משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק כה
א) ובזה שכתבנו יש ליישב דברי התוס' ב"ק ד' י"א ד"ה אין שמין לא לגנב ולא לגזלן שכתבו וז"ל והיינו טעמא דגנב וגזלן קנו מיד כשהוציאו מרשות בעלים אבל מזיק לא נתחייב אלא כמה שהזיק והיינו טעמא דמ"ד אף לשואל שמין כיון דחייב באונסים נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן עכ"ל ודבריהם תמוהים מה שכתבו דהגנב והגזלן קנו מיד כשהוציא מרשות הבעלים, ומשמע דתיכף כשהוציאו מרשות הבעלים שגנבו או גזלו קנו תיכף וזהו בודאי ליתא דכל זמן שהחפץ בעין מודים כו"ע שמחויב להחזיר לבעלים, וע"כ לא פליגי תנאים ואמוראים אלא אי יאוש קונה או לא ואם שינוי קונה או לא כדאיתא בפ' מרובה ובפ' הגוזל קמא והגוזל בתרא אבל בלא יאוש ובלא שינוי מודים כו"ע שהגזלן מחויב להחזיר את הגזלה אם היא בעיניה ואיך כתבו התוס' שהגזלן והגנב קנו מיד כשהוציאו מרשות הבעלים.
ב) ויותר תמוהים הם דברי התוס' הנ"ל מה שכתבו לענין שואל דכיון דחייב באונסים נמצא שקנאו משעה שהוציא מיד הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן, והלא השואל אין לו שום קנין בהחפץ השאול והרי הוא ברשות הבעלים לענין להקדישו ולמוכרו כדאיתא בריש פ' המפקיד שהגנב חפץ השאול מוד השואל מחויב לשלם כפל לבעלים ונקרא וגנב מבית האיש אבל אם לא היה ביד הבעלים להקדישו ולמוכרו לא היה משלם כפל לבעלים כדאיתא בב"ק ד' ס"ט ר' יוחנן סתמא אחריני אשכח וכ"כ התוס' שם ד' ע' ד"ה לא כתבינן, וכן לענין יוקרא וזולא ג"כ החפץ השאול עומד ברשות הבעלים ולא ברשות השואל, ואיך כתבו בהיפוך שהחפץ השאול קונה השואל מיד משעה שהוציאו מרשות הבעלים כיון שנתחייב באונסים והלא אין לו להשואל שום קנין בהחפץ השאול ועומד ברשות הבעלים להקדישו ולמוכרו ולענין יוקרא וזולא, דהגזלן והגנב נהי שאין להם קנין בהחפץ ואם הוא בעין מחויב הוא להחזיר לבעלים מ"מ יצא קצת החפץ מרשות הבעלים לענין שאין בידם להקדיש ולמכור וגם הגזלן יכול לקנותו ביאוש ושינוי רשות ושינוי מעשה אבל השואל אין לו שום קנין כלל ולא יצא החפץ לענין שום דבר מרשות הבעלים ואיך כתבו התוס' שהשואל קנאו תיכף משעה שהוציאו מרשות הבעלים והדמים הוא דנתחייב כמו גנב וגזלן.
ג) ובדברינו ניחא דלאו לענין גוף החפץ קאמרי התוס' רק לענין השיווי קאמרי התוס' דזהו קונים תיכף הגנב והגזלן והשואל דכיון שהם חייבים באונסי החפץ לכן הם קונים תיכף את השיווי של החפץ לכן כשנשבר צריך לשלם דמי החפץ ואין שמין את השברים לבעלים מפני כי השיווי של החפץ כבר היה של הגנב והגזלן והשואל ושלהם נשבר ולא של הבעלים לכן אין שמין אבל כל זמן שהחפץ הוא בעין בודאי מחויבים להחזיר לבעלים ואין להם שום קנין להגנב והגזלן והשואל בחפץ הבעין.
ד) ומאן דס"ל אליבא דרב דדוקא לגנב ולגזלן אין שמין אבל לשואל שמין צריך לומר דס"ל דאע"ג דהשואל נתחייב באונסין כמו גנב וגזלן מ"מ שאני שואל מגנב וגזלן שהרי בגנב וגזלן מלבד מה שנתחייבו הגנב והגזלן באונסין עוד יצא החפץ מרשות הבעלים לענין שאינו יכול להקדיש ולמכור ואם יתיאשו הבעלים יקנה הגזלן ביאוש או ביאוש ושינוי רשות או בשינוי מעשה לכן קונה הגזלן את השיווי שלו תיכף בשעה שגזל ובפרט אחר שנשבר החפץ ואיכא שינוי מעשה בודאי קונה הגזלן את השברים לכן אין שמין לגנב ולגזלן, משא"כ בשואל דאע"ג שחייב באונסים מ"מ כיון שאין להשואל בהם שום קנין אחר רק מה שהשואל נתחייב באונסים אבל קנין אחר אין לו להשואל שהרי עדיין ביד הבעלים להקדיש ולמכור ולהפקיר ולא מהני יאוש ושינוי רשות לענין שואל לכן לא קנה השואל גם השיווי של החפץ לכן שפיר שמין לשואל, ותדע שהרי בד' צ"ד בב"ק משמע מהגמ' דהא דשמין לגנב ולגזלן או אין שמין תליא אם שינוי קונה או לא קנה ע"ש ולא שייך שינוי קונה רק בגנב וגזלן ולא בשואל.