אור ברסלב
משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב שמעתתא דשבועה › פרק יט

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ

שמעתתא דשבועה · פרק יט

פרק יח

א) עוד קושיא הקשו באותה סוגיא אע"פ שאין לה שייכות אל דברינו אך יען שהיא באותו ענין שאנו עסוקים בו כעת לכן ראיתי לכותבה כאן, ראיתי מקשים לפי פירש"י דפירש דאשומר שכר קאי מה מקשה הגמ' שבועת השומרים דחייב רחמנא בשומר שכר היכי משכחת לה יהא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"ם נאמן לומר נאנסו והלא אמרינן בב"מ דף נ"ח לענין שומר שכר שנאנס מידו יוכל לתבוע שכרו מבעל הבית וכן הוא בשו"ע חו"מ סימן ש"א וכ"כ הש"ך סימן ש"ג ס"ק ה' וא"כ אין זה מגו דאם היה אומר להד"ם לא היה יכול לתבוע שום שכר אבל כשטוען נאנסו רוצה הוא לתבוע שכרו מבעל הפקדון א"כ אין כאן מגו, ולכאורא היה נראה לתרץ כיון דקי"ל שאין נשבע ונוטל בתורה דכל הנשבעים שבתורה נשבעים ולא משלמים א"כ הא דאיתא בגמ' ובשו"ע שהשומר שכר נשבע ליטול שכרו אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין השומר שכר נוטל שכרו אפילו נאנס ואינו נוטל אפילו בשבועה רק צריך שיביא עדים שנאנס וכיון דהקרא דמחייבו שבועה לשומר איירי שאין עדים שראו את המעשה דאם היו עדים לא היתה כאן שבועה וכיון דהקרא איירי דליכא עדים א"כ לא יטול השומר שכר את שכרו לכן קאמרה הגמ' שפיר שבועת השומרים דחייבה רחמנא היכי משכחת לה יהא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"מ יהא נאמן לומר נאנסו דליכא למימר שאינו רוצה ליטעון להד"מ מפני שאין רצונו להפסיד שכרו שהרי שכרו הוא מפסיד בכל אופן א"כ היה יכול לומר להד"מ כמו נאנסו כיון דבין כך ובין כך אין לו שכר.

ב) אך כל זה נראה לכאורא אבל האמת לא נהירא כן דודאי אם היה הדין דמדאורייתא אין השומר שכר נוטל שכר כשנאנס בידו אז היה שייך שפיר לומר דמדאורייתא יש להאמינו כשאומר נאנסו במגו דאי בעי אמר להד"ם שהרי אפילו בטענת נאנסו אין לו שכר מדאורייתא כמו בטענת להד"ם, אבל כיון דבאמת יש לו להשומר שכר שכרו כשנאנס בידו ואם היה מביא עדים היה גובה שכרו ומה שאינו גובה שכרו בלא עדים הוא משום שאינו נאמן לומר נאנסו כדי ליטול שכרו אפילו בשבועה א"כ אכתי הוי מגו לחצי טענה כמו כל הטענות והתביעות שאדם תובע מחברו בלא שום עדים ובלא ראיה שאם ראובן תובע מנה משמעון ויש לו מגו שאם היה טוען טענה אחרת היה נאמן רק שבהטענה האחרת לא יכול ראובן לתבוע משמעון רק חמשים לא מקרי מגו רק מקרי מגו לחצי טענה כיון דעכשיו תובע ראובן משמעון מנה ובטענה השניה לא היה יכול לתבוע רק חמשים מקרי עי"ז מגו לחצי טענה ואין שום חילוק אם יזכה בדין או לא רק כיון שאינו יכול לתבוע בטענה השניה סכום המעות שתובע בטענה הראשונה מקרי משום זה מגו לחצי טענה א"כ כאן נמי כיון דבטענת נאנסו כונתו לפטור את עצמו מטענתו של בעל הפקדון וגם כונתו לתבוע ממנו שכרו ובטענת להד"ם אינו יכול רק לפטור את עצמו מתביעת בעל הפקדון אבל אינו יכול לתבוע שום שכר לכן הוי מגו לחצי טענה, שהרי מעשים בכל יום שאדם תובע מעות מחבירו שהלוהו או שהפקיד בידו או שעשה לו מלאכה אע"פ שאין לו לתובע שום עדים ושום ראיה מ"מ תובע אדם את שלו וסבור שיזכה בדין כיון שבאמת הלוה לחבירו או הפקיד אצלו או עשה מלאכה לחבירו ולפעמים יחשוב אדם שהנתבע יאמין לו או ימצא עדים או יהא נאמן בדין בדבריו אבל כיון דעכ"פ יודע הוא שיש לו ממון ביד אחרים תובע אדם את שלו אפילו אם אין לו שום עדים וראיה, א"כ כאן נמי כיון שאם בעל הפקדון יאמין לו שנאנס או אם יהא לו עדים שנאנס גובה שכרו א"כ רוצה הוא לתבוע שכרו לכן טוען נאנסו לגבות שכרו אבל אם יאמר להד"מ אין לו שכר.

ג) וכן הא דהקשו תוס' בב"ב דף ל"ג ד"ה ואי טעין דכשטוען המוחזק לקחתי השדה והפירות אמאי ישלם הפירות יהא נאמן במגו דאי בעי אמר לפירות ירדתי ותירצו התוס' שאין זה מגו מפני שרוצה לזכות גם בקרקע לכן לא הוי מגו אלמא אע"ג דבאמת מוציאין ממנו הקרקע והפירות משום שאינו נאמן מ"מ מקרי מגו לחצי טענה מפני דעכ"פ הוא תובע הקרקע והפירות ולא הוי מגו דאי בעי אמר לפירות ירדתי דאז לא יתבע רק הפירות והוי מגו לחצי טענה, וכן ההיא דב"ב דף ל"ה בתוס' ד"ה ואי דלי ליה שכתבו וז"ל וא"ת ליהמניה במגו דאי אמר לפירות הורדתיו וי"ל וכו' דאינו רוצה לטעון לפירות הורדתיו אלא תובע הקרקע והפירות עכ"ל אלמא אע"ג דבאמת אינו נאמן לא על הקרקע ולא על הפירות כי המחזיק זוכה הכל מ"מ מקרי מגו לחצי טענה מפני שהוא תובע עכשיו הקרקע והפירות ואם יאמר לפירות הורדתיו לא יוכל לתבוע עוד הפירות משו"ה מקרי מגו לחצי טענה א"כ גם בשומר שכר הוי מגו לחצי טענה דעכשיו תובע גם שכרו ואם יטעון להד"ם לא יוכל לתבוע שכרו.

ד) והנה הגר"ע איגר הביא בתשובותיו סימן קע"ה בכתבים את הקושיא הנ"ל ואעתיק דבריו וז"ל, לידידי וכו' מה דהקשה מעכ"ת נ"י בהא דפרכינן שבועת שומרים דחייבה רחמנא היכי משכחת לה מיגו דיש לומר להד"מ יכול לומר נאנסה, הא י"ל דרוצה לישבע ליטול שכרו, ושמע שגם אנכי הקשיתי כן, וכיסף לשמוע מה שאמרתי בזה:

באמת עמדתי בזה לא על דרך קושיא דבפשוטו י"ל דקשיא על שאר שומרים שומר חנם ושוכר אבל אמרתי כן דרך פלפול וכו' ומסיים כל זה אמרתי דרך פלפול לחדודי לחברים בלמוד הישיבה וכו' אולם לפי דברי רש"י שהבאנו לעיל דהסוגיא מיירי בשומר שכר א"כ ליכא למימר כדברי הגרע"א דמיירי בשומר חנם ושוכר וא"כ נשארה הקושיא הנ"ל בתקפה וקשה להלום את דברי הגמ' בדרך הפשט.

ח) ונראה דרבא שהקשה שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה והא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"ם ס"ל דע"כ קרא דשומר שכר איירי שהקדים לו שכרו ועכשיו בשעת האונסים אין לו שום תביעה על שכרו שהרי כתיב כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור ומת או נשבר או נשבה אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם ע"כ הרי משמע דשבועת ה' תהיה בין שניהם בחדא מחתא הוא לענין נשבר או נשבה או מת דעל כולם קאי מה שנאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם ואין שום חילוק בין נשבה ובין נשבר או מת ואם נימא דקרא איירי שלא הקדים לו שכרו הרי חילוק יש בין שבועה שנשבה לשבועת נשבר או מת דבשבועת נשבר או מת כיון דהנבלה איכא ביד השומר נאמן השומר ליטול שכרו ויכול לטעון עד כדי דמיו במגו דלהד"ם או לקוח הוא בידי, ונשבה כיון דליכא שום דבר ביד השומר אינו נאמן ליטול שכרו אפילו בשבועה רק אם יש לו עדים שנשבה, נמצא דנשתנה שבועת נשבר ומת משבועת נשבה דבשבועת נשבר או מת נשבע השומר ליפטור וגם ליטול שכרו ובשבועת נשבה אינו נשבע רק ליפטר ולא ליטול שכרו והרי יש חילוק ביניהם ובקרא משמע שאין חילוק ביניהם אלא ע"כ איירי קרא כגון שהקדים לו שכרו לכן אין חילוק בין שבועת נשבר או מת לשבועת נשבה וכיון דאיירי שהקדים לו שכרו א"כ מתורץ ג"כ הקושיא הנ"ל שהקשו המפרשים דהוי מגו לחצי טענה שרוצה ליטעון נאנסו לגבות שכרו ובטענת להד"ם אינו יכול לגבות שכרו דכיון דאיירי שהקדים לו שכרו אין לו שום נפקא מינה בין טענת נאנסו לטענת להד"ם.

תוכן העניינים

משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה