משפטי שמואל (רבינוביץ) חלק ב· רבי שמואל יעקב רבינוביץ
שמעתתא דשבועה · פרק יד
א) וראיתי בתשובות מיימוני השייכות לספר משפטים סימן ס"א כתב דעד המסייע פוטר משבועה והקשה על זה משבועות דף ל"ב דאיתא התם דעד א' המעיד על החשוד שחייב לחבירו שכנגדו נשבע ונוטל וא"כ תימה אמאי ישבע ויטול נימא שיטול שכנגדו בלא שבועה משום דעד המסייע פוטר ותירץ וז"ל ויש לומר דהני מילי בעלמא אבל בחשוד על השבועה אי ה"א דכשנגדו נוטל בלא שבועה היכא שהעד מסייעו א"כ היה נפיק ממונא מיניה כל שעתא אפומא דחד סהדא דבשלמא בנסכא דר' אבא אי הוה בעי הוה טעין לא חטפי והיה נשבע ולא משלם להכי כי טעין דידי חטפי ואיכא חד סהדא אמר דמשלם ע"פ עד אחד כיון דעיקרו לא אתא סהדא לחייב ממון קרינא ביה לכל עון ולכל חטאת אינו קם וכו' אבל בחשוד אי שכנגדו שקיל בלא שבועה ע"י עד א' נמצא דכל שעתא יטול ע"י עד א' ונמצא שהיה קם עיקרו לממון שחשוד אי אפשר לו להשמט כלל מלשלם היכא דאיכא חד סהדא לכשנגדו ואמר רחמנא לכל עון ולכל חטאת אינו קם מעיקרו עכ"ל התשובות מיימוני.
ב) ודבריו תמוהים חדא מה דאמר דאם שכנגדו יטול בלא שבועה מקרי שהעד א' קם לממון מפני שהחשוד אי אפשר לו כלל להשמט מלשלם היכא דאיכא עד א' משו"ה מקרי שהעד קם לממון ולא לשבועה, והלא הגמ' בשבועות מסיק שם אלא כגון ששניהם חשודים דאמר מר חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ פירוש דהמשביע עד א' כששניהם חשודים ונשבע העד א' שאינו יודע שום עדות חייב העד א' קרבן שבועה מפני שמפסידו ממון גמור שהרי אם העיד העד א' היה התובע נוטל ממון בלא שבועה כיון ששניהם חשודים ואם נימא כדברי תשוב' מיימ' הנ"ל אמאי יכול העד א' לחייב ממון את הנתבע והלא עד א' אינו קם לממון וכאן הוי ממון גמור שהחשוד אי אפשר לו כלל להשמט מלשלם כיון שכנגדו נוטל בלא שבועה, ובשלמא בחשוד בעלמא לא מקרי קם לממון רק לשבועה מפני דכשעדו אינו נוטל בלא שבועה לכן לא הוי ממון גמור אבל בשניהם חשודים כיון שהתובע נוטל בלא שבועה א"כ הוי ממון גמור ואין עד א' קם לממון.
ג) עוד תימה לדבריו דאם נניח שאם שכנגדו נוטל בלא שבועה לא היה עד א' נאמן משום דעד א' אינו קם לממון, א"כ מה הועיל ומה תיקן בזה שכתב דכשנגדו אינו נוטל בלא שבועה והלא השבועה שנשבע שכנגדו אינו אלא מדרבנן כמו"ש התוס' בב"מ כמו שהבאנו לעיל או משום דלא שבקת ליה חיי לחשוד או משום שברצונו לישבע אבל מדאורייתא נוטל שכנגדו בלא שבועה וסוף סוף יקשה אמאי עד א' קם לשבועה לענין חשוד ומחייב ליה שבועה ומתוך שאיל"מ וכשנגדו נוטל בלא שבועה והלא כיון דעד א' אינו קם לממון וכאן ממון מקרי ולא שבועה, ומה תיקן בזה שכתב דכשנגדו אינו נוטל בלא שבועה לכן לא מקרי קם לממון והלא לענין דאורייתא לא תיקן כלום דמדאורייתא ליכא שום שבועה על כנגדו וממון מקרי ואין עד א' קם לממון.
ד) ועוד תמוהים דבריו מה שכתב דבנסכא דר' אבא מקרי קם לשבועה ולא מקרי קם לממונא משום דאי הוה בעי הוה טעין לא חטפי והיה נשבע ולא משלם להכי כי טעין דידי חטפי ואיכא חד סהדא אמר דמשלם ע"פ עד א' כיון דעיקרו לא אתא סהדא לחייב ממון קרינא ביה לכל עון ולכל חטאת אינו קם, והלא משמע דמתחלה טען הנתבע אין חטפי ודידי חטפי ואחר כך הביא התובע את העד א' שהעיד שחטף וכן כתב בפירוש שם בתשובות מיימוני דהגמ' דשבועות דף ל"ב איירי דוקא באופן זה דמתחלה טען הנתבע אין חטפי ודידי חטפי ואח"כ בא העד דאם לא טען הנתבע מתחלה לא היה חייב העד קרבן שבועה שיכול לומר מי יאמר שיטעון כך אין חטפי וכו' אולי יטעון לא חטפתי וליכא חיוב ממון ע"ש וכיון דאיירי שמתחלה טען הנתבע אין חטפי ודידי חטפי א"כ בודאי כי אתי העד א' לחייבו ממון בא ולא לחייבו שבועה שהרי אי אפשר לו כלל להשמט מלשלם ונמצא שעיקרו קם לממון ולא לשבועה, ומה זה שכתב דלא מקרי קם לממונא משום דאי הוה בעי הוה טעין לא חטפי והיה נשבע ולא משלם, והלא כיון שכבר טען אין חטפי ודידי חטפי שוב אי אפשר לו לטעון לא חטפתי ונמצא דעיקרו של העד א' קם לממון ולא לשבועה.
ה) ויש ליישב לכאורא את דבריו דכונת התשובות מיימ' הוא כך דבודאי אם החשוד מחויב לשלם ממון מפני שאינו יכול לישבע והתובע נוטל ואינו מחויב לישבע כגון בשניהם חשודים שהתובע נוטל ממון ע"פ עד א' בלא שבועה לא קשיא ליה דעד א' קם לממון כיון דהממון הם חליפי השבועה כשבועה דמיא או מפני כיון שיוכל היות שהחשוד יעשה תשובה וישבע ולא ישלם וכמו שכתבנו לעיל וכן בנסכא דר' אבא יוכל היות דמקרי שבועה ולא ממון משום שהממון הם חליפי השבועה דמשום שאינו יכול לישבע משלם וחליפי שבועה כשבועה דמיא או מחמת הטעם שכתבנו לעיל דבנסכא דר' אבא לא מקרי שהעד קם לממון רק לשבועה קם. ולא קשיא ליה דמקרי קם לממון רק בחשוד על השבועה דקי"ל שכנגדו נשבע ונוטל והיינו שהתובע אינו נוטל לא שבועה ואם נימא שהעד א' יש בכחו לחייב את הנתבע שבועה שיהא כנגדו נשבע ונוטל ואח"כ יסייע העד א' את התובע ויפטור את התובע משבועה שיטול בלא שבועה נמצא שהעד א' עשה שתי פעולות א' שחייב שבועה את הנתבע ב' שפוטר את התובע בשביל זה ס"ל להתשובות מיימ' דמקרי העד א' קם לממון כמו בשני עדים, דהרי אם היו שני עדים מעידים שחייב לו היה ג"כ התובע נוטל בלא שבועה דהרי מה שהעד א' קם לשבועה כבר עשה העד א' את שלו במה שחייב שבועה את הנתבע ויהא שכנגדו נשבע ונוטל, א"כ מה שהעד א' פוטר את התובע משבועה ונוטל התובע בלא שבועה זהו מקרי קם לממון וכיון דקי"ל עד א' אינו קם לממון לא יוכל העד א' לסייע את התובע לפוטרו משבועה שיטול התובע בלא שבועה, אבל אם העד א' אינו עושה שתי פעולות רק פעולה אחת מה שמחייב את הנתבע שבועה לא מקרי קם לממון רק קם לשבועה מקרי כגון בנסכא דר' אבא או בשניהם חשודים אע"ג שהנתבע משלם אח"כ משום שאינו יכול לישבע מ"מ לא מקרי קם לממון רק קם לשבועה משום דאולי החשוד יעשה תשובה ובנסכא דר' אבא הוא מטעם הנ"ל או משום דכיון דהממון הם חליפי השבועה וכשבועה דמיא כיון שהעד א' אינו עושה רק פעולה אחת לחייב שבועה משא"כ אחר שעשה העד את שלו וקם לשבועה אם אח"כ יעשה העד עוד פעולה שניה לפטור את התובע זהו מקרי קם לממון.
ו) וכ"כ הש"ך בסימן צ"ב ס"ק ח' על מה שכתב מרן המחבר שם מי שנתחייב שבועה דאורייתא והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל כתב הש"ך וז"ל משמע בין מודה במקצת או עד א' וכן הוא בתשובת הרא"ש כלל י"א להדיא דמי שכופר בכל ועד אחד מכחישו והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל וליכא למימר דהעד יפטרנו דהוי עד מסייע דכיון דנתחייב שבועה ע"פ עד א' שוב לא יוכל העד לפוטרו וכמו שכתבתי לעיל סימן פ"ז סי"ב ס"ק ל"ה עכ"ל הש"ך ויוכל היות שהוא ג"כ מהאי טעמא שכתב התשובות מיימ' הנ"ל דכיון שהעד כבר עשה את שלו וחייבו שבועה לנתבע אם אח"כ יפטור משבועה את התובע נמצא שעד א' קם לממון וכיון דקי"ל שאין עד א' קם לממון לכן לא יוכל העד לעשות שתי פעולות.
ז) וכ"כ הש"ך בסימן פ"ז ס"ק ל"ה לענין היפוך שבועה שאם עד א' מעיד על השטר או על כתובתה שהיא פרועה והפך בעל השטר את השבועה על הנתבע למ"ד דס"ל דבשבועת המשנה יכולים להפך אותו העד המסייע אין פוטר משבועה דכיון דהעד יועיל לחייב שבועה ובלא העד לא נתחייב שבועה א"כ יוכל להפך אח"כ אותה שבועה עצמה ולא יועיל העד לפטור ע"ש בש"ך, ויוכל היות שהוא ג"כ מהאי טעמא דאם יועיל העד לפטור משבועה נמצא שהעד עשה שתי פעולות והעד קם לממון, דכיון שבעל השטר נקיט שטר מקוים בידו והעד א' קם לשבועה וכיון שהעד א' כבר עשה את שלו וחייב שבועה דאורייתא לרמי בר חמא או שבועה דרבנן לרבא אם אח"כ יפטור העד את הנתבע נמצא שהעד א' קם לממון ופסל העד את השטר מקוים שביד התובע וכיון דקי"ל שאין עד א' קם לממון לא יוכל העד א' לעשות שתי פעולות.
ח) אך אי אפשר לפרש את דברי תשובות מיימ' כמו שפירשנו דבהדיא משמע מדברי תשובות מיומ' שהעד אחד יש בכחו לעשות שתי פעולות במקום דלא שייך האי טעמא דעד א' קם לממון, דשם בריש דבריו כתב לענין חמשין ידענא וחמשין לא ידענא שהתובע נשבע ונוטל דאע"ג דהוי מחויב שבועה שאיל"מ מ"מ לא שקיל התובע בלא שבועה והוא דס"ל דלא כמו שפסק בשו"ע דכל היכא דאמרינן מתוך שאיל"מ שקיל התובע בלא שבועה והקשה מהא דנסכא דר' אבא דמוכח מהגמ' דשבועות דף ל"ב שהתובע שקיל בלא שבועה ותירץ שם וז"ל היינו טעמא דנסכא דר' אבא דפטור משבועה מפני שהעד מסייע להתובע שעל ידי העד שבא ואמר חטף חשבינן ליה לאידך אינו יכול לישבע ולהכי אף שכנגדו לא ישבע כיון שהעד מסייעו ליטול יטול בלא שבועה עכ"ל התשובות מיימ' שם אלמא דס"ל שהעד יש בכחו לעשות שתי פעולות א) לחייב שבועה את הנתבע וכשאינו יכול לישבע משלם, ב) לפטור משבועה את התובע שיהא כנגדו נוטל בלא שבועה, והוא דלא כמ"ש הש"ך הנ"ל עיין קצוה"ח סימן פ"ז ס"ק ט"ז שהקשה ג"כ על הש"ך מדברי התשובות מיימ' הנ"ל וכיון שאי אפשר לפרש דברי התש"מ הנ"ל כמו שפירשנו לעיל א"כ נשארו הקושיות שהקשינו לעיל על דברי התש"מ הנ"ל.
ט) והנה אף שהעתקנו לעיל דברי התש"מ בכל זאת נראה להעתיק פה עוד הפעם, הנה בתשובות מיימ' בריש דבריו כתב לענין חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דכשנגדו אינו נוטל בלא שבועה והקשה מנסכא דר' אבא דכשנגדו נוטל בלא שבועה כדמוכח בשבועות דף ל"ב דעד א' דנסכא דר' אבא מחויב קרבן שבועה ואי אמרת דאינו נוטל בלא שבועה נימא ליה מי יאמר דמישתבעית, ותירץ דכיון שהעד מסייע לתובע לכן נוטל בלא שבועה והקשה א"כ בעד א' המעיד על החשוד אמאי שכנגדו ישבע ויטול אמאי לא יטול בלא שבועה מהאי טעמא דכיון שהעד מסייע לתובע יטול בלא שבועה ותירץ וז"ל ויש לומר דהני מילי בעלמא אבל בחשוד על השבועה אי הוה אמינא כשנגדו נוטל בלא שבועה היכא שהעד מסייעו א"כ היה נפיק ממונא מיניה כל שעתא אפומא דחד סהדא דבשלמא בנסכא דר' אבא אי הוה בעי הוה טעין לא חטפי והיה נשבע ולא משלם להכי כי טעין דידי חטפי ואיכא חד סהדא אמר דמשלם ע"פ עד אחד כיון דעיקרו לא אתא לח"מ קרינן ביה לכל עון ולכל חטאת אינו קם וכו' אבל בחשוד אי שכנגדו שקיל בלא שבועה ע"י עד א' נמצא דכל שעתא יטול ע"י עד אחד ונמצא שהיה קם עיקרו לממון שחשוד אי אפשר לו להשמט כלל מלשלם היכא דאיכא חד סהדא לכשנגדו ואמר רחמנא לכל עון ולכל חטאת אינו קם מעיקרו עכ"ל התש"מ שם עיין לעיל מה שהקשינו עליו.
י) עוד יש לדקדק בדבריו מה שכתב שתי תיבות אלו "כל שעתא" וכן כפל בסוף דבריו ג"כ וכתב דכל שעתא דמשמע מדבריו דעיקר הקפידא אינו על הפעם הזאת דוקא רק מה שיתנהג כן כל שעתא ושעתא זהו הקפידא היינו דאם אמרינן בחשוד דכשנגדו נוטל בלא שבועה משום שהעד המחייב שביעה את החשוד הוא מסייע את התובע ופוטרו משבועה א"כ נפיק מיניה ממונא כל שעתא אפומא דחד סהדא דכל שעתא ושעתא יטול ע"פ עד אחד בלא שבועה ומשום זה מקרי קם לממונא וזהו תימא לכאורא דאפילו אם פעם אחת יקום עד אחד לממון ג"כ תימה והלא עד א' אינו קם לממון ומפני מה דוקא אם כל שעתא ושעתא נפיק ממונא ע"פ עד א' אז דוקא קשיא לן והלא עד א' אינו קם לממון ובפעם אחת אם עד א' קם לממון לא קשיא לן והלא בשביל פעם א' שיקום עד א' לממון יש להקשות ג"כ והלא עד א' אינו קם לממון ולמה לן כל שעתא ושעתא.
יא) ונראה לתרץ את דברי התש"מ הנ"ל הנה התוס' בב"מ דף ה' ד"ה שכנגדו הקשו וז"ל וא"ת מאי שנא דבחשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל אמאי לא אמרינן מתוך שאיל"מ כדאמר גבי חמשין ידענא וחמשין לא ידענא (לקמן צ"ח ובנסכא דר' אבא) ויש לומר הכא אי אמרינן משלם לא שבקת ליה חיי דכל העולם יביאוהו לידי שבועה ויטלו כל אשר לו ועוד דהתם אמר ליה שבועה דאורייתא אית לי עליך או תשבע או תשלם אבל הכא הא ברצון ישבע אם נניחנו ולכך לא ישלם עכ"ל התוס' הנ"ל והנה תשובת מיימ' הנ"ל לא ס"ל לא קושית התוס' ולא תירוצם דלדידיה באמת כל הנוטלים אינם נוטלים בלא שבועה ובחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ג"כ שכנגדו נשבע ונוטל רק בנסכא דר' אבא ליכא שבועה לכשנגדו משום שהעד מסייע להתובע ובחשוד על השבועה אין העד המסייע פוטרו משום שעד א' אינו קם לממון א"כ לא שייך להקשות קושית תוס' הנ"ל וגם תירוצם לא שייך לדברי תשובת מיימ' דאם נימא כתירוץ התוס' דמשום לא שבקת ליה חיי לכן תיקנו בחשוד שכנגדו ישבע ויטול א"כ בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דלא שייך התם האי טעמא דלא שבקת ליה חיי דלאו בכל יומא מתרחיש שיטעון חמשין לא ידענא ואפילו הכי ס"ל להתש"מ דכשנגדו ישבע ויטול, וכן בנסכא דר' אבא דליכא ג"כ טעמא דלא שבקת ליה חיי דלאו בכל יומא יטעון אין חטפי ודידי חטפי שהרי יכול לטעון לא חטפתי ואפילו הכי שכנגדו לא יטול בלא שבועה אם לא היה עד המסייע פוטרו משבועה וכן בחשוד למה לו לדחוק משום דאין עד א' קם לממון יאמר משום דלא שבקת ליה חיי אלא ודאי דלא ס"ל להתש"מ כדברי התוס' לא כקושיתם ולא כתירוצם.
יב) ונראה דהא שכתב בתשובת מיימ' דמשו"ה אין מועיל עד המסייע בחשוד לפטור את שכנגדו משבועה משום דעד א' אינו קם לממון אין כונתו כפשוטו דאם נאמר דכשנגדו נוטל בלא שבועה יש לנו לומר שהעד הוא פסול מדאורייתא ואינו יכול לחייב את הנתבע שבועה מדאורייתא משום דאין עד א' קם לממון דאם נימא כן יקשה אמאי אמרינן בשניהם חשודים חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ כדאיתא בשבועות דף ל"ב ודף מ"ז והלא יש לנו לומר דכיון דכשנגדו הוא חשוד ואי אפשר לו לישבע לא יטול כלל משום דעד א' אינו קם לממון, ואפילו מאן דפליג התם דף מ"ז וס"ל חזרה שבועה לסיני ואין כאן לא שבועה ולא פרעון היינו משום דס"ל דלא אמרינן מתוך שאיל"מ אבל אי הוה ס"ל דאמרינן מתוך שאיל"מ מודים כו"ע דאמרינן חזרה שבועה למחויב לה ומתוך שאיל"מ ואמאי לא נימא כיון דעד א' אינו קם לממון יש לנו לומר שלא ישלם.
יג) ועוד דכיון דכל השבועה של שכנגדו נשבע ונוטל בחשוד אינו אלא מדרבנן דמדאורייתא לא מצינו נשבע ונוטל, א"כ משמע שאין כאן חסרון נאמנות של העד א' מדאורייתא רק מדרבנן שאם היה פסול דאורייתא בעד א' בלא שבועתו של שכנגדו לא היה מועיל תקנת שבועה שתיקנו רבנן כשנגדו נשבע ונוטל להכשיר את העד מדאורייתא ואם נימא בחשוד שאם כנגדו יטול בלא שבועה מקרי עד א' קם לממון מדאורייתא, א"כ אף אחר שתיקנו רבנן דכשנגדו נשבע ונוטל אכתי אית לן לומר שלא יועיל תקנתם להכשיר העד א' שיהא קם לממון כי איך יועיל תקנתא דרבנן להכשיר מידי דאורייתא למ"ד כי דרבנן אינו מועיל לדאורייתא וגם למה תיקנו רבנן כן להאמין עד א' דלא כהלכתא, וגם קודם התקנה נצטרך לומר דעד א' אינו קם לשבועה מדאורייתא וזה לא משמע כן בכל מקום.
יד) אלא נראה דבודאי שלא להוציא ממון ע"פ עד א' בעלמא זהו מדאורייתא, כי מדאורייתא אין עד א' קם רק לשבועה ולא לממון אבל בחשוד כיון שהעד בא באמת לחייבו שבועה ומתוך שאיל"מ אף אם נימא דכשנגדו נוטל בלא שבועה מ"מ אין פסולו אלא מדרבנן גזירה אטו עד א' דעלמא דהיינו שיבואו להכשיר עד א' להוציא ממון על פיו בלא חיוב שבועה וכיון שאין פסולו אלא מדרבנן לכן לא גזרו רבנן אלא היכא שהוא דבר תמידי אבל דבר הבא במקרה ואינו תמידי לא גזרו רבנן דתשובות מיימ' ס"ל דכל הנוטלים אינם נוטלים בלא שבועה כגון בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ובנסכא דר' אבא ג"כ לא היה נוטל בלא שבועה אי לאו טעמא דהעד המסייע פוטרו ובחשוד אע"ג דאיכא ג"כ עד המסייע מ"מ אינו פוטרו משום דבחשוד הוא דבר תמידי ובנסכא דר' אבא אינו אלא דבר מקרה שקרה שטען אין חטפתי ודידי חטפתי אבל לאו בכל יומא יטעון כן כי יוכל לטעון לא חטפתי לכן לא תקנו חז"ל שבועה על התובע רק יטול בלא שבועה ולא חששו מה שיוציאו הממון ע"פ עד א' ורחמנא אמר לא יקום עד א' לכל עון ולכל חטאת כיון דבאופן זה אינו אלא חשש מדרבנן לא חששו בדבר שאינו תמידי רק שקרה מקרה שטען כך, משא"כ בחשוד שאם ראובן יעשה חשוד יוציאו ממנו תמיד ממונו ע"פ עד א' וכיון דכל שעתא ושעתא יוציאו ממון ע"פ עד א' דאי אפשר לו להחשוד כלל להשמט מלשלם וכיון דעד א' אינו קם לממון מדאורייתא תיקנו חז"ל גם באופן זה שלא יוציאו ממון ע"פ עד א'.
טו) ובזה יתורצו כל הקושיות א' מה שהקשינו לעיל אמאי כפל דבריו "כל שעתא" דמשמע מדבריו דעיקר הקפידא הוא מה שיתנהג הדבר כן בתמידות כל שעתא והלא אם אפילו פעם אחת נוציא ממון ע"פ עד א' יש קפידא בזה כיון דעד א' אינו קם לממון מה לי פעם אחת ומה לי מאה פעמים, ובדברינו ניחא דבודאי להוציא ממון ע"פ עד א' בעלמא זהו פסול מדאורייתא ואין שום חילוק בין פעם אחת לבין כל שעתא ושעתא בתמידות רק באופן זה דבאמת העד א' בא לחייב שבועה ולא ממון רק כי ממילא משלם ממון דמתוך שאיל"מ בזה אין פסולו אלא מדרבנן גזירה אטו עד א' בעלמא שאם נאמר להכשיר עד א' לממון באופן זה ע"י שבועה יבאו להכשיר עד א' לממון בעלמא, וכיון שאין פסולו אלא מדרבנן לא גזרו רבנן רק בחשוד שהוא דבר תמידי וכל שעתא ושעתא נוציא ממון מהחשוד ע"פ עד א' ומחזי שעד א' קם לממון לכן תיקנו חז"ל דכשכנגדו לא יטול בלא שבועה משא"כ בנסכא דר' אבא שאין זה אלא מקרה בעלמא שקרה שטען אין חטפי ודידי חטפי ואין זה דבר תמידי לכן לא גזרו חז"ל בזה ושפיר יוכל עד המסייעו לפוטרו משבועה.
טז) וכן הקושיא שהקשינו לעיל משניהם חשודים למ"ד חזרה שבועה לנתבע ומתוך שאיל"מ ונמצא שהתובע נוטל בלא שבועה א"כ יש לתמוה והלא עד א' אינו קם לשבועה וכאן נוטל התובע בלא שבועה ע"פ עד א' ובדברינו ניחא דכיון שגם שם אינו אלא דבר מקרה שקרה שהתובע הוא חשוד לשבועה ואין זה דבר תמידי ולאו כל שעתא ושעתא הוא לכן לא גזרו בזה אטו עד א' בעלמא ודוקא בחשוד שהוא דבר תמידי וכל שעתא ושעתא כן הוא התם גזרינן אטו עד א' בעלמא משא"כ בדבר שבא במקרה לא גזרינן וכן שאר הקושיות הנ"ל יתורצו בזה, ולפי מה שכתבנו לעיל יוכל היות דמשו"ה הוא מדרבנן ולא מדאורייתא משום דהחשוד אולי יעשה תשובה וישבע ולא ישלם וכן בנסכא דר' אבא משום דהחוטף מודה לדברי העד ואינו מכחישו לכן מדאורייתא לא מקרי שהעד קם לממון רק מדרבנן מקרי קם לממון ולא גזרו אלא בדבר דכל שעתא ושעתא יהא כן משא"כ בדבר מקרה שקרה כנ"ל.