אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק כ

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק כ

פרק יט

א) ובדברינו שכתבנו לעיל יש ליישב עוד קושיא על דברי מרן המחבר דהנה מרן המחבר בשו"ע חו"מ סימן נ"ט כתב וז"ל מלוה שהוציא שט"ח מקוים וטוען הלוה שהוא פרוע והמלוה אומר איני יודע אינו גובה בו עכ"ל ויש להקשות על זה דהנה בפ' הכותב לענין פוגמת כתובתה שלא תפרע אלא בשבועה איתא שם דף פ"ז הטעם משום דפרע דייק ומפרע לא דייק ומשמע התם מדברי התוס' דנחשבת כטוענת איני יודעת משום דלא דייקה דסברה שהיא טוענת אמת וטעתה ומדמי התם התוס' לאמרה בדדמי דיבמות כשאמרה מת במלחמה דסברה מת ולא מת, ולענין חשוד הפוגם שטרו בחו"מ סימן צ"ב ס"ט הביא מרן המחבר שתי דעות אם גובה בלא שבועה או אינו גובה כלל והש"ך שם ס"ק י"ד הכריע שהחשוד גובה בלא שבועה, והדבר תימא כיון דחז"ל חשבו את הפוגם שטרו כטוען איני יודע משום דמפרע לא דייק, א"כ אמאי גובה החשוד והא הוי כטוען איני יודע שפסק מרן המחבר שאם המלוה טוען ואומר איני יודע אינו גובה בו.

ב) ובדברינו ניחא דמשו"ה גובה המלוה בפוגם שטרו והוא חשוד אע"ג דאנן חשבינן טענתו כטענת שמא מ"מ גובה שטרו משום שיש מגו דאי בעי היה אומר שלא פרעו כלל ואע"ג דלא חשדינן ליה למלוה למשקר במזיד רק לשוכח חשבינן ליה, מ"מ כיון שהוא טוען ברי שלא שכח לכן נאמן במגו כההיא דבעל הבית טרוד בפועליו וכההיא דשבועת השומרים שכתבנו לעיל דאע"ג דבלא מט חשבינן להו דאמרי בדדמי ואינם יודעים מ"מ אם שכר את פועליו שלא בעדים מגו שיכול לומר לא שכרן יכיל לומר שנתן להם שכרן אלמא אע"ג דאנן חשבינן להו כטוען איני יודע מ"מ כיון דעכ"פ טוען טענת ברי נאמן במגו א"כ כאן נמי אע"ג דבלא מגו אמרינן דחשיב כטוען איני יודע משום דמיפרע לא דייק מ"מ כיון שיש לו מגו דאי בעי אמר שלא נפרע כלל לכן נאמן במיגו.

ג) ואין להקשות א"כ אמאי תיקנו חז"ל דהפוגם שטרו לא יפרע אלא בשבועה יהא נאמן במגו דאי בעי אמר שלא נפרע כלל, זה אינו משום דלא מהני מגו לאפטורי משבועה דאכתי צריך לישבע לברר דבריו כמו שכתבנו לעיל דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן, אבל בחשוד על השבועה שאינו יכול לישבע לברר דבריו אז מהני ליה המגו שלו לפוטרו מממון כמו שכתבנו לעיל דאפילו למ"ד דס"ל דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה היינו שמחויב לברר דבריו לכתחלה אבל מתוך שאינו יכול לישבע משלם לא אמרינן דהמגו פוטרתו מממון, א"כ כאן בפוגם שטרו נמי המגו פוטר את החשוד מממון אבל לא משבועה.

ד) והנה התוס' בכתובות דף פ"ז הקשו אמאי אינו נאמן בפוגם שטרו במגו דאי בעי היה אומר שלא נפרע כלל ואמאי צריך לישבע, ותירצו דלא שייך כאן מגו משום דלא חשדינן ליה למשקר במזיד רק לטועה ושוכח משוינן ליה דלא דייק, לכן הקשו על התירוץ הזה מהסוגיא דשבועות דף מ"ה שהבאנו לעיל לענין שכיר דאע"ג דהתם ג"כ לא חשדינן ליה למשקר אלא לשוכח וטועה דבעל הבית טרוד בפועליו מ"מ כשיש לו מגו דהיכא דשכרו שלא בעדים נאמן במגו ע"ש שהניחו בקושיא, ובדברינו ניחא דהתם לענין שכיר דאיירי לענין לאפטורי מממון שפיר מהני מגו לפוטרו מממון אבל בפוגם שטרו דאיירי לענין לפוטרו משבועה לא מהניא ליה מגו לאפטורי משבועה.

ה) והנה ביבמות דף קי"ד בהחזיקה היא מלחמה בעולם ואמרה מת בעלה במלחמה מספקא ליה להגמ' אם נאמנת לומר מת בעלה במלחמה במגו דאי בעי אמרה שלום בעולם ואז בודאי נאמנת לומר מת בעלה כיון ששלום בעולם ונשאר הגמ' בספק ולא איפשיטא האיבעיא והדבר תימה מאי שנא דלענין שכיר אמרינן שנאמן במגו דאע"ג דלא חשדינן ליה למשקר במזיד רק חשבינן ליה כטועה ושוכח מ"מ כיון שטוען ברי לי שלא שכחתי נאמן במגו ומאי שנא לענין מת בעלה במלחמה דלא חשדינן לה ג"כ למשקרת במזיד רק חשבינן לה דאמרה בדדמי, ואפילו הכי מספקא ליה להגמ' שאינה נאמנת אפילו במגו מאי שנא האי בדדמי להאי בדדמי.

ו) וקושיא כמעט כזאת הקשו התוס' ביבמות דף קי"ד ובשבועות דף מ"ה אך תירוצם אינו מובן לי שתירצו וז"ל [התוס' בשבועות] ויש לומר דהכא כיון דאין טוען שמא אלא ברי ואומר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו כמשקר כיון דאית ליה מגו עכ"ל התוס' א"כ יש לתמוה שהרי בהחזיקה היא מלחמה ג"כ טוענת ברי שמת בעלה ואומרת ודאי שאינה אומרת בדדמי ג"כ אין לנו להחזיקה כמשקרת כיון דאית לה מגו וסוף סוף אינו מובן החילוק הזה דכאן בבע"ה מועיל מגו כיון שטוען טענת ודאי שפרע והתם באשה אינו מועיל מגו אע"ג שטוענת ג"כ ודאי שמת בעלה ויש לה מגו ואפילו הכי אינה נאמנת.

ז) ונראה דשאני עדות אשה כיון דאפילו בשלום דאינה אומרת בדדמי מ"מ לא היינו מתירים אותה להנשא על ידי עדות האשה שאמרה מת בעלה רק משום דאשה דייקה ומינסבא אבל בלא דיוקא דידה לא היינו מתירים שום אשה להנשא א"כ כאן כשאמרה מת במלחמה אפילו החזיקה היא מלחמה בעולם אפילו אם נאמין לה במגו מ"מ כיון דאמרה בדדמי לא דייקא ומינסבא ולא אלים המגו הזה רק לעשות דבריה במלחמה כאלו אמרה בשעת שלום שאמירתה אמירה אלימתא היא א"כ כאן נמי כיון שיש לה מגו אמירתה אמירה טובה ואלימתא היא, מ"מ יען שאמירה טובה ואלימתא לבד אינה מועילה להתיר שום אשה רק כשיש חזקה דאשה דייקא ומינסבא מצורף לאמירתה וכאן כיון דאמרה בדדמי וליכא דיוקא דידה לכן אין מתירין אותה, משא"כ בשכיר שאין אנו צריכים לשום ענין אחר לכן כיון שיש לו מגו נאמן שפיר וראיתי במהרש"א בשבועות דף מ"ה על התוס' הנ"ל שכתב וז"ל אבל התם ההוא ודאי נמי דמת במלחמה דקאמר בדדמי הוא עכ"ל ודבריו ג"כ אינם מובנים מפני מה אינה מועילה טענת ודאי שלה אפילו במגו ואמרינן דמקרי בדדמי וכאן מועיל המגו ואמרינן כיון שטוען ודאי זוכר ויודע הוא ודאי שכן הוא ואינו אומר בדדמי ובדברינו מיושב כנ"ל

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה