משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק כא
א) עיין לעיל פרק ה' אות ד' שכתבנו דיוכל היות דרב ושמואל בעצמם ס"ל כר' אבא דאמרינן מתוך שאיל"מ ומה דמוכח מהגמ' דשבועות מ"ז דרב ושמואל לא ס"ל להא דר' אבא היינו אליבא דר' מאיר דס"ל בשניהם חשודים חזרה שבועה למקומה אבל רב ושמואל בעצמם יוכל היות דס"ל כר' יוסי דיחלוקו כמו דס"ל לרב נחמן יחלוקו ולדידיה מודים גם רב ושמואל דאמרינן מתוך שאיל"מ וכן הא דמקשינן שם ורב ושמואל האי שבועת ה' תהיה בין שניהם מאי דרשי ביה הוא ג"כ פירושו רב ושמואל אליבא דר' מאיר עיין לעיל פרק ו' אות ג' ואות ט' אבל רב ושמואל בעצמם כיון דס"ל ג"ל הא דר' אבא דרשי האי שבועת ה' תהיה בין שניהם ג"כ כר' אבא בין שניהם ולא בין היורשים ולמדנו מזה דאמרינן מתוך שאיל"מ.
ב) ובזה יש לבאר הא דאמרינן בב"ק דף ק"ו דאיתא שם אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום ונשבע ובאו עדים פטור שנאמר ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו בעלים שבועה שוב אין משלמין ממון אמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה להוצאה ניתנה אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי והאלקים אמר רב אפילו בפקדון דכי כתיב קרא בפקדון כתיב עכ"ל הגמ' שם, והדבר צריך ביאור מה היה סברת רבא לומר דדוקא גבי מלוה נאמרה הך מילתא דרב ולא לענין פקדון כיון דהאי קרא גבי פקדון כתיב ע"כ מוכרחים אנו לומר דגם לענין פקדון נאמרה הך מילתא דרב, ולכאורא יש לומר דהכי קאמר רבא מסתברא מילתא דרב במלוה ולא בפקדון היינו מצד הסברא בלא קרא כלל מסתברא מילתא דרב במלוה והיינו בלא שום קרא אבל מצד הקרא מוכרח לומר דרב איירי אפילו בפקדון משום דכי כתיב קרא בפקדון כתיב.
ג) אך המעיין שם בפירוש רש"י יראה שאי אפשר לפרש כן דז"ל רש"י על הגמ' דשם מסתברא מילתא דרב במלוה דלהוציאה ניתנה, כתב רש"י וז"ל דלהוציאה ניתנה ובעיא תשלומין ואיכא למימר דבשבועה איפטר ליה מתשלומין כדכתיב ולא ישלם אבל פקדון ברשותיה דמריה קאי ואין כאן ולא ישלם דהא כל היכא דאיתא דמריה הוא עכ"ל רש"י הרי חזינן דבלאו קרא לא הוה ידעינן דשבועה קונה אפילו במלוה רק מקרא דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם מזה ילפינן דשבועה קונה במלוה דכיון דמלוה להוצאה ניתנה ולא רמיא על הלוה רק חיוב תשלומין וזה ידעינן מקרא שהשבועה יש בכחה לפטור את האדם מחויב תשלומין אבל אין בכח השבועה להוציא חפץ בעין מרשות ראובן וליתנו לשמעון לכן בפקדון כיון דכל היכא דאיתא ברשותיה דמריה קאי אין שבועה קונה משום דלא ילפינן מקרא דלקח בעליו ולא ישלם רק שהשבועה יש בכחה לסלק חיוב תשלומין מאדם ולפוטרו אבל אין בכח השבועה להוציא חפץ בעין מרשות ראובן וליתנו לשמעון לכן אין שבועה קונה בפקדון וכיון דהא דשבועה קונה אפילו במלוה לא ידעינן אלא מקרא ובלא קרא לא ידעינן מאומה א"כ מה שייך לומר מסתברא מילתא דרב במלוה כיון דהקרא בפקדון כתיב א"כ ידעינן ממילא לפוטרו אפילו בפקדון כיון דהקרא בפקדון כתיב ואיך שייך לומר מסתברא על זה.
ד) והנה לכאורא יש להקשות איפכא דאע"ג דהאי קרא גבי פקדון כתיב מ"מ עדיין יש מקום לומר דדוקא במלוה שבועה קונה ולא בפקדון לפי טעם החילוק שנראה מדברי רש"י שיש חילוק בין מלוה לפקדון דבמלוה כשאדם מלוה מעות לחבירו אפילו אם המעות עדיין הם בעין ביד הלוה נמי לא אמרינן שעצם המעות שיש ביד הלוה הם של המלוה דכיון דמלוה להוצאה ניתנה כבר קנה הלוה את עצם המעות והרי הם שלו לכל דבר רק דרמיא חיובא על הלוה לשלם למלוה א"כ שייך שפיר למילף מקרא דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם דכיון שנשבע הלוה נסתלק מעליו חיוב התשלומין כדכתיב ולא ישלם דמשמע מינה שהשבועה מסלקת את חיוב התשלומין, אבל גבי פקדון אם ראובן הפקיד חפץ ביד שמעון לא שייך לומר ששמעון חייב בתשלומין אלא אמרינן שגוף החפץ שמונח ביד שמעין הוא של ראובן א"כ כשנשבע שמעון אם נימא שבועה קונה היינו ששמעון נפטר ע"י שבועתו להחזיר את החפץ לראובן, א"כ נצטרך לומר שהשבועה יש בכחה להוציא חפץ של ראובן מרשותו ולהכניסו לרשות שמעון וזה לא נוכל למילף מקרא דכתיב ולא ישלם דלא נוכל למילף משם אלא שהחיוב תשלומין שהיה על שמעון זה יש בכחה של השבועה לסלק מעליו אבל לא ידעינן מקרא שיש בכח השבועה להוציא חפץ מרשות ראובן ולהכניסו ברשות שמעון עיין ברש"י ותראה שכן מוכח מדבריו.
ה) והנה בקרא דשומר שכר נאמר כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם ע"כ הרי איירי הקרא שהבהמה כבר נשברה או נשבה או מתה לפי דברי הנפקד רק שתובע ממנו שמא מתה הבהמה בפשיעה וחייב לשלם או שמא שלח בו יד ונתחייב אפילו באונס כמו שפירש"י או שמא אכל את הפקדון כמו שפירשו התוס' א"כ בפקדון כזה אם אפילו באו עדים אח"כ שפשע או ששלח בו יד מקודם או שאכלו אין על הנפקד רק חיוב תשלומין לשלם להמפקיד, א"כ תימה מאי קאמר רבא והאלקים אמר רב אפילו בפקדון והיינו אם אפילו הפקדון הוא בעין כמו שפירש"י מ"מ יש כח ביד השבועה להוציא את החפץ מרשות ראובן וליתנו ליד שמעון משום דכי כתיב האי קרא בפקדון הוא דכתיב, והלא בקרא לא נאמר רק בפקדון שכבר נשבר או מת או אכלו שאינו בעולם ולא נשאר על הנפקד רק חיוב תשלומין ואז שפיר יש בכח השבועה לסלק מעליו את חיובו כדכתיב ולא ישלם אבל אם הפקדון הוא בעין ביד שמעון מנין לנו שיועיל שבועת הנפקד להוציא את החפץ מרשות ראובן ולהכניסו לרשות שמעון ע"י שבועתו של שמעון שנשבע לשקר זה לא שמעינן מקרא אפילו אחרי שידעינן דקרא איירי בפקדון, ואכתי איכא למימר דדוקא במלוה שבועה קונה ולא בפקדון דאיתא בעין, שוב ראיתי בהגהות הרש"ש ב"ק דף ק' שהרגיש בקושיא זו והניח בקושיא ע"ש.
ו) ונראה לתרץ דהנה שם בקרא (שמות כ"ב) נאמר בזה הלשון ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם ע"כ ומסוף האי קרא דכתיב ולקח בעליו ולא ישלם דריש רב מזה דשבועה קונה כמו שהבאנו לעיל ומתחלת אותו פסוק בעצמו דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם מזה דרשינן בשבועות דף מ"ז בין שניהם ולא בין היורשים היכי דמי אילימא דאמר ליה מנה לאבא ביד אביך ואמר ליה חמשין אית ליה וחמשין לית ליה מה לי הוא ומה לי אבוה אלא לאו דאמר ליה מנא לאבא ביד אביך אמר ליה חמשין ידענא וחמשין לא ידענא עכ"ל הגמ' ע"ש דיליף הגמ' מזה דאמרינן מתוך שאיל"מ, והנה האחרונים הביאו קושיא בשם מקשין העולם (עיין חו"מ ריש סימן ל"ט) בקצוה"ח ובנתיבות והביא ג"כ בשם התומים ועיין משכנות יעקב חלק חו"מ (סימן ל"ב) שהקשו ממה נפשך היכי איירי ומה תובע מיניה אם תובע ממנו קרקע הלא קי"ל דאין נשבעים על הקרקעות וכיון דאין נשבעים על הקרקעות לא שייך כאן שום שבועה כלל ולא שייך ג"כ לומר מתוך שאיל"מ כיון דאיירי בקרקעות ואי איירי שתובע ממנו מטלטלים הלא קי"ל דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב א"כ אם אפילו יודו היתומים שאביהם חייב מנה לפלוני ג"כ פטורים הם מלשלם משום דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב א"כ לא שייך לומר גבי יתומים שישבעו או לומר מתוך שאיל"מ כיון דאפילו אם יודו ג"כ הם פטורים מלשלם.
ז) והנה אם נאמר דשיעבודא דאורייתא יש לתרץ בזה כמה תירוצים א) יש לומר דאיכא כמה ראשונים דס"ל דלמ"ד שיעבודא דאורייתא חייל שיעבודא מדאורייתא על המטלטלין כמו על הקרקעות ולדידהו מטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב כמו הקרקע וכ"כ הרמב"ן במלחמות בפסחים דף ל"א בסוגיא דלמפרע הוא גובה ועיין רשב"א בחידושיו לקידושין בסופו, ועוד אפילו אם נימא כשיטת הפוסקים דס"ל דאפילו אי שיעבודא דאורייתא מ"מ אין המטלטלין משועבדים מדאורייתא עיין במפרשים ובתומים דכתבו שכן הוא דעת רוב הפוסקים שאין השיעבוד חל על מטלטלין מדאורייתא.
ח) מ"מ יש לתרץ דאיירי כגון ששיעבדו בפירוש את המטלטלין ובמקום ששיעבדו בפירוש יוכל היות דחייל שיעבודא על המטלטלין אפילו אם שיעבדו המטלטלין לבד בלא קנין אגב קרקע ג"כ חייל שיעבודא על המטלטלין, עיין בגיטין דף נ' דמשמע שם שאם שיעבד לו בפירוש מהני מדאורייתא למ"ד שיעבודא דאורייתא ע"ש לענין שטר היוצא על היתומים וכתוב שם בפירוש שיגבה מן העידית ואמר רבא על זה דכיון דדיניה מדאורייתא בעידית אפילו מיתמי נמי וכתב שם רש"י וז"ל כיון דדיניה מדאורייתא בעידית שהרי שיעבדה לו ונעשה קרקע זו ערב למלוה וערב משתעבד מן התורה דכתיב אנכי אערבנו עכ"ל רש"י והתוס' כתבו שם וז"ל נראה דסבר שיעבודא דאורייתא עכ"ל התוס' ע"ש א"כ יוכל היות גם במטלטלין אם שיעבדו בפירוש ג"כ מהני שיעבודיה מדאורייתא כמו לענין קרקע דאע"ג שאם לא שיעבדיה בפירוש לא היה גובה מן העידית רק מן הזיבורית מ"מ אם שיעבדו בפירוש את העידית מועיל לגבות מן העידית א"כ לענין מטלטלין נמי איכא למימר כן דאע"ג שאם לא שיעבדו בפירוש את המטלטלין אין המטלטלין משועבדים מדאורייתא מ"מ אם שיעבד לו בפירוש את המטלטלין יוכל היות שחל עליהם השיעבוד מדאורייתא.
ט) ועוד יש לומר כמו שתירץ הר"ן מביאו הקצוה"ח ריש סימן ל"ט ס"ק א' דאיירי ששיעבד לו מטלטלין אגב קרקע דבאופן זה משתעבדי ג"כ מטלטלי דיתמי ואפילו הכי נשבעין עליהם דמטלטלין הם.
י) עוד יש לתרץ דאע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח מ"מ איכא מטלטלי טובי דגבי אפילו מיתמי כדאמרינן בכתובות דף ס"ז הני ארנקי דמחוזא אשה גובה פרנא מהם מאי טעמא אסמכתייהו עלייהו וכן כל אינך דחשיב שם בגמ' וכמו שפירש"י ותוס' שם שגובה הכתובה מהם אפילו מן היתומים משום דאסמכתייהו עלייהו אלמא דהיכא דסמיך דעתו על המטלטלין משתעבדי גם מטלטלי דיתמי ויוכל היות דמדאורייתא משועבדים מטלטלים כאלה וקרקע הם לענין לגבות מיתומים אבל לענין שבועה בודאי נשבעים עליהם.
יא) עוד יש לתרץ דלמ"ד תלוש ולבסוף חברו כתלוש הם לענין שבועה כדאיתא בחו"מ סימן צ"ה ולענין שיעבוד בודאי כמקרקעי דמי וגובים מיתומים דאפילו שכירות בתים הם כקרקע כדאיתא בב"ב דף ס"ז ובכתובות דף ס"ט וכן איצטרובלי דריחיא ג"כ הוא תלוש ולבסוף חיברו וכן הוא בשו"ע אה"ע סימן קי"ג ועיין מ"א סימן תרל"ז לענין תלוש ולבסוף חיברו ובביאור הגר"א סימן צ"ה ע"ש, א"כ יש למצוא שתובע ממנו דבר תלוש ולבסוף חיברו שנשבעים עליהם וגובים מן המטלטלין של היתומים.
יב) ואפילו אם נימא דשיעבודא דעלמא לאו דאורייתא מ"מ אם נימא דמלוה הכתובה בתורה הוא מדאורייתא יש לומר דאיירי שתובע ממנו מלוה הכתובה בתורה דחייל עליה שיעבודא מדאורייתא ואפילו על המטלטלין חייל שיעבודא כמו שכתבנו לעיל.
יג) אך אם נימא דשיעבודא לאו דאורייתא לא משכחת לה שיהיו היורשים מחויבים לשלם את חוב אביהם מדאורייתא ואפילו אם שיעבדו בפירוש ג"כ לא מהני כמו"ש התוס' בב"ב דף קע"ה ד"ה דבר תורה וז"ל שם דמ"ד לאו דאורייתא וכו' בשיעבוד לקוחות מיירי שמשועבדים אע"פ שכתב לו אחריות בהדיא לאו דאורייתא הוי האי קנין דמדאורייתא לא יוכל לשעבד בחובו את נכסיו וכו' אע"פ שיכול למוכרן עכ"ל וכ"כ הריטב"א קידושין דף י"ג וכתב הטעם משום דאין הקנאה לחצאין ע"ש פירוש דלא מצינו קנין בקרא רק קנין גמור שיהא החפץ או של ראובן לבד או של שמעון לבד אבל קנין חצאין לא אשכחן בקרא היינו שהחפץ יהא של ראובן ויהא משועבד לשמעון קנין כזה ליתא בדאורייתא הילכך למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא אפילו שיעבדן בפירוש לא מהני, א"כ הדרא קושיא הנ"ל לדוכתיה מה דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין דמשמע דהיורשים פטורים משבועה אבל אם יודו מחויבים לשלם היכי משכחת לה למ"ד שיעבודא לאו דאורייתא והלא היורשים פטורים מלשלם אפילו אם יודו ואיך שייך למעטן משבועה.
יד) ויש לנו הכרח לתרץ כמו שתירצו המפרשים דאיירי שתובע ממנו דבר בעין ואומר לו השתי הפרות האלה שלי הם כי אבי הפקידן ביד אביך, וזה משיב חדא ידענא דשל אביך הוא וחדא לא ידענא אם של אביך הוא או לא שמא אינן של אביך ומיירי שהפרה שהודה קטע לידה שמחויב לשלם לו מטעם מזיק את היזיקו דאי לאו הכי הוי לה הילך וכיון דלאו הילך הוא והוי מודה במקצת לכן אבוה כהאי גונא היה מחויב להחזיר את הפרה של הודאה מפני שהודה וגם הפרה השניה היה מחויב להחזיר משום דהוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם, אבל היורשים אינן מחויבים רק להחזיר את הפרה שהודו אבל הפרה השניה פטורים הם מלהחזיר משום דלענין יורשים לא אמרינן מתוך שאיל"מ אבל אם היורשים היו מודים גם על הפרה השניה היו מחויבים להחזיר שתי הפרות כיון דשל הנפקד הם.
טו) היוצא מזה דלמ"ד שיעבודא דאורייתא האי קרא דכתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו' ולקח בעליו ולא ישלם מוקמינן שפיר דאיירי שתובע ממנו דבר שאינו בעין ואע"ג דאיירי קרא בפקדון מ"מ יש לומר דדוקא במלוה שבועה קונה ולא בפקדון דפקדון דקרא איירי שנשבר או נשבה או מת שהחפץ אינו בעין ואין עליו אלא חיוב תשלומין אבל בחפץ שהוא בעין אין כח בשבועה להוציאו מרשות ראובן ולהכניסו לרשות שמעון כדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם אלמא שהשבועה יש בכחה לסלק חיוב תשלומין מאדם אבל בחפץ שהוא בעין לא נאמר בקרא שיהא כח להשבועה להוציאו מרשות לרשות, וכל זה הוא אם נאמר שיעבודא דאורייתא אבל אם נאמר שיעבודא לאו דאורייתא מוכרחים אנו לומר דקרא איירי שתובע ממנו דבר שהוא בעין כמו שכתבנו לעיל דאי לאו הכי ליכא חיוב תשלומין לגבי יורשים א"כ מוכרח הדבר לומר דאפילו בפקדון שהוא בעין ג"כ שבועה קונה, שהרי בקרא בפסוק אחד כתיב שבועת ה' תהיה בין שניהם וגו' ולקח בעליו ולא ישלם וכיון דרישא דקרא איירי בחפץ שהוא בעין א"כ גם סיפא דקרא איירי בזה שהחפץ הוא בעין ואפילו הכי שבועה קונה.
טז) וזה ידוע דרב ושמואל ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא כדאיתא בב"ב דף קע"ה ואפילו מלוה הכתובה בתורה משמע ג"כ דס"ל לרב ושמואל דלא חייל שיעבודא מדאורייתא שהרי בב"ב שם הקשו לרב ושמואל אמאי חייבים היורשים לשלם דמי שור לבעליו שהוא נזקים וכן בקידושין דף י"ג משמע בהדיא דשמואל ס"ל שגם מלוה הכתובה בתורה לא חייל שיעבודא מדאורייתא, ומשמע שגם רב סובר כן דרב ושמואל לא פליגי אהדדי בזה, דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות מאי טעמא שיעבודא לאו דאורייתא כן הוא לישנא דגמ' בב"ב דף קע"ה והוא ג"כ בקידושין דף י"ג אלמא דתרווייהו שוין הם רב ושמואל וכמו דשמואל סובר בפירוש גם במלוה הכתובה בתורה שיעבודא לאו דאורייתא כך ס"ל לרב ג"כ דשיעבודא לאו דאורייתא אפילו במלוה הכתובה בתורה דבזה לא פליגי רב ושמואל אהדדי עיין ש"ך ריש סימן ל"ט וע"ש בתומים.
יז) והנה רבא ס"ל שיעבודא דאורייתא כך כתבו התוס' בגיטין דף כ' ד"ה כיון דדיניה ע"ש וכן משמע בפסחים דף ל' לענין פלוגתא דאביי ורבא בבבעל חוב אי למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא הוא גובה דאביי ס"ל למפרע הוא גובה ואם אקדיש מלוה או זבין מלוה הוי הקדש או מכירה למפרע ורבא ס"ל מכאן ולהבא הוא גובה ולא חייל הקדשו או מכירתו של המלוה כיון דעדיין לא גבה והנה אביי דס"ל למפרע הוא גובה הוא בודאי ס"ל שיעבודא דאורייתא דאם אין שום שיעבוד למלוה על נכסי לוה קודם שיגבה איך יעלה על הדעת שיהא כח ביד המלוה להקדיש ולמכור קודם שיגבה כיון שאין לו למלוה שום שייכות אל נכסי לוה קודם שיגבה אלא ודאי ס"ל לאביי דשיעבודא דאורייתא וכיון שכן מוכח שגם רבא ס"ל, דשיעבודא דאורייתא דעד כאן לא פליג רבא עליה דאביי אלא דס"ל שהמלוה אינו יכול להקדיש ולמכור קודם שגבה מפני כי להקדיש ולמכור צריך שיהא שלו ממש ולא סגי בקנין שיעבוד שהוא קנין חצאים אבל משמע דלא פליגי אביי ורבא בזה דס"ל לאביי שעבודא דאורייתא דאם ס"ל לרבא שיעבודא לאו דאורייתא ואין לו למלוה שום שייכות בנכסי הלוה קודם שיגבה א"כ לא שייך לומר שאין המלוה יכול להקדיש ולמכור קודם שיגבה דפשיטא הוא זה כיון שאין לו למלוה שום שייכות בנכסי הלוה קודם שיגבה מהיכא תיתי לומר שיהא ברשות המלוה להקדיש ולמכור כיון שאין לו למלוה שום שייכות ושיעבוד בנכסי הלוה אלא ודאי מוכרח הדבר לומר דס"ל לרבא ג"כ שיעבודא דאורייתא וקמ"ל רבא דאע"ג דנכסי לוה משועבדים למלוה מדאורייתא מ"מ אין המלוה יכול להקדיש ולמכור קודם שיגבה משום דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה וכל זמן שלא גבה המלוה אינו יכול להקדיש ולמכור דשלו ממש בעינן לענין הקדש ומכירה ולא סגי בקנין שיעבוד שהוא קנין חצאין.
יח) ובזה מתורץ הגמ' הנ"ל דב"ק ד' ק"ו מסתברא מילתא דרב במלוה דליתא בעין וליכא על הלוה רק חיוב תשלומין בזה דוקא שבועה קונה כדכתיב ולקח בעליו ולא ישלם וחזינן שיש בכח השבועה לסלק חיוב תשלומין מן הלוה ולא תקשי כלל דהאי קרא בפקדון כתיב כמו שכתבנו לעיל דקרא איירי בפקדון שנשבר או נשבה או מת ואין הפקדון בעין רק שתובע ממנו שפשע או נגנבה או שלח יד מקודם ויש עליו חיוב תשלומין ולא יותר לכן יש כח ביד השבועה לסלק מעליו את חיובו אבל בפקדון שהוא בעין אין כח ביד השבועה להוציא את החפץ מרשות ראובן וליתן לרשות שמעון דרבא כיון דס"ל שיעבודא דאורייתא מוקמינן לקרא דאיירי בפקדון שאינו בעין רק נשבר או מת כנ"ל, ומסיים רבא ואמר והאלקים אמר רב אפילו בפקדון כיון דרב לשיטתו ס"ל שיעבודא לאו דאורייתא א"כ תיקשי אמאי דרשינן שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים דכיון דשיעבודא לאו דאורייתא א"כ ליכא שיעבוד על היורשים לא במקרקעי ולא במטלטלין ולא שייך שום שבועה וחיוב ממון לגבי היורשים, וע"כ מוכרחים אט לומר דאיירי שתובע ממנו דבר שהוא עדיין בעין כמו שכתבנו לעיל, ועל זה נאמר ולקח בעליו ולא ישלם אלמא דאפילו כשתובע ממנו דבר שהוא פקדון בעין ג"כ שבועה קונה ויש כח ביד השבועה להוציא חפץ בעין מרשות ראובן ולהכניסו לרשות שמעון אליבא דרב דס"ל שיעבודא לאו דאורייתא.
יט) וכל זה הוא כפי מה שכתבנו לעיל דגם רב ושמואל ס"ל האי דרשה דדרשינן שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ולמדנו מזה דאמרינן מתוך שאיל"מ והא דמשמע בשבועות דף מ"ז דלא ס"ל לרב ושמואל האי דרשא דשבועת ה' תהיה בין שניהם היינו אליבא דר' מאיר אבל רב ושמואל בעצמם כר' יוסי ס"ל וכמו שכתבנו לעיל אבל אם לא נימא הכי רק נימא כפשטות הדברים דרב ושמואל לא ס"ל האי דרשא דשבועת ה' תהיה בין שניהם נסתר כל דברינו אלה דליכא הוכחה כלל דרב ס"ל דולקח בעליו ולא ישלם איירי בפקדון דאיתא בעין משום האי דרשא דשבועת ה' תהיה בין שניהם כיון דלא ס"ל הך דרשא כלל ודברינו הוא לפי מה שכתבנו לעיל דגם רב ושמואל ס"ל האי דרשא דשבועת ה' בין שניהם.