אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק לג

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק לג

פרק לב

א) ובזה שכתבנו מתורץ ג"כ קושיא אחרת מה דקשיא לי מהא דאמרינן בב"ק דף ק"ו וק"ח ובשאר דוכתי לענין שבועת הפקדון דכשכפר ונשבע לשקר ואח"כ הודה משלם קרן וחומש ואשם ומשמע התם דאפילו איכא עדים שיודעים שגנב הוא עצמו את הפקדון ועדיין הוא ברשותו ואפילו הכי הוי הודאה ומיחייב קרבן שבועה, והדבר תמוה מ"ש דלענין מודה במקצת ס"ל להרמב"ם וסיעתו דלא מקרי הודאה משום שאינו יכול לכפור ומ"ש דלענין הודאה דקרבן שבועה דמקרי הודאה וחייב קרבן שבועה אפילו במודה בדבר שאינו יכול לכפור כמו התם דאיירי דאיכא עדים שיודעים שגנב או גזל ואפילו הכי מקרי הודאה לחייבו חומש ואשם ומ"ש הודאה דמודה במקצת דלא מקרי הודאה כשמודה בדבר שאינו יכול לכפור ומ"ש הודאה דחומש ואשם דמקרי הודאה אפילו כשמודה בדבר שאינו יכול לכפור.

ב) וכן שמעתי מקשים מההיא דשבועות דף ל"ז דאמר ר' יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב (קרבן שבועה) בשטר פטור ומסיק הגמ' הטעם בזה משום דהוה שטר שיעבוד קרקעות ואין נשבעים על כפירת שיעבוד קרקעות לכן אינו חייב קרבן שבועה, א"כ משמע דכופר בדבר שאינו יכול לכפור מקרי שפיר כפירה וחייב עליה קרבן שבועה אפילו בכופר בדבר שיש לו שטר עליו דבודאי אינו יכול לכפור אפילו הכי מקרי כפירה אי לאו טעמא דהוי שטר שיעבוד קרקעות, והדבר תימה מ"ש דלענין מודה במקצת אמרינן דכופר בדבר שאינו יכול לכפור לא מקרי הודאה ומ"ש דלענין כפירה לחייבו קרבן שבועה אמרינן דהוי כפירה אפילו בדבר שאינו יכול לכפור והלא יש לנו לומר דכמו דלא מקרי הודאה כשמודה בדבר שאינו יכול לכפור כך לא מקרי כפירה כשכופר בדבר שאינו יכול לכפור ואית לנו לומר שאינה נחשבת כפירה כלל דמה תועיל לו כפירתו כיון דאיכא שטר או עדים המעידים על חיובו א"כ כפירתו כמאן דליתא דמי כמו דאמרינן דהודאתו כמאן דליתא דמי כיון דאיכא שטר או עדים המעידים על חיובו א"כ גם כפירתו כמאן דליתא דמי כיון דאיכא עדים או שטר המעידים על חיובו.

ג) ובדברינו ניחא דהכל תליא בהילך אי חייב או לא והיינו לפי דברינו תליא בזה אם פיו של הנתבע גורם את החיוב או ממונו של הנתבע גורם את החיוב דאם הילך חייב יש ראיה דממונו של הנתבע גורם את החיוב ואז חייב בכופר או במודה בדבר שאינו יכול לכפור ואם הילך פטור יש ראיה דפיו של הנתבע גורם את החיוב לכן בכופר או במודה בדבר שאינו יכול לכפור הוא פטור, הלכך לענין קרבן שבועה דבודאי הילך חייב קרבן שבועה היינו דלאחר שנשבע לשקר אם הודה הנתבע ואמר הילך בודאי הוא חייב קרבן שהרי עיקר קרא דחיוב ק"ש בהילך כתיב שהרי נאמר (ויקרא ה') והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל או את העושק אשר עשק או את הפקדון אשר הפקד אתו או את האבדה אשר מצא ופקדון כשהודה תיכף הוי ליה הילך כמו שכתבנו לעיל בשם הפוסקים ואפילו הכי חייב קרבן שבועה כשהודה ואמר לו הילך א"כ חזינן דממונו של הנתבע גורם לו החיוב של קרבן שבועה ולא פיו של הנתבע, דאם פיו של הנתבע היה גורם החיוב של הקרבן שבועה א"כ כשהודה שנשבע לשקר ואמר הילך היה פטור מקרבן שבועה שהרי הודאת פיו כמאן דליתא דמי כיון שאמר לו הילך אלא ודאי דממונו של הנתבע גורם לו חיוב שבועה לכן כשאומר לו הילך שפיר חייב קרבן שבועה דנהי דפיו כמאן דליתא דמי מ"מ כיון דעכ"פ משלם הנתבע הממון שהודה לכן חייב קרבן שבועה.

ד) ולפי זה בנשבע על שקר ואח"כ נעשה אלם והודה ברמיזא ג"כ חייב קרבן שבועה דנהי דליכא הודאת פיו מ"מ כיון דעכ"פ חייב לשלם הממון שהודה ברמיזה לכן חייב לשלם קרן וחומש ואשם, לכן כשמודה בדבר שאינו יכול לכפור שנשבע לשקר ג"כ חייב קרבן שבועה דנהי דהודאת פיו כמאן דליתא דמי כיון שאינו יכול לכפור מ"מ חייב קרבן שבועה דממונו מחייבו שבועה, וכיון דחזינן בקרבן שבועה לענין הודאה שהילך חייב והאלם ברמיזא חייב ומודה בדבר שאינו יכול לכפור ג"כ חייב והוא מפני שממונו של הנתבע עושה החיוב של הקרבן שבועה ולא פיו של הנתבע לכן אמרינן לענין הכפירה של חיוב קרבן שבועה נמי כן שהכופר בדבר שאינו יכול לכפור כגון שיש שטר או עדים לתובע אשר באמת כפירת פיו כמאן דליתא דמי שהרי כפירתו אינה עושה לו שום פטור כיון דאיכא שטר או עדים לחייבו מ"מ כיון דעכ"פ אינו משלם כעת לפי שעה שום ממון כיון שכפר כעת ונשבע לכן הממון הזה שנדחה היום מלשלם מחייבים אותו קרבן שבועה כי מה לי ההודאה ומה לי הכפירה כיון דשניהם ענין קרבן שבועה הם וכיון דהילך חייב לענין קרבן שבועה לכן חזינן דממונו של הנתבע גורם את החיוב לכן במודה שנשבע לשקר וכן בכופר בשניהם חייב במודה או בכופר בדבר שאינו יכול לכפור משא"כ במודה במקצת דקי"ל הילך פטור א"כ מוכרח הדבר לומר דפיו של הנתבע עושה את החיוב ולא ממונו של הנתבע לכן גם במודה בדבר שאינו יכול לכפור ג"כ לא מקרי הודאה ופטור.

ה) והנה בשבועות דף ל"א איתא לענין שבועת העדות היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה שתיהן חייבות ופריך הגמ' (שם סוף דף ל"ב) ראשונה אמאי חייב הא קיימא שניה ומתרץ הגמ' כגון שהיו קרובים בנשותיהם ונשותיהם גוססות ע"ש א"כ משמע משם דלענין שבועת העדות אין דינו כשבועת הפקדון דקי"ל כר' יוחנן דאע"ג דאיכא עדים שחייב לשלם ולא הועילה כפירתו שכפר בפקדון מ"מ חייב קרבן שבועה וכאן לענין שבועת העדות משמע היכא דאיכא עדים אחרים שיודעים את העדות לא מיחייבי העדים משום שבועת העדות משום שלא הועילו כלום בכפירתן כיון דאיכא עדים אחרים ע"ש בתוס' דף ל"ג שהקשו קושיא כזאת וחילקו בין היכא דקיימי עדים לקמן ובין היכא דלא קיימי עדים לקמן, אך מדברי הרמב"ם לא משמע כן עיין רמב"ם פ"ח מהל' שבועות הל' י"ד שכתב וז"ל היתה עליו מלוה בעדים בלבד וכפר ונשבע חייב בשבועת הפקדון שהרי פטר עצמו בכפירתו מלשלם עתה ואע"פ שכשיבואו העדים יתחייב לשלם ונמצא שלא הועילה לו כפירתו, הרי הועילה בעתה ושמא לא יבואו העדים או יבואו ולא תתקיים עדותן או יפסלו ולפיכך חייב עכ"ל שם, ולענין שבועת העדות כתב הרמב"ם בפ"י מהל' שבועות הל' ט"ו וז"ל השביע שתי כתי עדים ושתיהן ראויות להעיד וכפרה כת ראשונה ואח"כ כפרה כת שניה הראשונה פטורה משבועת העדות מפני שהן סמוכים על עדות שניה ואפשר להוציא הממון בעדות הכת האחרת ונמצא זה הנתבע אינו חייב לשלם בעדות אלו שכפרו לבדה היתה הכת השניה קרובים לתובע או לנתבע בנשותיהם והרי הן גוססות אף הראשונה חייבת עכ"ל. הרי אנו רואים שיש חילוק בין שבועת העדות לשבועת הפקדון דלענין שבועת הפקדון אמרינן דאע"ג דאיכא עדים ולא הועילה כפירתו כלום מ"מ חייב קרבן שבועה משום שהועילה קצת לשעה ושמא לא יבואו העדים ושמא יפסלו העדים לכן חייב קרבן שבועה ולענין שבועת העדות אמרינן דכיון דאיכא עדים אחרים ואפשר להוציא הממון בעדותם של העדים האחרים לכן פטורים הם מקרבן שבועה מפני שלא הועילו כלל בכפירתן ומשמע בהרמב"ם שאין שום חילוק אם קיימי העדים לקמן או לא והדבר תימה מ"ש בין שבועת העדות לשבועת הפקדון דבכפירת שבועת הפקדון חייב אע"ג דקיימי עדים ובכפירת שבועת העדות פטורים משום דקיימי עדים אחרים ולא הועילו בכפירתו

ו) ובדברינו הנ"ל יתורץ גם זה דהיוצא מדברינו הנ"ל הוא כך דכל מקום דהודאת פיו מחייבו קרבן או שבועה או אם כפירת פיו מחייבו קרבן או שבועה אזי בעינן הודאה גמורה או כפירה גמורה, הודאה גמורה מקרי דוקא אם לא הודה היה פטור וע"י הודאתו נתחייב לשלם זהו מקרי הודאה גמורה ולאפוקי אם הודה בדבר שאינו יכול לכפור לא מקרי הודאה, וכפירה גמורה מקרי דוקא אם ע"י כפירתו נפטר לגמרי מלשלם זהו מקרי כפירה גמורה ולאפוקי אם כפר בדבר שאינו יכול לכפור כגון שיש עדים או שטר חתימת ידו בנאמנות לא מקרי כפירה שהרי כשיבואו העדים או יביא את השטר לב"ד יתחייב לשלם ונמצא שלא הועיל בכפירתו כלום לכן לא מקרי כפירה, וכל זה הוא אם אמרינן דהודאת פיו או כפירת פיו מחייבו קרבן או שבועה אבל אם אמרינן דנתינת הממון מנתבע לתובע זהו מקרי הודאה וכן אם נימא דעכוב הממון ביד הנתבע זהו מקרי כפירה א"כ לא איכפת לן עוד לא על הודאת פיו ולא על כפירת פיו כלל לכן במודה מקרי הודאה אפילו במודה בדבר שאינו יכול לכפור בו דנהי דהודאת פיו לאו כלום היא כיון שאינו יכול לכפור מ"מ כיון דעכ"פ נותן מעות הנתבע להתובע לכן מקרי שפיר הודאה וכן לענין כפירה מקרי כפירה אפילו בכופר בדבר שאינו יכול לכפור כגון דאיכא שטר חתימת ידו בנאמנות או עדים שיעידו תיכף על חיובו ולא תועיל כפירתו מ"מ מקרי כפירה דנהי דכפירת פיו לאו כלום היא שהרי אינו יכול לכפור מ"מ כיון דעכ"פ הנתבע מעכב את המעות לפי שעה ואינו נותן לו תיכף את המעות וגם הנתבע מעכב את חיובו לפי שעה שהרי הנתבע נפטר לפי שעה קודם שיביא התובע את השטר או העדים זהו מקרי כפירה וזה תליא בהילך אי חייב או לא לכן לענין מודה במקצת דהילך פטור לא מקרי מודה כשהודה בדבר שאינו יכול לכפור ולענין קרבן שבועה דמקרי הודאה לחייב קרבן שבועה אפילו כשאומר לו הילך לכן מקרי הודאה וכפירה לענין קרבן שבועה אף כשהודה או כפר בדבר שאינו יכול לכפור דנהי דכפירת פיו לא הועילה לו לפוטרו לגמרי שהרי איכא עדים או שטר שמחייבים אותו ואינו יכול לכפור מ"מ כיון דעכ"פ הנתבע מעכב את המעות ואת חיובו לפי שעה שהרי לפי שעה נפטר הנתבע קודם שיביא השטר או העדים לכן מקרי כפירה וחייב קרבן שבועה.

ז) נמצא דמשו"ה חייב הנתבע קרבן שבועה כשכופר בדבר שאינו יכול לכפור משום דעכ"פ נתעכב אצלו לפי שעה ממונו של התובע ונפטר לפי שעה לכן מקרי כפירה, א"כ לא שייך לומר כן אלא גבי התובע עם הנתבע דעכ"פ לפי שעה נתעכב ממון התובע ביד הנתבע ונפטר הנתבע מחיובו רגע אחד עד שיביא התובע את השטר או את העדים לכן מקרי כפירת ממון וחייב קרבן שבועת הפקדון ולא מקרי זה כפירת דברים בעלמא שלא יתחייב אלא משום שבועת ביטוי דכיון שיש כאן עכוב ממון לפי שעה מקרי כפירת ממון ולא כפירת דברים אבל בשבועת העדות דכיון דאיכא שתי כתי עדים ולא נתעכב כלל ממונו של התובע ביד הנתבע בשביל כפירתן של הכת הראשונה דכיון שיש כתה אחרת עדים כשרים והתובע הולך תיכף ומיד אצל הכתה השניה שיעידו עדותן ולא נפטר הנתבע אפילו רגע אחד ע"י כפירתן של הכת הראשונה לכן לא מקרי כפירת ממון כלל, ואינו דומה כפירת העדים לכפירת הנתבע שכפירת הנתבע הועילה מיהת רגע אחד עד שיביא שטר או עדים אבל כפירת העדים לא עשתה שום פטור להנתבע אפילו על רגע אחד.

ח) ולכאורא יש להקשות על זה דהא הגמ' בשבועות דף ל"ז מדמי להו להדדי שבועות העדות ושבועות הפקדון דהרי על מילתא דרבה שם דאיירי בכופר בפקדון בממון שיש עליו עדים פטור מקרבן שבועה מקשה הגמ' מהא דתנן לענין שבועת העדות היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואח"כ כפרה השניה שתיהן חייבות אלמא דדמיין להדדי שבועת העדות ושבועת הפקדון א"כ הויא לכאורא תימה על דברינו שחלקנו ביניהם, אך אין זה תימה כלל דהגמ' מקשה שם על מילתא דרבה דס"ל לענין שבועת הפקדון דהכופר בממון שיש עליו עדים פטור דס"ל לרבה דכיון שיש עליו עדים לא הועילה כפירתו והויא כפירת דברים בעלמא דאע"ג דהועילה כפירתו לעכב את הממון רגע אחד ביד הנתבע ולפוטרו לפי שעה עד שיביא עדים מ"מ ס"ל לרבה שאין זה כפירת ממון רק כפירת דברים בעלמא, א"כ מכ"ש לענין שבועת העדות כשהיו שתי כתי עדים וכפרה הראשונה בודאי יש לנו לומר שהראשונה תפטר מקרבן שבועת העדות דכיון דאיכא כאן כת שניה והתובע יכול לילך תיכף אצל כת השניה שתעיד עדותם ונמצא שהנתבע לא נפטר אפילו רגע אחד א"כ בודאי יש לנו לומר דכפירתן של כת הראשונה לא מקרי כפירת ממון רק כפירת דברים בעלמא היא, ונמצא דקושית הגמ' היא מכח כ"ש ומיושב גם לדברינו.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה