אור ברסלב
משפטים ישרים חלק ראשון › סימן רלח

משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו

חלק ראשון · סימן רלח

סימן רלז

שאלה שני חכמים נחלקו בדין ואחד שלח דבריו לחכמים והסכימו עמו אם בזה ג"כ אמרינן אחרי רבים להטות או לא:

תשובה נראה ברור דלא מיקרו רבים אלא בהיותם בועד אחד זה לעומת זה וכלשון חכמים בכל מקום נמנו וגמרו וכאשר היו הסנהדרין עומדין כגורן עגולה אבל על ידי אגרות וכתבים לא מיקרו רבים ותועלת שלוח הפסקים ממקום למקום הוא לשני פנים או להסכים עם החכמים שהסכימו ופסקו מה שפסקו או לשלא ילך המתחייב בדין ויביא פסק מעיר אחרת לסתור פסק אלו באיזה ראיה ברורה שיודו בה גם החכמים שכנגדו רוצה לשכך דעתו הזוכה להיות בטוח בדינו או לאידך גיסא שמא יביא שום א' איזה ראיה שיודה בו החכם המחייב אבל ליקרא אחרי רבים להטות לא רק במעמד א' ובועד א'. ואין לפקפק בזה מהא דפסקינן בכל מקום כרבים במקום יחיד דהתם נמי מעיקרא היו במעמד א' ובועד א' וכן בית הלל ובית שמאי דאמרינן בגמ' יצתה בת קול ואמרה הלכה כבית הלל. ומקשינן פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים התם נמי בבית המדרש כולם יחד היו יושבים ונושאים ונותנים זה לעומת זה ומעולם לא פסק מנהג נאה זה מישראל עד אשר באו ימי הרעה דורות אלו שכל אחד בונה במה לעצמו ונעשית התורה כאלף תורות ח"ו לכתוב כל א' במחשכים טרפו בקלפי וחבשו בטמון. אבל מנהג משה רבינו ע"ה ורבותינו הראשונים תלמידיו להמנות על כל דבר ספק והלכה חדשה וכאשר ישאו ויתנו על פי הרוב יקום דבר המשפט וזהו אחרי רבים להטות באמת וישר:

והמנהג שנהגו הפוסקים לפסוק כרבים במקום יחיד אף אם הם דברי הרבים בספרים אינו מחמת הדין של אחרי רבים להטות שהרי כמה פעמים פוסק הפוסק כא' במקום רבים ומנהגינו לפסוק כש"ע אף במקום שנמשך אחר הרמב"ם והרי"ף ורבים חולקים עליהם והש"ך ז"ל כמה פעמים מביא כמה פוסקים נגד הש"ע ואנו פוסקים כש"ע נאמר שאנו עוברים תמיד על מאמר אחרי רבים להטות ואיך העלימו הדורות עיניהם ממצות עשה של תורה אחרי רבים להטות ואין פוצה פה. אלא ודאי הדבר ברור כמ"ש דלא שייך כלל אחרי רבים להטות אלא במעמד א' ובועד א' שישמע כל א' דברי חבירו פה לפה ומ"מ כשרואה הפוסק המחפש לקבוע הלכה כמאן והדבר בעיניו מצד עצמו אין לו הכרע אומר שאחר שרבים גלו דעתם בדין זה וא' גלה דעתו להיפך טוב לפסוק כרבים דהוי כעין אחרי רבים להטות ואפילו לא נצטוינו מצוה זו בתורה כן היה עושה הפוסק ואפילו במילי דעלמא ובכל דבר עצה על כל דבר אחר שהוא חסר דינא להכריע בשום דבר ועצה להכריע על פי אחרים מסתמא עושה כשני דעות או שלשה ויותר נכון לסמוך עליהם מלסמוך על א' כן עושים הפסקנים בכל דור ובכל זמן ובכל מקום ולא אתו עלה כלל מחמת אחרי רבים להטות אלא לאסמכתא ורמז בעלמא. ובזה ניחא מה שהקשה הש"ך על הב"ח בסוף סי' רמ"ב בהגהות איסור והיתר שכתב הב"ח דסמכינן על יחיד בהפסד מרובה ותמה עליו דהא סוקלין על פי הרוב ואין הפסד מרובה גדול מזה. ולפי מ"ש לא ק' מדי. וזכורני שכדברים האלו כתב מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בקצרה בפסק א' שאין בפסקים המשתלחים ממקום למקום דין אחרי רבים להטות כלל וכלל כי אם בהיותם במעמד א' ובועד א' עכ"ד ז"ל:

ומעתה הדין נותן בנדון השאלה שיחזירו הדברים לחכם שבאו הפסקים כנגדו ואם יודה הרי טוב ואם לאו יבררו להם ג' דיינים חדשים אבל אותם שכבר גלו דעתם בדין זה פסולים לדון דין זה כמ"ש הש"ך ז"ל בסי' י"ז ס"ק ט' דאם כבר נשאל מדיין וכתב לו פסק ודעתו עליו אין רשאי לפסוק דחשיב כנוגע. מהרשד"ם וכ"כ ר"ל בן חביב באגרת הסמיכה עכ"ל. וכ"כ בס' כנה"ג בשם כמה פוסקים אבל מהר"י בי רב ז"ל כתב על זה רח"ל מהאי דעתא דא"כ אם היו חכמי הש"ס לפנינו פסולין לכל הדינים שנזכרו בגמ' וכן הסכים על ידו ח"צ בתשובותיו ושבח מאד סברת מהר"י בי רב יעו"ש. ומ"מ נראה דאם שלחו הדברים ליד החולק ונשא ונתן עמו ושלחו דבריהם ליד הרבים והסכימו עם א' הו"ל כועד א' ואחרי רבים להטות מדין תורה. והיינו במלתא דתליא בסברא וכל א' משיב על דברי חבירו עד שישאר הדבר תלוי בשקול הדעת לא במגזים ואומר כך נראה לי ותו לא שזה אינו מכלל הדיינים וכמו שהארכתי במקום אחר:

תוכן העניינים

משפטים ישרים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה