משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן שסג
שאלה מכפר אגוראי טרפס הכבד שניקב סמוך הרבה למקום חיבורו בצלעות האדום נקב ונכנס החלב בו וסתמו דהיינו שנכנס החלב בו ונתרחב מכאן ומכאן ונסתם הנקב אך אם ידחוק בנקב יכנס בו אצבע אי בהמה זו מותרת או אסורה:
תשובה יש להתיר מב' טעמים א' שכבר כתב הש"ך והפר"ח בשם הד"מ וספר דברי ריבות ופוסקים אחרים בפי' מצד הכבד שכתב בש"ע סי' מ"א דהיינו שאינו מטריף אלא במקום שהטרפס מכסה הכבד ובשאר הטרפס כשרה וכן כתוב במנהגים שבידינו וז"ל נר' שלא אסרו בניקב הטרפס אלא בניקב כנגד הכבד אבל כל שאר הטרפס אין הנקב פוסל אותו וכבר מנה אותו הראב"ד עם האברים שאין הנקב פוסל עכ"ל, ועם שפשט המנהג לאסור בכל הטרפס כנר' שחששו לסברת המפרשים האחרים שהביא הש"ך והפר"ח דמצד הכבד לפי' הט"ז בא למעט חלק הדבוק בצלעות ובאמת שפי' זה אף אם שבחוהו הפר"ח והט"ז לקוצ"ד הוא תמוה דמהיכא תיסק אדעתין להטריף בחלק הדבוק לצלעות אחר שמחובר שם כתולדתו וכאבר א' חשוב וגם אם זה בא לשלול לא הי"ל לומר מצד הכבד אלא ניקב לחלל. גם גי' הב"ח חצר הכבד לא אתי כלל ללשון הש"ע ניקב טרפס הכבד נקב מפולש מצד הכבד טריפה וכו' הוא לשון המרדכי ולגי' הב"ח כך היל"ל ניקב חצר הכבד טריפה ויש להאריך. מ"מ כנר' מהמנהג שחששו לפי' אלו ואסרו בכ"מ מצד הכבד מ"מ נר' דאם יש עוד קולא אחריתא דהיינו שנסתם בסתימה כל דהו שאין הנקב ניכר לעין כשרה וכן היה בנד"ז שלא היה כנגד הכבד ועוד שנסתם בחלב וכבר כתבו משם הרב א"ז שהתיר בכיוצא בזה בניקב הלבן שבכבד וסתמו הכבד שנכנס בו כבר ונעשה כעין ראש מסמר ונ"ד נר' להתיר יותר עם היות שבאותו נדון היו צדדין אחרים להתיר מ"מ במקום אחר תמהתי על הוראתו ז"ל. גם בנ"ד יש צדדים אחרים. ולקוצ"ד דנ"ד אף אם לא היה נסתם כלל הייתי מתיר לולי המנהג כיון שאינו נגד הכבד שזהו הפי' העיקרי ושהביא בעל המנהגים וכ"ש שטרפות הטרפס לא נזכר בש"ס ובהרמב"ם והרי"ף ז"ל רק בעה"ג חדשו ושומעין על פירוש שהוא להקל אך מפני המנהג איני מתיר אם לא בצירוף הסתימה חוזרני כי להתיר בכל מקום שיהיה שלא כנגד הכבד שזהו הפי' העיקרי שהביא במנהגים ותול"מ ואין לחוש למנהג כי הוא מנהג לחצאין ואין לו מקום:
כתבו משם הרב א"ז ז"ל שאירע שניקב הלבן שבטרפס ונכנס בו הכבד ונתרחב הכבד יותר מהנקב ונעשה כעין ראש מסמר והתיר מטעם שנסתם והרבה יש לתמוה דעיקר טעם איסור הנקב משום שנכנס הרוח לכבד ואיך נתיר כשיצא הכבד אליו ומנשב בו הרוח להדיא ואיך יסתום הכבד והחששא משום הכבד. ונראה ליישב שחילוק יש בין הרוח המנשב דרך חלון למנשב שלא דרך חלון המשל אדם שהוא ישן בבית וחלון בתוכה וחושש לרוח אם ישים עצמו סמוך לחלון ממש אין חשש גם דברי המתירין בלבן לא עמדו כמו שהארכתי במ"א: