אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק לה

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק לה

פרק לד

א) ונראה דבהאי מילתא אם הודאה היא מטעם בירור או מטעם קנין חדש נחלקו בזה אמוראים בכמה דוכתי בגמ', הראשון בשבועות דף מ"א לענין ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה לא היו דברים מעולם אזל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר אביי מאי נעביד אינהו אמרי אוזפיה אינהו אמרי פרעיה רבא אמר כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי עכ"ל הגמ', א"כ מדברי רבא יש להוכיח דס"ל דהודאה הוא מטעם בירור היינו דאמרינן דכיון שהודה נתברר לנו הדבר שכן הוא וא"כ כיון שאמר להד"מ הרי הודה שלא פרע ונתברר לנו שלא פרע ובמה שאמר שלא לוה הרי יש עדים שמכחישים אותו ואומרים שלוה לכן ס"ל לרבא שחייב לשלם אבל אם נימא דס"ל לרבא דהודאה הוא מטעם קנין חדש א"כ יקשה לנו אמאי יתחייב לשלם והלא עומד וצווח להד"ם והיינו שאינו רוצה להתחייב עצמו במאומה ואם בירור ליכא הרי גם קנין חדש ליכא ואמאי חייב לשלם אלא ודאי מוכרח הדבר לומר דס"ל לרבא דהודאה הוא מטעם בירור לכן אע"ג דקנין חדש ליכא כאן שהרי עומד וצווח שאינו רוצה להקנות מאומה מ"מ חייב לשלם משום בירור היינו שנתברר לנו ע"י העדים שלוה ונתברר לנו ע"י הודאתו שלא פרע לכן חייב לשלם ואביי דס"ל שהוא פטור הוא משום דס"ל דהודאה הוא מטעם קנין חדש אבל בירור לא ס"ל בהודאה וכיון שלא נתברר לנו שלא פרע לכן אם היה מודה ואומר לויתי ולא פרעתי אז היה חייב מטעם קנין חדש אבל עכשיו שעומד וצווח להד"ם ואינו רוצה להקנות מאומה לכן ס"ל לאביי שהוא פטור מפני שבירור אין כאן וחיוב חדש ג"כ אין כאן.

ב) ובב"מ דף פ"א איתא ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה אמר ליה חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד דאיכא מיא זיל באורחא דנרש דליכא מיא אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא כי אתא אמר ליה אין באורחא דנהר פקוד אזלי ומיהו ליכא מיא אמר רבה מה לי לשקר אי בעי אמר ליה אלא באורחא דנרש אזלי אמר ליה אביי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן עכ"ל הגמ' וכן נחלקו רב חסדא ואביי ורבא בב"ב דף ל"ג אם אמרינן מגו במקום עדים או לא דרב חסדא ס"ל דאמרינן מגו במקום עדים ואביי ורבא ס"ל דלא אמרינן מגו במקום עדים וכן הוא בשאר דוכתי בגמ' ופשטות הדברים משמע שנחלקו אם מגו עדיף או עדים עדיפי והדבר תימה איך יעלה על הדעת שיהא מגו אלים מעדים והלא עדים נאמנים לכל דבר לדיני ממונות ודיני נפשות ומכות ועונשים, ולענין מגו קי"ל דמגו להוציא לא אמרינן אלמא דמגו גרע טפי ועוד דמספקא לן בב"ב דף ה' אם אמרינן מגו במקום חזקה או לא אלמא שיש סברא לומר דמגו גרע אפילו מחזקה ומכ"ש דמגו גרע מרובא דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף ועדים עדיפי מתרווייהו ונאמנים העדים להכחיש אפילו כמה חזקות וכמה רובות וא"כ מכ"ש שיש כח ביד העדים להכחיש את המגו שהיא גרועה מחזקה ומרובא ואיך יעלה על הדעת שהמגו יהא עדיף מעדים.

ג) עוד הקשו למ"ד דס"ל דאמרינן מגו במקום עדים מהא דתנן בשבועות דף ל"ח מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב עכ"ל המשנה ובב"ב דף ו' מפרש הגמ' דהא דאמר אין לך בידי היינו שאמר לא היו דברים מעולם היינו שלא לוה מעולם לכן חייב שהרי הודה בפני עדים שלוה ואם נימא דאמרינן מגו במקום עדים א"כ יהא נאמן במה שאמר להד"ם במגו דאי בעי אמר פרעתי היה נאמן א"כ כשאומר להד"מ נמי יהא נאמן דאע"ג דאיכא סהדי דמכחשי ליה ואומרים שהודה מ"מ לאו כלום הוא כיון שיש לו מגו ומגו אלים מעדים א"כ יש לנו להאמינו במינו דאי בעי אמר פרעתי דמגו אלים מעדים.

ד) לכן נראה דליכא למ"ד שיהא מגו אלים מעדים רק פליגי בזה אם הודאה הוא מטעם קנין חדש או מטעם בירור הלכך בהאי עובדא דב"מ בנהר פקוד ונרש דאמר אנא באורחא דנהר פקוד אזלי וליכא מיא ורבה ס"ל שנאמן ופטור אין הטעם מפני שנאמן לומר דליכא מיא דזהו בודאי ליכא למימר דכיון דאיכא עדים שיש מים בנהר פקוד בודאי אינו נאמן להכחיש את העדים ולומר דליכא מיא אע"ג דאית ליה מגו דאי בעי אמר באורחא דנרש אזלי מ"מ לאו כלום הוא והמגו אינו מועיל להכחיש את העדים הבירור הגדול שבכל המבררים אלא הטעם דס"ל לרבה שהוא פטור מפני שאין אנו מאמינים לו דאזיל באורחא דנהר פקוד דס"ל דהודאה לא הוי בירור כלל רק מטעם קנין חדש אתינן עלה, ואם היה בא ואמר אין באורחא דנהר פקוד אזלי ואיכא מיא אז היינו אומרים דאע"ג שדבריו לאו אמת הם ומעולם לא הלך באורחא דנהר פקוד מ"מ היה חייב לשלם מטעם חיוב וקנין חדש שהרי חייב את עצמו לשלם כיון שאומר שהלך באורחא דנהר פקוד ואיכא מיא אבל כיון שעומד וצווח באורחא דנהר פקוד אזלי וליכא מיא הרי לא חייב את עצמו במאומה לכן ס"ל לרבה שהוא פטור מפני שבירור אין כאן וחיוב אין כאן ואביי דס"ל שהוא חייב כי מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן הוא מפני דס"ל לאביי דהודאה הוא מטעם בירור וכיון שנתברר לנו כדבריו שהודה שהלך באורחא דנהר פקוד לכן חייב שהרי איכא עדים דאיכא מיא ואינו נאמן להכחיש עדים במגו ונתברר חיובו שהלך באורחא דנהר פקוד ואיכא מיא לכן אע"ג דחיוב חדש ליכא כאן שהרי עומד וצווח דליכא מיא ואינו מחייב את עצמו במאומה מ"מ חייב משום דהודאה היא מטעם בירור ולא מטעם קנין חדש, עיין לקמן אות ח'.

ה) ובזה יש לבאר הגמ' בב"ב דף ל"ג קריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושביק דיקלא רב אידי בר אבין אמר אנא קריבנא טפי וההוא גברא אמר אנא קריבנא טפי לסוף אודי ליה דאיהו קריב טפי אוקמה רב חסדא בידיה אמר ליה ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא אמר זהו שאומרים עליו אדם גדול הוא אמאן קסמיך מר אהאי הא קאמר דאנא מקרבנא טפי אביי ורבא לא ס"ל להא דרב חסדא כיון דאודי אדי עכ"ל הגמ' והנה סברת אביי ורבא היא פשוטה ומובנה דכיון שהודה ההוא גברא שרב אידי בר אבין הוא קרוב טפי א"כ מחויב הוא להחזיר לו כל הפירות שאכל ההוא גברא מיום שמת קרובו עד היום שהחזיר לו את הדקל, אבל סברת רב חסדא היא בלתי מובנה כלל דהשיב לו לרב אידי בר אבין אמאן קסמיך מר אהאי הא קאמר דאנא מקרבנא טפי היינו שעד היום טען ואמר ההוא גברא שהוא קרוב יותר, אבל עכשיו הא הודה לו לר' אידי בר אבין שהוא קרוב יותר וראוי לירש את המת, א"כ תימה אמאי לא יהא מחויב להחזיר לרב אידי בר אבין כל הפירות שאכל עד היום יעו"ש ברשב"ם ובתוס' ובשאר פרשים שדחקו מאוד לבאר סברת רב חסדא דס"ל שאינו חייב להחזיר לו הפירות.

ו) ובדברינו ניחא דרב חסדא לטעמיה אזיל דס"ל דאמרינן מגו במקום עדים והוא משום דס"ל דהודאה היא מטעם חיוב חדש ולא מטעם בירור לכן ס"ל שאינו מחויב להחזיר הפירות שאכל עד היום, והיינו דאם נימא דהודאה הוא מטעם בירור א"כ כשהודה ההוא גברא דרב אידי בר אבין הוא קרוב יותר ממנו הרי נתברר לנו האי מילתא שפיר שרב אידי בר אבין הוא היורש את המת לכן מחויב ההוא גברא להחזיר לרב אידי בר אבין את הדקל וגם הפירות שאכל עד היום אבל אם ס"ל דהודאה אין בו משום בירור כלל רק חיוב חדש יש בו א"כ אם ההוא גברא היה מודה ואמר לו שאתה קרוב יותר ואני רוצה להחזיר לך גם הדקל וגם הפירות היינו אומרים דאע"ג דלאו קושטא קאמר ההוא גברא ובאמת רב אידי בר אבין אינו קרובו מ"מ מחויב היה להחזיר גם הפירות מטעם חיוב חדש אבל עכשיו דאע"פ שהודה שרב אידי בר אבין הוא קרוב יותר מ"מ צועק ואומר שאין רצונו ליתן הפירות לרב אידי בר אבין הרי אומר בפירוש שאינו רוצה להקנות לו לרב אידי בר אבין את הפירות בקנין חדש ורק הקרקע לבד רוצה להקנותו בקנין חדש ע"י ההודאה לכן ס"ל לרב חסדא שרב אידי בר אבין אינו זוכה בהפירות רק בהדקל לבד הוא זוכה מפני שהדקל הקנה לו בקנין חדש והפירות לא הקנה לו בקנין חדש, ואביי ורבא ג"כ לטעמייהו אזלי דס"ל דלא אמרינן מגו במקום עדים והוא משום דס"ל דהודאה הוא מטעם בירור ולא מטעם קנין חדש לכן ס"ל לאביי ורבא דרב אידי בר אבין זוכה גם בהפירות דכיון שהודה לו ההוא גברא דרב אידי בר אבין הוא קרוב טפי וראוי ליורשו הרי נתברר לנו האי מילתא שרב אידי בר אבין הוא קרוב יותר לכן זוכה גם בהפירות.

ז) וכן משמע קצת מסמיכות הענינים דתיכף בתר עובדא הנ"ל דקריביה דרב אידי בר אבין שכיב ושבק דיקלא דפסק רב חסדא שרב אידי בר אבין אינו זוכה בהפירות מסיים הגמ' אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא כיון דאודי אודי ותיכף לזה מיד מייתי הגמ' לענין זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי דפסיק רב חסדא דאמרינן מה לי לשקר במקום עדים מסיים הגמ' ג"כ בלשון הנ"ל אביי ורבא לא ס"ל הא דרב חסדא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן א"כ מסמיכות הענינים ומלישנא דגמ' משמע ג"כ קצת דחד טעם הוא מגו במקום עדים ומילתא דרב אידי בר אבין לענין פירות והוא כנ"ל.

ח) אך יש להקשות על דברינו דלפי זה יהא דברי אביי סתרי אהדדי דהרי אמרינן לאביי בשבועות דף מ"א כשאומר להד"ם והעדים מעידים שלוה ופרע דמשו"ה ס"ל לאביי שהוא פטור משום דס"ל דהודאה הוא מטעם חיוב חדש ולא מטעם בירור ובב"מ דף פ"א ובב"ב דף ל"ג ס"ל לאביי ורבא דלא אמרינן מיגו במקום עדים ואמרינן שהטעם הוא משום דס"ל לאביי ורבא דהודאה הוא מטעם בירור א"כ יהיו דברי אביי סתרי אהדדי, ונראה דדוקא בכגון האי מילתא דשבועות הנ"ל התם ס"ל לאביי דהודאה הוא מטעם קנין חדש אבל בעלמא מודה אביי לרבא דהודאה הוא מטעם בירור, וטעם החילוק הוא דבשבועות דף מ"א ס"ל לאביי דליכא למימר דהודאת פיו שהודה שלא פרע יעשה בירור גמור כי באמת לא פרע דכיון דאיכא עדים דאמרי שפרע ליכא למימר שדבור פיו יברר להכחיש את העדים דאמרי שפרע ואם היה אומר לויתי ולא פרעתי והעדים מכחישים אותו ואומרים לא לוה או לוה ופרע אז היה מחויב לשלם גם לאביי ולא מטעם בירור דכיון דאיכא עדים דמכחשי ליה אין בכחו לברר להכחיש את העדים, רק היה מחויב לשלם מטעם קנין חדש אבל כיון שאומר להד"ם היינו לא לויתי ולא פרעתי הרי אנו רואין שאינו רוצה לחייב את עצמו מאומה א"כ אין כאן לא בירור ולא חיוב חדש לכן ס"ל לאביי דפטור אבל אם אינו מכחיש את העדים כגון ההיא דב"מ דף פ"א שאמר שהלך באורחא דנהר פקוד התם ס"ל לאביי דהודאתו עושה בירור דאדם נאמן על עצמו וכיון שנתברר לט הדבר שהלך באורחא דנהר פקוד ואנן סהדי דאיכא מיא התם לכן חייב לשלם, ופליג על רבה דס"ל שההודאה אינו עושה שום בירור וא"כ אינו נאמן לומר שהלך באורחא דנהר פקוד וגם חיוב חדש ליכא כאן שהרי רוצה לפטור עצמו שהרי טוען דליכא מיא לכן ס"ל לרבה דפטור אבל אביי ס"ל דחייב בכהאי גונא דכיון דליכא עדים המכחישים אותו אדם נאמן על עצמו כמו שהעדים נאמנים על אחרים, ורבא ס"ל דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ואפילו אם העדים מכחישים אותו ג"כ ס"ל לרבא דהודאה עושה בירור לעצמו לחייב את עצמו אפילו להכחיש את העדים לכן ס"ל לרבא בההיא דשבועות דף מ"א דאע"ג שהעדים אמרו לוה ופרע וחיוב חדש ליכא שהרי הוא טען ואמר להד"מ מ"מ חייב לשלם משום שנתברר לט ע"פ דברי העדים שלוה וע"פ דברי הנתבע נתברר לנו שלא פרע לכן ס"ל לרבא שהוא חייב לשלם והחילוק הזה בין איכא עדים לבין ליכא עדים כתבו ג"כ התוס' בשבועות שם לתרץ קושיא אחרת ע"ש.

ט) ונראה שאם בא ואמר אין באורחא דנהר פקוד הלכתי וליכא מיא ועדים מעידים שלא הלך באורחא דנהר פקוד כלל רק באורחא דנרש הלך תליא ג"כ במחלוקת דאביי ורבא בשבועות דף מ"א דלדברי אביי פטור הוא מלשלם דכיון דאיכא עדים שלא הלך באורחא דנהר פקוד הרי נתברר לנו שכן היה שלא הלך באורחא דנהר פקוד רק אם היה אומר הלכתי באורחא דנהר פקוד ואיכא מיא היה חייב לשלם מטעם חיוב חדש אע"ג דמשקר והלך באורחא דנרש אבל כיון שאומר הלכתי באורחא דנהר פקוד וליכא מיא א"כ ליכא כאן לא חיוב חדש ולא בירור לכן פטור הוא לאביי אבל לרבא חייב לשלם דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ואע"פ שהעדים מעידים שלא הלך באורחא דנהר פקוד מ"מ כיון שהוא בעצמו הודה שהלך באורחא דנהר פקוד ואיכא סהדי דאיכא מיא לכן הוא חייב לשלם לרבא ואע"ג דחיוב חדש ליכא כאן כיון שהוא עומד וצווח דליכא מיא ואינו מחייב את עצמו במאומה מ"מ חייב לשלם דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים לרבא.

י) ונמצא דשלש מחלוקות בדבר, רבה ורב חסדא, ואביי, ורבא, דרבה ורב חסדא ס"ל דהודאת פיו של הנתבע אינו עושה שום בירור כלל והא דילפינן מקרא דכי הוא זה דהודאת הנתבע עושה חיוב עליו אינו אלא מטעם חיוב חדש ולא מטעם בירור כלל ואפילו אם ליכא עדים דמכחשי ליה ג"כ אין כחו בפיו לברר את חיובו ורק משום חיוב חדש אתינן עלה, ורבא ס"ל דאפילו אם איכא עדים המכחישים אותו ג"כ הודאת פיו עושה בירור לחייב את עצמו ולהכחיש את העדים דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים, ואביי ס"ל דאם ליכא עדים המכחישים אותו אזי ההודאה עושה בירור לברר ונאמן הנתבע בדבור פיו לברר אבל אם יש עדים המכחישים אותו אזי אין בכח הנתבע להכחיש ולעשות בירור כנגד העדים ואין כח בהודאת פיו רק לעשות חיוב חדש ולא בירור כההיא דשבועות דף מ"א הנ"ל.

יא) ועדיין לא תרצנו הקושיא הנ"ל שהקשינו מהא דתנן מנה לי בידך אמר לו הן למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב ולדברינו נהי שאין להקשות שיהא נאמן במה שאמר להד"ם במגו דנתתיו לך משום דלכו"ע עדים עדיפי ממגו מ"מ זה יש להקשות גם לדברינו לרבה ורב חסדא דכיון דס"ל דהודאה היא מטעם קנין חדש ולא מטעם בירור א"כ לא יהא נאמן במה שאמר לא פרעתי דכיון שאמר לא לויתי הוי כמו שאמר לא פרעתי כדאיתא בב"ב דף ו' דכיון דס"ל שאין בירור בהודאת פיו א"כ מהיכן ידעינן שלא פרעו ונהי שאם היה מודה ואומר לויתי ולא פרעתי היה חייב לשלם מטעם חיוב חדש דאע"ג דלאו קושטא קאמר במה שהודה שלוה ולא פרע מ"מ חיוב חדש יש בו וחייב לשלם אבל עכשיו שטוען לא לויתי ולא פרעתי נהי שאינו נאמן להכחיש את העדים שאמרו שלוה מ"מ יפטור מלשלם משום שאינו נאמן לומר שלא פרע כמו התם בעובדא דנהר פקוד ונרש דאע"פ שאינו נאמן להכחיש את העדים ולומר שלא היו מים בנהר פקוד מ"מ הוא פטור מפני שאינו נאמן על עצמו לומר שהלך באורחא דנהר פקוד א"כ כאן נמי יש לומר כן דאע"פ שאינו נאמן להכחיש את העדים ולומר לא לויתי מ"מ יש לפוטרו מפני שאינו נאמן על עצמו לומר שלא פרע א"כ נשארה הקושיא הנ"ל מהמשנה דשבועות לרבה ורב חסדא גם לדברינו.

יב) ונראה דאפילו אם אמרינן דהודאה הוא מטעם חיוב חדש ואין בירור ע"י הודאתו מ"מ אינו מבורר אצלנו גם ההיפוך מזה ונשאר הדבר בלא בירור כלל והוי כדבר מסופק הלכך כיון שאנו יודעים בודאי ע"פ עדים שלוה ועל הפרעון שאמר לא פרעתי נחשוב שאינו מבורר ע"פ הודאתו א"כ הוי אצלנו כמו איני יודע אם פרעתיך שהחיוב הוא בודאי והפרעון הוא ספק לכן כשהודה מתחלה בפני עדים ואמר הן ולמחר כשתבע ממנו השיב לו ואמר להד"ם חייב לשלם אפילו לרבה ורב חסדא דס"ל שההודאה אינו מבררת רק עושה חיוב חדש ואע"פ דכאן לא שייך חיוב חדש מפני שאינו רוצה לחייב את עצמו כלל שהרי טען להד"מ מ"מ חייב לשלם דכיון שנתברר ע"פ עדים שלוה ועל הפרעון שטען לא פרעתי ליכא בירור כלל והוי כמו איני יודע אם פרעתיך דחייב לשלם.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה