אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק לד

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק לד

פרק לג

א) והנה בקצוה"ח סימן ל"ד ס"ק ד' מביא בשם תשובת מהרי"ן ל"ב בתשובותיו דף נ' ע"ב לענין הודאה וכתב שם דאתינן עלה מתורת חיוב חדש ומתורת מתנה דכיון דיכול אדם לחייב עצמו כשאינו חייב וזה שמודה שחייב הוי כאלו חייב עכשיו את עצמו בחיוב חדש במתנה ע"ש, והקצוה"ח הקשה עליו א"כ מודה במקצת אמאי חייב שבועה על השאר, ואלו כפר בכל בפני ב"ד ואומר אע"פ שלא לויתי מעולם ממנו כלום מ"מ הנני מחייב את עצמי בחיוב במתנה בחמשים זוז בודאי לא היה עליו חיוב שטעה על השאר דעיקר חיוב שבועה במודה במקצת הוא משום דהודה במקצת תביעתו ומשו"ה חייב שבועה על השאר, אבל אם אינו נאמן בהודאתו כלל רק מתורת חיוב חדש אתינן עלה אין בזה דין מודה במקצת, והקצוה"ח שם חולק על זה וכתב דהודאה היא מטעם בירור כמו"ש רש"י בקידושין דף ס"ה הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכתב רש"י דכתיב אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו וכמו שהאמינה התורה שני עדים על אחרים כן האמינה התורה לכל אדם על עצמו אע"פ שהוא קרוב לעצמו ואפילו עבד ושפחה וגזלן ואשה הפסולים לעדות על אחרים מ"מ על עצמם האמינתם התורה מקרא דכתיב כי הוא זה ע"ש בקצוה"ח.

ב) היוצא מזה שנחלקו מהרי"ן לב והקצוה"ח אם הודאה היא מטעם בירור או מטעם קנין חדש, ונראה לתרץ קושית הקצוה"ח דהנה ע"כ זהו הכל מודים דמקרא דכתיב כי הוא זה שמעינן דהמקצת שמודה מחויב הוא לשלם וצריך לישבע על השאר א"כ אין להקשות אמאי חייב שבועה במודה במקצת אם נימא דהודאה היא מטעם חיוב חדש כיון דכתב בקרא בפירוש שחייב שבועה במודה במקצת יהיה מאיזה טעם שיהיה ויועיל הודאתו מאיזה טעם שיהיה מטעם קנין חדש או מטעם בירור מ"מ כיון דעכ"פ כתיב בקרא בפירוש דמודה במקצת חייב שבועה תו אין להקשות כלל אמאי חייב שבועה במודה במקצת.

ג) ואם נרצה להקשות על מהרי"ן לב הנ"ל יש להקשות כך כיון דס"ל דהודאה היא מטעם קנין חדש א"כ כשראובן תובע משמעון מנה ושמעון כפר בכל ואמר להד"מ רק אני מחייב את עצמי בחמשים זוז לראובן בחיוב חדש ג"כ נימא שיתחייב שבועה על השאר כיון דס"ל דכל הודאת פיו אינה מועילה לברר שבאמת חייב לו החמשים שמודה לו רק מטעם חיוב חדש מועילה הודאתו א"כ יש לנו לומר שיתחייב לישבע על השאר אפילו באופן זה שכופר בכל ומחייב עצמו בחמשים זוז, ומפשטות הגמ' והפוסקים משמע דבאופן זה אינו חייב לישבע על השאר כיון שכופר בכל ומחייב עצמו בחמשים זוז ואמאי לא יתחייב לישבע על השאר מ"ש זה מכל מודה במקצת שג"כ אינו אלא מטעם חיוב חדש ואפילו הכי חייב לישבע על השאר זאת יש להקשות על דברי מהרי"ן לב.

ד) והקושיא הזאת יש לתרץ בפשיטות שאם שמעון הודה במקצת טענתו של ראובן היינו שראובן תבעו מנה ושמעון הודה לו שלוה ממנו חמשים זוז ולא פרעו נהי דאנן אמרינן דהאי חמשים זוז שהודה שמעון שלוה ממנו ולא פרעו לאו קושטא קאמר דמעולם לא לוה שמעון מראובן כלום והאי חמשים שהודה לו מה שנתחייב שמעון לשלם הוא משום קנין חדש, מ"מ כיון ששמעון לא כפר בכל רק הודה לו שלוה חמשים מראובן ולא פרעו א"כ הני זוזי דמודה לו הרי הודה לו במקצת טענתו ונגרע תביעת ראובן ע"י הודאתו של שמעון בחמשים זוז שהרי מתחלה תבע ממנו מנה ומעכשיו אחר שהודה לו בחמשים זוז אין לו תביעה עליו רק על חמשים לכן נשבע על השאר שהרי הודה לו במקצת טענתו, משא"כ אם שמעון כפר בכל רק שמחייב עצמו מעכשיו בחמשים זוז בקנין חדש כיון שלא הודה שמעון על מקצת תביעת ראובן ותביעתו של ראובן לא נגרע בזה שהקנה לו חמשים זוז בחיוב חדש שהרי התובע יכול לתבוע ממנו כל המאה זוז כמו מעיקרא אע"פ שהתחייב עצמו בחמשים בקנין חדש לכן לא מקרי מודה במקצת הטענה, וגרע זה מטענו חטים והודה לו בשעורים דלא מקרי מודה במקצת משום שלא הודה לו במקצת טענתו שטען ותבע ממנו וילפינן לה מקרא דכתיב כי הוא זה כדאיתא בב"מ דף ה' דבעינן שיודה לו ממין שתובע ממנו א"כ מכ"ש כאן שלא הודה לו כלל במקצת טענתו ותביעת התובע נשאר בשלמותו כמו מעיקרא א"כ בודאי אין זה מקרי מודה במקצת הטענה ואין לחייבו שבועה על השאר וכן משמע מדברי התוס' כתובות דף י"ח ד"ה מפני מה שכתבו וז"ל דגזרת הכתוב הוא דכי הוא זה משמע דבעינן כפירה והודאה עכ"ל היינו דבעינן שיודה במקצת ממה שתבעו ע"ש.

ה) עוד יש לומר טעם אחר לחלק בין כשהודה במקצת שחייב לישבע על השאר אפילו אם נימא דהודאתו מהני מטעם חיוב וקנין חדש ובין כשכופר בכל רק שמחייב עצמו בחמשים זוז בחיוב חדש מעכשיו שפטור משבועה דטעם החילוק בין מודה במקצת לכופר הכל יש לומר שהוא כך דבכופר הכל דכיון שאין לו להתובע לא שטר ולא עדים ולא שאר ראיה שהנתבע חייב לו אמרינן דבודאי אינו חייב לו מאומה דחזקה דכל מה שביד אדם הוא שלו אבל כשהודה במקצת כיון דחזינן שיש ממש בדברי התובע שהרי תובעו מנה ומודה לו בחמשים והרי חזינן שיש לו להתובע שייכות להנתבע ויש ממש בדברי התובע לכן מחויב הנתבע לישבע על השאר כשהודה במקצת אבל בכופר הכל שנסתלק ממנו לגמרי לכן פטור הוא מלישבע על השאר עיין תוס' דכתובות דף י"ח ד"ה מפני מה בסוף דבריהם שכתבו וז"ל ועוד מודה מקצת יש להשביעו שחייב לו ממון שהודה וע"י כך מגלגל עליו שבועה כעין גלגול אבל כופר הכל נסתלק לגמרי ממנו עכ"ל ע"ש והוא קרוב לדברינו דבמודה במקצת כיון שיש לו שייכות להנתבע אל התובע א"כ חזינן שיש ממש בדברי התובע לכן מחויב לישבע אבל בכופר הכל כיון שנסתלק ממנו לגמרי ואין לו שום שייכות אל הנתבע ואין אנו רואין שיש ממש בדברי התובע לכן הוא פטור לישבע על השאר.

ו) וכיון שכן נמצא כשהודה במקצת הטענה אם נימא שהודאה מועילה מטעם קנין חדש א"כ כשהודה לו במקצת הטענה הרי הקנה לו בהודאתו שני דברים א) הקנה לו בקנין חדש ע"י הודאתו את החמשים זוז שהודה לו ב) הקנה לו כחו וזכותו שיש לו לכל שאר נתבע שבעולם כשהוא כופר הכל יש לו זכות לפטור משבועה שאין לו להתובע שום שייכות אל הנתבע ונסתלק ממנו לגמרי וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ונפטר הנתבע כשהוא כופר בכל א"כ כשהודה לו במקצת ואמר חמשים לויתי ולא פרעתי אשר בזה עושה הנתבע שיש לו שייכות אל התובע ויש ממש בדברי התובע לכן נהי דאנן אמרינן דמעולם לא לוה הנתבע שום מעות מהתובע רק שמקנהו בקנין חדש החמשים שהודה לו, מ"מ כיון שהנתבע אינו אומר שמקנהו בקנין חדש רק שאומר שלוה מעות חמשים זוז ולא פרען, ואם באמת לוה ממנו חמשים זוז ולא פרעו הרי עושה בזה שיש ממש בדברי התובע ואיתרע חזקת הנתבע בזה ומחויב שבועה א"כ כשהודה הנתבע שלוה ממנו חמשים זוז ולא פרעו הרי מקנה את התובע הזכות והחזקה שיש לו להנתבע בהאי מעות לכן מחויב הנתבע לישבע על השאר.

ז) והא למה זה דומה לשמעון שיש לו זכותים לזכות בדין כגון שיש לו עדים או מגו ורובא וחזקה ושמעון הקנה את הכל לראובן בעל דינו בקנין המועיל ע"פ ד"ת בודאי לא יוכל עוד שמעון לזכות ע"י העדים והזכותים האלה כיון שכבר הקנהו לראובן שכנגדו א"כ כאן נמי כיון שהודה שמעון שחמשים זוז לוה מראובן ולא פרעו ואם באמת לוה ממנו החמשים ולא פרעו איתרע חזקתו ומחויב לישבע, א"כ אף אם נימא שהודאה מטעם קנין חדש הוא ולאו קושטא קאמר ומעולם לא לוה מ"מ איתרע חזקתו דבקנין חדש הקנהו החמשים זוז וגם הקנהו זכותו של חזקתו ואיתרע חזקת הנתבע ע"י קנין חדש כמו אם לוה ממנו באמת, משא"כ אם כופר בכל רק שמקנהו חמשים זוז במתנה בודאי הוא פטור מלישבע על השאר דהרי לא הקנה לו רק דבר אחד דהיינו החמשים זוז שהקנה לו אבל חזקתו של הנתבע לא הקנה לו ונשארה חזקתו בתקפה וגבורתה שהרי אין לו שום שייכות להתובע אל הנתבע ואין ממש בדברי התובע ככל שאר כופר הכל דעלמא לכן אין משביעין אותו.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה