משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק לו
א) ובההיא דבב"ב דף ל"ג ג"כ צריך ביאור דאיתא התם זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה הוא ועד יום מותם ומעולם לא מכרו לאבותיו של זה השני, רשב"ם] והא אייתי סהדי דאכל שני חזקה אמר רב חסדא מה לו לשקר אי בעי אמר ליה מינך זבינתיה ואכלתיה שני חזקה אביי ורבא לא ס"ל להא דרב חסדא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן, ולפי דברינו הנ"ל שכתבנו דבזה ט"ע מודים דעדים עדיפי ממגו נצטרך לומר דטעמו של רב חסדא דס"ל שהמוחזק זכה אינו מפני שנאמן בטענתו שטען של אבותי הוא דזהו בודאי אי אפשר לומר כן שהרי יש עדים שמכחישים אותו ואומרים שלא היה של אבותיו מעולם אלא הטעם שהמחזיק זכה לרב חסדא הוא מפני שאינו נאמן לומר שלא לקח בעצמו מהמערער דכיון שהודאה אינו עושה בירור לרב חסדא אינו נאמן לומר שלא לקחה, א"כ יש לתמוה הא תינח בעובדא דנהר פקוד ונרש יש לומר שפיר שאינו נאמן על עצמו לומר שהלך באורחא דנהר פקוד לכן הוא פטור אבל בחזקה כיון דקי"ל דכל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה, א"כ דל הודאתו מכאן יען כי אין בכח ההודאה להעיד לברר על עצמו מ"מ הרי מחוסר טענה שצריך לטעון ממך לקחתי ואכלתי שני חזקה וכיון דעכ"פ לא טען ממך לקחתי איך יזכה המוחזק כי טענתו שטען של אבותי לאו כלום היא שהרי העדים מכחישים אותו והעדים עדיפים ממגו, דבשלמא אם היה הדין דחזקה אינה צריכה טענה וחזקה בלא טענה ג"כ חזקה מעלייתא היא וכאן כל החסרון הוא רק יען שהודה ואמר שלא לקח ממנו בזה שפיר יש לומר דכיון דס"ל לרב חסדא דהודאה היא מטעם חיוב חדש ואין שום בירור בהודאת פיו לכן הודאתו שהודה שלא לקח לאו כלום הוא לכן זכה המוחזק, אבל כיון דקי"ל דחזקה שאין עמה טענה אינה חזקה, א"כ אם אפילו נימא שאין כח בהודאתו לברר שלא לקח מ"מ כיון דעכ"פ לא טען לקחתי ממך א"כ הרי מחסרא טענה וכל חזקה שאין עמה טענה לא הוי חזקה.
ב) ונראה דהא דאמרינן כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה ג"כ מטעם הודאה אתינן עלה משום דכשבא המערער אצל המחזיק ואמר לו מה אתה עושה בתוך שלי והמחזיק השיב לו שלא אמר לי אדם דבר מעולם הרי הודה לו שלא קנה ממנו לכן לא הוי חזקה מפני שהודה המחזיק שלא קנה אבל מה שלא טען המחזיק קניתי בזה לא נפסדה חזקתו דהרי קי"ל בחו"מ סימן קמ"ו ס"י טוענין ליורש וטוענין ללוקח היינו דכיון דהחזיק שלש שנים מחזקינן דהקרקע שהוא מוחזק בו מסתמא קנה מהמערער רק אם לא בא מכח ירושה או לקיחה דקי"ל דלא הוי חזקה הוא מפני שהודה שלא קנה לכן אם נימא דהודאה לא הוי בירור כלל אז גם חזקה שאין עמה טענה ג"כ הוי חזקה מפני שלא נתברר אצלנו שלא קנה, לכן ס"ל לרב חסדא בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דהוי חזקה אע"ג דעדים הכחישו אותו ואמרו שלא היה של אבותיו מעולם מ"מ הוי חזקה משום שאינו נאמן לומר קנה מהמערער כיון דההודאה אינה עושה שום בירור רק משום חיוב חדש אתינן עלה וכאן לא שייך קנין חדש כיון שהוא עומד וצווח שהוא של אבותי ואינו מקנהו כלל.
ג) ולכאורא יש להקשות לפי זה דא"כ בההיא דשבועות דף ל"ח דמנה לי בידך ואמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי אין לך בידי חייב נתתיו לך פטור, אמאי חייב כשאמר לו אין לך בידי נימא שלא יהא נאמן לומר שלא יהא פרעו כיון דרבה ורב חסדא ס"ל שההודאה אין בו משום בירור א"כ אע"פ שמודה לו שלא פרעו מ"מ לא יהא נאמן כיון דגם שם קי"ל דטענינן ליתמי פרוע וכן ללקוחות ג"כ טענינן פרוע כיון שהוא מלוה על פה אין גובים מיתומים ולקוחות וטענינן פרעתו כדאיתא בחו"מ סימן קי"ח וסימן קי"א א"כ כשמודה שלא פרע לא אתינן עלה אלא משום הודאה וכיון דהודאה אין בו משום בירור הרי לא ידעינן שלא פרע ולא יהא חייב לשלם וכמו דלענין חזקה אמרינן דכיון דקי"ל טוענין ליורש וטוענין ללוקח א"כ חזינן דלא צריך טענה אלא דאם לא טען שקנה הרי הודה שלא קנה ומשום הודאה אתינן עלה א"כ גם כאן כיון דטוענין פרוע ליורש וללוקח א"כ כשלא טען פרוע לא אתינן עלה אלא משום הודאה וכיון דהודאה אין בו משום בירור לרבה ולרב סדא אמאי יהא חייב לשלם, ומ"ש ההודאה שלא פרע שנתברר אצלנו ע"פ הודאתו וחייב לשלם גם לרבה ורב חסדא ומ"ש ההודאה שלא קנה שאינה מועילה הודאתו לברר שלא קנה ופטור המחזיק להחזיר השדה להמערער גם לרבה ורב חסדא.
ד) ונראה דהחילוק בין זה לזה הוא דכל אחד ואחד מעמידים אותו על חזקתו כמו שהוא כיון שההודאה אינה עושה שום בירור לרבה ורב חסדא ונשאר הדבר על חזקתו לכן בההיא דשבועות דף ל"ח כיון שיש עדים שהודה שחייב לו והוא הודה שלא פרע כיון שאומר לא לויתי מעולם וכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי לכן נשאר הדבר בחיוב כמו שהיה חייב ונהי שהודאתו שלא פרע אינו מברר חיובו מ"מ חייב הוא לשלם גם לרבה ורב חסדא משום חזקת חיוב שהיה עד היום, ובההיא דב"ב בזה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי ג"כ מוקמינן ליה בחזקתיה כיון שהמחזיק עומד בשדהו נשאר השדה בידו אע"פ שהודה שלא קנה מ"מ אחרי שההודאה אינה מבררת לרבה ור"ח וכיון שנשאר הדבר בלא בירור לכן נשאר השדה בחזקת המוחזק שהוא עומד בו עתה לרבה ורב חסדא.