אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שמז

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שמז

סימן שמו

שאלה מורדת על בעלה אם יכול לישא אשה אחרת עליה או לא. ועוד שאלה מי שהיה לו שתי נשים ומתה אשתו הא' אם יכול לישא ג' שהיא שניה לשניה:

תשובה המורדת לא נכנסה כלל בכלל השבועה שלא ישא אשה אחרת עליה דאיך יתכן בעולם שתמרוד אשתו עליו וישאר נודד גלמוד וכ"ש אם צריך לפו"ר ודאי שעל דעת כן לא נשבע כלל ומס' כתובתה נלמוד שלא ישא א"א עליה דהיינו שתהיה צרה עליה והיא עדיין אצלו אבל אם מרדה והלכה לה אין זו עליה:

וג"כ יוכל לישא מטעם אונס שאין לך אונס גדול מזה שישאר נודד והוא לבדו דר (רב מהר"ם אלשיך סי' פ') ודעדיפא מזה כתב הריב"ש בתשובה סי' צ"ט והביאו הב"י בה' נדרים סי' רכ"ח ובמהר"ם אלשיך סי' פ"ו ולמד ממנה להיכא דנסמית אשתו מב' עיניה דהוי אונס ויכול לישא א"א עליה אעפ"י שנשבע יעו"ש ובלקט הקמח משם הרדב"ז ומשם לחם רב כולם הסכימו שכל שפייסה לאשתו שנשבע לה שלא ישא וכו' לתת לו רשות לישא אחרת עמה ופייסה בדבר שכמותו מתפייסת ולא נתפייסה הוי אונס ומותר לישא א"א יעוש"ב ומכ"ש וק"ו בזו שלא רצתה כלל להיות אצלו דפשיטא דהוי אונס ויכול לישא אשה אחרת:

איברא שלא ראינו מי שעשה מעשה בזה. וגם באשתו של דוד ן' לטבאך רציתי לעשות זה כמו שידעת שהיית עמי אחר הבלשת לתפ"ץ ולא איסתייעא מלתא כי כל א' מהדיינים היה נ"ל שזה חידוש גדול ואין זה מן התימה למי שלא הורגל כ"כ בפוסקים. אח"כ נתתי אל לבי אולי דלא אמרה הריב"ש ז"ל אלא במי שנשבע לבד ולא סיים כמו שאנו מסיימין ואם ישא א"א וכו' שלא וכו' שיפרע לה כל מה שהחזיק הרי שאנו עושים שבועה וחיוב ונהי דלגבי שבועה לחוד מהני אונס לבטלה דקי"ל דאדם בשבועה פרט לאנוס דכל שנאנס או בשבועה עצמה או בביטולה כנדון הריב"ש ז"ל פטור משבועה ולזה סובר ז"ל דכיון שתלה הדבר ברצונה י"ל שסבר לרצותה בכל מידי דמפייסה וכיון שלא נתרצית הו"ל אונס ואנה"נ לס' הריב"ש ז"ל אם נשבע סתם שלא ישא אחרת עליה ולא אמר אלא אפו"ר לא מהני הפיוס שכן מדוקדק מדברי הריב"ש ז"ל שתלה ההיתר באו' אלא אפו"ר יעו"ש. והארכתי בזה לפי שלכאורה לא נתישב בלבי היטב מהו האונס הזה שכתב הריב"ש ז"ל ומ"מ שבנדון הריב"ש לא סיים הסיום הזה שאנו עושין ואם ישא אשה שיפרע וכו' שזהו חיוב פשוט ולא מהני ביה אונס וה"ז כמי שנשבע שלא יעשה דבר פלוני ואם יעשה מחויב וכו' ופתהו יצרו לעשותו ועשאו דודאי החיוב עליו באין אומר ודברים ובכתובות שלנו אנו עושים שני דברים שבועה וחיוב ובאמת שהיה לנו לעשות חיוב לבד וכך הנהגנו לעשות בקצת כתובות בשעה שבטלנו שלא לכתוב כשט"ח ובש"ח כשית"ך שהיא קרובה לשבועת שוא וכן בשטרי מקח וממכר והכרזנו זה וצוינו לסופרים שלא יכתבו כ"א בקש"מ בדל"כ אלא שקצתם אינם נזהרים עד היום ובשטרי כתובות צוינו לכתוב וקע"ע החתן שלא ישא ואם ישא וכו' יפרע לה וכו' וכך עשיתי בכתובה עם אשתי אלא שהסופר כתב כטו"ד באופן שנראה דהחיוב לא יפטרנו אונס כזה שלא נתפייסה וכיון שכותבין ב' דברים חיוב ושבועה לזה לא יועיל לנו הוראת הריב"ש ז"ל אלא שנראה קצת מדברי הריב"ש דגם מן החיוב פטור שכתב שם ומה שנסתפק לך אם יש לכוף אותו לגרש ולתת לה כתובתה עכ"ל. משמע שגם שם עשה החיוב כמו שאנו עושין ועכ"ז פטרו מחמת האונס הנז' דכיון דמהשבועה פטור גם מהחיוב פטור. וכן נר' גם מדברי מהר"ם אלשיך בתשו' סי' פ"ו יעו"ש מסכים הולך לכל מה שכתבנו וע"ש מה שהוסיף לחזק ראייתו ולהשמר ממאי דכתב הריב"ש לסייע סברתו שנר' שהאשה היתה קלה בעיניו להתרצות וסיים הרב מהרמ"א דל"ד הוא יעו"ש:

אמנם מדברי הרדב"ז בתשו' סי' תנ"ח נר' בההיא כמ"ש ב"א וז"ל ואם לא נתפייסה אנוס הוא ומתירין לו שבועתו ואחר שיתירו לו שבועתו אם לא תרצה להיות אצלו בצדה מגרש אותה ונותן לה מה שימצא בידו ומסדרין לו מפני תנאי כתובתה שלא נשאת אלא על תנאי שלא ישא א"א עכ"ל:

ואגב אזכיר מאי דק"ל על ל' התקנות שכתבו ואפי' מי שקבל עליו התנאי בשבועה אנו פוטרים אותו מהשבועה ומתירים לו היתר גמור שמעכשיו וכו' עכ"ל. והדבר בעיני תמוה אם הפקר ב"ד הפקר שמענו לגבי ממון אבל מה כח ב"ד יפה לבטל השבועה שעברה ומדבריהם קצת נר' שסוברים שמפקיעין החיוב וממילא נפקעה השבועה שכ"כ שמעכשיו אנו מפקיעין שעבוד הכתובה לגבי אותו התנאי עכ"ל. אלא שאין זה מספיק לע"ד כלל ששני הדברים מתחייב הבעל א' שבועה שלא ישא ואם יעבור וישא יתחייב בכתובה ונהי שהחיוב יכולין לבטלו השבועה היאך יכולין לבטלה. ובב"ש סי' נ' ס"ק י"ו דאם הקדים השבועה ואח"כ הקנס לא יפטור הקנס השבועה עי"ש באופן שדברי התקנה לגבי אותם שנשבעו קודם התקנה קשה להתירם וצ"ע. וכמה צדדין צדדתי לקיים דבריהם וכאן אין להאריך:

נחזור לנ"ד שהיא מורדת ופקע חיוב כתובתה ולא נשאר כ"א שבועה פשיטא דאונס מבטלה דזה אונס עדיף מאונס הריב"ש ז"ל ופשיטא שיכולין להתיר לישא אחרת. וכך נהגנו כמה פעמים וכתבנו פסקים קצרים לקצת המורדות וחתמנו בהם בב"ד של שלש ועוף לא צוח:

וגם איך תוכל לעגנו לעולם שתמרוד עליו ולא תקח גט וישאר כך לעולם ונמצא כח האשה יפה מכח האיש. וע"כ פשוט הוא שיתנו לו רשות לישא א"א בלי פקפוק:

באופן שמן הדין ומן הסברא החזקה א"א כלל לעגנו בשביל מרידתה דאיך תמרוד ותאמר לו הנך מושבע שלא תשא א"א עלי אין זה אלא דברי שחוק והתול והתשובה גלויה לתינוקות נשבעתי אם תשאר עמי ואחר שאין הדין לכופו לגרש הרשות בידו לישא אחרת. ואין כל זה ענין לדברי הגה שאיסור השתי נשים משום חרם דרגמ"ה וכבר נודע דרגמ"ה בכל ענין אסר אפי' יהיה אונס כמ"ש בסי' א' בהגה ויש פוסקים אפי' לבטל מפו"ר כמ"ש בשו"ת מהר"י מינץ יעו"ש כמה הפליא לעשות ואף בזו כתב מהרי"ק בתשובה והביאו ח"מ ס"ק י"ז וז"ל ובאמת המעיין במהרי"ק ט"ו ס"ג יראה דדעת הרב דמותר לישא לכתחלה אחרת בכל מורדת רק שלא רצה להחליט הדבר משום פריצות הדור וכו' ע"ש. הרי דאף חרם רגמ"ה החמור עד להפליא מן הדין מותר לישא אחרת וכבר כתבתי שאפי' מי שירצה להחמיר במורדת לגבי חרם רגמ"ה לדידן דלא נקטינן כחרם רגמ"ה רק משום שבועה דשלא ישא פשיטא דפשיטא שלא לעכב עליו כלל מלישא אחרת:

ועוד יש דרך ישר ורחב וכו' לא יפקפק בו שום אדם יען כי בתקנה האחרונה החדשה כתוב שאם יראה לב"ד אונס הניכר שלא יוכל לשמש עם אשתו מתירין לו לישא אחרת וע"ז אנו כותבין בכתובה שלא ישא וכו'. או כפי התקנה החדשה האחרונה וזהו מה שחידשו בה כמפו' בה שאפי' יש לו בנים מותר לישא אחרת שאדעתא דהכי נשבע שלא נשבע אלא שלא כפי התקנה וא"כ ק"ו כזה שהלכה מאתו לגמרי ואפי' הדר בקילעא שהאיש ואשתו שרויין בה קרינא ביה ואת נשי וכו' ולזה הדבר פשוט שההיתר שיצא מוסכם בתחלה הוא האמת אין בו נפתל ועקש. ובזה ראוי לדון ולהורות ונוסרו כל הנשים וכל העם על מקומו יבא בשלום:

ועל ענין השתי נשים דבר זה כמה שנים עמדנו על דברי מהריק"ש ז"ל ומ"מ המנהג פשוט ועמא דבר שמי שמתה אשתו א' יכול לישא שלישית שהיא שניה לשניה ואני הייתי מערער אחר שמא הא' נוחה לה והשניה קשה הימנה ועכ"ז המנהג פשוט עמד לנגדי ובמקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג וכ"ש במנהג שיש לו טעם נכון שכל שבועתו לשניה לא היה אלא על השלישית ולכשאפנה בע"ה אשנה. הדיוק שדייק הרב דאם על שתי נשיו וכו' אחר המחילה הראויה הוא דיוק חלוש עד מאד ונר' פשוט שלא דבר הרב ז"ל אלא באותן שלא נהגו לכתוב תנאי שלא ישא בכל הכתובות רק אחד מעיד שיוסכם עם אשתו שלא ישא אחרת עליה ולזה דייק הרב דכיון שהתנאי חדש היל"ל על שתי נשיו אבל לדידן שכותבין כן בכל הכתובות ליכא לדיוקי כן כלל שהסופר כתב כטופסי דכתובות ולא נתחכם לשנות הלשון וזה פשוט וא"כ יצאנו חובת אפי דברי הרב ז"ל ובא המנהג פשוט ומוסכם ומ"מ דברי הרב לקוצ"ד צריכין תלמוד אפי' בנדון דידיה שלא היו רגילין לכתוב:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה