משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק יח
א) עוד הקשו המפרשים בסוגיא הזאת דשבועות דף מ"ה כשאמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתתא הקשה לו רבא שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה יהא נאמן במגו דלהד"ם אי החזרתי, והלא הקושיא הזאת אינו דוקא לרמי בר חמא והלא זהו קושיא לכו"ע דהא כולי עלמא מודים דנאמן אדם במגו א"כ תקשה לכו"ע שבועת השומרים דחייב רחמנא היכא משכחת לה יהא נאמן במגו דלהד"ם או החזרתי, ומה היה רצונו של רבא אם להוכיח מקושיתו דלא אמרינן מגו בשום מקום זהו אי אפשר לומר כן שהרי הלכה רווחת בישראל וכן הוא בכל הש"ס דאמרינן מגו, ורמי בר חמא לא הוסיף בזה כלום רק אמר דכשיש לו לבעל הבית מגו דלא שכרתיך מעולם נאמן לומר שכרתיך ונתתי לך שכרך וזהו מגו לאפטורי מממון אשר כל הש"ס מלא מזה ויקשה רבא על מגו שבכל הש"ס ואין שייך להקשות לרמי בא חמי דוקא.
ב) והנה התוס' שבועות דף מ"ה בסוגיא הנ"ל ד"ה מתוך שיכול לומר לא שכרתיך כתבו וז"ל תימה מה מועיל כאן מגו דאין שייך מגו אלא לענין שלא לחושדו שמשקר במזיד אבל הכא שפיר מהימנינן ליה דודאי הוא סבור שפרע אלא שאנו תולין ששכח לפי שהוא טרוד בפועליו דאטו משום מגו יהא נזכר יותר ואין שייך כאן מגו כלל והכי מוכח בריש האשה שהלכה (יבמות קי"ד) דלא מהימנא לומר מת במלחמה במגו דאי בעי אמרה מת על מטתו משום דאמרה בדדמי וכו' ויש לומר דהכא כיון דאין טוען שמא אלא ברי ואומר ודאי שלא שכח אין לנו להחזיקו כמשקר כיון דאית ליה מגו אבל כשאין לו מגו אינו נאמן דשמא שכח מחמת שהוא טרוד בפועליו ומחמת שסבור שפרע טוען ברי אע"פ שמסופק עכ"ל התוס'.
ג) היוצא מזה דרמי בר חמא וכל האמוראים דס"ל דהיכא דשכרו שלא בעדים נאמן לומר לפועליו פרעתי במגו דאי בעי אמר לא שכרתיך מעולם ס"ל דאמרינן מגו בהאי גונא דאע"ג דאמרינן בעל הבית טרוד בפועליו ולא חשדינן ליה למשקר במזיד מה שטען פרעתי, וא"כ יש מקום לומר דלא שייך מגו בהאי גונא מ"מ מוכרח לומר דס"ל לכל האמוראים הנ"ל דאמרינן מגו בהאי גונא כיון דעכ"פ הוא טוען ברי ואמר פרעתי כי לא שכחתי ואינני אומר בדדמי לכן מהני ליה מגו, והנה לעיל כתבנו דאפילו למ"ד דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה היינו דלכתחלה כיון דאפשר לברורי מבררינן אבל במקום שאינו יכול לישבע אינו מחויב לשלם ולא אמרינן מתוך שאיל"מ משום שהמגו פוטרו מממון, ולכאורא יש לתמוה על דברינו שהרי לא משכחת לה שיהא מגו להנתבע וגם יהא מחויב שבועה שאינו יכול לישבע שהרי מגו לא מצינו אלא בטענת ברי, ומתוך שאיל"מ לא שייך רק כשטוען איני יודע דאז הוי מחויב שבועה שאיל"מ, אבל כשטוען טענת ברי אמאי לא יוכל לישבע, נמצא דהוי תרתי דסתרי אהדדי מגו ומתוך שאיל"מ ולא משכחת לה, וא"ת דמשכחת שפיר מגו בטענת ברי ומתוך שאיל"מ כגון מגו נגד ע"א כמו בנסכא דר' אבא וכיוצא בו דהוי מגו דאי בעי אמר לא חטפתי התם הא תירצו התוס' והר"ן דלא שייך מגו נגד ע"א משום דהוי כשנים לענין שבועה וכמו שכתבנו לעיל וע"כ אנן עסקינן במחויב שבועה שלא ע"פ ע"א וא"כ לכאורא למותר הוא החידוש שלנו שחידשנו דהיכא דאמרינן מתוך שאיל"מ ויש מגו לפוטרו משבועה אז לא אמרינן מתוך וק' על דברינו היאך משכחת לה להאי דינא.
ד) ונראה דמשכחת לה בחשוד על השבועה וכמו שכתבנו לעיל דהא דאמרינן בחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל הוא משום דאמרינן מדאורייתא מתוך שאיל"מ והיה ראוי שכנגדו יטול בלא שבועה רק דרבנן תיקנו שלא יטול כנגדו בלא שבועה משום דלא שבקת ליה חיי לכן תיקנו דכשנגדו אינו נוטל בלא שבועה אבל אה לא היינו אומרים בחשוד מתוך שאיל"מ אזי לא היינו אומרים גם שכנגדו נשבע ונוטל, א"כ בפקדון כשהפקיד לו שלא בשטר וטוען נאנסו ויש לו מגו דאי בעי אמר החזרתי או להד"מ מ"מ מחויב הנתבע לישבע שנאנסו משום דהוי מגו לפטורי משבועה אבל אם הנתבע הוא חשוד ואי אפשר לו לישבע אינו מחויב לשלם ולא אמרינן מתוך שאיל"מ אפילו אם המפקיד טוען ברי לי שפשעת מ"מ לא אמרינן מתוך שאיל"מ משום שהמגו פוטרו מממון ואין עליו שום חיוב ממון רק שמחויב לישבע לכתחלה משום דכל היכי דאפשר לברורי מבררינן לכן כשאינו יכול לישבע הוא פטור מלשלם, עיין מ"ש מרן המחבר סימן צ"ב ס"ח והש"ך שם ס"ק י"ב וש"ך סימן ע"ב סעי' כ"ז ס"ק קט"ו ע"ש.
ה) עוד משכחת לה בגוני טובי שיש לו להנתבע מגו לאפטורי משבועה ואינו יכול לישבע לא מחמת שטוען איני יודע רק שאינו יכול לישבע מחמת שהוא חשוד, עוד יוכל היות שאם נתחרש הנתבע או שנתאלם [עיין לקמן] לאחר שעמדו בדין ונתחייב שבועה דאורייתא אמרינן ג"כ מתוך שאיל"מ לפי הטעם שכתבנו לעיל דמה דאמרינן מתוך שאיל"מ הוא מפני שדברי העד א' או האומדנא של מודה במקצת עושים חיוב ודאי והשבועה זהו ההכחשה וההזמה לדברי העד א' או לדברי האומדנא א"כ מה לי אם אינו יכול לישבע מחמת שטוען איני יודע או שהוא חשוד או שנתאלם או נתחרש סוף סוף נשאר העד א' והאומדנא בלא הכחשה והרי נשאר חיוב ודאי א"כ משכחת לה שיש לו להנתבע מיגו לאפטורי משבועה ואינו יכול לישבע לא מחמת שטוען איני יודע ולא מחמת שהוא חשוד רק מחמת שהנתבע נתחרש או נתאלם אח"כ ואינו יכול לישבע ואלמלא המגו היה מחויב לשלם רק משום דהמיגו פוטרתו מממון כנ"ל.
ו) היוצא מזה דמגו ואיני יודע הוי תרתי מילי דסתרי אהדדי דמגו לא הוי אלא בטענת ברי ולא בטענת שמא לכן כשטוען איני יודע לא שייך מגו, וכל זה כשהוא בעצמו טוען איני יודע אבל אם הוא טוען ברי שהוא יודע רק שאנן אומרים שהוא שכח מחמת שהוא טרוד בפועליו או אומר בדדמי בזה אמרינן שפיר מגו לדברי רמי בר חמא ולכל האמוראים הנ"ל שאמרו לא שט אלא ששכרו בעדים אבל שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך יכול לומר נתתי לך שכרך אלמא אע"ג דבעה"ב טרוד בפועליו וחשבינן ליה כאינו יודע מ"מ כיון שהוא טוען ברי לכן מהני ליה מגו כמו"ש התוס' שהבאנו לעיל.
ז) והנה הר"ן בפ' כל הנשבעים בסוגיא הנ"ל בענין מגו לאפטורי משבועה [ע"ש ד"ה ירושלמי ובספרי האלפסי החדשים דפוס ראם הוא דף כ"ו סוף ע"א] כתב וז"ל ועוד דכי רמי רחמנא שבועה עליה כי אמר נאנסו היינו משום דחיישינן דלמא טען בדדמי וסבור שהוא אונס ואינו אונס כדאמרינן [בפ' הפועלים דף צ"ג] ידעת ביה בבר אחתך דמצי לעבורי חדא חדא וכיון שכן כי איכא מגו מאי הוי וכי יוציאנו מגו מידי חששא זו הלכך וכו' אין ללמוד ממנה שלא נאמר מיגו לאפטורי משבועה דהתם היינו טעמא דלאו מיגו מעליא עכ"ל הר"ן, היוצא מדבריו דבשומרים איכא חששא שמא יאמרו בדדמי ויש סברא לומר דבשביל זה רמי רחמנא שבועה על השומרים ולא משום חשדא לבד, ובאמת מצינו בפוסקים כמה פעמים שפסקו שהשומר חייב וקרוב לטעות ולומר בדדמי לפטור ולדוגמא הא דכתב הרמ"א בסימן ש"מ בהמה שנתיגעה במלאכה ונתחממה ע"ש שיש חילוק אם הרגיש בה עייפות או לא וכן הא דכתב הרמ"א סימן ש"ג ס"ג שאם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיו בבית אינו יכול לישבע שנשרפו דדלמא עכו"ם נכנסו וגנבו אותו ע"ש וכן גוני טובי דלא משמע להו לאינשי לחוש עליהם ואיכא למימר שיאמר השומר בדדמי.
ה) ובזה יתבאר הסוגיא הנ"ל בס"ד דאמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעתתא של האמוראים הנ"ל שאמרו לא שנו אלא ששכרו בעדים אז נשבע הפועל ונוטל אבל אם שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לומר לא שכרתיך מעולם יכול לומר נתתי לך שכרך, לכן מקשה לו רבא ואמר מאי מעליותא היא א"כ שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה כמו שכתבנו לעיל היכי משכחת לה שישלם אם לא נשבע והא יש לו מגו דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי לכן יהא נאמן לומר נאנסו ונהי דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה מ"מ לשלם ממון יש לנו לומר שלא ישלם, בשלמא בלא דבריך יש לומר כיון דלא אמרינן מגו רק בטוען טענת ברי ולא בטוען טענת שמא א"כ גם בשומרים נחשב לשמא כיון דלא חשדינן להו למשקרים במזיד רק משום שאומרים בדדמי א"כ ליכא מגו דמשום מגו לא יזכור יותר כמו"ש התוס' והר"ן א"כ לדידי ס"ל דליכא מגו בבעל הבית אפילו אם שכרו שלא בעדים דליכא למימר מגו דאי בעי אמר לא שכרתיך מעולם כיון דבעל הבית טרוד בפועליו ולא חשדינן ליה למשקר א"כ ליכא מגו לא בבעל הבית עם פועליו ולא בשומרים משום דלא חשדינן להו שמשקרים רק חשבינן להו כטועים ואומרים בדדמי א"כ לדידי ניחא אבל לדידך קשיא כיון דסבירא לך דבעל הבית נאמן במגו אע"ג שהוא טרוד בפועליו א"כ מוכרח לומר כתירוץ התוס' דאע"ג דחשבינן ליה כטועה ושוכח מ"מ כיון שטוען ברי נאמן במגו וא"כ בשבועת שומרים נמי נימא הכי ואמאי ישלם השומר כשאינו יכול לישבע והלא יש לנו להאמינו במגו, ומתרץ הגמ' דאיירי כגון שהפקיד לו בשטר אז דוקא מחויב לשלם כשאינו יכול לישבע כגון שהוא חשוד או נתחרש כיון שהפקיד לו בשטר ואין לו מגו דהחזרתי אבל כשהפקיד לו שלא בשטר כיון שיש לו להשומר מגו דהחזרתי נהי דאעפ"כ מחויב השומר לישבע דקי"ל מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן דהיכא דאפשר לברורי מבררינן מ"מ כשאינו יכול לישבע כגון שהוא חשוד או נתחרש או נתאלם אינו מחויב לשלם משום דנאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי אע"ג דבטענת נאנסו חיישינן דאמר בדדמי מ"מ אמרינן מגו כהאי גונא כמו בבעל הבית עם הפועלים דחיישינן ליה שאמר פרעתי משום שהוא טרוד בפועליו ואמר בדדמי מ"מ אמרינן מיגו כה"ג כיון שטוען ברי כמו"ש התוס'.
ט) ובזה יתורצו כל הקושיות בס"ד, הקושיא הראשונה שהקשינו לשיטת הרמב"ם והפוסקים דס"ל דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה א"כ אמאי קאמר רבא שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה יהא נאמן במגו והלא לא אמרינן מגו לאפטורי משבועה ובדברינו ניחא שאין קושית רבא על השבועה בעצמה רק קושיתו היא אמאי מחויב לשלם בשומרים כשאינו יכול לישבע כדדרשינן שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים (שבועת דף מ"ז) ודרשינן מזה דכשאינו יכול לישבע משלם ועל זה מקשה הגמ' שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה שישלם כשאינו יכול לישבע אבל השבועה בעצמה מחויב לישבע אע"פ שיש לו מגו משום דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה.
י) הקושיא השניה שהקשינו מה משבח ומקלס רמי בר חמא להאי שמעתתא דאמוראי אם נצטרך לרחוק ולומר דהקרא וכל המשניות וכל הברייתות איירו דוקא שהפקיד לו בשטר א"כ בודאי לאו מעליא האי שמעתתא ולפי דברינו דהשתא יתורץ הדבר הזה דכל המשניות וכל הברייתות וכן הקרא דמחייבים שבועה לשומרים איירו בכל גונא אפילו כשלא הפקיד לו בשטר רק דיוקא דקרא דמחייב לשומר שישלם אם לא נשבע כגון שהוא חשוד או נתחרש זהו איירי דוקא כשהפקיד לו בשטר ואין שום משנה או ברייתא שידברו בפירוש בזה שהנפקד הוא חשוד או נתחרש ושום משנה או ברייתא לא צריך לאוקמי דמיירי דוקא כשהפקיד לו בשטר אלא איירי בכל גוני דהשבועה מחויב בכל אופן לישבע כנ"ל רק דיוקא דקרא לבד צריך לאוקמי בכה"ג כנ"ל.
יא) הקושיא השלישית שהקשינו דכל הפוסקים פסקו כרמי בר חמא דבשכרו שלא בעדים נאמן במגו דאי בעי אמר לא שכרתיך ואפילו הכי פסקו דשבועת השומרים איתא בכל גונא אפילו כשלא הפקיד לו בשטר ולפי הסוגיא הזאת הוא תרי מילי דסתרי אהדדי, ולפי דברינו ניחא דגם לפי הסוגיא הזאת חייב בשבועת השומרים אפילו כשהפקיד לו שלא בשטר דאע"ג שיש לו מגו מ"מ חייב לישבע משום דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה א"כ לכל הפוסקים שפסקו שהשומרים מחויבים לישבע אפילו כשלא הפקיד בשטר אין סתירה כלל מהסוגיא הזאת.
יב) אך דברי הפוסקים דלא איירו לענין שבועה רק איירו בענין תשלומין כשהנתבע השומר הוא חשוד צריכים ביאור קצת, הנה מרן המחבר סימן צ"ב סעיף ה' כתב וז"ל היה החשוד שומר וטוען שאבד הפקדון או נגנב ושכנגדו אינו יכול לישבע וליטול שהרי אינו טוען ודאי שאכלו לפיכך אם טען בעל הפקדון ואמר בפני שלח יד בפקדוני או פשע בו הרי התובע נשבע כתקנת חכמים ונוטל עכ"ל מרן המחבר ולא חילק מרן המחבר בין שהפקיד לו בשטר או לא ולדברינו הוא תימה דבהפקיד לו בשטר כיון שאין לו להשומר מגו היה לנו לומר מתוך שאיל"מ אפילו אם המפקיד טוען שמא כתירוצו של רמי בר חמא דבהפקיד לו בשטר משכחת לה שהשומר ישלם כשהוא חשוד משום דאמרינן מתוך שאיל"מ ואמאי פסק מרן המחבר שהשומר פטור מלשלם כשהוא חשוד כיון שהמפקיד אינו טוען ודאי ומשמע דהמחבר מיירי בכל גוני אפילו כשהפקיד לו בשטר עוד יש לתמוה מה שסיים מרן המחבר שאם בעל הפקדון טוען ברי אזי מחויב לשלם וישבע ויטול ומשמע דאיירי בכל גוני אפילו אם הפקיד לו שלא בשטר וזהו תימה אמאי לא יהא נאמן במגו דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי כקושית רבא לרמי בר חמא דכשהפקיד לו שלא בשטר נאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי ואין אומרים בזה מתוך שאיל"מ וכיון שלא אמרינן מתוך שאיל"מ לכן לא אמרינן ג"כ שכנגדו נשבע ונוטל דחד טעם הוא כמו"ש לעיל.
יג) והנה על הקושיא שהקשינו אמאי פסק מרן המחבר שאם בעל הפקדון טוען שמא הוא פטור מלשלם כשהוא חשוד ואפילו כשהפקיד לו בשטר יש לומר דנהי דמדאורייתא יש חילוק בין שהפקיד לו בשטר או לא דכשהפקיד לו בלא שטר ראוי לפטור את השומר כשהוא חשוד משום שיש לו מגו אבל כשהפקיד לו בשטר ראוי לחייבו מדאורייתא מפני שאין לו מגו מ"מ מדרבנן אין חילוק דאף כשהפקיד לו בשטר ואין לו מגו מ"מ אינו מחויב לשלם דכיון דתקינו רבנן בחשוד שיהא כנגדו נשבע ונוטל ולא יטול שכנגדו בלא שבועה לכן אי אפשר לחייב את השומר החשוד שישלם כשבעל הפקדון טוען שמא ואין יכול לישבע ואפילו כשאין לו מגו להשומר כגון שהפקיד לו בשטר אפילו הכי אינו מחויב לשלם כיון שבעל הפקדון אינו יכול לישבע ורמי בר חמא שהשיב לרבא דשבועת השומרים דחייב רחמנא לשלם את החשוד משכחת לה שהפקיד לו בשטר היינו משום דרמי בר חמא ורבא אקרא קאי קודם שתיקנו רבנן בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל ואז היה דינו של החשוד דכיון שאינו יכול לישבע משלם כיון שהפקיד לו בשטר ואין לו מגו אבל מרן המחבר שפסק שהשומר החשוד פטור מלשלם הוא מפני שבעל הפקדון אינו יכול לישבע כתקנת חז"ל דשכנגדו נשבע ונוטל, וכ"כ שם מרן הב"י והב"ח ושאר מפרשים דמשו"ה פטור השומר החשוד מלשלם מפני דשכנגדו אינו יכול לישבע שפשע או שלח יד.
יד) והקושיא שהקשינו מפני מה פסק מרן המחבר בשומר שהוא חשוד שאם בעל הפקדון טען ואמר טענת ברי בפני שלח יד בפקדוני או פשע בו הרי התובע נשבע ונוטל ולא חילק מרן המחבר בין אם הפקיד לו בשטר או לא ומשמע דאפילו אם הפקיד לו שלא בשטר נמי איתא להאי דינא וזה תימה אמאי אינו נאמן השומר לומר נאנסו במגו דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי כקושית רבא לרמי בר חמא דכשהפקיד לו בלא שטר נאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי [אף דבלאו הכי הקשו על מרן המחבר לשיטת הש"ך דבטענת ברי ליכא שבועת השומרים עיין שם בש"ך ובקצוה"ח ובנתיבות], יש לתרץ על הקושיא הזאת דקושית רבא לרמי בר חמא אקרא קאי דאמר שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה וכיון דאקרא קאי שפיר קא קשיא ליה שיהא נאמן לומר נאנסו במגו דהחזרתי שהרי אם היה אומר החזרתי לא היה עליו שום שבועה כלל לכן שפיר הוי מגו משא"כ עכשיו דתקון רבנן שבועת היסת ואפילו אם היה אומר להד"ם או החזרתי גם כן שבועה בעי לכן לא הוי מגו, ונהי שאם היה אומר להד"ם או החזרתי לא היה עליו אלא שבועת היסת מדרבנן ועכשיו כשטוען נאנסו יש עליו חיוב שבועה דאורייתא מ"מ יוכל היות דס"ל למרן דשם שבועה אחת היא ולא הוי מיגו משבועה חמורה לשבועה קלה, והנה הרמ"ה ור' ישעיה ס"ל דהחשוד מחויב לשלם אפילו אם בעל הפקדון טוען שמא ומשמע מדבריהם אפילו כשהפקיד בלא שטר ג"כ מחויב לשלם משום דאמרינן מתוך שאיל"מ והוא תימה אמאי לא יהא נאמן במגו דהחזרתי ויש לתרץ ג"כ כדאמרינן דס"ל דלא הוי מגו כאן דאפילו בהחזרתי מחויב לישבע היסת לכן לא הוי מגו.
טו) וכן מצאתי בקיצור כללי מגו מכנה"ג שמביאם התומים סימן קט"ו שכתב וז"ל אם טענה שטען חייב עליה שבועה חמורה רק היה לו מגו שטען טענה אחרת ולא היה חייב רק היסת אף הרא"ש וסייעתו מודים דלא אמרינן מיגו לפטור משבועה וצריך שבועה חמורה עכ"ל הרי חזינן דאפילו הרא"ש דס"ל דאמרינן מיגו לאפטורי משבועה היינו דוקא אם על טענה השניה לא היה שום חיוב שבועה כלל אז אמרינן מגו לאפטורי משבועה אבל אם בין כך ובין כך חייב לישבע רק שבטענה שטוען איכא שבועה חמורה ובטענה השניה שהיה יכול לטעון אינו אלא היסת זהו לא מקרי מגו כלל, וכיון דלא מקרי מגו כלל לכן אמרינן ביה מתוך שאיל"מ ובחשוד אמרינן ביה שכנגדו נשבע ונוטל לכן מיושבים בזה דברי מרן המחבר שפסק דבטוען בעל הפקדון טענת ברי אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל, ונהי דהתומים חולק שם על הכנה"ג וס"ל דשפיר הוי מגו כהאי גונא וכן כתבנו לעיל לפירש"י דס"ל דכופר הכל בפקדון חייב שבועה רק דלא אמרינן מתוך שאיל"מ יש לו מגו כשטוען נאנסו ולא נאמר מתוך שאיל"מ מגו דאי בעי טעין החזרתי אלמא דהוי מגו אע"ג שמחויב לישבע מ"מ אין תימה כ"כ אם מרן המחבר לא ס"ל כפירש"י וס"ל כמו"ש הכנה"ג בשם הב"ח.
טז) הקושיא הרביעית שהקשו המפרשים על פירש"י אמאי שביק רש"י לפרשה ראשונה דאיירי בשומר חנם ונקיט פרשה שניה דאיירי בשומר שכר דכתיב ונשבר או נשבה או מת שבועת ה' תהיה בין שניהם ג"כ מתורצת בדברינו כמו שכתבנו לעיל פרק י"ז אות א'.
יז) הקושיא החמישית שהקשו התוס' לפירש"י דכופר הכל חייב בפקדון א"כ אמאי קאמר שיש לו מגו דאי בעי אמר להד"מ או החזרתי כיון דאפילו כופר הכל חייב ג"כ מתורצת בזה כמו שכתבנו לעיל דבטענת החזרתי נהי דחייב לישבע מ"מ כיון דלא אמרינן מתוך שאיל"מ בטענת החזרתי א"כ יש לנו לומר גם בטענת נאנסו שלא לומר מתוך שאיל"מ וזהו כסברת התומים הנ"ל ולא כסברת הכנה"ג הנ"ל.
יח) הקושיא הששית שהקשו המפרשים למאן דס"ל דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה א"כ מאי מקשה רבה ואמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע והיינו שיהא נאמן במגו דאי בעי כופר הכל והלא הוי מיגו לאפטורי משבועה ובדברינו יתורץ כמו שכתבנו לעיל פרק ט"ז אות ט"ז.
יט) הקושיא השביעית שהקשו המפרשים מה מקשה רבא לרמי בר חמא א"כ שבועת השומרים היכי משכחת לה יהא נאמן במגו דלהד"ם או החזרתי והלא הלכה רווחת בישראל דאמרינן מגו וכל הש"ס מלא מזה ויקשה רבא על כל עניני מגו שבכל הש"ס ואין שייך להקשות לרמי בר חמא דוקא ובדברינו מתורץ דדוקא לרמי בר חמא יש להקשות כן דס"ל דאמרינן מגו אפילו בבעל הבית דטרוד בפועליו דמחשבינן ליה לטועה ואמר בדדמי א"כ בשבועת השומרים נמי יהא נאמן במגו אע"ג דלא חשדינן ליה למשקר רק חשדינן ליה לאומר בדדמי יהא נאמן במגו אבל בלאו מילתא דרמי בר חמא לא היה קושיא כלל דאיכא למימר דלא אמרינן מגו רק היכא דחשדינן ליה למשקר אבל היכא דחשדינן ליה שאומר בדדמי לא שייך מגו.