווחא דמילתא כתב מור"ם כן דלכתחלה יבטל בלבו משום חומר השבועה והיא סברת מור"ם דנפשיה ואינה מהרא"ש ז"ל והיא חומרא בעלמא שהחמיר מור"ם ז"ל בזה וכן משמע לשונו שכתב ויש לבטלה וכו' ולא כתב וצריך לבטלה והגם דבמקום דבעינן ביטול בלב הוא בין לכתחלה בין דיעבד בזה שמן הדין אין צריך כלל אלא משום מהיות טוב וכו' אין להחמיר אלא לכתחלה וגם בההיא דסט"ו יסבור מור"ם כן אלא משום דהתם איירי בשכבר נשבע אין מקום לכתוב ויש לבטלה דמה דהוה הוה. ומה שחזרת מתי' זה מכח דברי מהרי"ט ז"ל דהיינו מכח שכתב שלא מצינו שיהיה אדם מותר לעבור על שבועתו אלמא אפי' בדיעבד אסור למכור אם לא ביטל וכו' ולפמ"ש אין כאן סתירה כלל דדוקא בנד"ז קא' מור"ם דבדיעבד מותר לעבור כיון דאנסוהו לישבע דמן הדין א"צ לבטל כלל אבל בההיא דנודרין להרגין דמן הדין צריך לבטל התם אפי' בדיעבד אסור וזה מוכרח גם לכת"ר לאו דאלת"ה תקשי להרשב"ץ שכתב בהדיא דלכתחלה דוקא וההיא דנודרין להרגין גמ' ערוכה היא דאם לא ביטל אסור שכן משמע סתמא דגמ' וכמ"ש מהרי"ט ומוכרח לתרץ דלא ראי זה כראי זה וכמ"ש:

והתימה שיש לי בדברי כת"ר שכתבת וז"ל אבל בההיא דמלך או שלטון עדיין לא אנסוהו אלא שנשבע כדי להנצל מן האונס עכ"ל. והדברים תמוהים דמהרי"ט שחילק בין נדון דידיה לההיא דנודרין להרגין נשבע כדי להציל עצמו מן האונס אבל בההיא דשלטון האונס היה על השבועה עצמה כמ"ש בהדיא שצוו לישבע להגיד דהיינו שגוזרין על יחיד או רבים לישבע אם יודעין בפ' שבא על הכותית וכמ"ש הט"ז פשוט שאם לא ישמע לגזרת השלטון שיש עליו מיתה או אונס מש"כ בההיא דאנסין דאינו אונסו כלל לישבע אלא שרוצה לחטוף וכדי להציל ממונו נשבע שהם של תרומה אבל בההיא דשלטון גזרתו היא עצמה אונס ומ"ל אנסו אותו בפועל או שהאונס עומד מנגד אין ביניהם ריח חלוק ולא נחית כלל לחלק בין נדון דשלטון לנדון דסט"ו שכולם א' וא"צ ביטול בלב ואפי' למה שרצה כת"ר לחלק בין שהאונס גלוי בין שהוא חושש ממנו מ"מ נד"ז בפי' ובגלוי היו אומרים לו כמ"ש בקב"ע שבידו:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה