משפטים ישרים· רבי רפאל ברדוגו
חלק ראשון · סימן קיג
כתב מרן בחו"מ סי' שס"ט ס"ו ולא עוד אלא שהמבריח וכו' עובר על לא תגזול וכ' בין שהיה מלך גוי וכו' קשה בעיני מאד מאי שנא מהפקעת הלואתו דשרי כיון דליכא חלול ה' ובסמוך נמי קאמר דאם קנאו גוי מותר דהוי כהפקעת הלואתו וכ' ומה נשתנה המלך משאר גוים לגבי זה דאע"ג דדינא דמ"ד לא יהיה אלא ממונו של המלך אם אין מכיר בו ויודעו מה איסור יש בו ואין לומר דאסור משום סכנה וכיוצא דלא היה לו לומר דעובר על לא תגזול וצל"ע הרבה עד אמצא רב ומורה יורני ויאיר עיני בזה כי"ר:
הן היום הובאו לידי שו"ת מהרש"ך ס"ב ומצאתי לו שכתב בשם הר"ן כדברי ממש תלי"ת כתב הר"ן ז"ל ספ"ד דנדרים עלה דמתניתן דתנן נודרין וכו' ופריך והאמר שמואל דינא דמלכותא דינא כתב הר"ן ז"ל וז"ל והא דאמרינן דינא דמ"ד היינו לענין שאם קנה ישראל מכס חייבין ליתן לו וכו' וכן נמי אם לא קנה אותו אלא שהוא ממונה לגבות אין רשאי ישראל לישבע וכו' מיהו אין ממונה זה רשאי להכריח לישראל לפרוע לו את המכס דנהי דדינא דמ"ד לא יהי אלא הלואתו הא קי"ל הפקעת הלואתו שרי עכ"ל. וברוך ה' שהנחני בדרך אמת והן אמת שהרב מהרש"ך האריך בזה לסתור דברי הר"ן ז"ל והעלה דברי הר"ן בעשר פלאים יעו"ש סי' רי"ט ועשר על עשר יש להפליא על פלאותיו. א' תמה על הר"ן ז"ל מיניה וביה שיראה דבר זה מאד מצד השכל דבממונה מפי המלך מותר להבריח ממנו וישראל הקונה המכס ממלך אסור יש לתמוה מאד דכד ניים ושכיב תמה תמיהא זו דאם קונה הו"ל גוזל ממש ישראל משא"כ בשנשאר ברשות המלך. ושוב ראיתי שכבר השיגו הרב משנה למלך פ"ה מה' גזילה ובלשון הזה כתב ומה אוסיף עוד לדבר בדברים שאין בהם לא טעם ולא ריח עכ"ל. ופי כפיו שאחר המחילה מקדושת הרב הגדול מהרש"ך ז"ל כד ניים ושכיב אמר זה. עוד תמה רש"ך ז"ל דבפ' הגוזל בתרא אמתניתן דכלאים להבריח מן המכס קא' שם ולהבריח המכס מי שרי והאמר שמואל דינא דמ"ד ומשני הנהו תרי שינויי דמוכס שאין לו קצבה ומוכס העומד מאליו ואם איתא לדהר"ן ז"ל אמאי איצטריך לשנויי כך כיון דאפי' בישראל הממונה מפי המלך מותר להבריח עכ"ל. ולכאורה היא קושיא והיא השגה ברורה וכד דייקינן שפיר נראה שדברי הרב נכתבו שלא בדקדוק והשגחה בדברי רש"י ז"ל והוא דלכאורה יש לדקדק אפי' שלא נודה לדברי הר"ן ז"ל סו"ס מאי מקשי שם ולהבריח וכ' מי שרי מדשמואל ומאי קושיא אע"ג דדינא דמ"ד היינו לומר שמה שנוטל המלך הוא בהיתר נוטל והו"ל כממונו ומ"מ נימא דמותר לגזלו ועיקר הקושיא חסר דהי"ל להשלים וכך היל"ל לומר והאמר שמואל דינא דמ"ד וגזל הגוי אסור זהו העיקר אכן קושי' דשמואל לחוד לא ק' מידי וזה כיון רש"י ז"ל בנועם מיליו לתרץ וז"ל ונמצא שגוזל את המכס ישראל זה שקיבל את המכס מיד המלך נכרי בהיתר עכ"ל. ולכאורה הוא שפת יתר ובקצרה היל"ל שגוזל את המלך אכן כיון לומר דבאמת היה צריך הש"ס להשלים הקושיא כמ"ש אלא שהש"ס לא נחית להכי עכשיו אם גזל נכרי מותר או אסור אלא דמקשי מסתמא דהמוכס הוא לוקח מן המלך בדבר קצוב הו"ל כגוזל ישראל זה נראה מדברי רש"י ז"ל ולזה מוכרח לתרץ לפי מונח זה הנהו תרי שינויי לומר דאע"ג דישראל קנה זה כיון שאין לו קצבה או המלך שהעמיד מוכס זה עמד מאליו בלסטיות בעלמא אעפ"י כן שרי להבריח ממנו. ואנה"נ דיכול לתרץ דמוכס זה הוא לוקח לזכות המלך אלא שהמקשה מקשה מכח דס"ל דסתם מוכס הוא ישראל שלוקח מן המלך שכן הדרך ורב אשי לפי גירסת הרא"ש והרשב"א ז"ל דלא חשש לזה תי' ג"כ כן דהיינו במוכס נכרי והוא עצמו תי' מהרש"ך או קרוב לו דהיינו שאין כאן גזל ישראל אלא דמסתמא לעולם אין המלך גובה לזכותו אלא שמכר הכל בסתמא. ובשיטה מקובצת כתב בלשון הזה והך מתניתא דכלאים דאותיבנן עלה מד"ד קס"ד דאפי' בישראל שקנה המכס מן המלך קאמר שמותר להבריח ואמאי הרי גזילת ישראל ושני מאי דשני ורב אשי וכו' במוכס גוי ומותר להבריח עכ"ל. ומעתה סרה תמיהת מהרש"ך ז"ל על הר"ן ז"ל וגם הרב משנה למלך השיגו בתשובתו זאת בפנים אחרים שאינם נראים לקוצ"ד דמשמע מדברי הפוסקים דכל האוקמתות איתנהו והוא ז"ל כתב דרב אשי פליג ולא היא דכולם מודים זה לזה דגם להנך שינויי הפקעת הלואתו שרי אלא שנדחקו בכך מטעם שכתבנו להניח הקס"ד וכמ"ש. אכן צריכין אנו לידע להלכה דמאן דהנה מדברי הטור והרמב"ם ז"ל נראה דס"ל דמבריח מן המכס שנגבה לזכות המלך לא דמי להפקעת הלואתו שלא כדברי הר"ן ז"ל ובאמת כי מאד מאד קשה לתת חילוק ביניהם דנהי שאמר שמואל דינא דמ"ד היינו לישוויי הממון שגובה המלך היתר ואינו גזל ודי לנו אם יהיה כממונו שעל זה איטפל שמואל להודיענו לא זולת זה. ונראין דברי הר"ן ז"ל ברורים כשמש בחצי השמים ומהרש"ך ז"ל כתב לחלק וז"ל דלא התירו לגזול ולהפקיע אלא בדבר שזוכה בו הכותי מצד שהוא אדם דעלמא אבל בדבר שזוכה בו מצד המלכות אין לבטל חוק מחוקי המלכות דדינא דמ"ד והיינו דוקא היכא שמבריח המכס מן המלך או מן הממונה שלו שאז נמשך הפסד למלך וכו' אמנם אם קנה כותי המוכס וכו' שההפסד על הגוי אין לחוש וסיים וזה הדבר יראה לע"ד שהוא אמיתי ונכון כל כך ומסתבר טעמייהו דהרמב"ם וטור וכו' עד שיש להפליא הפלא ופלא על הר"ן ז"ל שדימה הברחה מן המלך להפקעת הלואתו עכ"ל. ולקוצ"ד קלוס ושבח חזינא ושום ריח חילוק לא חזינא וכ"ש עד שיתמה הפלא ופלא על הר"ן ז"ל כאלו הדבר גלוי ומה בכך אם יפסיד המלך ואם חוששין להפסדו גם בהפקעת הלואתו נחוש והוא ז"ל עצמו כתב דבהלואה אין חילוק בין מלך לכותי ועוד היכן זה כתוב והיכן נרמז בדברי שמואל וג' תיבות אמר שמואל דינא דמ"ד והיינו לומר שהוא היתר וכממונו ותורה זו שנחוש להפסד המלך היכן היה והרב הכ"מ ז"ל גם הוא ז"ל נתעורר בזה וכתב וז"ל וכיון דהברחה מן המכס הוי כהפקעת הלואה אמאי אסור די"ל אפשר שיהיה סכנת נפשות וכו' עכ"ל. וכמדומה שהשיאו הרב לדברי אחר שאין זה במשמע דברי רבינו כלל שזה איסור אחר חיצוני ואינו נוגע לגזל וכבר השיגו הרב משנה למלך והוא ז"ל חלק. וז"ל דהמבריח מכס המלך כותי וכו' אין כאן עסק להפקעת הלואת הגוי כיון דד"ד והרי גזר שלא יבריחו מן המכס כו' עכ"ל. ואיני מבין ואיני יודע מה כונתו ז"ל בזה ומ"מ אמת שכולם מוכרחים במעשיהם בחילוקים אלו לישב דעת רבינו ז"ל וגם אני לא אחשוך פי מלתרץ לדעת רבינו ז"ל אף בדוחק לפי מה שהקשו בגמ' כשאמרו דהפקעת הלואתו שרי אמאי וחשב עם קונהו ותי' זאת אומרת ע"ע גופו קנוי וה"נ י"ל לדעת הרמב"ם ז"ל והטור ז"ל דכיון דדינא דמ"ד וכל הדרים תחת מלכותו הם וממונם כקנויים לו והמבריח ממנו כגוזלו מה שתחת ידו אך האמת יורה דרכו שלא נזכר זה בגמ' ואין מי שיכריחנו לאומרו ופשט הדברים כדברי הר"ן ז"ל ונראה שכן דעת רש"י ז"ל והרא"ש ז"ל. ונראה שכן יש לפסוק הלכה למעשה וכבר הביא זה מור"ם סי' ס"ו ומ"מ יש תימא במ"ש אע"ג דאסור להבריח מן המכס וכו' ואיני יודע היכן מצא זה בדברי הר"ן ז"ל ומה איסור יש אחר דהר"ן מדמי לה להפקעת הלואתו פשיטא דמותר להבריח וכן הבינו מדברי הר"ן כל האחרונים ז"ל מהרש"ך באותה תשובה והמשנה למלך והם דברים פשוטים דלדברי הר"ן אין שום איסור להבריח ומור"ם ז"ל נראה שרצה בזה לחבר הנפרדים כדי שלא יהיו דברי הר"ן פליגי אדהרמב"ם והטור וזה א"א בעולם ופוק חזי מאי עמא דבר והמנהג פשוט בכל העולה להבריח מן המכס בכל מה שיכולין ודי להם לישראל בחומרות חז"ל הלואי יקיימו אותם לא שנוסיף עליהם חומרות שאינם מעיקר הדין כלל. אך בזה אני מסופק לדעת הר"ן ז"ל אם מותר להבריח מן המכס סחורה כגון שגזר המלך שכל שיביא סחורה מערי אדום וכיוצא יתן כו"כ למאה שבזה נראה שיש לצדד לאיסור כיון שזה שנוטל המלך אינו מהאדם המביא כי הרי כשמביאה מוכרה ביוקר לפי מה שנותן למלך וה"ז כגוזל ממון המלך ממש או המשל להוליך ממלכות למלכות שאבא וכיוצא למוכרה ביוקר והדבר ידוע שהיוקר שבה הוא מחמת האלגאכילא של המלך וה"ז כגוזל האלגאכילא ממש ולא דמי זה להפקעת הלואתו והברחה מן המכס שאמרו בגמ' הוא המוטל על האדם שאין זה ממון המלך והדבר צריך אצלי תלמוד ומדברי הר"ש שבמשנה דכלאים ומדברי הרא"ש יש לפשוט זה שכתב לגנוב בו את המכס שאין נותנין המכס מבגדים שלו נראה מדבריו דהך הברחה הוא שרוצה להוציא בגדים להסתחר בהם ולובשם ושלא כמו שנראה קצת מדברי רש"י שמתגנב ונר' שאינו יהודי וכבר דחה פירוש זה הרא"ש ז"ל וכתב כפי' הר"ש ומעתה איפשיטא בעיין דלדעת הר"ן גם זה מותר שאחר שהושם החוק על הבגדים והם אצל ישראל הו"ל בהפקעת הלואתו דהלואתו לאו דוקא ה"ה פקדונו והבגדים האלו כאלו הם מופקדים ומחציתם למלך ושרי ליטלם וכן פשט המנהג: