אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן שמה

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן שמה

סימן שמד

שאלה על ענין בה"כ הי"ג שבמתא סא"ל הנק' ע"ש הרי"ע ן' קיקי וכמה דיות נשתפכו על זה ושוב שלחו פסק חדש מחד צורבא מרבנן כהה"ר שמואל ן' ביבאס לזכות הלוקח וזה אשר כתבתי להשיב לו כי לא מצאתי זכות לקונה:

תשובה על כל פרט יש להשיב אמת שאשר הרבית להביא ראיה שדברי הגה דסי' ר"ה ס"ג דלענין זה הוי כמכר וכו' שהיא מדברי הריב"ש ז"ל דבמטלטלין נמי איירי אמת הוא ובעיני הדבר פשוט יותר מביעתא בכותחא עד שאני תמה עליך על כל האריכות וקבוץ השאלות ותשובות דמהיכן הרגלים לחלק בין קרקע למטלטלין דחד טעמא הוא דאמרינן דמצד ההנאה מכר ואם היא מועטת אפשר בעיניו היא גדולה ולזה לא מהני מו' לחוד דלאו כל כמיניה לקחת הנאה מחבירו ולגנוב דעתו למכור לו ולבסוף יוציא המודעה שזהו הטעם העיקרי לדעתי על מאי דקי"ל דמו' לחוד לא מבטל המכר והיה הדבר קשה בעיני מאד לפי שטחיות הטעם שנתן הסמ"ע דכיון דקבל זוזי גמר ומקני וזה שייך באונס לחוד וזוזי נימא דגמר אבל לגבי מודעה מה שייך לומר גמר ואנו רואים שלא גמר פי' הדבר הוא דלאו כל כמיניה לקבל מעות ולמסור מודעה כאמור ובמקום אחר הארכתי בזה. וגם דברי הריב"ש וכו' אחר שהביאם מור"ם ז"ל הלכתא נינהו ואם הוא ז"ל הביאם מדברי הריב"ש והריב"ש כשטת רשב"ם אמרה ורשב"ם פליגי כל הפוסקים על פירושו ודאי יפה כתבת דמ"מ הך דינא דנקטינן מדברי הריב"ש הלכה הוא דאף לחולקים על רשב"ם ז"ל י"ל כמו שכתבנו דלאו כל כמיניה וכו' שזהו הטעם בכל מו' לחוד שאינה מבטלת המכר ואיך שיהיה הרי מור"ם קבעה הלכה ומוכרחים לתרץ ולתקן דבריו ז"ל אכן אעיקרא דדינא פירכא שבעניננו זה בנד"ז אין כאן שום הנאה בעד המתנה דמי זה שמע כזאת ומי ראה כאלה שיביא אדם אריס לשדה ובעד אריסותו יתן לו מחצית השדה לגמרי והלא דיו הנאתו שנוטל אריסותו והלא ההנאה שמגעת להרח"ב היא יותר ממה שמגיע להר"א ולפחות שניהם שוים שגם הרח"ב יש לו הנאה שמוצא בה"כ להיות שכור בה לקחת הנאה קבועה וכל הנאה פורתא שזכרו הפוסקים הוא שנותן הקונה למקנה הנאה אחת ומתחסרת לו אבל שעבוד זה ששעבד עצמו הרח"ב הרי מתן שכרו בצדו שנותן הנאת המחצית ואיך תקרא זה הנאה לגבי המחצית שזכה לו לדורות עולם. אחר המחילה הראויה אין אלו אלא דברי תימה והגע עצמך לא היתה מתנה זו כלל לא היה מתרצה הרח"ב לעמוד לשרת וליטול בהנאות בה"כ הי"ג כשאר כל הש"ץ אתמהה. וכמה גדולים דברי חכמים שאמרו אין אדם רואה חובה לעצמו כי לולי זה בשכלך הזך היית דוחה זה באמת הבנין וזה מלבד הטעם שנתננו בפסק שהרי השטר נכתב בלשון מכירה ואיך נאמר שבעד שכר שירותו ושעבודו נתן לו המחצית האחר והמה לא עלה על רוחם כלל זה לא המוכר ולא הלוקח ובעיני שהמלמד טענה זו ללוקח ממש הוי כעורכי הדיינין גם מטעם הפשרה אין כאן שהרי לפי דבריהם כבר חזר בו החכם המזכה בשררה בעצמו ולא נשאר לו שום זכות וכל מה שיעשה אח"כ לא יקרא בשם פשרה אלא מתנה מלבד שלא נזכר ריח מזה בשטר המכירה ואם איתא דבשביל טענה זו נתפשר היא היתה צריכה להיות עיקר בשטר ואדרבה ממה שנתחכמו לעשות בשם מכירה לבטל המודעא משמע שלא היתה פשרה כלל ולא מחמת טענת השררה היתה הזכייה כ"א מתנה בעלמא כשאר כל המתנות. ועוד אפי' אם לא היה חוזר בו החכם קודם הפשרה מ"מ נראה שאם חזר בו אחר הפשרה הויא פשרה בטעות ואין לפשרה קיום אלא אם עדיין החכם מחזיק ומראה פנים לדבריו או אם היה עסק שבועה הא לא"ה פשרה בטעות מקרייא ואנה"נ אם יתפשרו קודם שירדו לדין ודאי גם היא פשרה מקרייא ואפי' יתברר אח"כ שהדין נותן כא' מהם לא מקרי פשרה בטעות אבל אם לא נתפשר אלא מחמת שא"ל א' מהחכמים כו' תתחייב בדין ואח"כ חזר בו אותו החכם בעצמו פשרה בטעות מקריא וכ"ז פשוט וברור בפוסקים גם מטעם השתי שבועות איני רואה לקיום המקח. ע"כ נמ"כ ותול"מ:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה