משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק יז
א) ובזה מיושבים דברי רש"י שכתב שבועת השומרים דחייב רחמנא לשומר שכר וכו' כדכתיב ונשבר או נשבה או מת שבועת ה' תהיה בין שניהם עכ"ל רש"י והקשו המפרשים אמאי שביק רש"י לפרשה ראשונה דאיירי בשומר חנם ונקיט לה לפרשה שניה דאיירי בשומר שכר, ואם נימא דלישנא דגמ' דחקיה לרש"י לפרש כן דאם נימא דמשומר חנם מקשה הגמ' שיהא נאמן במגו הכי הוה ליה להגמ' למימר מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נגנבה או אבדה ואמאי קאמר הגמ' יכול לומר נאנסו אלמא דמשומר שכר מקשה הגמ' שפטרו הוא על אונסים ולא משומר חנם שפטור על גנבה ואבדה א"כ על הגמ' בעצמה יש לתמוה אמאי שביק הגמ' לפרשה ראשונה הקודמת ונקיט לפרשה שניה המאוחרת והלא מפרשה ראשונה הקודמת יש לדבר ולהקשות, ובדברינו ניחא דקושית הגמ' אינה אלא מפרשה שניה האמורה אצל שומר שכר יען ששם נאמר שבועת ה' תהיה בין שניהם דילפינן מזה דאמרינן מתוך שאיל"מ על זה מקשה הגמ' שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה שישלם והלא יש לנו לומר שהמגו יפטור אותו מתשלומי ממון אבל משאר שומרים לא קשיא ליה מידי שיהא נאמן במיגו לפוטרו משבועה כיון דמיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן
ב) ובזה יש לתרץ קושית התוס' שם (שבועות דף מ"ה) ד"ה מתוך שיכול לומר להד"ם יכול לומר נאנסו כתבו התוס' וז"ל תימא לפירוש הקונטרס שפירש (בהגוזל קמא) (ב"ק דף ק"ז) דבפקדון שיכול להעיז אפילו כופר הכל חייב א"כ כי אמר נמי להד"ם חייב שבועה עכ"ל, ובדברינו ניחא לפי מה שכתבנו לעיל דלשיטת רש"י דס"ל דבפקדון אפילו כופר הכל חייב לישבע אינו חייב לישבע רק משום בירור הספק וכשאינו יכול לישבע אינו משלם דלא אמרינן בכופר הכל בפקדון מתוך שאיל"מ לכן מקשה הגמ' שפיר שבועת השומרים דחייב רחמנא היכי משכחת לה שיחייב ממון משום מתוך שאיל"מ והלא יש לו מגו דאי בעי היה טוען להד"ם או החזרתי ואם היה טוען להד"ם או החזרתי ג"כ לא היה עליו שום חיוב ממון אפילו לרש"י, א"כ כשטוען נאנסו ג"כ יש לנו לומר שלא נאמר מתוך שאיל"מ רק ישבע לברר במגו דאי בעי טעין להד"ם או החזרתי שאז ג"כ לא היה עליו שום חיוב ממון רק שבועה לברר.
ג) ובזה יש לתרץ קושית המפרשים שהקשו למ"ד דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה א"כ מאי מקשה רבה ואמר מפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע פירוש יהא נאמן בלא שבועה במגו דאי בעי כופר הכל כמו שפירשו המפרשים והלא כיון דלא אמרינן מיגו לאפטורי משבועה א"כ איך יפטור משבועה ע"י מיגו דאי בעי כפר בכל כיון שאין מגו מועיל לפטור משבועה, ובדברינו ניחא דקושית רבה היא על מה דקי"ל דבשביל זה שאמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע משום זה אמרינן מתוך שאיל"מ דכשאמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא קי"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ כדאיתא בשבועות דף מ"ז ובב"מ דף צ"ז ושאר דוכתי והלא כיון שיש לו מיגו יש לנו להאמינו לענין ממון ולא ישלם כשאינו יכול לישבע ורק ישבע לברר דבריו וכשאינו יכול לישבע יש לנו לומר דלא אמרינן מתוך שאיל"מ ואמאי אמרינן מתוך שאיל"מ בחמשין ידענא ובחמשין לא ידענא ומתרץ רבה חזקה אין אדם מעיז פניו בפני בע"ח וכיון שכן אין לו מגו לכן אמרינן שפיר מתוך שאיל"מ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא כיון שאין לו מגו כלל,
ד) והנה קי"ל דמגו דהעזה לאפטורי מממון אמרינן אבל לאפטורי משבועה לא אמרינן מגו דהעזה עיין ש"ך פ"ב בכללי מגו אות ו' וכדאמרינן בהני עזי דאכלי חושלא בנהרדעא ב"ב (דף ל"ו) דנאמן לטעון עד כדי דמיהן אע"ג דהוי מגו דהעזה, וממילתא דרבה שמעינן דכיון דחזקה שאין אדם מעיז פניו בפני בע"ח לכן לא אמרינן במודה במקצת מגו דאי בעי כופר הכל וכיון דלא אמרינן מגו דהעזה לאפטורי משבועה לכן מהני גם לענין ממונא ומשלם ממונא וכשכנגדו נשבע ונוטל כשהוא חשוד על השבועה, וכשאינו יכול לישבע מחמת איזה סבה או שנתאלם או נתחרש אחר טענותיו ג"כ משלם משום מתוך שאיל"מ עיין לקמן בדברינו אלמא אע"ג דמגו דהעזה מהני לענין לפוטרו מממון כמו בהני עזי דאכלי חושלא בנהרדעא (ב"ב דף ל"ו) מ"מ היינו דוקא אם תחלתו לממון בא ולא שבועה אבל כשבא מתחלתו לשבועה וחייב לישבע במודה במקצת לכן אם אינו יכול לישבע אחר כך מחייב לשלם כגון שנתחרש אחר שהודה במקצת או שהוא חשוד מחויב לשלם הנתבע רק דכשכנגדו נשבע ואינו נוטל בלא שבועה משום דלא שבקת ליה חיי לחשוד כמו שכתבו התוס' ב"מ ד' ה' ד"ה שכנגדו וכל מקום דאמרינן שכנגדו נשבע ונוטל הוא משום דאמרינן מתוך שאיל"מ אבל במקום דלא אמרינן מתוך שאיל"מ כגון בשבועה דרבנן לא אמרינן שכנגדו נשבע ונוטל, הרי חזינן דבחשוד אמרינן מתוך שאיל"מ אלמא אע"ג דאמרינן מיגו דהעזה לאפטורי מממון מ"מ כיון דלא אמרינן מגו דהעזה לאפטורי משבועה אינו מועיל ג"כ לענין ממון ומשלם ממון, א"כ לכאורא גם למ"ד דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה יש לומר שלא יועיל לו המגו גם לענין ממון ויש לנו לומר מתוך שאיל"מ כיון דתחלתו לשבועה באה ולא לממון וא"כ תיובתא על דברינו שכתבנו דאפילו למ"ד דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה מ"מ אין אומרים מתוך שאיל"מ, ויש להבין מ"ש מגו דהעזה דאמרינן דכיון דלא מהני לענין שבועה לא מהני גם לענין ממון בחשוד ובחרש ובאלם וצריך לשלם ממון ומ"ש מגו לאפטורי משבועה דאע"ג דלא מהני המגו לענין שבועה מ"מ מהני המגו לענין ממון ואינו מחויב לשלם ממון בחשוד ובאלם ובחרש משום שהמגו פוטרתו מממון מ"ש זה מזה.
ה) אך החילוק שביניהם הוא פשוט דבמגו דהעזה כיון דאמרינן במודה במקצת שאין לו מגו דאי בעי כופר הכל משום דהוי מגו דהעזה דאין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו כדי לפטור משבועה דדוקא כדי לפטור מממון יוכל גם להעיז פניו אבל לפטור משבועה אין אדם יכול להעיז וכיון שאין אדם יכול להעיז פניו לכן מחייב לישבע כיון שאין לו מגו שיפטרנו משבועתו וכיון שהוא מחויב לישבע ממילא מחויב לשלם כשאין יכול לישבע כגון בחשוד או באלם או חרש שנתאלם או נתחרש אחר שהודה במקצת שהרי אין לו דבר שיפטרנו משבועה וממון כיון שאין לו מגו דחזקה אין אדם מעיז פניו בפני בעל חובו מבטל המגו שלו לכן משלם כשאינו יכול לישבע, משא"כ למ"ד דלא אמרינן מגו לאפטורי משבועה כיון דהמגו באמת מגו מעלייתא הוי ומועילה באמת לענין ממון רק דלענין היכא שיכול לישבע אמרינן שישבע לברר דבריו דכל היכא דאפשר לברורי מבררינן, אבל היכא שאי אפשר לו לישבע כגון בחשוד או חרש ואלם אמרינן שפיר שהוא פטור מלשלם שהמגו פוטרתו.